תמונה
תמונה היא חפץ, כגון צילום או תמונה דו-ממדית אחרת, הדומה לנושא - בדרך כלל אובייקט פיזי - ובכך מספק תיאור שלו. בהקשר של עיבוד אותות, תמונה היא משרעת מבוזרת של צבעים.[1] תמונה ציורית היא מערכת כתיבה המשתמשת בתמונות כסמלים עבור ישויות סמנטיות שונות, במקום הסימנים המופשטים המשמשים את האלפבית.
מאפיינים
תמונות עשויות להיות דו או תלת ממדיות, כגון תצלום או מסך, או תלת־ממדיות, כגון פסל או הולוגרמה.
הם עשויים להילכד על ידי מכשירים אופטיים - כגון מצלמות, מראות, עדשות, טלסקופים, מיקרוסקופים וכו' וחפצים ותופעות טבעיות, כגון העין האנושית או מים.
המילה 'תמונה' משמשת גם במובן הרחב של כל דמות דו-ממדית כגון מפה, גרף, תרשים עוגה, ציור או כרזה. במובן הרחב יותר הזה, תמונות ניתנות לעיבוד ידני, כמו רישום, אמנות הציור, גילוף, עיבוד אוטומטי על ידי הדפסה או טכנולוגיית גרפיקה ממוחשבת, או על-ידי אמנות חזותית בשילוב של שיטות, במיוחד בפסאודו-צילום.
תמונה נדיפה היא תמונה שקיימת רק לפרק זמן קצר. זה עשוי להיות השתקפות של אובייקט על ידי מראה, הקרנה של קמרה אובסקורה, או סצנה המוצגת על שפופרת קרן קתודית. תמונה קבועה, הנקראת גם עותק קשיח, היא תמונה שהוקלטה על אובייקט חומרי, כגון נייר או טקסטיל על ידי צילום או כל תהליך דיגיטלי אחר.
דימוי מנטלי קיים במוחו של אדם, כמשהו שאדם זוכר או מדמיין. הנושא של תמונה לא חייב להיות אמיתי; זה עשוי להיות מושג מופשט, כגון גרף, פונקציה או ישות דמיונית. לדוגמה, זיגמונד פרויד טען שחלם אך ורק בדימויים שמיעתיים של דיאלוגים. חוקרים שונים של הפסיכואנליזה הצביעו על האפשרות לתמרן דימויים מנטליים למטרות אידאולוגיות. לתמונות המונצחות בחינוך הציבורי, בתקשורת ובתרבות הפופולרית יש השפעה עמוקה על היווצרותם של דימויים נפשיים כאלה:
"מה שהופך אותם לעוצמתיים כל כך הוא שהם עוקפים את יכולות המוח המודע, אך במקום זאת, מכוונים ישירות אל תת-המודע והרגשי, ובכך מתחמקים מחקירה ישירה באמצעות חשיבה מהורהרת. על ידי כך, דימויים אקסיומטיים כאלה מספרים לנו מה נחפוץ (ליברליזם, בתמונת מצב: הדגנים הפריכים בטעם דבש ומיץ התפוזים הטרי שנסחט בחלק האחורי של בית חד-משפחתי בפרברי) וממה נמנע (קומוניזם, בתמונת מצב: המונים חסרי חיים של גברים ומכונות צועדים לעבר אובדן מסוים בליווי מנגינות של שירים רוסיים סובייטיים). מה שהופך את התמונות האלה לעוצמתיות כל כך הוא שיש לה רק רלוונטיות מינורית יחסית לייצוב של תמונות כאלה, בין אם הן באמת לוכדות ומתכתבות עם הרבדים המרובים של המציאות, או לא."[2] - דייוויד לאופולד, סוציולוג
הפיתוח של טכנולוגיות אקוסטיות סינתטיות ויצירת אמנות קול הובילו לבחינת האפשרויות של דימוי קול המורכב מחומר פוני בלתי ניתן לצמצום מעבר לניתוח לשוני או מוזיקולוגי.
דומם או נע
תמונה יכולה להיות גם תמונה סטטית אחת.[3][4] הביטוי הזה משמש צילום, במדיה חזותית ובתעשיית המחשבים כדי להדגיש שלא מדברים על סרטים, או בכתיבה טכנית מאוד מדויקת או פדנטית כמו תקן.
תמונה נעה/זזה היא בדרך כלל סרט או וידאו, כולל וידאו דיגיטלי.
פריים היא תמונת סטילס הנגזרת ממסגרת אחת של צילום נע. לעומת זאת, סרט סטילס הוא צילום שצולם על הסט של סרט או תוכנית טלוויזיה במהלך ההפקה, המשמש למטרות קידום מכירות.
ספרות
בספרות, דימויים הם "תמונה נפשית" הפונה לחושים.[5] זה יכול להיות גם פיגורטיבי וגם מילולי.[5]
קישורים חיצוניים
תמונות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ Chakravorty, Pragnan (בספטמבר 2018). "What is a Signal? [Lecture Notes]". IEEE Signal Processing Magazine. 35 (5): 175–77. doi:10.1109/MSP.2018.2832195.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Leupold, David (2020-04-08). "Image and ideology". Medium (באנגלית). נבדק ב-2020-09-28.
- ^ Karen Woodcock (2011-06-26). "Static Image".
{{cite journal}}: Cite journal requires|journal=(עזרה) - ^ "National archives".
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ 5.0 5.1 Chris Baldick (2008). The Oxford Dictionary of Literary Terms. Oxford University Press. pp. 165–. ISBN 978-0-19-920827-2.
38094427תמונה