סטארה זאגורה
 | |
| מבט פנורמי על העיר | |
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | סטארה זאגורה |
| ראש העיר | סוואטלין טאנצ'ב |
| גובה | 196 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 150,081 (2010) |
| קואורדינטות | 42°26′N 25°39′E / 42.433°N 25.650°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://city.starazagora.net | |
סטארה זאגורה (בבולגרית: Стара Загора) היא העיר השישית בגודלה בבולגריה ואחד המרכזים הכלכליים החשובים במדינה. סטארה זאגורה היא בירת מחוז סטארה זאגורה ושוכנת 231 קילומטרים מהבירה סופיה. בעיר שורר אקלים ים-תיכוני והטמפרטורה השנתית הממוצעת, היא 13oc.
היסטוריה
בסמיכות לעיר נמצאו שרידי יישוב תראקי מהמאה ה-5 לפנה"ס וכן שרידי מכרה נחושת מהעתיקים באירופה ויש המייחסים אותו עוד לתחילת תקופת הברונזה. ב-46 לפנה"ס נכבש היישוב על ידי הרומאים ושימש כמוצב צבאי ומרכז מסחר אזורי. לאחר חלוקת האימפריה הרומית עברה העיר לשליטת האימפריה המזרחית, אשר בהמשך הפכה לאימפריה הביזאנטית.
ב-711 הוענקה העיר על ידי הקיסר יוסטיניאנוס השני, לחאן טרבל שליט האימפריה הבולגרית הראשונה כאות הוקרה על תמיכתו בו, בעת מלחמת האזרחים וכן בעת המאבק בצבאות בית אומיה אשר שאפו לכבוש את קונסטנטינפול והובסו על ידי קואליציה של צבאות בולגרים וביזאנטיים. ב-784 שונה שמה של העיר לאירינופוליס, על שמה של הקיסרית הביזאנטית אירינה (752-803), שהתארחה בעיר.
ב-1122 נערך בסמיכות לעיר קרב מכריע בין צבאות הקיסר הביזאנטי יוחנן השני קומננוס לבין צבאות הפצ'נגים אשר הטילו את אימתם על הבלקנים. הפצ'נגים הובסו ושרידיהם התפזרו בכל אזור הבלקנים. ב-1372 נכבשה העיר על ידי מוראט הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית.
ב-1877, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) הגיעו כוחות צבא האימפריה הרוסית לפאתי העיר והכוחות העות'מאנים העלו את העיר באש והיא נחרבה. מעריכים שכ-5,000 מתושבי העיר נהרגו במהלך המלחמה. לאחר המלחמה נכללה העיר בשטח המחוז העות'מאני האוטונומי רומליה המזרחית וב-1885 הפכה חלק מנסיכות בולגריה.
באפריל 1928 אירעה רעידת אדמה חזקה בסטארה. מבני ציבור ובתי מגורים ניזוקו קשות. במשך שבועות מספר היו רעידות משנה ותושבי העיר נמלטו אל הגנים הציבוריים שבעיר ומחוצה לה ושהו שבועות מספר במחנות ארעיים. הנזק הכלכלי שנגרם לתושבי העיר ובכלל זה בני הקהילה היהודית היה כבד.
הקהילה היהודית
ערך מורחב – יהדות בולגריה
קהילה מאורגנת מתועדת בעיר בתחילת המאה ה-17, עת הייתה נתונה תחת שלטון עות'מאני. סוחרים מרחבי הבלקן רובם צאצאים למגורשי ספרד התיישבו בעיר והיו להם חיי דת ותרבות יהודיים ענפים. ב-1835, לאחר חורבן העיר אדירנה בשריפה הגיעו משפחות רבות לעיר. עם התרופפות שליטת העות'מאנים באזור החלו התנכלויות רבות ליהודים, מצד תושבי העיר ונציגי השלטון המקומי. במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), עם הגעת הכוחות הרוסיים לפאתי העיר, החל פוגרום ביהודי העיר אשר במהלכו נרצחו כמה עשרות יהודים ונשרף בית הכנסת. היהודים נטשו את העיר[1].
לאחר המלחמה ועם כינון נסיכות בולגריה, החלו בנסיכות פרסומים מגמתיים, לפיהם היהודים היו אחראים לשרפה הגדולה שהחריבה את העיר בתום המלחמה וכי הם שיתפו פעולה עם החיילים העות'מאנים.
ב-1939 טרום מלחמת העולם השנייה, נמנו בעיר כ-1,000 יהודים. בספטמבר 1939 גורשו כ-500 מיהודי העיר במהלך "המסע לגירוש נתינים זרים". ברישומי משרד הפנים הבולגרי תועדו 43 מבני הקהילה, שיועדו לגירוש אל מחנות ההשמדה, שתוכנן להתבצע ב-10 במרץ 1943. הגירוש לא יצא אל הפועל[2]. ב-15 ביוני 1943, גורשו יהודים מהעיר לערי השדה והכפרים הסמוכים והורשו לחזור רק לאחר שחרור בולגריה על ידי הצבא האדום[3].
בין 1947 ל-1949 עלו מרבית יהודי העיר לישראל. ב-28 במאי 1949 בשלהי גל העלייה, ערך הקונסיסטוריון של יהודי בולגריה מפקד ובסטארה זאגורה נימנו 110 יהודים[4]. בראשית המאה ה-21 התגוררו בסטארה זאגורה כמה עשרות יהודים[5].
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ קרן, צבי, הקהילה היהודית בסטארה זאגורה, באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהודי בולגריה.
- ^ חיים קשלס, תעודות ומסמכים, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 849.
- ^ חיים קשלס, המצב אחרי הגירוש, בתוך אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 876.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה - כרך ד', מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 296.
- ^ יוסף בן, גולת בולגריה בחיסולה, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967.
| רשויות מקומיות וערי מחוז סטארה זאגורה שבבולגריה | ||
|---|---|---|
|
