פוליטיקה של תאילנד
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרוש שכתוב, הערך כתוב בשפה לא ברורה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרוש שכתוב, הערך כתוב בשפה לא ברורה. |
המשטר בתאילנד מוגדר באופן רשמי כמונרכיה חוקתית, שבראשה עומד מלך תאילנד (אנ'). החוקה הנוכחית, משנת 2017, מגדירה את תאילנד כמשטר דמוקרטי, שבו הריבון הוא העם וראש המדינה הוא המלך, שמבצע את תפקידו בתיווך הממשלה – רשמית, "מועצת השרים של תאילנד" (אנ') – ובתי המשפט, בהתאם לחוקה, שמוגדרת כחוק העליון של המדינה. חוקי המדינה נקבעים על פי החלטות רשות מחוקקת דו-ביתית.[1] ראש המדינה הנוכחי של תאילנד הוא המלך ראמה העשירי. המלכתו באה לאחר מותו של אביו, ראמה התשיעי, שמלך במדינה למשך למעלה מ-60 שנה. ראש הממשלה הוא הגנרל פריות צ'אן-אוצ'ה, שעלה לשלטון בהפיכה צבאית בשנת 2014 ונבחר רשמית בבחירות בשנת 2019. 500 חברי הבית התחתון (בית הנבחרים) נבחרים בבחירות כלליות, ואילו 250 חברי הבית העליון (הסנאט) ממונים בצו מלכותי – למעשה על ידי הצבא – ואסור להם להיות חברי מפלגות.
באופן מעשי מתאפיינת הפוליטיקה של תאילנד באי-יציבות משטרית ובהשפעה חזקה של צבא תאילנד על המערכת הפוליטית האזרחית, עד כדי שליטה בה לאורך תקופות ארוכות. על פי מדד הדמוקרטיה של האקונומיסט משנת 2022, תאילנד מוגדרת כ"דמוקרטיה פגומה" (flawed democracy). כותבי המדד ציינו שבשנת 2022 תאילנד הייתה המדינה עם השיפור המשמעותי ביותר מבחינת רמת הדמוקרטיה, אך גם שהיא "דוגמה טובה לשבריריות ולארעיות של התפתחות הדמוקרטיה במדינות רבות באזור" ושהכוחות הפוליטיים שמזוהים עם הצבא שומרים על כוח פוליטי רב, כולל השפעה רבה על הרשות המחוקקת והרשות השופטת.[2] ארגון Freedom House (אנ') האמריקאי הגדיר את תאילנד ב-2022 כמדינה לא חופשית, שעברה מדיקטטורה צבאית לממשל עם דומיננטיות חזקה של הצבא וממשלה נבחרת-למחצה. הארגון ציין לרעה את חופש הביטוי, חופש ההתארגנות, ההגינות האלקטורלית, שוויון ההזדמנויות לאופוזיציה, זכויות האזרח הפוליטיות, שקיפות, הגנה מפני כוח השלטון ותחומים נוספים – פגמים שהניבו למדינה ציון כללי של 29 מתוך 100.[3]
הפרק הנוכחי בהיסטוריה של המשטר בתאילנד החל במהפכה הסיאמית של 1932, אז הובילה הפיכה צבאית לביטול המשטר המונרכי-אבסולוטי ולקיומה של מונרכיה חוקתית. מאז התאפיין המשטר באי-יציבות, והחוקה הנוכחית היא ה-20 במספר.[4] בעשורים הראשונים לאחר 1932, קבוצות פוליטיות שונות נאבקו על השליטה במוסדות המדינה, ונוצר מעגל שחזר על עצמו פעמים רבות, בו משבר פוליטי הוביל להפיכה צבאית, עלתה בכוח הזרוע הנהגה חדשה שביקשה להקנות לעצמה לגיטימציה באמצעות כינון חוקה חדשה, עד שנוצר משבר חדש וחוזר חלילה.[5] הפרק האחרון בהיסטוריה זו החל בהפיכה של שנת 2014, שביטלה את החוקה של שנת 2007 ויצרה את שלטון "המועצה הלאומית לשלום וסדר", שהיוותה חונטה צבאית. הממשל הצבאי פיזר את הפרלמנט. בשנת 2017 פוזרה באופן רשמי המועצה הלאומית, לאחר שהחוקה החדשה אושרה במשאל העם של 2016. קבוצות אופוזיציה ראו בחוקה החדשה, שבין השאר מחייבת את הממשלות העתידיות לפעול על פי תוכנית אסטרטגית לאומית ל-20 שנה ואיפשרה להנהגה הצבאית לבחור את חברי הסנאט,[6] אקט לא דמוקרטי. על מפלגות האופוזיציה נאסר לערוך קמפיינים נגד החוקה לפני משאל העם. בשנת 2019 נערכו בחירות כלליות, 8 שנים לאחר הבחירות הקודמות. בהנחה שכל חברי הסנאט תומכים בממשלה, ראש הממשלה הנבחר זקוק ל-126 קולות בבית התחתון (כ-25% מכלל חברי הבית) על מנת לשלוט.[6]
היסטוריה
הפוליטיקה התאית נשלטה למשך חצי מאה על ידי אליטה בירוקרטית וצבאית. חילופי שלטון בוצעו בעיקר על ידי סדרת הפיכות, לרוב ללא שפיכות דמים.
תאילנד היא מונרכיה חוקתית מאז הפיכת 1932, אשר הטילה מגבלות חוקתיות על המלוכה. למלך תאילנד יש מעט כוח ישיר תחת החוקה, אך הוא מהווה סמל של זהות ואחדות לאומית. מאז 1946 יושב על כיסא המלוכה בתאילנד ראמה התשיעי (Bhumibol Adulyadej בכתיב המסורתי הפאלי/הודי). שלטונו מעורר כבוד עממי רב וסמכות מוסרית, בהם הוא משתמש לעיתים כדי לפתור משברים פוליטיים אשר מאיימים על היציבות הלאומית.
מהתחלה של התנסות קצרה בדמוקרטיה במהלך אמצע שנות ה-70 של המאה ה-20, החלו לאט המוסדות הפוליטיים הדמוקרטים האזרחיים לצבור סמכות גדולה יותר, אשר הגיעה לשיאה ב־1988, כאשר צ'אטיצאי צ'ונהוואן- מנהיג מפלגת העם התאי- נכנס לתפקידו כראש הממשלה הראשון בתאילנד, אשר נבחר בבחירות דמוקרטיות בלמעלה מעשור. 3 שנים מאוחר יותר, הפיכה ללא שפיכות דמים סיימה את שלטונו.
זמן קצר לאחר מכן, הצבא מינה את אנאנד פניארנצ'ון, איש עסקים ודיפלומט לשעבר לראש ממשלת מעבר אזרחית רחבה והבטיח לקיים בחירות בתוך התקופה הקרובה. בכל זאת, בעקבות בחירות ללא תוצאה מכריעה, שר-הצבא לשעבר סוצ'ינדה קרפראיון מונה לראשות הממשלה. תאים פעלו למען המינוי על ידי בקשה לשים סוף להשפעה הצבאית בממשלה. מפגינים דוכאו קשות על ידי הממשלה. במאי 1992 הרגו חיילים כ־50 מפגינים.
תגובה מבית, כמו גם בינלאומית, לאלימות זו אילצו את סוצ'ינדה להתפטר והעם שב פעם נוספת לאנאנד פניארנצ'ון, אשר מונה לראש ממשלה זמנית עד לבחירות חדשות בספטמבר 1992. בבחירות אלו, המפלגות אשר התנגדו לצבא במאי 1992 זכו ברוב צנוע, וצ'ו לאקפאי, מנהיג המפלגה הדמוקרטית, נעשה ראש הממשלה. צ'ון פיזר את הפרלמנט במאי 1995, ומפלגת העם התאי זכתה במספר המושבים הגדול ביותר בבחירות שלאחר מכן. מנהיג המפלגה, בנהארן סילפה-ארצ'ה הפך לראש ממשלה, אך החזיק בתפקידו רק מעט יותר משנה. בבחירות הבאות שהתקיימו בנובמבר 1996, צ'באליט יונגצ'אייוד הרכיב ממשלה קואליציונית והפך לראש ממשלה. פרוץ המשבר הפיננסי באסיה גרם לאובדן אמון בממשלת צ'באליט, ואילצו למסור את השלטון לידי צ'ון לאפקאי בנובמבר 1997. צ'ון הרכיב ממשלה קואליציונית המבוססת על ניהול כלכלי זהיר ומיסוד רפורמות פוליטיות, שקיבלו תוקף בחוקת 1997.
בבחירות 2001 לפרלמנט התאילנדי, זכו המולטימיליונר מתחום הטלקומוניקציה תאקסין צ'ינוואט ומפלגתו תאים אוהבים תאים בניצחון מכריע על בסיס מצע של צמיחה ופיתוח כלכליים, שלדעת רבים היה פופוליסטי. מפלגת תאים אוהבים תאים נהנתה בבית הנבחרים התאילנדי מרוב מוחלט של 365 מתוך 500 מושבים. בהרכבת ממשלה מחדש באוקטובר 2002, המינהל של תאקסין הטביע שוב חותמו על הממשלה. חבילת חקיקה של רפורמה בירוקרטית יצרה 6 שרים חדשים במטרה לפשט את ההליך הבירוקרטי ולהגדיל את היעילות ומידת האחריות. מפלגה זו זכתה גם ברוב מוחץ בבחירות לפרלמנט התאילנדי 2005, ויחד איתה המשיך לכהן צ'ינאוואט בתפקידו.
ב-19 בספטמבר 2006, נערכה הפיכה צבאית בתאילנד, במהלכה הצבא, אשר התנגד להמשך כהונתו של ראש הממשלה תאקסין צ'ינוואט, החל בהפיכה צבאית שקטה - ראש הממשלה הודח והוחלף במפקד הצבא, מבלי שנורתה ירייה אחת. לאחר כשבועיים נמסר השלטון לידי ראש ממשלה זמני, הגנרל בדימוס צ'ולנונט סוריוד.
הלה הודח ב-19 בספטמבר 2006 בהפיכה צבאית נוספת, לאחר שהואשם בשחיתות. ההפיכה זכתה לגינויים ברחבי העולם. לאחר למעלה משנה במהלכה הוטל שלטון צבאי במדינה, נערכו ב-2008 בחירות כלליות במסגרתן זכתה מפלגת PPP של תומכי ראש הממשלה לשעבר, תאקסין. שנה מאוחר יותר בוטלו תוצאות הבחירות בטענת זיופים ומרמה, כשהמפלגה הדמוקרטית (DP), אשר עמדה בראש קואליציה בת 6 מפלגות, תפסה את רסן השלטון, בהנהגת ראש הממשלה אבהיסיט וג'ג'יווה. בבחירות הכלליות שנערכו ביולי 2011 זכתה מפלגת האופוזיציה פהו תאי בראשותה של אחות ראש הממשלה המודח, יינגלאק צ'ינוואט, ברוב של 265 מתוך 500 מושבי הפרלמנט. צ'ינוואט הייתה לאשה הראשונה המכהנת בתאילנד בתפקיד ראש הממשלה.
בשלהי שנת 2013 נוצר חוסר שקט פוליטי שהתבטא במחאות והפגנות, בעיקר כנגד מעורבותם של מקורבי ראש הממשלה לשעבר תאקסין בממשל. חוסר השקט הלך וגבר, עד שב-20 במאי 2014 נטל הצבא את השלטון לידיו וביטל את החוקה.[7][8] מאז ההפיכה עומד ראש הצבא, הגנרל פריות צ'אן-אוצ'ה, בראש הממשלה הזמנית, או בשמה הרשמי - המועצה הלאומית לשלום וסדר. צ'אן-אוצ'ה הפך לראש ממשלה קבוע לאחר שעיגן מראש את ניצחונה של מפלגתו בחוקה וביצע בחירות בשנת 2019.
בפברואר 2020, החלו הפגנות, אחרי שבית המשפט הורה על פיזור מפלגה פרו-דמוקרטית חדשה. המפלגה צברה פופולריות בעיקר בקרב צעירים וזכתה בבחירות במרץ 2019 במספר רב של מושבים בבית הנבחרים. היא הייתה למפלגה השלישית בגודלה בבית הנבחרים. מוחים דרשו את התפטרות ראש הממשלה ואת צמצום הסמכויות של המלך.[9]
נתונים בסיסיים לגבי המערכת הפוליטית
- שם המדינה
- שם קונבנציונלי ארוך: ממלכת תאילנד
- שם קונבנציונלי קצר: תאילנד
- קוד לנתונים: TH
- צורת ממשל: מלוכה חוקתית
- עיר בירה: בנגקוק
חלוקה מנהלית
תאילנד מחולקת ל-77 מחוזות, המכונים בתאית צ'אנגוואט, בלשון יחיד ורבים. 77 המחוזות של תאילנד כוללים את המטרופולין של בנגקוק רבתי. מושל בנגקוק נבחר על פי רוב, אך מושלי שאר המחוזות ממונים על ידי שר הפנים.
עצמאות
1238 (תאריך ייסוד מסורתי). ללא עבר תחת שלטון קולוניאלי.
חגים לאומיים
28 ביולי, יום הולדתו של המלך (ראו להלן).
חוקה
חוקות תאילנדיות לרוב לא מחזיקות מעמד למשך זמן רב. החל מביטול השלטון האבסולוטי בשנת 1932, נתקבלו 20 חוקות - בממוצע חוקה אחת מדי ארבע שנים.
חוקה דמוקרטית באופייה, היחידה שנוסחה על ידי אספה מכוננת נבחרת והיחידה שהתקבלה שלא כתוצאה מהפיכה צבאית, התקבלה ב-11 באוקטובר 1997 ובוטלה בהפיכה הצבאית של 2006.
חוקה דמוקרטית-למחצה באופייה התקבלה במשאל עם באוגוסט 2007 ובוטלה בהפיכה הצבאית של 2014.
חוקת תאילנד הנוכחית, שהתקבלה במשאל עם באוגוסט 2016 אך נכנסה באופן מלא לתוקף רק באפריל 2017, היא דיקטטורית באופייה.
התיקון הראשון לחוקה התקבל לפני כניסת החוקה באופן מלא לתוקף על פי בקשת המלך וצ'יראלונגקורן וחיזק את סמכויות המלך.
המערכת המשפטית
בהתבסס על המשפט האזרחי, עם השפעה של המשפט המקובל, לא קיבלה על עצמה תאילנד תוקף מחייב של בית הדין הבינלאומי לצדק.
המערכת המשפטית של תאילנד מערבת יסודות תאיים מסורתיים עם אלו של חוקים מערביים. בית המשפט החוקתי הוא הערכאה הגבוהה ביותר לערעורים, אף כי סמכותו השיפוטית מוגבלת לנושאים המוגדרים בבירור כחוקתיים. חבריו מוצעים על ידי הסנאט וממונים על ידי המלך. לבתי המשפט לצדק יש סמכות בנושאים פליליים ואזרחיים והם מאורגנים בשלוש ערכאות: בתי משפט לערכאה ראשונה, בתי משפט לערעורים ובית המשפט העליון לצדק. אין שום רשומות קצרניות הנשמרות על ידי הערכאה הראשונה, והרשומה מורכבת ממה שהשופט מוצא לנכון.
השמצות והוצאת דיבה אינן נזיקין אזרחיים בתאילנד אלא עבירות פליליות. על עורכי דין לשאת כרטיס כניסה צהוב והם עשויים להידרש להציגו. לבתי משפט מנהליים סמכות שיפוטית בקשר לתביעות שבין מפלגות פרטיות לממשלה, ובין ישויות ממשלתיות שונות. במחוזות הגבול הדרומי, היכן שהמוסלמים מהווים את רוב האוכלוסייה, יש לוועדות מוסלמיות מחוזיות סמכויות משפטיות מוגבלות בענייני אישור צוואות, משפחה, נישואין ומקרי גירושין.
זכות בחירה
זכות בחירה כללית ומחייבת, החל מגיל 18.
הרשות המבצעת
ראש המדינה
המלך מאהה וצ'יראלונגקון, ראמה העשירי, מאז 1 בדצמבר 2016. תקופת מלוכתו הוחרבה באופן רטרואקטיבי ליום מות אביו, ראמה התשיעי. נולד ב-28 ביולי 1952, שייך לשושלת צ'אקרי.
ראש הממשלה
מאז תחילת הממשל הצבאי וההפיכה הצבאית של שנת 2014 מחזיק ראש המועצה הלאומית לשלום וסדר פריות צ'אן-אוצ'ה בתפקיד. הוא נבחר רשמית כראש ממשלה בשנת 2019, אך קודם לכן הבטיח את ניצחון מפלגתו בבחירות.
קבינט
מועצת שרים. המועצה הפרטית נחשבת ככלי של הצבא להתערבות בהליך הפוליטי.
בחירות
שלטון המלוכה עובר בירושה.
את ראש הממשלה ממנים הסנאט והפרלמנט. חוקת תאילנד שכוננה בתקופת המשטר הצבאי מבטיחה מעשית את בחירתו של ראש המועצה הלאומית לשלום וסדר לראשות הממשלה.[6]
הרשות המחוקקת
האספה הלאומית מורכבת מ-2 בתים, הנקראת בתאית Rathasapha, מורכבת מהסנאט התאילנדי, הקרוי בתאית Wuthisapha, ומבית הנבחרים התאילנדי, הקרוי בתאית Sapha Phuthaen Ratsadon.
לפי חוקת 2016, חברי הסנאט ממונים על ידי המלך ומורכב מ-250 חברים, ובבית הנבחרים כ-500 חברים, מתוכם 350 שנבחרו ישירות ממחוזות הבחירה, וה-150 הנותרים נבחרים בבחירות ארציות-יחסיות על פי רשימת מפלגות ארצית. חוקת תאילנד שכוננה בתקופת המשטר הצבאי מגבילה את מספר המושבים המקסימלי בו יכולה כל מפלגה להחזיק, בלי קשר למספר הקולות שקיבלה בפועל.[6]
עם זאת, לא תמיד היה כך המצב. לפי חוקת 1997 הדמוקרטית, כל חברי הסנאט, שמספרם היה 200, נבחרו ישירות במחוזות המנהליים, כשלכל מחוז יש ייצוג של סנאטור אחד, לכל הפחות, ולפי חוקת 2007 הדמוקרטית למחצה, 76 מתוך 150 חברי הסנאט נבחרו בבחירה ישירה ב-76 מתוך 77 המחוזות המנהליים. בעוד שה-74 הנותרים מונו על ידי המלך.
בחירות
פרק זה טעון עדכון. אנא ב-6 בפברואר 2005 התקיימו בחירות לרשות המחוקקת בתאילנד.
ערך מורחב – הבחירות לפרלמנט התאילנדי 2005
התפלגות המושבים בבית הנבחרים לאחר בחירות 2001 לפרלמנט התאילנדי היו:
- תאים אוהבים תאים 248 (NA)
- המפלגה הדמוקרטית 128 (+5)
- צ'ארט תאי 41 (2+)
- צ'ארט פטאנה 29 (-23)
- השאיפה החדשה 36 (89-)
הרשות השופטת
לבית המשפט העליון (סאנדיקה) מתמנים השופטים על ידי המלך. כל בתי המשפט הם תחת משרד המשפטים התאי. אין עצמאות שיפוטית. ישנו גם בית משפט לחוקה. כן, ישנו בית משפט לערעורים, המחולק לדיוויזיות ובכל אחת מהם יושבים כ-3 שופטים. שופטים חוקרים מסייעים לשופטים מכהנים. על השופטים לעמוד תחת מבחן וניתנים 2 סוגי מבחנים: האחד מיועד למי שהוכשרו בתאילנד והאחר מיועד לבוגרי שלוחות זרות ללימודי משפטים. ערכאות ראשונות מהסוג הראשון (פלילי, אזרחי) מאוישות על ידי שופטים. שופטים בבתי משפט לענייני עבודה אינם בהכרח עורכי דין, והם עובדים מטעם משרד העבודה. גם ישנו בית משפט לקניין רוחני וסחר בינלאומי. אין שום רקורד קצרני של אי-אלו תהליכים בערכאה ראשונה, ובערכאה זו כל ההליכים המשפטיים נכתבים על ידי השופטים עצמם. אין שום חשיפה של עדות או עדים בערכאה ראשונה. נאשמים פליליים זכאים למתרגם מורשה מטעם בית המשפט, אם אין ידם משגת. על ערעורים להיות מוגשים דרך הערכאה הראשונה תוך 30 יום מהוצאת פסק הדין. בערכאות ראשונות אין שום חבר מושבעים. רק אזרחים תאים רשאים להתמחות לפני בית משפט.
מפלגות פוליטיות ומנהיגים
- תאים אוהבים תאים בהנהגת תאקסין צ'ינוואט
- המפלגה הדמוקרטית התאית, בהנהגת אפיסיט ווצ'נצ'יווה (מחליפו של בניאט בנטטנדאן)
- מפלגת ההמונים, בהנהגת צ'לם יובמרונג וסופהון פטצ'סבנג
- מפלגת הפיתוח הלאומי, בהנהגת צ'וואט ליפטנפלופ
- מפלגת השאיפה החדשה, בהנהגת הגנרל צ'וואליט יונגצ'איוט
- מפלגת העם התאי, בהנהגת צ'וויט קמולויסיט.
- מפלגת האנשים, בהנהגת אנק לאוטאממאטת
שותפות בארגונים בינלאומיים
הארגון המטאורולוגי העולמי, הארגון למניעת הפצת נשק כימי, מוסד האומות המאוחדות להדרכה ומחקר, נציבות האו"ם לפליטים, ארגון התקינה הבינלאומי, הארגון לשיתוף פעולה כלכלי אסיה-מדינות האוקיינוס השקט, G-77, ארגון התיירות העולמי, אוניברסיטת האומות המאוחדות, ארגון הדואר העולמי, ארגון הימאות הבינלאומי, יוניקום, הבנק האסיאני לפיתוח, איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה, המועצה לצרכנות שיתופית, קבוצת המקונג, תוכנית קולומבו, ESCAP, ארגון המזון והחקלאות, הבנק העולמי, הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית, ICFTU, הצלב האדום, ארגון הסחר העולמי, הקרן הבינלאומית לפיתוח חקלאי, האיגוד הבינלאומי למימון (IFC), הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, האיגוד לפיתוח בינלאומי, ארגון ההידרוגרפיה הבינלאומי (IHO), ארגון העבודה הבינלאומי, קרן המטבע הבינלאומית, Inmarsat ,Intelsat, אינטרפול, IOC, ארגון ההגירה הבינלאומי, איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי, ארגון מדינות אמריקה (משקיפה), PCA, האומות המאוחדות, אונסק"ו, ועידת האו"ם לסחר ופיתוח, הארגון לפיתוח תעשייתי של האומות המאוחדות, UNMIBH ,UNTAET ,WCL, ארגון הבריאות העולמי, הארגון העולמי לקניין רוחני.
תיאור הדגל
- ערך מורחב – דגל תאילנד
דגל תאילנד, הידוע גם בשם טריירנגה, מורכב מחמישה פסים אופקיים בצבעים אדום, לבן, כחול, לבן ואדום. הפס הכחול, המרכזי, כפול בגובהו משאר ארבעת הפסים. שלושת הצבעים אדום-לבן-כחול מסמלים אומה-דת-מלך, מוטו לא רשמי של תאילנד.
קישורים חיצוניים
תאילנד, פוליטיקה וממשל, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ תרגום לא רשמי של חוקת 2017 לאנגלית (מאורכב); תרגום נוסף של constituteproject.org
- ^ Democracy Index 2022: Frontline Democracy and the Battle for Ukraine, Economist Intelligence Unite, p. 49
תאילנד שיפרה את ציונה על פי המדד בשנת 2022 מ-6.04 ל-6.67, כאשר הציון "דמוקרטיה פגומה" ניתן למדינות שבהן ציון המדד הוא בטווח 6–8. לשם השוואה, הציון של ארצות הברית וישראל היה באותה שנה 7.85 ו-7.93 בהתאמה. - ^ Thailand, Freedom in the World 2022, Freedom House;
לשם השוואה ארצות הברית וישראל קיבלו באותה שנה ציון של 83 ו-76 בהתאמה. - ^ Hiroshi Kotani and Yukako Ono, Thailand's new constitution favors the monarchy and military, Nikkei Asia, April 13 2017
- ^ Constitutional History of Thailand, ConstitutionNet.org, updated March 2021
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 סוכנויות הידיעות, תאילנד מקיימת בחירות ראשונות זה 8 שנים, אך הצבא ימשיך לשלוט, באתר וואלה!, 24 במרץ 2019
- ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4521527,00.html
- ^ http://www.haaretz.co.il/news/world/asia/1.2325913
- ^ למרות האיסור, המחאה בתאילנד נמשכת: "רוצים שנפחד", באתר ynet, 19 באוקטובר 2020
