פלובדיב
 | |
| הרובע המרכזי העתיק של העיר | |
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | פלובדיב |
| ראש העיר | סלאבצ'ו אטנאסוב |
| מושל | טיודור פטקוב |
| שטח | 101 קמ"ר |
| גובה | 164 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 341,567[1] (2014) |
| ‑ במטרופולין | 544,628[2] (2016) |
| ‑ צפיפות | 3,775 נפש לקמ"ר (2008) |
| קואורדינטות | 42°9′N 24°45′E / 42.150°N 24.750°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.plovdiv.bg | |
פְּלוֹבְדִיב (בבולגרית: Пловдив) היא העיר השנייה בגודלה בבולגריה, לאחר הבירה סופיה ומהווה בירת מחוז פלובדיב. העיר שוכנת במישור תראקיה העילי, 165 ק"מ מדרום-מזרח לסופיה על שתי גדותיו של הנהר מריצה. העיר משתרעת בין שבע גבעות המופיעות על גבי סמל העיר. פלובדיב היא העיר בעלת צפיפות האוכלוסייה הגדולה ביותר בבולגריה ובה 3,775 נפשות לקמ"ר. החלק התיירותי של בעיר הוא הרובע העתיק, הבנוי ממבוך של רחובות צרים מרוצפים באבנים קטנות עם בתים מסוגננים בצבעים שונים. בין האתרים ברובע נמצאים גם הבית בו התגורר ב-1833 המדינאי והמשורר הצרפתי אלפונס דה למרטין, בעת שהיה בדרכו למזרח התיכון וכן המוזיאון האתנוגרפי. ב-1980 התגלה במפתיע ברובע תיאטרון רומי עתיק המשמש במאה ה-21 להופעות.
היסטוריה
פלובדיב היא אחת הערים העתיקות באירופה. נמצאו בה שרידים מתקופת האבן החדשה, תקופת הברזל ותקופת הברונזה. לפי האגדה שוטט אורפאוס בנו של מלך תראקיה באזור בחפשו אחרי אהובתו אורידיקה.
ב-342 לפנה"ס כבש המלך המקדוני פיליפוס השני את העיר ושמה שונה לכבודו לשם "פיליפופוליס". ב-72 לפנה"ס נכבשה העיר על ידי הרומאים לזמן קצר, כאשר הפרוקונסול מרקוס טרנטיוס וארו, השתלט על האזור כחלק מכיבוש פרובינציית מקדוניה. ב-45 כבשו את העיר צבאות הקיסר הרומי קלאודיוס. בעת ההיא השתרעה העיר על פני שלוש גבעות בלבד ולכן נקראה טרימונטיום. ב-172 לספירה, חוזקו ביצורי העיר ושטחה הורחב מאד על ידי הקיסר מרקוס אורליוס[3]. החל מהמאה ה-4 עברה פיליפופוליס לחזקת האימפריה הרומית המזרחית, אשר מאוחר יותר הפכה לאימפריה הביזנטית.
ב-816 נכבשה העיר על ידי קרום חאן שליט האימפריה הבולגרית הראשונה. היא החליפה שליטים מספר פעמים, אך נותרה בהשפעת הביזנטים. ב-1204, במהלך מסע הצלב הרביעי, נכבשה העיר על ידי הצלבנים[4]. מהמאה ה-10 הייתה העיר מרכז של האמונה הבוגומילית.
ב-1364 נכבשה פיליפופוליס על ידי צבאות הסולטאן מוראט הראשון והפכה לבירת מחוז רומליה של האימפריה העות'מאנית. ב-17 בינואר 1878, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), נערך קרב מכריע באזור העיר, בו נכשלו הכוחות העות'מאניים הנסוגים בהדיפת הכוחות הרוסיים. העיר נכבשה על ידי הרוסים והניצחון איפשר להם לנוע לכוון איסטנבול[5].
לפי חוזה סאן סטפנו שנחתם ב-1878 נכללה פלובדיב בנסיכות בולגריה העצמאית אולם לפי סיכומי קונגרס ברלין, נגרעה מבולגריה ונכללה במחוז האוטונומי רומליה המזרחית. רק ב-1885 סופחה סופית לבולגריה. בסוף המאה ה-19, נבנתה מסילת רכבת בין פלובדיב לסופיה. באפריל 1928 אירעה רעידת אדמה חזקה בבולגריה שמרכזה בצ'ירפאן הסמוכה לפלובדיב. מבני ציבור ובתי מגורים ניזוקו קשות. במשך שבועות מספר היו רעידות משנה ותושבי העיר נמלטו אל הגנים הציבוריים שבתוכה ומחוצה לה ושהו שבועות מספר במחנות ארעיים. הנזק הכלכלי שנגרם לתושבי פלובדיב ובכלל זה לבני הקהילה היהודית היה כבד[6]. עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה התבססה כלכלת העיר על תעשייה ופעלו בה מספר מפעלי מזון וטבק. החל משנות ה-50 התחוללה תנופת בינוי בעיר ואוכלוסייתה גדלה בשיעור ניכר.
אקלים
בפלובדיב שורר אקלים ממוזג ללא השפעות ממתנות, כך שקיים הפרש משמעותי בטמפרטורות בין הקיץ לחורף. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 12.3oc וערכי הקיצון נעים מ-6.5oc בינואר ועד 32.3oc ביולי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 540 מילימטרים. החודשים הגשומים הם מאי ויוני בהם עומדת כמות המשקעים על 66.2 מילימטרים בממוצע והחודש השחון הוא אוגוסט בו עומדת כמות המשקעים על 33 מילימטרים בממוצע.
דמוגרפיה
אוכלוסיית העיר מצויה במגמת גידול מתונה בעיקר בשל מאזן הגירה חיובי, שרובו הגירת עבודה. עם זאת שיעור התמותה עולה על שיעור הילודה. לאחר הקמת נסיכות בולגריה הייתה פלובדיב העיר המאוכלסת ביותר בנסיכות ובה 33,000 תושבים, לעומת 30,000 בבירה סופיה. בראשית המאה ה-20 מנתה אוכלוסייתה 43,000 תושבים. לאחר מלחמת הבלקן השנייה ומלחמת העולם הראשונה הגיעו לעיר פליטים רבים וחל גידול מואץ בכמות האוכלוסין. בפרוץ מלחמת העולם השנייה עמד מספר התושבים על כ-106,000 תושבים. במהלך שנות ה-50 גדלה כמות האוכלוסין לכדי 200,000 תושבים.
כלכלה
פלובדיב ממוקמת במרכזו של אזור חקלאי פורה. בראשית המאה ה-20 התפתחה בעיר תעשיית עיבוד מזון, טקסטיל ועיבוד טבק. בעידן הקומוניסטי התפתחה בעיר תעשייה כבדה לייצור עופרת, אבץ, מכונות חקלאיות, משאיות, כימיקלים וקוסמטיקה. בשנות ה-90, לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי התחולל משבר כלכלי חריף בבולגריה, שלא פסח על פלובדיב ומפעלים רבים נסגרו. בסוף שנות ה-90 חלה התאוששות כלכלית בענף התעשייה ונפתחו מפעלים בתחום יצור מוצרי צריכה חשמליים, טקסטיל ומוצרי אלקטרוניקה. חלק מסוים מהתוצר המקומי הגולמי מגיע מענף התיירות. שיעור האבטלה עומד על 6.5 אחוזים והוא נמוך בשיעור ניכר מהממוצע הארצי.
תחבורה
פלובדיב מצויה בצומת עורקי תחבורה מספר 4, 8 ו-10 של נתיבי התעבורה הפאן-אירופיים, המקשרים אותה לבוקרשט, בלגרד, איסטנבול ודורס. העיר מהווה גם צומת מסילות ברזל מרכזי בדרום בולגריה. תחנת הרכבת הראשונה נבנתה ב-1872 ובראשית המאה ה-21 פעלו בעיר שלוש תחנות רכבת מרכזיות לנוסעים ועוד מסוף רכבת אחד למטענים. בסמוך לפלובדיב עובר תוואי הכביש המהיר "תראקיה" שנתיבו חוצה את בולגריה מגבול סרביה ועד בורגס שלחוף הים השחור. בעיר תחבורה ציבורית מפותחת ובכלל זה קווי טרוליבוס. כ-5 קילומטרים דרומית מזרחית מפלובדיב ממוקם נמל תעופה בינלאומי, בו קיימת תעבורת טיסות שכר לרוסיה, בריטניה ואירלנד וכן טיסות פנים לשדות תעופה מרכזיים כגון בסופיה. השדה תוכנן לעמוד בתעבורת חצי מיליון נוסעים מדי שנה.
ספורט
בפלובדיב 2 מועדוני כדורגל המשחקים בליגת העל הבולגרית בכדורגל: בוטב פלובדיב ו-לוקומטיב פלובדיב. וקבוצת כדורסל המשחקת בליגת העל הבולגרית בכדורסל: אקדמיק פלובדיב.
הקהילה היהודית
ערך מורחב – יהדות פלובדיב
קהילה יהודית רומניוטית נתקיימה בעיר פלובדיב מהמאה ה-2. בעיר נתגלו שרידי בית כנסת שחלקו התחתון תוארך למאה ה-2 וחלקו העליון למאה ה-4. העדות הבאה לקהילה יהודית בפלובדיב מתוארכת לראשית המאה ה-13 תקופת האימפריה הבולגרית השנייה. לאחר כיבוש העיר בידי האימפריה העות'מאנית הורכבה הקהילה ממספר קהלים, רומניוטים, אשכנזים והונגרים. בשלהי המאה ה-15 החלו להגיע לבלקן ובכלל זה לפלובדיב מגורשי ספרד. בהדרגה, בשל כמותם הרבה שינו את אופי הקהילה אשר קיבלה בהדרגה צביון ספרדי. שאר הקהלים נטמעו בהדרגה לתוך הקהל הספרדי. תהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית שהתעצם במהלך המאה ה-18 הביא לגידולה המואץ של הקהילה, בשל הגירת יהודים מהשטחים שאיבדו העות'מאנים לגבולותיה החדשים של האימפריה. בראשית המאה ה-19 כבר מנתה הקהילה 750 נפשות.
לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) הגיעו לפלובדיב פליטים רבים שנמלטו מחמת הקרבות. פלובדיב הייתה ערש התנועה הציונית בבולגריה וראשי הקהילה כיהנו לאורך שנים רבות בהנהגת ההסתדרות הציונית בבולגריה. בעיר נוסדו אגודות נוער וספורט ובית ספר יסודי קהילתי. ב-1930 הגיעה הקהילה לשיא גודלה ומנתה 6,675 נפשות ומתוכם כ-1,000 שהוגדרו "נתינים זרים" ולא החזיקו באזרחות בולגרית. בספטמבר 1939 גירשה הממשלה הבולגרית מהממלכה 4,000 נתינים זרים ובכללם יהודים מאזור פלובדיב. היהודים גורשו לממלכת יוון וטורקיה ומחוסרי הנתינות נרדפו בשטחי ההפקר בין גבולות המדינות. מספר לא ידוע המוערך בין כמה עשרות ל-100 יהודים מצאו את מותם באירוע זה, שכונה "המסע לגירוש נתינים זרים". מקצת מהמגורשים הגיעו לישראל על גבי ספינות מעפילים כגון הרודניצ'אר ודריאן 2 ומקצתם טבעו באסון הסלבדור.
בינואר 1940 הוחל על בני הקהילה החוק להגנת האומה, הם הוכרחו לענוד טלאי צהוב והונפקו להם תעודות זהות מיוחדות בצבע ורוד. הגברים בגילאי 20–40 נלקחו לעבודות כפייה ובהמשך הועלה גיל עובדי הכפייה עד ל-46. בפברואר 1943 חתם אלכסנדר בלב בשם ממשלת בולגריה הסכם עם גרמניה הנאצית ובו הסכימו הבולגרים לגרש 20,000 יהודים משטחי תראקיה ומקדוניה. במועד זה היו בשטחים אלו 11,343 יהודים והממשלה הבולגרית החליטה להשלים את המכסה מקרב יהודי "בולגריה הישנה" ובכלל זה מפלובדיב. ב-10 במרץ 1943 בוצעה אקציה בה נעצרו מרבית יהודי העיר ורוכזו בבית הספר היסודי לקראת גירושם לטרבלינקה. מאבק שניהלו פוליטיקאים בולגרים ובראשם דימיטר פשב וראשי הכנסייה ובראשם המטרופוליטים סטפן וקיריל, הוביל לביטול הגירוש ושחרור בני הקהילה לביתם.
לאחר המלחמה חודשה הפעילות הציונית ועם הקמת מדינת ישראל עלו אליה כ-5,000 מבין 6,000 יהודי העיר. הנותרים היו בעלי תפקידים במנגנוני השלטון הארצי או המקומי, חברי המפלגה הקומוניסטית ומתנגדי הציונות. בראשית המאה ה-21 נמנו בעיר כ-500 יהודים. בעיר פועל בית הכנסת "ציון" שהוקם עוד בתקופה העות'מאנית ושופץ, וכן בית תרבות. מבין האישים הבולטים בקהילה בת ימינו, ניתן לציין את ד"ר סולומון פאסי שכיהן כשר החוץ של בולגריה בין 2001 ל-2005.
ערים תאומות
|
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: העיר פלובדיב |
- דוד רוזנטל, פנינה בולגרית, באתר וואלה!, 05 ביוני 2019
הערות שוליים
- ^ POPULATION AND DEMOGRAPHIC PROCESSES IN 2014
- ^ Population on 1 January by age groups and sex - functional urban area
- ^ עמית, משה, תולדות הקיסרות הרומית, הוצאת מאגנס, ירושלים, תשס"ב (2002)
- ^ Fine, John Van Antwerp (1983). The Early Medieval Balkans: A Critical Survey from the Sixth to the Late Twelfth century. University of Michigan
- ^ Lord Kinross, The Ottoman Centuries, 1977, 0 Morrow Quill
- ^ אלברט רומנו, יהדות בולגריה, הוצאת אנציקלופדיה של גלויות, ירושלים 1967.
-
אנדרטה להצלת יהודי פלובדיב. -
התיאטרון הרומי בפלובדיב. -
בית אלפונס דה למרטין בפלובדיב.
.jpg)
| רשויות מקומיות וערי מחוז פלובדיב שבבולגריה | ||
|---|---|---|
|
25653479פלובדיב