חנניה רייכמן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. חנניה רייכמן (1905 – 7 בנובמבר 1982) היה סופר, משורר ומתרגם עברי. ספריו ותרגומיו אופיינו במשחקי לשון ובשפה עשירה וקצבית. בלט בפתגמים ובמכתמים המחורזים שפרסם לאורך השנים.
קורות חייו
רייכמן נולד באוקראינה. בנעוריו היה פעיל בתנועת "צעירי ציון". לאחר המהפכה הקומוניסטית עבר ליקטרינוסלב, שם המשיך את פעילותו הציונית במחתרת, עד שנעצר על ידי המשטרה החשאית של המשטר הבולשביקי. בשנת 1926 עלה רייכמן לארץ ישראל והשתקע בתל אביב. לפרנסתו עבד כשכיר בחברה לייצוא פרי הדר, ועסק גם בתרגום. החל מ-1945 זנח את כל שאר עיסוקיו, והתמסר לכתיבה הספרותית.
במשך שנים היו לרייכמן שני מדורים שבועיים קבועים בעיתון "דבר". האחד: "פתגמים ומכתמים - מן הים הכללי, וטיפה משלי", עליו חתם בשמו, והשני: "מאוצר הבדיחה", עליו חתם בשם 'אבי אבשלום' (על שם בנו אבשלום). לעיתים נהג לחתום על יצירותיו בשם "רן" שהוא קיצור שמו.
רוב ספריו הם אוספים של פתגמים ומכתמים ו"חרוזי לצון" שנדפסו ב"דבר", ב"דבר לילדים" ובשבועון המצויר "דבר השבוע". בשבועון זה פרסם רייכמן גם את "צברינו חמודים ועוקצנים". בני העליות השונות כינו את ילידי הארץ "סאברע" (צבר ביידיש) בתערובת של גנאי וקנאה, וכינוי זה זכה לכבוד ולהערכה גם בזכות מדורו.
את עיקר פרסומו קנה רייכמן בזכות תרגום אוצר המשָלים הקלאסי משלי קרילוב של הסופר הרוסי איבן אנדרייביץ' קרילוב. אחד מתרגומיו הידועים של רייכמן הוא של השיר "אם" מאת רודיארד קיפלינג. השיר מופיע בספר תרגומיו "משירת העולם" שיצא ב-1942, ובו כ-250 יצירות שנכתבו ברוסית, אנגלית, צרפתית, גרמנית ויידיש. את כולן תרגם רייכמן משפת המקור.
רייכמן עסק רבות בתרגומי כתבי ז'בוטינסקי. את תרגומיו החל עוד בימי ז'בוטינסקי, שכינה אותן "מצוינות". בשנת 1940 הוציא רייכמן חוברת בשם 'משירי נעוריו של זאב ז'בוטינסקי' בתרגומו, החוברת לא נועדה כלל למכירה, והודפסו ממנה 100 עותקים בלבד. בין תרגומיו של רייכמן בכתבי ז'בוטינסקי: הרומן "חמישתם" (יחד עם י"ה יבין), המחזה "נכר", וכן שני אוספי סיפורים של ז'בוטינסקי: "סיפורים" (1949) ו"אספרתקוס וסיפורים אחרים" (1958). כמו כן תרגם שירים ופזמונים של ז'בוטינסקי, בהם "עיר שלום" ו"בא אביב".
כתיבתו התאפיינה בהומור קליל וסרקסטי, ובחתירה לשלמות במשקל, בחריזה ובחידודי הלשון. הסופר איתמר לוי כינה אותו "החרזן הלאומי".
בתרגומיו השתדל רייכמן, לדבריו, להשתמש בשפה פשוטה, ונזהר משימוש במילים נדירות, אך נזהר גם מלנקוט שפת דיבור נמוכה או, כדבריו, "סלנג לועזי למחצה המשעשע נפש צעירינו כתחליף ללשון עממית".
לשונו המליצית אך הפשטנית לא עמדה במבחן הזמן. העברית התפתחה בקצב מואץ ביובל השנים ויותר שחלפו מאז, והתרחקה מאוד משפתו הגבוהה והנמלצת, אך מבוגרים לא מעטים שהתחנכו על ברכי ספריו ותרגומיו מתרפקים על סגנון כתיבה זה בנוסטלגיה.
בנו, המתמטיקאי ד"ר אבשלום רן, עיברת את שמו בהשתמשו בשם העט של אביו - רן.
רייכמן היה בן 77 במותו. נקבר בבית העלמין קריית שאול.
משחקי לשון
להלן עצת השועל ממשל הכבשות המנומרות בתרגומו של רייכמן:
אריה שנא מאוד כבשות מנומרות
אמנם היה יכול פשוט אותן לרצוח
אך זו הרי עוולה...הוד מלכותך! צַווה לתת
לכל הצאן מרעה רב שטח
שבו יוכלו לשכון לבטח...צווה לזאבים לרעות את הכבשות
נדמה לי משום מה כי במהרה תכלינה סתם כך, מאליהן,
אך זה דבר חוקי, יקרה אשר יקרה – אתה תהיה נקי...והחיות, מה הן אומרות?
כי האריה – צדיק, ואשמים ברצח
רק זאבים זדים, יימח זכרם לנצח...— משלי קרילוב (עמ' 358)
וכך תיאר רייכמן קונצרט מנקודת מבטו של ילד:
ההורים לקחו את רוני
לקונצרט סימפוני.
רוני חרש הסתכל
באדם מניף מקל
מול אישה אחת שרנה
זמר סולו בסופרנה
הוא שאל, מופתע מאוד:
"אמא, למה זה הדוד,
המניף מקל או זרד,
מאיים בו על הגברת?"
"הס!" שיתקה אותו האם,
"הוא איננו מאיים".
אך הקט שאל בפחד:
"ומדוע היא צורחת?"— בדיחות בחרוזים ושעשועי-לשון
הנה הדין שחרץ על ספרות זולה:
ספרים בלי תוכן מאלף שכל ערכם חידוש חולף
הם כלביבות, שטעמן יפוג ביחד עם חומן.
אצל ריכמן נמצא פירוש מיוחד לפסוק "מענה רך ישיב חימה" (ספר משלי, פרק ט"ו, פסוק א'):
באיש כועס נְהג פיוס. ראשית, כזה הוא צו נימוס.
שנית, תגובה רכה כזו תִצלח יותר להרגיזו!— דבש ועוקץ: פתגמים ומכתמים
לפי רייכמן "ישיב" פירושו יחזיר למצב הכעס, אך הפירוש המקראי המקובל הוא אחר: תשובה רכה מרגיעה את הכעס בדומה לחרב הנשלפת בשעת כעס, אך שבה לנדנהּ לאחר שהזעם שוכך.
אמרה צפרדע
לא אגור עם עגור
כי אגור מפני עגור
אשר באין לו מלאי אגור
צפרדעים בולע.
ככל מתרגם התמודד רייכמן עם הצורך לגלות נאמנות כפולה – מצד אחד למקור ומצד שני לדרישותיה של השפה שאליה תרגם – העברית, וככל מתרגם היה עליו לבחור בפשרה כלשהי בין שני קטבים אלה. את סוגיית הנאמנות הכפולה של מלאכת התרגום ביטא היטב המשורר הצרפתי אנטול פראנס, גם בתרגומו של רייכמן:
|
|
ספריו
- פתגמים (1937)
- אני נהג, אני שוטר (1939) — שירי ילדים על מקצועות ומשלחי יד.
- מאוצר אגדות הזהב (1940)
- יציאת מצרים (1941)
- הפילון הסקרן (1941) — עיבוד מחורז של מעשייה מאת רודיארד קיפלינג.
- ממלכות הדמיון (1941)
- ממשלי העמים ומפי חכמים (1941)
- עזרה ראשונה בחרוזים (1942. עם ד"ר אריה אלוטין).
- אם הבנים (1944) — סיפור חנה ושבעת בניה בעיבוד שירי אקטואלי.
- פתגמים ומכתמים: מן הים הכללי וטיפה משלי (1955)
- בדיחות בחרוזים (1956)
- הדי הימים (1957)
- דבש ועוקץ (1960) — פתגמים ומכתמים.
- צרור הומור לצעיר הדור (1969) — הברקות של תינוקות, מעשיות עסיסיות, לשון ולצון ועוד.
- מחרוזת אגדות (1970) — י"ח אגדות ומעשיות-עם בחרוזים, מהן עיבודים ומהן תרגומים מיצירות פושקין, אנדרסן ומרשק.
- עברית עליזה: צימודים וצימוקים (1975)
- צרור הומור לצעיר הדור (1975)
תרגומיו
- משירת העולם (1942) — בלדות, משלים, ליריקה והומור מיצירות פושקין, סטיבנסון, לונגפלו, גתה, לפונטן, מיכלקוב, קיפלינג ועוד.
- משירי מרשק (1945)
- כל משלי קרילוב (1949)
- משלי אליעזר שטיינברג (1954)
- הטלפון הכשוף (אריך קסטנר. 1968)
קישורים חיצוניים
- דניאל פרסקי, חנניה רייכמן משעשע הלשון, דבר, 7 בספטמבר 1956, המשך
- יוסף נדבה, חנניה רייכמן - מתרגם אמן, מעריב, 17 בדצמבר 1982
- "מן הים הכללי וטיפה משלי" - הפתגמים והמכתמים של חנניה רייכמן והממים של הדור הזה, באתר "קווים ונקודות", 22 בדצמבר 2016
- חנניה רייכמן, ב"חנות הספרים של איתמר", 11 פברואר 2015
- מָשָׁל לְמה הדבר דומה? מהדורה חדשה של משלי קרילוב בעברית, באתר "עונג שבת", 8 במאי 2015
מיצירתו:
- כתבי חנניה רייכמן בפרויקט בן-יהודה
- פתגמים ומכתמים, דבר, 21 בדצמבר 1951
- פתגמים ומכתמים, דבר, 31 בדצמבר 1954
- דבש ועוקץ, מעריב, 25 בספטמבר 1957
- דבש ועוקץ, מעריב, 19 ביולי 1957
- דבש ועוקץ, מעריב, 10 במאי 1957
- כמה ממשלי קרילוב בתרגום לעברית מאת חנניה רייכמן
האזנה לשירי חנניה רייכמן, באתר זמרשת
על יצירתו:
- יהושע בר יוסף, פתגמים ומכתמים, דבר, 4 במרץ 1955
