טבח כפר קאסם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פרשת כפר קאסם)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנדרטה לנספי הטבח בכפר קאסם

טבח כַּפְר קָאסִם היה מעשה טבח בתושבי היישוב הערבי-ישראלי כפר קאסם שבוצע על ידי יחידה של משמר הגבול ב-29 באוקטובר 1956, היום הראשון למבצע קדש, ובמהלכו נורו למוות 43 מתושבי הכפר: גברים, נשים וילדים; עוד ארבעה מתושבי הכפר נהרגו בנפרד באותו ערב.

הטבח

בשנות ה-50 של המאה ה-20 היו היישובים הערביים שלאורך הקו הירוק נתונים תחת ממשל צבאי. ב-29 באוקטובר 1956, היום הראשון למלחמת סיני (מבצע קדש), הורה פיקוד המרכז להטיל עוצר על הכפרים הערביים הסמוכים לגבול הירדני באזור המשולש. העוצר הוטל במסגרת כוננות למלחמה עם ירדן. מפקד החטיבה המרחבית, אלוף-משנה יששכר שדמי, החליט על דעת עצמו להקדים את שעת כניסת העוצר מהשעה 21:00 לשעה 17:00, אך הודעה על כך נמסרה למוכתרים של הכפרים הערביים רק חצי שעה לפני כניסת העוצר לתוקפו. התושבים הערבים שעבדו מחוץ לכפריהם לא ידעו דבר על העוצר, והחלו לחזור לבתיהם עם חשכה, לאחר שעת כניסת העוצר.

גדוד משמר הגבול בפיקודו של רב-סרן שמואל מָלִינקי, שסופח לחטיבה של שדמי, קיבל משימה לאכוף את העוצר ב-8 כפרים ערביים בגזרה הדרומית של "המשולש הקטן". לאחר מעשה טען מלינקי שלפני הפעולה שוחח עם מפקד החטיבה ושאל כיצד יש לנהוג בתושבים ערבים שאינם יודעים על קיום העוצר. לטענתו, תשובת שדמי הייתה: "אללה ירחמו"[1] (בערבית: "אלוקים ירחם עליהם", ברכה מוסלמית על המתים). שדמי הכחיש לימים את הדברים שייחס לו מלינקי. בסדרת פקודות שנתן מלינקי למפקדי הפלוגות והמחלקות שלו, העביר להם הוראות ברוח דומה. בתגובה לשאלות מספר קצינים, הוא הנחה אותם במפורש לירות על מנת להרוג בכל ערבי שיימצא מחוץ לביתו לאחר שעת כניסת העוצר, כולל תושבים החוזרים מעבודתם מחוץ לכפרים. כשנשאל מה בקשר לנשים וילדים, השיב: "בלי סֶנטימֶנטים" (לפי גרסה אחרת: "דינם כדין כולם").

למרות ההוראות הברורות שנתן מלינקי לקציניו, כמעט כולם הפעילו שיקול דעת, ולא פעלו בהתאם להנחיותיו. מפקד הפלוגה הצפונית של הגדוד, יהודה פרַנקֶנטַל, דחה על דעת עצמו את שעת כניסת העוצר בחצי שעה, והורה למפקדי המחלקות שלו לא לירות בכפריים החוזרים מעבודתם לאחר כניסת העוצר, אלא ללוותם לבתיהם. מפקד הפלוגה הדרומית, חיים לוי, לא שינה אומנם את פקודותיו של מפקד הגדוד, אך אישר למפקדי המחלקות שביקשו ממנו הנחיות, לפעול בהתאם לשיקול דעתם.

מתוך 8 מפקדי המחלקות של הגדוד, רק סגן גבריאל דהאן, שפיקד על המחלקה שפעלה בכפר קאסם, קיים כלשונה את הפקודה שניתנה לו. חייליו עצרו את הכפריים שחזרו לכפר מעבודתם ברגל או ברכב, ירו למוות ב-43 מתושבי הכפר, בהם 9 נשים ו-17 ילדים ונערים, ופצעו 13 נוספים. בנוסף לכך נהרגו בתוך הכפר עוד ארבעה תושבים. תושבי הכפר מונים בנספים גם אדם שמת משבץ לאחר ששמע על מות בנו בטבח, ואת עוברה של אישה הרה שנרצחה בטבח, ומגיעים ל-49 נספים. היו גם מספר פצועים שהעמידו פני מתים וכך ניצלו חייהם[2].

פרסום הטבח ותגובת הממשלה

בליל הטבח הגיעו סא"ל דב נשרי ורס"ן שמעון פורסט מפיקוד המרכז, לעריכת תחקיר על האירוע. בהמשך הלילה התקיים דיון בהשתתפות נשרי ומלינקי ואחרים אצל מפקד פיקוד המרכז, צבי צור, ובבוקר הגישו נשרי ופורסט את דו"ח התחקיר שקיימו. הדו"ח מתח ביקורת חריפה על התנהלותו של רס"ן מלינקי, ואת מעשיו של אחד החיילים הגדיר כ"רצח לשמו".[3]

תגובתה הראשונית של ממשלת ישראל שבראשות דוד בן-גוריון לטבח הייתה ניסיון להסתירו באמצעות מניעת הכניסה לכפר ובאמצעות הצנזורה הצבאית. ב-1 בנובמבר 1956 מינה בן-גוריון ועדת חקירה בראשות הנשיא התורן של בית המשפט המחוזי בחיפה, בנימין זֹהר, ראש עיריית חיפה אבא חושי והפרקליט הצבאי הראשי לשעבר אהרן חטר-ישי.[4] כשבוע לאחר הטבח, ב-6 בנובמבר הגישה הוועדה את הדו"ח שלה לבן-גוריון, ובו קבעה כי יש להעמיד לדין את מפקד הגדוד וכמה מפקודיו, וכן קבעה פיצוי כספי למשפחות הקורבנות. בעקבות זאת נמסרה הודעה רשמית לעיתונות על האירוע.[5]

פעיל מפ"ם לָטיף דוֹרי וחברי הכנסת מאיר וילנֶר ותופיק טובי (מטעם מק"י) גבו עדויות מהפצועים והביאו את דבר האירוע לידיעת הציבור. וילנר וטובי אף השתמשו בחסינותם הפרלמנטרית וסיפרו על האירוע מעל דוכן הכנסת. חברת הכנסת אסתר וילנסקה (מק"י) הזכירה את הטבח באחד מנאומיה, אך נדרשה להפסיק ודבריה נמחקו מהפרוטוקול.[2]

כתוצאה מכך ומהלחץ מצד העיתונים לפרסם פרטים על האירוע, ב-12 בדצמבר 1956 מסר ראש הממשלה במליאת הכנסת הודעה על המקרה, שאמרה כי "בכפרים נפגעו על ידי משמר הגבול כמה כפריים, ולכן מינה ראש הממשלה ועדה לברר מידת אחריותם של אנשי משמר הגבול, ואם יש להעמידם לדין". ראש הממשלה תיאר את האירוע כ"מעשה זוועה הפוגע ביסודות הקדושים ביותר של המוסר האנושי השאוב מתורת ישראל" והוסיף כי "אין עם בעולם שמחשיב יותר מהעם היהודי יקר חיי אדם, אנו למדנו כי אדם נברא בצלם אלוקים ואין איש יודע מה היה צבע עורו של האדם הראשון".[6] הודעה זו נמסרה כשישה שבועות לאחר האירוע, כאשר רוב תושבי ישראל עדיין לא ידעו במה מדובר.[7] הכנסת כיבדה את זכר החללים בקימה לדקת דומייה.[8]

המשפט, נאשמיו ועונשיהם

11 נאשמי טבח כפר קאסם. קיצוני משמאל: שמואל מלינקי

בינואר 1957 הועמדו לדין 11 קצינים וחוגרים שהיו מעורבים בטבח בכפר קאסם. התובעים במשפט היו התובע הצבאי הראשי, משה דוד, ולצדו המשפטן קולין גילון. פסק הדין ניתן באוקטובר 1958 בבית הדין הצבאי המחוזי בירושלים בראשותו של בנימין הלוי.[9] בפסק דינו קבע השופט בנימין הלוי מהי "פקודה בלתי חוקית בעליל", שעל החייל לסרב לציית לה כאשר היא ניתנת לו:[10]

”סימן היכרה של פקודה בלתי חוקית בעליל - מן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה, ככתובת אזהרה האומרת: "אסור!". לא אי חוקיות פורמלית, נסתרת או נסתרת למחצה, לא אי חוקיות המתגלה רק לעיני חכמי משפט חשובה כאן, אלא: הפרת חוק גלויה ומובהקת, אי חוקיות ודאית והכרחית המופיעה על פני הפקודה עצמה, אופי פלילי ברור של הפקודה או של המעשים שהפקודה מצווה לעשותם, אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת - זוהי מידת אי החוקיות הדרושה כדי לבטל את חובת הציות של חייל ולהטיל עליו את האחריות הפלילית למעשיו”.

שמונה מהנאשמים הורשעו ונידונו לתקופות מאסר ממושכות (7 עד 17 שנה).[11] המורשעים ערערו על פסק הדין, והרכב בית הדין הצבאי לערעורים בראשות שופט בית המשפט העליון משה לנדוי קבע בחודש אפריל 1959 הקלה מסוימת בעונשם: מ-17 ל-14 שנה לרב-סרן שמואל מלינקי, מ-15 ל-10 שנים לסגן גבריאל דהאן ולטוראי ראשון שלום עופר, ומ-7 ל-3 שנים לחמשת הטוראים המורשעים.[12]

יששכר שדמי בתום משפטו, מחזיק במטבע של 10 פרוטות, כגובה הקנס שהוטל עליו

חמשת הטוראים ריצו את עונשם, בניכוי שליש מתקופת המאסר. ואולם איש משלושת בעלי הדרגות הבכירות לא ריצה את מלוא תקופת מאסרו. זמן קצר לאחר גזר הדין החליט הרמטכ"ל חיים לסקוב להמתיק את עונשם של שלושת המורשעים שנותרו במאסר: עונשו של מלינקי הופחת ל-10 שנים, של דהאן ל-8 שנים, ושל עופר ל-7 שנים. בנובמבר 1959 סיים שלום עופר לרצות את עונשו.[13] מיד לאחר מכן החליט נשיא המדינה יצחק בן-צבי להמתיק עוד את עונשם של שני האסירים הנותרים, מלינקי ודהאן, ל-7 ו-5 שנות מאסר, בהתאמה.[14] גבריאל דהן שוחרר במרץ 1960, בתום ארבעים חודשי מאסר.[15] ימים ספורים אחריו שוחרר ממאסר שמואל מלינקי, אחרון האסורים, מטעמים רפואיים. לאחר שחרורו חזר לשרת בכוחות הביטחון, היה לקצין ביטחון בקריה למחקר גרעיני - נגב וסיים את שירותו ב-1964 בדרגת אלוף-משנה.[16]

תחילה החליטה הפרקליטות הצבאית שלא להעמיד לדין את מפקד החטיבה יששכר שדמי, אולם לאור דברי בנימין הלוי כי הוא מקבל את דברי מלינקי כי קיבל פקודה משדמי (אך היה עליו לסרב לבצעה, לפי הלוי) הועמד שדמי לדין בנפרד באשמת רצח וחריגה מסמכות. שדמי זוכה מאשמת הרצח, לאחר שהשופטים לא קיבלו את עדות מלינקי, והורשע בסעיף החריגה מסמכות בהטלת העוצר. בגזר הדין ננזף והוטל עליו קנס סמלי של עשר פרוטות.[17] בעקבות עונש זה, הפך הביטוי "הגרוש של שדמי" למטבע לשון ברחוב הערבי המצביע על עיוות הדין.[18] שדמי המשיך בשירותו הצבאי לאחר המשפט.

בקיץ 2017 טען שדמי, בפני ההיסטוריון אדם רז, שמשפטו היה משפט ראווה שהתקיים כדי למנוע את התרחבות הפרשה כלפי הדרגים שמעליו.[19]

בשנת 2017 הגיש רז בקשה לעיין בפרוטוקול המשפט ובמסמכים שהוגשו במהלכו. המדינה התנגדה לבקשה בנימוק שקיים חשש שחשיפת הפרוטוקולים תפגע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה או בפרטיות ובביטחון של אנשים מסוימים. בשנת 2022 לאחר הסרת התנגדות המדינה, התיר בית הדין הצבאי לערעורים, בראשות האלוף דורון פיילס, את פרסום הפרוטוקולים, אך אסר את פרסום מסמכי תכנית חפרפרת ותמונות מהטבח.[20]

בעקבות הטבח

אנדרטה בכפר קאסם לנספים בטבח

ב-7 בדצמבר 1956 הקדיש נתן אלתרמן את "הטור השביעי" לטבח כפר קאסם, ונמנה עם הראשונים לגנותו. בין השאר כתב:

לא תיתכן חברת אנוש אשר מקרה כזה לא יחרידנה כסיוט,
ולא ירעיד בה, לפחות במעט, כיסאות של מפקחים ומפקדים גם ישירים וגם לא-ישירים,
ולא ירעיש בה מושגים שנשתרשו ולא יזעיק מורי פיקוד והדרכה ולא יעיר בה את חשבון-הנפש-והאחריות,
וזאת מ ח ו ץ לעונש שיחול על ראש עושי התועבה האסורים.[21]

הסולחה ההמונית שנערכה בכפר בנובמבר 1957

ביום השנה לטבח, תושבים ערבים באזור המשולש, יחד עם פעילים של המפלגה הקומוניסטית, הנהיגו שביתה של שעתיים לזכר הטבח כמחאה על המדיניות של הממשל הצבאי. מדובר באחת מפעולות המחאה המאורגנות הראשונות של האוכלוסייה הערבית בישראל כנגד הממשל הצבאי.[22]

ועדה לבירור תביעות נפגעי הטבח בראשות "זקן השומרים" אברהם שפירא מונתה על ידי ראש עיריית פתח תקווה פנחס רשיש, ובעקבות פרסום מסקנותיה[23] נערכה בנובמבר 1957 בכפר קאסם סולחה שבה נכחו כ-800 אורחים. על פי המסורת היו אמורים 11 הנאשמים להגיע לטקס, אך שלטונות צה"ל סירבו לאפשר להם להשתתף, בין השאר מחשש שהגעתם בעת המשפט שנערך להם עלולה להביא לטענות על עיוות דין. את הצד היהודי ייצגו יו"ר הוועדה אברהם שפירא, שר המשטרה בכור שטרית, אלוף פיקוד המרכז צבי איילון, ראש הממשל הצבאי מישאל שחם וראש עיריית פתח תקווה פנחס רשיש, כשבראש הצד הערבי עמד מוכתר הכפר ודיע אחמד צרצור.[24]

בשנת 1958 כתב דן אלמגור, לתוכנית "תן חיוך" של תיאטרון סמבטיון, את השיר "הכומתה", המתייחס לטבח, אך השיר נפסל על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות.[25]

בשנת 1994 הוצג בתיאטרון "הבימה" מחזהו של רוביק רוזנטל, "מלינקי", העוסק בטבח כפר קאסם.

באוקטובר 1991 פרסם העיתונאי רוביק רוזנטל מאמר שבו טען כי טבח כפר קאסם היה חלק מ"מבצע חפרפרת" – תוכנית מדינית כוללת לגירוש ערביי המשולש לירדן.[26] טענה זו חזרה ב-2009 במאמר של ההיסטוריון ופעיל השמאל הישראלי גדי אלגזי.[27] תוכנית "חפרפרת" הוזכרה גם בפרוטוקולים ממשפט הטבח, שהותרו לפרסום ב-2022.[28][29]

בדצמבר 2007 אמר נשיא מדינת ישראל שמעון פרס בעת ביקור בכפר, כי "קרה כאן בעבר אירוע קשה ביותר, שאנחנו מצטערים עליו מאוד".[30] ב-2014 השתתף לראשונה נשיא המדינה, רובי ריבלין, בטקס לציון הטבח בכפר קאסם.[31]

ב-29 באוקטובר 2021 השתתף נשיא המדינה, יצחק הרצוג, בטקס לזכר ההרוגים, במלאת 65 שנים לטבח, וביקש סליחה בשם מדינת ישראל.[32]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טבח כפר קאסם בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ גבריאל שטרסמן, במשפט הרצח בכפר-קאסם: 'אללה ירחמו', שתי מילים במרכז החקירה, מעריב, 4 באפריל 1957 (הביטוי התפרסם בהקשר זה בקרב הציבור היהודי בישראל באותה תקופה). וראו על כך עוד: במשפט כפר קאסם: א/מ שדמי: מלינקי לא פירש פירוש מוצלח את הפקודה, דבר, 4 באפריל 1957; אורי דן, מפקד גדוד נגד מפקד חטיבה, מעריב, 26 בינואר 1959; פיקודיו של מלינקי מעידים בהמשך משפט אל"מ שדמי, דבר, 27 בינואר 1959.
  2. ^ 2.0 2.1 תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ה, 4, עמ' 282.
  3. ^ דו"ח ועדת חקירה למקרה הריגת ופציעת אזרחים ערביים בכפרי המשולש
  4. ^ יחקרו פרשת הריגת ערבים בימי עוצר במשולש, מעריב, 6 בנובמבר 1956;
    לטיף דורי, הממשלה נתבעת לענוש האחראים להריגת אזרחים ערביים במשולש, על המשמר, 7 בנובמבר 1956.
  5. ^ הושלמה החקירה על התקריות עם משמר הגבול, חרות, 12 בנובמבר 1956
  6. ^ המאורע בכפרי המשולש, הודעת ראש הממשלה, הישיבה המאתיים ושלוש של הכנסת השלישית, 12 בדצמבר 1956.
  7. ^ תום שגב, המיליון השביעי, ה, 4, עמ' 283.
  8. ^ הכנסת כיבדה בקימה את זכר חללי כפר קאסם, דבר, 13 בדצמבר 1956, המשך.
  9. ^ פסק-הדין במשפט כפר-קאסם: 8 נמצאו אשמים ברצח – 3 זוכו, מעריב, 12 באוקטובר 1958, המשך; אורי דן, 60 עמודים על 8 נאשמים ברצח, מעריב, 13 באוקטובר 1958.
  10. ^ אורי דן, "דגל שחור" לפקודה בלתי חוקית: שופטי בית הדין הצבאי קובעים כללים לציות החייל, מעריב, 14 באוקטובר 1958.
  11. ^ 8 מנאשמי כפר קאסם חוייבו באשמת רצח; 3 זוכו ושוחררו, דבר, 13 באוקטובר 1958; עונשי מאסר כבדים לנשפטי כפר-קאסם, דבר, 4 בנובמבר 1958.
  12. ^ החל הערעור במשפט כפר-קאסם, דבר, 2 בפברואר 1959; הוקלו העונשים של אנשי משמר הגבול שנדונו בענין כפר-קאסם, דבר, 5 באפריל 1959, המשך.
  13. ^ שלום עופר, מנידוני כפר-קאסם, ישוחרר היום, דבר, 10 בנובמבר 1959; ג. שרוני, עופר יצא לדרור, מעריב, 11 בנובמבר 1959.
  14. ^ הנשיא הפחית עונש מלינקי ודהאן, מעריב, 12 בנובמבר 1959.
  15. ^ גבריאל דהאן יצא מהכלא, דבר, 1 במרץ 1960; א. פלג, גבריאל דהאן חזר הביתה, מעריב, 1 במרץ 1960.
  16. ^ ג. שרוני, "גם אנחנו נקטלנו, לא פחות מהנפגעים": אומר ר/ס מלינקי, אחרון אסירי כפר-קאסם בצאתו מבית הסוהר, מעריב, 6 במרץ 1960; מת אל"מ שמואל מלינקי, מנדוני פרשת כפר-קאסם, דבר, 19 בנובמבר 1978.
  17. ^ אורי דן, התובע מאשים את אל"מ שדמי ברצח, מעריב, 4 בנובמבר 1958. עם מתן פסק הדין: אורי דן, א"מ שדמי נקנס בעשר פרוטות וקיבל נזיפה; נמצא אשם בחריגה מסמכות – זוכה מאשמת רציחות, מעריב, 26 בפברואר 1959; שדמי זוכה מאשמת רצח אך הורשע בחריגה מסמכות, דבר, 27 בפברואר 1959, המשך.
  18. ^ הגרוש של שדמי, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2001
  19. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, "זה היה משפט מכור": הווידוי האחרון של מפקד הגזרה בטבח בכפר קאסם, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2018
  20. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, בית הדין הצבאי התיר לפרסם את הפרוטוקולים ממשפט טבח כפר קאסם, באתר הארץ, 30 במאי 2022
  21. ^ נתן א, תחום המשולש, דבר, 7 בדצמבר 1956.
  22. ^ Shira Robinson, Local Struggle, National Struggle: Palestinian Responses to the Kafr Qasim Massacre and Its Aftermath, 1956-66, International Journal of Middle East Studies, 2003
  23. ^ מסקנות הוועדה לבירור תביעות נפגעי כפר קאסם בראשות אברהם שפירא.(הקישור אינו פעיל, 15.4.2020)
  24. ^ "סולחה" גדולה נערכה בכפר קאסם, דבר, 21 בנובמבר 1957.
  25. ^ יהודה בלכר, זוֹ כל תורת הַיְחָסִים: יום הולדת לדן אלמגור, בבלוג "עונג שבת", 17 ביולי 2020
  26. ^ רוביק רוזנטל, מבצע חפרפרת, חדשות, 25 באוקטובר 1991
  27. ^ גדי אלגזי, טבח כפר קאסם, 1956: תוכנית חפרפרת, 24 באוקטובר 2009.
  28. ^ ירון דרוקמן, התוכנית להעברת ערבים שלא בוצעה: מסמכים מ-1956 חשפו את "מבצע חפרפרת", באתר ynet, 31 ביולי 2022
  29. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, נחשפו פרוטוקולים ממשפט הטבח בכפר קאסם: "המפקד אמר שרצוי שיהיו מספר הרוגים", באתר הארץ, 29 ביולי 2022
  30. ^ אתר למנויים בלבד יואב שטרן, הנשיא פרס התנצל על טבח כפר קאסם מ-1956, באתר הארץ, 21.12.07.
  31. ^ חסן שעלאן, לראשונה: נשיא המדינה משתתף בטקס לציון הטבח בכפר קאסם, באתר ynet, 26 באוקטובר 2014.
  32. ^ איתמר אייכנר, הרצוג בטקס להרוגי כפר קאסם: "מבקש סליחה בשמי ובשם מדינת ישראל", באתר ynet, 29 באוקטובר 2021
  33. ^ אתר למנויים בלבד תום שגב, "טבח כפר קאסם": סימן השאלה הגדול על מה שהמדינה מתעקשת להסתיר, באתר הארץ, 13 בפברואר 2019
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

טבח כפר קאסם35187314Q1642045

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=טבח_כפר_קאסם&oldid=2590457"