הדייג ודג הזהב

הדייג ודג הזהב, או סִפּוּר מִדַּיּג וּדְגַת הַזָּהָב, (ברוסית: Сказка о рыбаке и рыбке) היא אגדה של אלכסנדר פושקין. האגדה נכתבה ב-14 באוקטובר 1833 ופורסמה במגזין "ספריה לקריאה" בשנת 1835. האגדה מספרת על דייג שהצליח לתפוס דג זהב שהבטיח למלא את כל משאלותיו. העלילה היא עיבוד של האגדה הגרמנית שנכתבה על ידי האחים גרים בשם הדייג ואשתו.

הבלט "דג הזהב" Le Poisson doré ‏(1866) מאת המלחין לודוויג מינקוס מבוסס על אגדה זו.

עלילה

הסיפור מתחיל בתיאורם של דייג זקן ואשתו הממורמרת שחיים בעוני מרוד במשך שנים רבות בבקתה קטנה. הזקן מפרנס את אשתו ואת עצמו בדיג שבו הוא עוסק מדי יום. יום אחד הוא מצליח לדוג דג מסתורי וזהוב. הדג מתחנן על חייו ומבטיח למלא את כל משאלותיו בתמורה לחירותו. הדייג לא ביקש דבר מהדג ושחרר אותו ללא תמורה. כשאשתו שומעת על זה היא כועסת על בעלה ודורשת ממנו לחזור לאגם ולדרוש מדג הזהב שוקת חדשה כי השוקת שלהם נשברה. הדייג נעתר לבקשתה וחוזר לבקש את השוקת. הדג ממלא את בקשתו בשמחה.

יום לאחר מכן אשתו מבקשת בית חדש והדג ממלא גם את הבקשה הזאת. לאחר מכן דרישותיה של אשתו עולות על בסיס יום-יומי. היא דורשת בית גדול יותר ואחר כך ארמון; היא דורשת לשלוט על האזור בו הם גרים ואחר כך להפוך לצארינה. בסופו של דבר היא דורשת להפוך לשליטת הים על מנת לשעבד את הדג לחלוטין. הדייג ממלא אחר ההוראות של אשתו והולך לדג לבקש למלא את דרישותיה של אשתו. הים הופך לסוער יותר ויותר עם כל בקשה חדשה של האשה התובענית. בבקשה האחרונה הדייג בקושי מצליח לשמוע את עצמו. כשהדג שומע את בקשתה האחרונה, הוא מחליט לרפא את חמדנותה ולוקח בחזרה את כל מה שהוא נתן לה ומחזיר אותה בחזרה לבקתה הקטנה ולשוקת השבורה.