יחידה 788

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פלגה 788)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פלגה 788
פלגה 788 – אבטחת הדיג בכנרת
פלגה 788 – אבטחת הדיג בכנרת
פלגה 788 – אבטחת הדיג בכנרת
פרטים
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך חיל הים הישראליחיל הים הישראלי חיל הים הישראלי
סוג יחידה ימית בשליטה מבצעית של פיקוד הצפון
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1949 חידוש בתחילת 1956 – יולי 1967
מקים היחידה חיל הים
מלחמות מלחמת סינימלחמת סיני
מלחמת ששת הימיםמלחמת ששת הימים
נתוני היחידה
כוח אדם תקן מלא 30 איש.
ציוד עיקרי 3 ספינות משמר שהיו בעברן נחתות מכוניות. שמותיהן: מח-32, מח- 38, מח- 40.
פיקוד
יחידת אם בסיס נמל חיפה

יחידת משמר הכנרת או בשמה הרשמי בחיל הים פלגה 788 פעלה בכנרת מקום המדינה ועד לאחר שחרור רמת הגולן במלחמת ששת הימים. היחידה הוקמה בתום קרבות מלחמת השחרור ביזמת משרד החקלאות משטרת ישראל וחיל הים מפאת הצורך להגנה לדייג הישראלי ומניעת שימוש במי הכנרת על ידי הסורים. כלי השיט שחיל הים הועיד לכך היו נחתות אשר הוצבו בהן עמדות נשק. הנחתות אבטחו ושמרו כמעט ברציפות. לזכותן נזקפת הפלת מטוס סורי, השתתפות בפעולות תגמול ותקריות ירי רבות.

נחתת מכוניות שהוסבה לספינת משמר ומסיירת בכנרת על רקע רמת הגולן

רקע היסטורי

ערך מורחב – ים כנרת
מיקום המוצבים הסורים לאורך החוף הצפון מזרחי של הכנרת

בצפון מזרח הכנרת מסביב לשפכי הנחלים נמצא שדות הדיג הטובים ביותר. באזור מתרכזים סרדיני הכנרת. בעקבות הסרדינים נמשכים לאזור הדגים הגדולים יותר הניזונים מהם[1].

בתקופת התנ"ך היה שבט נפתלי השבט הגדול באזור. בתקופת ההתנחלות נטל את מרבית הלחימה בכנענים וירש את זכויות הדיג שהיו לערים המנוצחות. גבולו המזרחי נקבע ברצועת חוף שרוחבה כ-60 מטר[2]. שיטת הדיג הנהוגה באותה עת הייתה פרישת רשת חרם בסירה היוצאת וחוזרת אל החוף. מהכתובים עולה כי לאחרים היה מותר לדוג בחכות אך לא לפרוש רשת.

בתקופת השלטון העות'מאני נמסר זיכיון הדיג בכל הכנרת לשותפות חורי-גולדצוייג. הזיכיון בוטל על ידי הנציב העליון הרברט סמואל בשנת 1921. אך בשיטות הנהוגות במזרח המשיך הדיג בכנרת להימצא תחת שליטת השותפות[3].

הדיג העברי בכנרת החל עם התבססות יישובי הדייגים: עין גב בשנת 1937, קבוצת גינוסר, ב-1938 וקיבוץ מעגן בשנת 1942. המכשול העיקרי לפיתוח הדיג העברי בכנרת היה גולדצוייג.

לאחר מלחמת העולם הראשונה במסגרת הסכם סַייקְס-פּיקוֹ לקביעת התחום בין האימפריה הצרפתית והמנדט הבריטי נמסרה הפינה הצפון מזרחית של הכנרת לסוריה. הייתה זאת פגיעה בעיקרון שהכנרת היא יחידה כלכלית מדינית שאינה ניתנת לחלוקה.

בדיונים ליישום ההסכם ארץ-ישראל ויתרה על שטחים ברמת הגולן, שהיו בבעלות שבטי בדווים, ותחת זאת עבר לרשותה אגם הכנרת כולו, האזור שממזרח לכנרת ומשולש אל-חמה. במרץ 1923 נחתם הסכם ניוּקוֹם-פּוֹלֶה לסימון הקו מראש הנקרה ועד אל-חמה[4].

קו הגבול נכתב וסומן במפות עשרה מטרים מזרחה מקו המים. לציון הגבול בשטח הוצבו עמודי ביטון ממוספרים. המרחק ביניהם היה גדול ולא שימש כקו גבול. נקודה מס 60 בשפך הירדן נקודה 61 באזור מעינות גופרה ונקודה מס 62 מתחת לנוקייב. לסורים היה מותר לדוג בכנרת ואף שאבו ממנה מים להשקיית שדות. כל זאת תחת פיקוח משטרת המנדט.

בעבר היו רוב סירות הדיג שבכנרת דגות באזור הצפון מזרחי. מקום המדינה עזבו ערביי טבריה והדייג הערבי בכנרת פסק. בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות הוכרה מדינת ישראל כיורשת המנדט הבריטי והגבול המנדטורי – 10 מטר מזרחית לקו המים העליון -209 מטר. סוריה ויתרה על זכויות הדייג והשאיבה שלה היות שלא רצתה שאזרחיה יהיו כפופים לפיקוח ישראלי.[5] רצועת החוף ברוחב 10 מטר צרה מדי לעבודת הדיג ברשת חרם. הדייגים חיפשו שיטות בהן פרישת הרשתות ואיסופן נעשו אל הסירה ללא קשר עם החוף. השיטה שהובאה מיוגוסלביה נקראה סאקאלבה רשת היקפית אורך 350 מטר ועומק 50 מטר. נפרשת מספינה בלב הים נעשתה לשיטה העיקרית לדיג בהיקף גדול.

השפעות מזג האוויר

הכנרת ימה קטנה ומשטר הרוחות בה בקיץ רוח מערבית שיצרה גלים גבוהים בחוף המזרחי. בימי החורף מתפתחות רוחות מזרחיות חזקות והגלים מכים בחוף המערבי. השינויים במצב הים קיצוניים וסערות מתפתחות במהירות. סערות דרומיות בחורף משפיעות על החוף הצפון מזרחי. הדייגים היו יורדים לחוף מחכים שהרוח תרגע וחוזרים לים. התנהגות הסורים מנעה אפשרות למצוא מפלט בחוף. היה זה אילוץ נוסף שהדייגים ונחתות המשמר התמודדו איתו.

הקמת יחידת המשמר

קובץ:MB map NE Kinneret 2008s.jpg
מפה תלת ממדית של אזור הסכסוך שהוכנה על ידי המכון לחקר ימים ואגמים.[6]

בשנות החמישים הפכה בקעת ציידא בחוף הצפון מזרחי של הכנרת לבסיס קדמי של הצבא הסורי. הוקמו מחנות צבא, כפרי ביטחון למשפחות החיילים ובקרבת הימה שרשרת מוצבים.[7] מצפון לדרום: מוצב השפך ובית הבק, מסעודיה, מוצב הבננות, כפר עקב, כורסי צפון, כורסי דרום, נוקייב צפון ונוקייב דרום. מטרת הסורים הייתה לצמצם את ריבונות ישראל על הכנרת. התגרויות וירי על דייגים ישראליים אירעו בתכיפות רבה. הסורים מנעו ירידת דייגים לחוף המזרחי, התושבים הסורים גנבו רשתות דיג על שללם. ואירעו מקרים רבים של פתיחה באש על דייגים ישראלים בקרבת החוף.

יחידת משמר הכנרת הוקמה לאבטחת הדיג הישראלי וריבונות ישראל במקום. הייתה זו יחידת חיל הים שפעלה כל התקופה באלמוניות במדי משמר הגבול שהוצגה כיחידת משטרת ישראל. שיטת הביצוע שנקבעה על ידי רחבעם זאבי אז קצין המבצעים של פיקוד הצפון וכללה סיורי יום ולילה בטווח 100 מטר לחוף העוין. הנוכחות יצרו חיכוך מתמיד כאשר כלי השייט בנחיתות מול המוצבים הסוריים הממוגנים שהפעילו נשק כבד וצלפים. המוצבים הסורים צוידו במשקפות טלסקופיות המאפשרת גם צילום, אך לא היו להם מכשירי מכ"ם או מכשירי ראיית לילה.

שיטת הפעולה כמעט ולא שונתה בכל משך קיום היחידה. את הצלחת יחידת המשמר ניתן לראות בכך שמאז קום המדינה ועד לשנת 1967 סיפקה הכנרת יותר משליש יבולי הדיג של ישראל כולה.[8]

ארגון היחידה

משימות היחידה הוגדרו לאבטחת הדיג הישראלי ומניעת גניבת דגים או שאיבת מים מהכנרת על ידי הסורים. שיטת העבודה שנקבעה על ידי שהיה אז קצין האג"מ בפיקוד הצפון כלל סיורי אבטחה רצופים ביום ובלילה של כלי שיט בודד בטווח קרוב לחוף העוין.

בתחילת שנות החמישים הוטלו על ספינות המשמר מדי פעם משימות הרגזה שמטרתן לעורר את הסורים לירי על מנת לשמש אמתלה לביצוע פעולת תגמול.

כלי השיט

בתחילה תופעלה האבטחה על ידי סירה של משרד החקלאות אגף הדייג בשנת 1950 היו אלה סירות מנוע עם מקלע "בזה" ונשק אישי של השוטרים. אחרי תקרית רצח השוטרים הובאו שלוש ספינות משמר בעברן היו נחתות LCM MK6 מתוצרת ארצות הברית ( Landing Craft Mechanized ) ששימשו במלחמת העולם השנייה להובלת רכבים ולוחמי רגלים. מעל המחסן של הספינה נבנה סיפון עשוי מתכת ועץ שאפשר להכיל בתוכו אזור מגורים, מיטות ואחסון. דלת הנחיתה נאטמה בריתוך והספינות ויתרו על יכולת ההנחתה.

מבנה פיקוד הוקם בירכתי הספינה, מעל חדר המכונות. המבנה כלל עמדת הגאי, קשר ופנס תאורה חזק.[9] על הסיפון הוקמו שלוש עמדות למקלע M2 בראונינג . בחרטום ומאחורי מבנה הגשר העמדות היו ממוגנת עם צריח מסתובב ובמרכז העמדה הייתה לא ממוגנת. בנוסף לכך הוצבה במרכז הסיפון חצובה מיועדת לתותח אורליקון או תול"ר כאשר הנשק עצמו סגור בארגז לידה.

ספינות המשמר נקראו בשמות "משמר חופים" מח 32, מח-38 ומח-40.

נתונים טכניים

אורך: 17 מטר רוחב: 3 מטר שוקע: 1 מטר, גובה התורן: 4 מטר. דחי: 60 טון. דלתות הנחיתה בחרטום הנחתת רותכו ולא היו עשויות להיפתח. הנעה: 2 מנועי דיזל 450 כ'ס ג'נרל מוטורס ל-2 מדחפים. מהירות: 11 קשר חימוש: מרגמה 52 מ"מ, שלושה M2 בראונינג - 0.5 ואפשרות לתותח אורליקון 20 מ'מ במקום אחד המקלעים ונשק קל אישי. 0.5.

לספינות המשמר לא היו מכשירי ניווט מקובלים בכלי שיט. הניווט בוצע בעיקרו מהכרת תוואי השטח. נקודות ציון ביום, וכן נקודות ציון והתמצאות בלילה בעיקר אורות העיר טבריה, צפת ויישובי העוטף כנרת. מדידת מרחקים בוצעה בשיטת הבוהן המושטת. הציוד כלל מכשירי קשר בתחום התג"מ. משקפת, מצפן ידני ופנס לתאורה.

הופעת אנשי היחידה הייתה במדים של משמר הגבול. אך איוש היחידה היה כולו מאנשי חיל הים. צוות ספינת המשמר כלל 8 איש. המקור העיקרי לאיוש אנשי הצוות היו בוגרי בית הספר לדיג במכמורת. מפקדה היה בדרגת סמל ומאוחר יותר סגן משנה בוגר בית הספר לקציני ים עכו. היחידה כללה 30 איש המפקד בדרגת רס"ן בוגר קורס חובלים או יוצא שייטת 13.

מיקום היחידה

בעת ההקמה חנתה היחידה במוצא הירדן מהכנרת ליד קיבוץ דגניה א' ואף התכלכלה בקיבוץ. מאוחר יותר עברה המפקדה למשטרת צמח.[10] ב 1956 עברה היחידה למעגן גינוסר ועד שנת 1959 התכלכלה בחדר האוכל של קיבוץ. בשנת 1959 צורפה היחידה לבסיס נמל חיפה וביחידה נפתח מטבח צה"לי. פתיחת המטבח ביחידה אפשרה שירות זמין יותר לצוותי הספינות בשעות שונות ביממה.

כפיפות וארגון מבצעי

פלגה 788 הייתה כפופה מבצעית למפקדת גוש כנרת של פיקוד הצפון. כלי השייט ואנשי הצוות שרתו במדים של משטרת ישראל וסמל המשטרה היה מצויר על דופן הנחתות. הדבר נבע מנוסח הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות עם סוריה, לא ימצא צבא סדיר בכנרת. הפיקוד והתפעול הישיר בים היה על ידי מפקד הפלגה. התפעול מבחינה ארגונית נעשה לפי תקופות:

סדר עדיפויות שונה בין הגורם המתפעל ובין הפיקוד המבצעי והצרכים המיוחדים של היחידה המרוחקת יצרו הרבה מתחים ודרשו עבודת תיאום נוספת מפיקוד היחידה. המידור הכבד שהוטל הרחיק את המודעות בחיל הים לפעילות היחידה. במשך כל שנות קיומה לא נערך תחקיר בהשתתפות אחרים מחיל הים. מפת עומקים של אזור הגבול נעשתה רק שנים רבות מאוחר יותר. חוסר מידע בטימטרי והיעדר ציוד ניווט כלשהו הקשו על פעילות ספינות המשמר.

שיטת הפעולה

הרמטכ"ל יצחק רבין (משמאל) נצפה בנחתת המשמר. התמונה נמצאה במפקדה הסורית בקוניטרה לאחר שחרור רמת הגולן ב-1967.

עונת החורף היא עונת הדיג וחייבה אבטחה רצופה. נחתת אחת נמצאה בקרבת הדייגים בכל שעות היממה. בעונת הקיץ התקיים פחות דיג. בתקופה זאת נעשתה פחות פעילות אבטחה והזמן נוצל לאימונים. הגזרה החמה היתה, באורך 10 קילומטר, משפך הירדן לכנרת ועד נוקייב.

ספינות משמר הכנרת התלוו אל הדייגים בכנרת, מקלעיהם מכוונים אל מוצבי הסורים. דייגי המכמורת בספינת הדיג "נוח" מקיבוץ "עין גב" הציבו מול מוצבי "כורסי" ו"כפר עקב" את הסירות עם פנסי ה"לוּקס" שאורם מושך את דגי האמנון. לעת שחר דלה המנוף את המכמורת עמוסת השלל אל סיפון ספינתם. דייגי הרשתות מטבריה בסירותיהם הקטנות העדיפו את אזור השפך הבוצי, מקום הקינון המועדף על דגי האמנון. אלו ואלו היו עוברים ליד ספינת המשמר התורנית, מוודאים שיודעים על קיומם וממהרים לעבודה.

נקבעו נוהלים לאזעקת המשמר. דייג שהבחין בפעילות עוינת, ירה רקטה והנחתת התייצבה לידו. לסירות הדייג הגדולות הותקן מכשיר קשר צה"לי מק 300. כאשר נעשה פיצול בין הדייגים נשלחה נחתת נוספת באבטחה. במשרד הפלגה נמצא קצין תורן שתפקידו היה לקבל דיווחים ממפקדי הנחתות בים ולהפעיל סיוע. סירת האמבולנס ונחתת נוספת נמצאו כל העת בבסיס בכוננות מידית ליציאה לסיוע.

מדף היבשה בקרבת החוף הצפון מזרחי של ים כנרת רדוד מאד. שינויים עונתיים בגובה פני הים עשויים להפתיע בהיתקלות בשרטון במקום שלא היה שם בעת הסיור במשמרת הקודמת. אירעו מקרים רבים של עליה על שרטון. הנחתות נחלצו בכוח המנועים החזקים תוצרת חברת ג'נרל-מוטורס שהוכחו כאמינים. האימונים שנערכו בתקופת הקיץ היו בעיקר חילוץ נחתת שעלתה על שרטון.

היחידה פעלה מול אויב חמוש שלא פעם ולא פעמיים ירה ואף הפיל חללים. אופי השירות בפלגה 788 נחשב בחיל הים לקשוח קרבי נוכח אויב בתנאי שירות לא נוחים ומעט חופשות ביחס ליחידות אחרות של חיל הים.

לפעולות התגמול, שדרשו הובלת כוחות צה"ל והנחתתם בחוף הסורי, הייתה הפלגה מתוגברת בנחתות נוספות מאותו סוג. אך ללא החימוש והמיגון. העברת הנחתות מאחסנתן בחיפה והורדתן למים בחופי הכנרת נעשית בשעות החשיכה.

סוסיתא ואנשי עין גב

קציני מספנת חיל הים בשיט על הכנרת ספינת הטיולים סוסיתא 1960.

קיבוץ עין גב הוא היישוב הקרוב ביותר לזירת הפעולה. ענף הדיג של הקיבוץ היה מושא להתגרויות הסורים. אנשי הקיבוץ העריכו את האבטחה הנעשית על ידי נחתות המשמר. בתקריות ירי רבות היו ראשונים להגיע לזירת התקרית בעוד האש נמשכת. סירת הנוסעים סוסיתא עם מנועיה החזקים הגישה עזרה בגרירה לפי הצורך. אנשי הקיבוץ המשיכו בכך במשך השנים על אף אבדן חבר שנהרג והפצעות אחרים בתקריות.

יחידת השיטור הימי

בתחילת השירות מילאו ספינות המשמר מדי פעם גם תפקידי שיטור ימי. בדקו רישיונות נהיגת סירה וקיום ציוד חירום כנדרש בחוק להפעלת כלי שיט קטנים. בהחלטה בדרג ממשלתי נמסרה בשנת 1955 היחידה לתפעול על ידי משטרת ישראל. החלטה שהתבררה כשגויה ועלתה בקרבנות. למשטרת ישראל לא היה מספיק כח אדם וגיבוי טכני ומבצעי להפעיל יחידת לחימה ימית. לאחר תקרית רצח השוטרים, הוחזרה משימת האבטחה וספינות המשמר הוחזרו לתפעול חיל הים. מאז יחידת השיטור הימי של משטרת ישראל, שפועלת מבסיסה במוצא הירדן ליד סכר דגניה מתרכזת בשיטור, פיקוח והצלה בתחום הכנרת.

אירועים

בשנות קיום היחידה היו עשרות תקריות אש במערכה לאבטחת הדיג הישראלי ומניעת שימוש סורי בכנרת. היו תקריות אש רבות. בתגובה לתקריות נעשו מספר פעולות תגמול על ידי צה"ל אשר הספינות לקחו בהן חלק פעיל. גם כאשר המצב הביטחוני הכללי היה שפיר בגבולות השונים התקיימה בכנרת פעילות כמעט רצופה של הטרדות והפרעות לדיג. בתקופה שבין 1949 ועד 1967 נספרו 24 פצועים ו 10 הרוגים. היוזמה לתקריות הייתה בדרך כלל של הסורים. פעולות תגמול נערכו ביזמה ישראלית.

בנוסף לתקריות האש אירעו מקרים רבים של החפה על שרטון. נראה שחיל הים לא מצא פתרון לבעיה. ספינות המשמר המשיכו להפליג ללא ציוד ניווט כל שהוא מאותגרות לעליה על שרטון כל שנות קיום היחידה. במרבית המקרים נחלצו הנחתות בכוח המנועים של חברת ג'נרל-מוטורס שהוכחו כאמינים. במקרים אחרים נדרשה משיכה חזקה מנחתת נוספת. אימוני היחידה כללו בעיקר חילוץ נחתת שעלתה על שרטון.

סיור אלים בתותחים

התנכלויות הסורים נמשכו ב-1954 והוחלט על פעולת תגמול מקומית. לחיל הים היו אז תותחי 6 ליטראות ( 57 מ"מ) שהגיעו עם הטרפדות מאנגליה. בטרפדות לא נעשה בהם שימוש. צוות טרפדת אומן בבסיס תותחנים להפעלת התותחים ולאחר האימון עבר לכנרת. שני תותחים הורכבו על ספינות המשמר וכוסו באברזין. לבדיקת יכולת ספיגת הרתע ודיוק הירי נערך מטווח בדרך לכורזים. הפגיעות היו טובות ורתיעת התותח נספגה על ידי סיפון ספינת המשמר. היות שהחימוש בתותחים היה בניגוד להסכמי הפסקת האש וגם כדי להפתיע את הסורים נעשה הכל בהסתר. חפ"ק הרמטכ"ל משה דיין הוקם בתצפית ומפקד הפעולה נקבע בנימין תלם אז סא"ל בתפקידו כסגן מפקד שייטת 5.

סירת דיג, שהושטה על ידי אנשי חיל הים עזרא קדם (כריש) ומייק גצוביץ שימשה כפתיון, התקרבה בשעה 10 בבוקר עד 50 מטר מהחוף מול מוצב כורסי. כצפוי פתחו הסורים באש על סירת הדיג. שתי ספינות המשמר התקרבו עם תותחי 57 מ"מ בכינון ישיר בטווח קרוב פיצחו את המוצב שפתח באש. נורו כ 100 פגזים. לסורים נגרמו אבדות רבות. עם גמר התחמושת חזרו ספינות המשמר לבסיסן שהיה אז בצמח.

במהלך היום הציבו הסורים תותחים במוצבים. למחרת עברו הספינות לאורך החוף מול מוצב דוגה. כאן כבר הסורים היו מוכנים עם תותחים וספינת המשמר ספגה 6 פגיעות והחלה להתמלא מים. התפתח קרב תותחים מטווח קרוב. תחמושת ה-6 ליטראות נפגעה והפגזים התקלקלו אך לא התפוצצו. כשנגמרה התחמושת הוחזרו הספינות לבסיס בצמח. ארבעה פצועים הועברו לטיפול בבית החולים.

לשני הצדדים היו נפגעים. לאחר שהסתיימו התקריות באו אנשי האו"ם וערכו תחקיר. בסופו של דבר גינתה ועדת שביתת הנשק את הסורים על התקרית הזו.[11]

תקרית רצח השוטרים

מצבת זיכרון לאנשי השיטור הימי שנרצחו על ידי הסורים מרס 1956.

בתקופה שהחוליה הופעלה על ידי משטרת ישראל ארעה תקרית חמורה בה נרצחו 4 שוטרים. השתלשלות העניינים[12] כלהלן: תקרית בכנרת מרס 1956
סירת משטרה שאיבטחה דייגים בצפון הכנרת בליל 3/4 מרס 1956 עלתה על שרטון סמוך לשפך נחל הזכי. סירה נוספת שהייתה באזור ניסתה לחלץ את הסירה התקועה. הסורים הבחינו בנעשה ופתחו באש. ניסיון החילוץ לא הצליח והסירה המחלצת עזבה את המקום כשעל סיפונה אנשי הסירה התקועה.

בבוקר ה-4 במרס תיאמה ישראל באמצעות משקיפי האו"מ, את חילוץ הסירה התקועה. סמוך לשעה 0900, לאחר שהתקבל אישור סורי לחילוץ, יצא למקום כח חילוץ שכלל את השוטרים גרשון סימון, יצחק מורנו, אורי אסיאג ומחלוף שלוש. הצוות קרב לסירה התקועה וירד למים כדי לקשור חבל גרירה.

בשעה 0930 פתחו הסורים באש כבדה ופגעו בארבעתם. הסורים עלו על שתי הסירות בזזו והשמידו את תכולתן וגררו את סירת החילוץ לשפך הירדן. במשך כל היום מנעו הסורים ניסיונות חילוץ של הנפגעים ושל הסירות ולא נענו לפניות משקיפי האו"מ בעניין.

רק לאחר אולטימטום ישראלי שכלל איום בפעולה נמרצת לחילוץ הנפגעים, נאותו הסורים לשתף פעולה והחזירו את גופותיהם של גרשון סימון ויצחק מורנו ואיפשרו את חילוץ שתי הסירות. גרסת הסורים הייתה כי הסירות הותקפו על ידי הכפריים במזרח הכנרת שנבהלו מהתקרבות סירות המשטרה.

לגבי שני הנעדרים טענו הסורים כי הם נפגעו ונראו קופצים למים ולא ידוע דבר על גורלם. למחרת ב-5 למרס נערכו סריקות אחרי שני הנעדרים במהלכן בשעות הבוקר, מסרו הסורים כי מצאו את אחת הגופות ומשו אותה מהמים. סירה ישראלית קרבה לחוף ומצאה את גופתו של אורי אסיאג. הסריקות אחר הנעדר הרביעי לא העלו דבר. ב-7 למרס מסרו הסורים כי מצאו את גופתו של הנעדר הרביעי צפה במים באזור התקרית. ובשעות הצהריים נמסרה הגופה לישראל, בחוף המזרחי של הכנרת באמצעות משקיפי האו"מ. ....”

לחיפושים נשלח צוות משייטת 5 בפיקוד דוד מגורי. הצוות יצא לים עם ספינת המשמר ובחסות משקיף או"ם ונציג ועדת שביתת הנשק הישראלית. התקרית החמורה חייבה העברת החוליה חזרה לפיקוד חיל הים שהעמיד אותה באחריות שייטת הנחתות.[13]

תקרית ירי במרץ 1962

בבוקר יום ה-3 במרץ 1962, נפתחה אש מקלעים ותותח ללא רתע מרוכזת ממוצב סורי אל ספינת המשמר מ.ח. 38 שפגעה בספינה וגרמה לה נזקים. צוות הספינה השיב אש במקלעים והספינה התרחקה מהחוף. הספינה בכוננות הוזעקה לעזרה מגינוסר ויחד הספינות השיבו אש מהמקלעים והמרגמות. הוזעק מסוק לפינוי הפצועים.

מפקד הנחתת רב"ט נדב שריר, שנפצע קשה, הזריק לעצמו מורפיום והמשיך לפקד על ספינתו, עד שהגיעה הנחתת השנייה . על מעשה זה קיבל ציון לשבח מהרמטכ"ל משה דיין שהומר לעיטור העוז באפריל 1974.

חילוץ ספינת המשמר בכנרת

פעולת חילוץ ספינת המשמר מהשרטון על ידי מח 32, צוללים וספינת דיג, אוגוסט 1966.


ערך מורחב – חילוץ ספינת המשמר בכנרת

בליל 14/15 אוגוסט 1966 סיירה מ.ח. 38 בקרבת החוף המזרחי. ועלתה על שרטון החוף. ספינת הכוננות הוזעקה אך צורת השרטון מנעה את החילוץ. הופעלו ספינות נוספות המשמר השלישית ונחתת רביעית הועברה מחיפה וקיבלה כינוי מח-30.

תוך כדי הניסיונות לחילוץ תקפו 4 מטוסי מיג-17 את ספינות המשמר, כאשר 2 מטוסי מיג-21 מאבטחים אותם. מטוס מיג-17 נפגע מאש סורית ונפל למים ליד הספינות. הוזנקו 4 מטוסי מיראז' 3. שהפילו מיג 21 והופעלו 4 מטוסי ווטור שתקפו את מסעודיה.

הוחלט לחלץ את הספינה בלילות בלא אישור סורי. לחילוץ הופעלו גם שתי סירות דיג וספינת הנוסעים סוסיתא של קיבוץ עין גב. גויסה דוברת עבודה מחברת מקורות בעלת רגלי עיגון. ועליה הורכבה כננת בריטית ממלחמת העולם. על ספינת המשמר הפגועה נעשו פעולות בקרת נזקים איטום חורי הירי ושאיבת המים מהמדורים שהתמלאו.

הסורים דרשו לחלץ את גופת הטייס והמטוס שנפל בעצמם. ראש משקיפי האו"מ הגנרל אוד בול ביקש לא לעשות פעילות חד צדדית. ניסיון לחילוץ חשאי בלא הסכמה לא הצליח. לאחר מספר ימים שנוצלו להכנות הושגה הסכמת הסורים והמשך החילוץ נעשה בפיקוח פקחי האו"ם.

הרמטכ"ל יצחק רבין העביר את משימת החילוץ על יחידת ההנדסה של פיקוד הצפון. שתכנן והתארגן אך לא הגיע לידי ביצוע. תוך כדי חילוץ ספינת המשמר מהשרטון נערכה פעילות של שייטת 13 לאתר את שרידיו של מטוס מיג-17 שנפל בקרבתה במגמה למשות את גופת הטייס. הפעילות התגלתה לסורים שפתחו באש והופסקה.[14]

ביום ו' 26 באוגוסט חולצה ספינת המשמר ונגררה לגינוסר. משך ההפלגה מהיציאה לים ועד החזרה למעגן ארך 12 יממות ותשע שעות. האבדות של צה"ל הסתכמו ב-5 פצועים קל ובנחתת משמר פגועה. סירת האמבולנס ששקעה הוצפה מחדש. לסורים נגרמו 4 הרוגים: שני חיילים באזור מסעודיה ושני טייסים, מיג-17 ומיג 21 שהופלו.

החילוץ המסובך חייב עבודה בלילות ויישום אביזרים לא תקניים. משימת החילוץ הצליחה על אף כל האילוצים הקשים ותחת אש סורית. הנושא נשאר חסוי ועקב הזמן הארוך נשאר רושם של פעולה לא מוצלחת.

לגבי הטייס הסורי שוררת חוסר בהירות. הסורים התפארו שקומנדו ימי שלהם משה אותה. העובדה שהם לא מנעו את חילוץ הספינה התקועה מרמז על כך שמאמצי התיווך של האו"מ הביאו את הצדדים להבנה. הערכה אחרת שגופת הטייס הסורי נפלטה לחוף עם הגלים[15]

תקרית אש מוצב נוקייב

ביום שבת 14 ינואר 1967 בשעה 18.15 נפתחה אש מקלעים ממוצב נוקייב לעבר 2 סירות דיג של קיבוץ עין גב שהיו בטווח 60-100 מ' מהחוף ואל נחתת משמר בטווח 1,000 מ' (ייתכן שנורה גם פגז תול"ר או טנק). חילופי האש נמשכו עד 18.50. נחתת משמר נוספת וסירת "האמבולנס הימי", יצאו לאזור. מ-18.50 עד 19.20 חילצה סירת האמבולנס שתי סירות דיג לוקס עם דייגים ולאחר מכן עד חצות חולצו עוד שתי סירות דיג לוקס. אחת מנחתות המשמר המשיכה לסייר עד אור הבוקר בטווח 500 מ' מהחוף. צריכת תחמושת: 330 פגזי 20 מ"מ, 1,000 קליעי 0.5 ו- 60 כדורי מקלעון. הוגשה תלונה לועש"נ, אך לא נדרשה חקירה.

מלחמת ששת הימים

במהלך המלחמה סיירו שלוש הספינות בים אל מול החוף הסורי בלא לקיים מגע קרבי. בהערכה כי הסורים עלולים לנסות ולתקוף את הבסיס בגנוסר, הוכנו עמדות נגד מטוסים. תוך כדי ההכנות הגיעו שני מיגים סוריים שחלפו ביעף נמוך והטילו פצצות. הפצצות חלפו מעל המעגן והתפוצצו בשדה הבננות שליד המושבה מגדל.

מטוס אחר תקף את בסיס השיטור הימי בדגניה ב-5 יוני 1967 ובתקיפה נהרג רס"ל ארנולד רוזנטל מפקד השיטור ושוטר נוסף מאיר כהן. מיגים נוספים, הושמדו על ידי מטוסי חיל האוויר בקרבות אוויר.

לאחר זמן כשכוחות הצבא-גדוד צנחנים- הגיעו מדרום לאזור עין גב ליוו אותם הנחתות מהים בטווח בטוח. הצנחנים קיימו קרבות קשים מול מוצב נוקייב. לאחר שחיל האוויר ריכך את כל אזור החוף הסורי קיבלו הנחתות אישור לנחות בחוף מסעודיה והצוותים ירדו לחוף הכפר בחיפוש אחרי לוחמים סוריים.[16]

ציונים לשבח

אבדות

  • חבר קבוצת עין גב שנהרג על הספינה "סוסיתא" בעת חילוץ סירת המשטרה מהחוף כורסי, 13 יולי 1950.[18]
  • 30 יוני 1954 חייל נהרג, בתקרית ירי על ספינת המשמר מול מוצב כורסי.[19]
  • 4 מרץ 1956, ארבעה שוטרים נרצחו על ידי הסורים בעת ניסיון לחילוץ נחתת משמר שנתקעה על שרטון.[20]
  • 17 נובמבר 1958, אשת הנספח האווירי הבריטי שנהרגה מירי צלף סורי באזור שפך הירדן.
  • 17 אפריל 1959, דייג ישראלי נרצח בסירתו, מיריות צלף סורי, בצפון הכנרת.[21]
  • 5 יוני 1967 מלחמת ששת הימים מפקד התחנה ושוטר נהרגו מתקיפת מטוס סורי את בסיס השיטור הימי בדגניה.[22]

מפקדים ובעלי תפקידים

כנס מפקדי פלגה 788 בכנרת עם פיקוד חיל הים צולמה ב-1966
דרגה ושם תקופת פיקוד הערות
מנחם ים שחור 1950- 1951
אדיר ספיבקובסקי 1951
ראובן שדמי 1952
ברקו 1952 עד 1953
ליאון קובנר 1953 - 1954
מרחב (מרקוביץ) 1954 - 1955 הפיקוד הועבר למשטרת ישראל המפקד וחלק מהצוות הושאלו למשטרה
דוד מגורי כהן 1954 פעולת תגמול עם התותחים
רס"ל ארנולד רוזנטל 1955 - 1956 נהרג בתקיפת מטוס סורי את בסיס השיטור הימי בדגניה במלחמת ששת הימים.
אבנר גלעד 1אפריל 1956 – עד מלחמת סיני הפיקוד מוחזר לחיל הים שייטת הנחתות, באוקטובר מועברת הפלגה למעגן גנוסר.[23]
חיים וינטר אוקטובר 1956 - 1957 הפלגה עוברת תחת פיקוד פלגת הטרפדות
ישעיהו (שייקה) שרון 1957 - 1958
אלי תמיר 1958 - 1959
זאב קראוס 1959
אריה חסידוף 1959 - 1960
ראובן שדמי 1960
יצחק דוידי 1961
שמואל שבח 1961 -1962
חיים שחר (פרטוק) 1962 - 1963
נחום רודיס 1962 -1963
פרץ בייר 1963 - 1964
ראובן פנחס 1964 - 1965
עמי מאור 1965
יוסף יוחנן 1965 - 1966 תקרית ספינת המשמר בכנרת "תיבת נח" והפלת מיג 17 סורי.
יוסקה אלדר 1966 -1967 מלחמת ששת הימים ופירוק היחידה

טבלת אירועים

המועד מקום אירוע תוצאות
7 אוקטובר 1949 החוף הסורי סיור ראשון לאורך החוף עבר ללא תקריות או תקלות.
1949 חוף הסורי 3 פקחי אגף הדייג ירדו לחוף בתחום ה-10 מטר ונשבו על ידי הסורים.[24] הוחזרו לאחר שבוע בשבי.
5 ינואר 1950 דגניה הכפפת ספינות חיל הים לחטיבת גולני
13 יולי 1950 מול כורסי סירת המשטרה ניסתה למנוע דיג סורי והסתבכה ברשתם חולצה על ידי הספינה סוסיתא מעין גב. הרוג ישראלי[25] ושני פצועים.[26]
מרץ 1952 חוף הסורי יריות מהחוף לעבר ספינת משטרת ישראל הספינה נסוגה.
דצמבר 1952 כללי מסמך מחלקת הדיג הדייגים אינם נשמעים להוראות צה"ל. אבטחה נעשית על ידי משרד החקלאות המשטרה וחיל הים
ינואר 1953 כללי הוראות פיקוד צפון להרכב כוח האבטחה משמונה חיילי חיל הים חמישה חיילים מחטיבת גולני ושלושה פקחים ממשרד החקלאות
אפריל 1953 שפך הירדן יריות לעבר דייגים ישראליים דו"ח ועדת שביתת הנשק.
אוגוסט 1953 החוף הסורי הסורים מתלוננים על סיורי פולשת חמושה בתותח 20 מ"מ ועדת שביתת הנשק.
נובמבר 1953 מוצב כורסי פתיחה באש על ספינת המשמר אין פגיעות
דצמבר 1953 החוף הסורי סירת דיג סורית נגררת מהחוף על ידי ספינת המשמר הסירה בידינו
תחילת שנת 1954 כפר עקב וכורסי הפגזת המוצבים הסוריים בתותחי 6 ליטראות נזקים ואבדות לסורים .
למחרת הסיור האלים דוגה ומוצב הבננות אש תותחים בין הנחתות לחוף הסורי נחתת נפגעה ארבעה פצועים
מרץ 1954 מול כורסי ודוגה נפתחת אש על דייגים ישראליים אין נפגעים
יוני 1954 מול מוצב כורסי אש תותחים על ספינת המשמר שהשיבה באש נחתת נפגעה חייל אחד נהרג ושני פצועים.
תחילת שנת 1955 בסיס דגניה העברת יחידת המשמר לידי משטרת ישראל חלק מהצוות התנדב להמשיך בשרות למשטרה.
11 דצמבר 1955 המוצבים הסוריים מבצע כנרת או מבצע עלי זית - פשיטה על ידי כח צנחנים וגבעתי מובלים בנחתות חיסול מוצבים סוריים 54 הרוגים ו30 שבויים. לצה"ל 6 הרוגים ו13 פצועים.
4 מרץ 1956 חוף הסורי ספינת המשמר עלתה על שרטון ובעת הניסיונות לחילוץ רצחו הסורים את ארבעת השוטרים. הספינות הוחזרו בתיווך האו"מ.
4/5 מאי 1957 כפר עקב אש אל הדייגים 4 דייגים נפצעו
17 נובמבר 1958 שפך הירדן רצח תיירת על ידי חיילים סורים גב' מרי ג'ויס דוראן, אשת הנספח האווירי הבריטי, שיצאה לטיול באזור שפך הירדן, נרצחה בסגנון הוצאה להורג .[27]
17 אפריל 1959 צפון הכנרת יריות צלף סורי נרצח דייג ישראלי.
1959 חוף מסעודיה בסיור לילי עם מפקדת פיקוד הצפון עלתה ספינת משמר על שרטון האורחים חולצו בסירת השרות והספינה נגררה לאחר חמש שעות.
31/1-1/2 1960 תאופיק|מבצע חרגול פגיעה במוצבים הסוריים.
24 אפריל 1961 מול החוף הסורי נפתחה אש על דייגים חולצו על ידי ספינת המשמר מ"מ מפקד חיל הים שלמה אראל ציין לשבח את חוליה 788.[28] במכתב למפקדה שמואל שבח.
חורף 1961 ליד מוצב כורסי נתגלו רשתות שהוצבו מהחוף ל ידי הסורים. נאספו על ידי ספינת המשמר תחת אש סורית בתקרית אש לא היו נפגעים
3 מרץ 1962 בחוף הסורי נפתחה אש על ספינת המשמר שנפגעה מפגזי תותח לא רתע הנחתת חולצה עם שלושה פצועים. מפקדה רב"ט נדב שריר, קיבל צל"ש רמטכ"ל שהומר לעיטור העוז.[29]
8 מרץ 1962 מוצב כורסי נפתחה אש חזקה על הנחתות שהשיבו בירי מרגמה 52 מ"מ במוצב הסורי נפגעים רבים.
16 מרץ 1962 מוצב מסעודיה וכפר עקב אש מרגמות על ספינת המשמר שהשיבה אש שני פצועים שפונו עם סירת האמבולנס. בתקרית נכחו ראש הממשלה, הרמטכ"ל וסגנו מתצפית כורזים.
16/17 מרץ 1962 נוקייב מבצע סנונית על ידי חטיבת גולני 35 הרוגים לסורים. לצה"ל 7 הרוגים, 1 נעדר ו45 פצועים לחטיבת גולני[30]
20 מרץ 1962 מול כפר עקב נפתחה אש מרגמות ומקלעים חזקה על הספינות שני פצועים
מרץ 1962 חוף הסורי ריכוז חודשי הפעילות סורית אש על דייגים פעמיים. גניבת רשתות -20. חדירה למטרות דיג- 77.
אפריל 1963 מול נוקייב אש על דייגים ועל ספינת המשמר שהגיעה לחילוצם הדייגים חולצו, פגיעות בספינה .
21 יוני 1963 מול נוקייב מוצב סורי הבריח באש דייג. ספינת משמר בפיקוד רמי רפאלי נשלחה לאיסוף הרשת שנשארה בחיפוי ספינת המשמר התקרבו שלושת החיילים בסירת הדייג וחילצו את הרשת תחת איום המקלעים הסוריים.
21 יוני 1963 מול כורסי אש כבדה על ספינת המשמר ספינת המשמר השיבה אש, אין נפגעים.
ב-19 באוגוסט 1963 בהיאחזות אלמגור פשיטה סורית נרצחו שני חברי גרעין נח"ל
31 דצמבר 1964 מול מוצב כורסי פתיחה באש על דייגים. נשארה סירה בשטח הפלגה התארגנה לחילוץ הסירה והרשתות.
7 מרץ 1966 מול מסעודיה אש על סירת דיג 50 מטר מהחוף ספינת המשמר השיבה אש. פגיעות בכלי השיט אין נפגעים.
מרץ 1966 מול כורסי אש נפתחת על ספינת המשמר. שני חיילים נפצעים.
15 אוגוסט 1966 שעה 0330 בין עקב למסעודיה ספינת המשמר ח-38 נתקעה על שרטון במהלך ניסיונות חילוץ תחת אש נפצעו 5 חיילים
15 אוגוסט 1966 בין עקב למסעודיה הפלת מטוסים סוריים מטוסי מיג-17 סוריים תקפו את הכוח המחלץ. מטוס מיג-17 הופל במקלעי מח-32. ומטוס מיג-21 הופל בקרבות אוויר.
19אוגוסט 1966 בין עקב למסעודיה נסיון צוללי שייטת 13 למשות את שרידי המיג 17 נתקל באש סורית הסורים משכו את חלקי המטוס, כנף למזכרת בבסיס היחידה.
26 אוגוסט 1966 בין עקב למסעודיה חילוץ ספינת המשמר בכנרת גרירתה לגנוסר.
דצמבר 1966 מול כורסי פתיחה באש על דייגים. ספינות המשמר השיבו אש רשתות נאספו וחזרו ללא נפגעים.
14 ינואר 1967 כורסי ונוקייב ירי על ספינת דיג
15 ינואר 1967 נוקייב ירי מתותח לא רתע ומקלעים על ספינת המשמר הושבה אש והוגשה תלונה לוועדת שביתת הנשק
11 יוני 1967 חוף נוקייב וכורסי ירידה למוצבי הסוריים איסוף נשק שלל והרגשת הניצחון.
20 יולי 1967 מעגן גינוסר סגירת פלגה 788 רמת הגולן בידינו הסתיימה המשימה.

מקורות והסברים

לקריאה נוספת

  • אלי שחף הנחתות בקרב על הרמה הסורית, מערכות ים בטאון חיל הים חוברת מס 85-86, יולי 1967, ע'52.
  • סא"ל דימ' עמי מאור, לקט היסטורי – אבטחת הדיג הישראלי – בים כנרת, מוזיאון ההעפלה וחיל הים.
  • שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, הוצאת אפי מלצר בע"מ, 2000 ע' 128 – 138.
  • משה ג'ינו, מטוב טבריה חוברת מס 8 ע' 75 -79, דצמבר 1990.
  • מייק אלדר, האויב והים פרקים מיומן המבצעים,משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1991, ע'73 -81.
  • פרופ' משה גפן, יצחקי גל, ספר הכנרת, משרד ביטחון -ההוצאה לאור- מינהלת הכנרת, 1992.
  • מנדל נון, הכנרת, מונוגרפיה של ימה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ז.
  • מחלקת ים, דו"ח תיבת נח, סיכום המבצע, אוקטובר 1966. במוזיאון ההעפלה וחיל הים.
  • בנימין לנדאו, כך הופלו המיגים, סיפוריהם המלאים של הטייס ומפקד ספינת המשמר, במחנה, גיליון 47 (955) 16 אוגוסט 1966.
  • יובל פלג, 12 יום על הסלע, מאמצי חילוץ נחתת המשמר בכנרת, אוגוסט 1966 מאמר בידיעות אחרונות, 19 אוגוסט 1997
  • מייק אלדר, 'שייטת 13 סיפורו של הקומנדו הימי, ספרית מעריב, 1993, ע' 264 – 267.
  • מחלקת ים, תיבת נח תקרית האש בכנרת ופעולות חילוץ מח-38 ומטוס מיג 17 15 – 26 באוגוסט 1966. חובר באוקטובר 1966. מוזיאון ההעפלה וחיל הים. (תחקיר שטרם שוחרר לפרסום).
  • ורדי פרנקפורט, עד ראיה, מאמר ב כל העמק והגליל, 1 ספטמבר 1989.
  • צבי לביא, ספינה הופגזה – הממשלה התכנסה דבר, 20-23 מרץ 1962.
  • עמוס לב, הבטחת הדיג בכנרת, במחנה, 25 מרץ 1954.
  • סופרו הפרלמנטרי של דבר, תקרית אש שני פצועים 20 מרץ 1962.
  • יעקב ארז, החל חילוץ ספינת המשמר בכנרת, מעריב, 25 אוגוסט 1966.
  • בנימין לנדאו, כך חולצה הספינה, במחנה אוגוסט 1966.
  • דוד מגורי כהן, צעד אחד קדימה!, הוצאת אפי מלצר, ע'56 - 59, 74 -76.
  • עדי חשמונאי, חופים הם לפעמים געגוע ישראל היום, 17 באפריל 2018.

קישורים חיצוניים

.

.

ביאורים

הערות שוליים

  1. ^ מנדל נון, ע'80.
  2. ^ מנדל נון ע' 185.
  3. ^ מנדל נון ע' 223.
  4. ^ משה דוד הר, יצירתה של ארץ ישראל המאנדאטורית :חלק ב – סימון הגבול בשטח.
  5. ^ מנדל נון ע' 248.
  6. ^ מפה בתימטרית של צפון מזרח הכנרת שהופקה מנתוני מיפוי בשיטת מולטיבים משנת 2008 שנעשו על ידי המכון לחקר ימים ואגמים בשיתוף המכון הגאולוגי ורשות המים. קווי העומק הם של 1 מטר. המיפוי מושתל בתוך מפה טופוגרפית תלת ממדית בקנ"מ של 1:50,000 של המרכז למיפוי ישראל. גוני הכחול במפה הבתימטרית לקוחים ממיפוי בתימטרי שנעשה בשנת 1986 על ידי המכון לחקר ימים ואגמים כך שניתן להשוות בין המיפויים. רשת הקואורדינטות היא UTM (Zone 36), on the WGS-84 datum
  7. ^ מנדל נון, ע' 22 וע' 27.
  8. ^ מנדל נון, ע' 194.
  9. ^ לפנס נוספה אפשרות לשילוב מסנן אינפרא אדום לראיית לילה.
  10. ^ קיבוץ עין גב קרוב ביותר לאזור הסיור אך חבריו טענו שנוכחות ספינות המשמר תגרה את הסורים לתקיפת הקיבוץ. מקור ורדי פרנקפורט, עד ראיה, מאמר ב"כל העמק והגליל", 1 ספטמבר 1989.
  11. ^ שמשון עדן, ע' 133
  12. ^ הכתובת חרוטה במציבה הנמצאת בבסיס השיטור הימי בדגניה
  13. ^ שמשון עדן ע' 131.
  14. ^ מחלקת ים, דו"ח 'תיבת נח, סיכום המבצע, אוקטובר 1966. במוזיאון ההעפלה וחיל הים.
  15. ^ גורמי השיטור הימי בכנרת מכירים את התופעה שגופות ששקעו במים מתנפחות וצפות לאחר כ 48 שעות.
  16. ^ החוליה בכנרת, מוס אורן פינס באתר משמר המורשת הימית.
  17. ^ ב-21 ביוני 1963 התנדבו שלושת אנשי צוות ספינת המשמר לרדת בסירת הדייג וחילצו רשת קרוב מאד למוצב הסורי בנוקייב, טור איתן פרייס, באתר הגבורה, שמעון ארנון, באתר הגבורה, אברהם עמר, באתר הגבורה. תחת פיקודו של רמי רפאלי.
  18. ^ היה זה יוסף וולפסון
  19. ^ ההרוג היה טוראי יצחק גרינבלט מצוות הספינה.
  20. ^ היו אלה גרשון סימון, יצחק מורנו, אורי אסיאג ומחלוף שלוש
  21. ^ היה זה עזרא סולם אשר שירת לפני כן בשיטור הימי ולדעת חבריו פגעו הסורים במכוון בו אישית.
  22. ^ היו אלה ארנולד רוזנטל ומאיר כהן
  23. ^ אל"ם יהודה בן-צור, פלגה 788 – אבטחת הריבונות בכנרת באתר משמר המורשת.
  24. ^ משה ג'ינו, ע' 75.
  25. ^ ההרוג היה חבר עין גב יוסף וולפסון.
  26. ^ משה ג'ינו ע' 78
  27. ^ תקריות אש, אטלס כרטא. וכתבה של אורי דן במעריב 20 נובמבר 1958.
  28. ^ הבעת הערכה לצוות ספינת המשמר, באתר הגבורה.
  29. ^ עיטור העוז לנדב שריר, באתר הגבורה.
  30. ^ משה גפן יצחקי גל, ע' 129.
  31. ^ הקישור למאמרים אינו עובד עקב שינויים באתר בוגרי קציני ים. הנושא בבדיקה.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23171836יחידה 788