פלבן
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | פלבן |
| ראש העיר | ניידן זלנוגורסקי |
| שטח | 85.087 קמ"ר |
| גובה | 116 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 119,204 (2010) |
| קואורדינטות | 43°25′N 24°37′E / 43.417°N 24.617°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.pleven.bg | |
.jpg)
.jpg)
פלבן (בבולגרית: Плевен) היא העיר השביעית בגודלה בבולגריה, בירת מחוז פלבן וממוקמת 170 קילומטרים צפונית מזרחית לבירה סופיה, באמצע המישור ההררי של הדנובה.
היסטוריה
העת העתיקה
ראשית ההתיישבות האנושית במקום מתוארכת לתקופת האבן החדשה והתיישבות מאורגנת של שבטים תראקים לתקופת הברונזה המאוחרת. באזור נמצאו שרידי יישובים מהמאה ה-5 לפנה"ס, עידן הממלכה התראקית. במהלך המאה ה-1 לפנה"ס נכבש המקום על ידי צבא האימפריה הרומית ובהמשך הפך חלק מפרובינציית מואסיה של האימפריה. במקום הוקם יישוב ומצודת דרכים בשם סְטוֹרְגוֹסְיָה. בשלהי המאה ה-4, עם הפיצול באימפריה הרומית, עבר היישוב לחזקת האימפריה הביזאנטית.
ימי הביניים
במהלך המאה ה-7 היגרו לאזור שבטים סלאבים שהיו בסיס אתני להקמת האימפריה הבולגרית הראשונה. היישוב כונה בשם פלבניה שנגזר מהשם הסלאבי לאסם.[1] התיעוד הכתוב הראשון לשם המודרני מצוי בתעודה מ-1270 שכתב מלך ההונגריה סטפן החמישי בהקשר למאבקי גבול מול צבאות האימפריה הבולגרית השנייה.
התקופה העות'מאנית
ב-1395 כבשו את פלבן צבאותיו של באיזיט הראשון סולטאן האימפריה העות'מאנית. ב-1593 חצה הנסיך מיכאי האמיץ מוואלכיה את הדנובה, כבש את פלבן והעלה אותה באש. ב-1797 נכבשה העיר על ידי הוואלי העות'מאני המורד אוסמאן פאזוואנטואולו ואוכלוסייתה נשדדה בטרם המשיכו הכוחות לכיוון וידין. ב-1810, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812), נכבשה העיר על ידי צבא האימפריה הרוסית ובמהלך נסיגת הרוסים נשדדה שוב אוכלוסיית העיר. העיר נפלה בידי הכוחות הרוסים גם במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1828–1829).[2]
במהלך המאה ה-19 חלה תקופת התחייה הלאומית הבולגרית ובמסגרתה ידעה בולגריה ככלל ופלבן בתוכה תנופת בנייה של כנסיות, של בתי ספר ושל מבני ציבור והתעוררות חברתית ולאומנית. ב-1825 הוקם בית הספר החילוני הראשון בעיר וב-1840 בית הספר לבנות, שהיה הראשון מסוגו בכל בולגריה. ב-1869 הקים וסיל לבסקי את הוועדה המהפכנית הראשונה בבולגריה שהחלה את תנועת המרי נגד העות'מאנים. ב-1871 מנתה אוכלוסיית העיר 17,000 נפשות. פלבן שימשה זירת לחימה מרכזית במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) ועיכבה את התקדמות הרוסים לשטחי מרכז בולגריה בואכה סופיה ואדירנה.[3]
המצור על פלבן
הצבא הרוסי-רומני חדר לבולגריה ביולי 1877 ולא נתקל בהתנגדות רצינית. ב-16 ביולי 1877 נכבשה העיר ניקופול והצבא העות'מאני בפיקודו של עות'מאן פאשה נסוג לפלבן והתבצר בה. הקרבות והמצור על פלבן החלו ב-20 ביולי 1877 ונסתיימו ב-10 בדצמבר 1877. בשלושה קרבות מרכזיים ב-20 ביולי 1877, ב-30 ביולי 1877 וב-11 בספטמבר 1877 לא הצליחו הרוסים לכבוש את העיר.
לאחר כישלונותיהם החליטו הרוסים להדק את המצור על העיר ולמנוע הגעת כל אספקה אליה. עות'מאן פאשה ביקש רשות מהפיקוד הצבאי העות'מאני לסגת, אך קיבל תשובה שלילית. משנדלדלה האספקה, החליט ב-9 בדצמבר 1877 לפרוץ את קווי הרוסים ולסגת מהעיר. הניסיון לא צלח ולמחרת הוא נכנע עם צבאו ומסר את חרבו למפקד הכוח הרומני. בקרבות ובמצור על פלבן נהרגו ונפצעו 40,000 חיילים עות'מאנים ו-34,000 מהצבא הרוסי-רומני.[4]
לאחר עצמאות בולגריה
לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית, הפכה פלבן חלק מנסיכות בולגריה מתוקף סיכומי קונגרס ברלין. בראשית המאה ה-20 התפתחה העיר והייתה למרכז כלכלי ותרבותי אזורי. ב-1926 חוברה העיר למסילת הרכבת בין סופיה לרוסה שהאיצה עוד את פיתוחה הכלכלי. ב-1934 מנתה העיר 32,000 תושבים וב-1956 עלה מספרם ל-58,000.[3]
אקלים
בפלבן שורר אקלים ממוזג עם השפעות מקצינות מכיוון רמת הדנובה, הגורמות להפרשי טמפרטורות ניכרים בין הקיץ לחורף וכמות משקעים נמוכה יחסית. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 12oc וערכי הקיצון נעים ממינוס 1oc בינואר עד 23.5oc בחודשים יולי ואוגוסט. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 290 מילימטרים.
דמוגרפיה
אוכלוסיית העיר מצויה במגמת קיטון מתונה, בשל שיעור תמותה הגבוה משיעור הילודה. מגמת ההגירה מאוזנת. מבחינת התמהיל האתני של האוכלוסייה עולה כי 94% הם בולגרים ו-5% צוענים. 90% מהתושבים מחזיקים בדת הנוצרית אורתודוקסית, 5% הם קתולים ו-5% מוסלמים סונים.
כלכלה
בעידן השלטון הקומוניסטי נסמכה כלכלת העיר על תעשייה במספר מגזרים שכללו ייצור מכונות, עיבוד מתכות, עיבוד שמן ומזון. המשבר הכלכלי החריף שחוותה בולגריה לאחר קריסת המשטר הקומוניסטי ב-1989 הביא לסגירתם של מפעלים רבים. במהלך שנות ה-90 החלה להתפתח תעשיית טקסטיל לצד תעשיית המזון המסורתית. בראשית המאה ה-21 חזרה פלבן למצב עצמה כיעד תיירותי, בעיקר לתיירים ממזרח אירופה. אחוז האבטלה שהאמיר לכדי 17.5% ב-2000, ירד ל-7.5% ב-2005. פלבן ממוקמת על קו מסילת הרכבת סופיה-בוקרשט-מוסקבה ובסמוך אליה חולף נתיבם של מספר כבישים מהירים ובכלל זה לסופיה ולווארנה.
אתרים היסטוריים
הפנורמה של פלבן
ב-10 בדצמבר 1977, במלאת מאה שנים לקרבות ולמצור על פלבן, נחנך מבנה ובו ציור פנורמי ענקי בגודל 115 על 15 מטרים, המתאר את הקרב על פלבן, שהסתיים ב-10 בדצמבר 1877. את הציור ציירו 11 ציירים רוסים ו-2 בולגרים. המבנה ממוקם בפארק סקובלב, שהוקם לזכרו של הגנרל הרוסי מיכאיל סקובלב. זו אחת הפנורמות הגדולות ביותר בעולם והיא יעד תיירותי מרכזי בבולגריה בכלל ובפלבן בפרט. ממדי הציור ואופן הצבתו, נועדו להעניק למבקר במקום את התחושה כאילו הוא נמצא בתוך שדה הקרב עצמו.
קפלת המאוזוליאום של גאורגיוס ה"קדוש"
קפלת המאוזוליאום של גאורגיוס ה"קדוש" היא מבנה המשמש אתר הנצחה נוצרי בולגרי. בנייתה, בסגנון אדריכלי נאו ביזאנטי שהתבסס על מאפייני האדריכלות הביזאנטית, הסתיימה ב-1907. המבנה הוקדש לחיילים הרוסים והרומנים שנפלו בקרב לכיבושה של העיר מידי העות'מאנים. הקפלה נושאת את שמו של גאורגיוס ה"קדוש", שנחשב "קדוש" מגן של אנשי הצבא. עיטור של הקפלה משולב בסמלה הרשמי של העיר.
הקהילה היהודית
ערך מורחב – יהדות פלבן
קהילה יהודית רומניוטית התקיימה בפלבן מהמאה ה-7. בסוף המאה ה-14 הגיעו לעיר יהודים שגורשו מהונגריה והקימו בה קהל נפרד. בהמשך הגיעו לעיר מגורשי בוואריה שהקימו קהל מתפללים בנוסח אשכנז. בראשית המאה ה-16 הגיעו לפלבן מגורשי ספרד ופורטוגל ויצרו קהל נפרד, אשר בכמותו שינה את צביונה של הקהילה לספרדי. בתקופה העות'מאנית עסקו היהודים בעיקר במסחר זעיר. הקהילה הרומניוטית נטמעה בהדרגה בקרב הקהל הספרדי.
יהודי העיר ידעו מספר פוגרומים, החל מנסיך ואלכיה מיכאי האמיץ שטבח ביהודי העיר בשלהי המאה ה-16 עד חיילי צבא האימפריה הרוסית אשר פגעו ביהודי העיר במסגרת המלחמות מול העות'מאנים במהלך המאה ה-19. בראשית המאה ה-20 מנתה הקהילה 500 נפשות והתפתחה מערכת חינוך יהודית עצמאית שבה התחנכו מרבית בני הקהילה. במהלך מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 1,000 נפשות והוחל עליה החוק להגנת האומה. במאי 1943 נקלטו בפלבן 6,000 ממגורשי סופיה והם רוכזו באזור שכונה בפי בני הקהילה גטו פלבן. כ-5 קילומטרים מהעיר פעל עד ספטמבר 1944 מחנה הריכוז קאייליקה שבו נאסרו כמה מאות ממגורשי סופיה וערים אחרות. מרבית יהודי העיר עלו למדינת ישראל במהלך גל העלייה מבולגריה בין 1948 ל-1950.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ גם בקרב יהודי העיר כונה היישוב פלבנא, שהוא הטיה קרובה לשם סלאבי.
- ^ קשלס, חיים, היהודים בבולגריה בימי השלטון העותומני, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 37-62.
- ^ 3.0 3.1 הקהילה היהודית בפלבן, באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהודי בולגריה.
- ^ המצור על פלבן משמש רקע לספר "גמביט טורקי" של הסופר בוריס אקונין
| רשויות מקומיות וערי מחוז פלבן שבבולגריה | ||
|---|---|---|
|
23342808פלבן