פאן אמריקן וורלד איירווייז
 | |||||||||||
 | |||||||||||
| מטוס בואינג 747 של החברה בשנת 1985 | |||||||||||
| נתונים כלליים | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תקופת הפעילות | 1927–הווה (כ־97 שנים) | ||||||||||
| מיקום המטה | ניו יורק | ||||||||||
| נתוני חברת תעופה | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| www.panam-airways.com | |||||||||||
.jpg)
פאן אמריקן וורלד איירווייז (באנגלית: Pan American World Airways), הידועה בשם פאן אם, הייתה חברת התעופה הבינלאומית הגדולה ביותר וחברת הדגל הלא-רשמית של ארצות הברית, עד שפורקה בדצמבר 1991.
החברה נוסדה ב-14 במרץ 1927. בשנות פעילותה הובילה פאן אם חידושים רבים שעיצבו את תעשיית התעופה הבינלאומית.
תולדות החברה
השנים הראשונות
פאן אם נוסדה במרץ 1927 על ידי חלוץ התעופה האמריקאי חואן טריפ. בתחילה לא היו לחברה מטוסים. ביולי אותה שנה רכשה פאן אם חברת תעופה קטנה, והחלה להשתמש במטוסיה. בתחילה הפעילה החברה שירות דואר אוויר בין קי וסט (פלורידה) להוואנה (קובה), בקו זה גם בוצעה טיסת הנוסעים הראשונה של החברה.
באוקטובר 1927 הקים הבנקאי הניו יורקי ריצ'רד הויט שתי חברות תעופה. ביוני 1928 מוזגו שלוש החברות לתוך חברת החזקות בשם חברת התעופה של אמריקה.
בשנת 1929 החלה פאן אם לטוס לברזיל, ארגנטינה, קולומביה, וצ'ילה. באותה שנה הוקמה חברת פאן אמריקן-גרייס איירוויז בשיתוף פעולה עם חברת המשלוחים גרייס (W.R. Grace and Company). הסכם זה אפשר לפאן אם להשיג דריסת רגל משמעותית בטיסות לדרום אמריקה. בהמשך הייתה חברת התעופה של אמריקה, חברת ההחזקות של פאן אם, אחת המניות המבוקשות בבורסה האמריקאית לניירות ערך בניו יורק.
בשנת 1937 פתחה פאן אם במשא ומתן על שיתוף פעולה עם חברת התעופה הנורווגית Norwegian Air Lines. בתוכנית, נוסעי שתי החברות יחליפו מטוס ברייקיאוויק (איסלנד) לשם פאן אם הייתה טסה מניו יורק, והחברה הנורברגית מאוסלו. תוכנית זו נגנזה משום שחברת התעופה הצרפתית Aeropostale והחברה הבריטית אימפיריאל איירווייז החלו להפעיל גם הן טיסות מאירופה לארצות הברית. בסופו של דבר, הגיעה פאן אם להסכם עם שתי החברות, במסגרתו טסה פאן אם מנורפוק (וירג'יניה) לברמודה, משם הפעילה אימפריאל איירוויז טיסות לאירופה דרך האיים האזוריים, באמצעות המטוס הימי סיקורסקי S-40.
באמצע שנות השלושים החלה פאן אם לטוס להונולולו, הונג קונג, גואם, גואנגג'ואו, ומנילה. זמן הטיסה למנילה היה כשבוע, בעוד שזמן הנסיעה בספינות הקיטור היה יותר מחודש, הטיסות ליעדים אלו בוצעו במטוסי מרטין M-130 וסיקורסקי S-42.
באוגוסט 1937 קיבל מייסד החברה חואן טריפ מהנשיא רוזוולט את גביע קולייר (פרס שנתי הניתן לממציאים בתחום התעופה).
בשנת 1939 רכשה החברה שישה מטוסי בואינג 314, ובשנת 1941 החלה לטוס לסינגפור.
במהלך מלחמת העולם השנייה טסה פאן אם מעל לתשעים מיליון קילומטרים ברחבי העולם כדי לתמוך בפעולות צבאיות, אף על פי שרוב הטייסים גויסו לצבא האמריקאי.
לאחר מלחמת העולם השנייה
לאחר המלחמה החלו בחברה להחליף את המטוסים הישנים במטוסים מהירים יותר ובעלי טווח ארוך יותר. נרכשו מטוסי בואינג 377, דאגלס DC-6, ולוקהיד קונסטליישן.
ביוני 1947 הייתה פאן אם החברה הראשונה שהקיפה את העולם בטיסה סדירה. הטיסה שארכה שבוע יצאה מניו יורק ועצרה בסן פרנסיסקו, הונולולו, טוקיו, הונג קונג, בנגקוק, מנילה, כלכותה, דלהי, ביירות, איסטנבול, פרנקפורט, ולונדון.
בתחילת שנות החמישים נקלעה פאן אם לתחרות עם מספר חברות תעופה אמריקאיות בהן TWA, אמריקן איירליינס, ויונייטד איירליינס.
בשנת 1955 הוזמנו מטוסי DC-8 ובואינג 707. באוקטובר 1958 טס לראשונה מטוס ה-707 בטיסה מסחרית של החברה מניו יורק לפריז, זמן הטיסה במטוס החדש היה 8.5 שעות ולבקשת פאן אם הוגדל מספר המושבים בשורה לשישה.
בשנת 1960 חנכה פאן אם בנמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי (שאז עדיין נקרא "איידלווילד") את טרמינל "הנמל העולמי פאן אם". הטרמינל תוכנן עם סככה בולטת לכיוון המטוסים, כדי לאפשר לנוסעים לעלות ולרדת על המדרגות מבלי להירטב. לאחר פשיטת הרגל נרכש הטרמינל על ידי חברת דלתא איירליינס, וכיום הוא מיועד להריסה.
בשנת 1962 הזמינה פאן אם מחברת IBM מערכת ממוחשבת גדולה שתטפל באופן אוטומטי בהזמנות. המערכת הוצבה בקומה הרביעית של בניין פאן אם, והיה בה מידע מפורט על ערים, מדינות, שדות תעופה, מלונות, ומסעדות.
במרץ 1963 נחנך בניו יורק בניין פאן אם (כיום בניין מט לייף), אשר שימש כמטה הראשי של החברה עד שנת 1991.
משנת 1964 הפעילה חברת התעופה שירות מסוקים בין שדות התעופה הגדולים בניו יורק למנהטן. שירות זה הופסק בשנת 1968.
בשנת 1970 הייתה החברה לקוח ההשקה של בואינג 747. בינואר אותה שנה טס המטוס לראשונה בטיסה מסחרית בה נסעה גם הגברת הראשונה פט ניקסון. מספר ימים טסו ברחבי ארצות הברית כמה מטוסי 747 של פאן אם כחלק מיחסי הציבור של החברה.
בשנת 1971 הייתה פאן אחת משלוש חברות התעופה הראשונות שהזמינו את מטוס הקונקורד. בהמשך הייתה החברה הראשונה שהזמינה את מטוס הבואינג 2707, ו-15 מטוסים מדגם זה הוזמנו.
בתחילת שנות השבעים טסה החברה לכ-160 מדינות. רוב קוויה היו בין ניו יורק לאירופה, דרום אמריקה, ואסיה. החברה גם הייתה מעורבת בעסקים אחרים, שכללו בין היתר את רשת מלונות אינטרקונטיננטל.
המשבר
משבר האנרגיה העולמי ב-1973 השפיע באופן משמעותי על עלויות התפעול של החברה. בנוסף למחירי הדלק הגבוהים, הסירה ממשלת ארצות הברית את המונופול שהיה לפאן אם על מספר קווים. כמו חברות התעופה הגדולות האחרות, פאן אם רכשה מספר גדול של מטוסי בואינג 747, בציפייה שהביקוש לטיסות ימשיך לעלות, מה שהתברר לאחר מכן כטעות.
בספטמבר 1974 קבוצה של עובדים בחברה פרסמו מודעה בניו יורק טיימס, בה נאמר כי פאן אם משלמת על נחיתה בסידני אגרה של 4,200 דולר, וחברת התעופה האוסטרלית קוואנטס משלמת על נחיתה בלוס אנג'לס אגרה של 178 דולרים. במודעה נטען גם ששירות הדואר האמריקאי מפעיל חברות תעופה זרות למרות שהן יקרות מפאן אם פי חמישה.
בשנת 1980 רכשה את חברת התעופה National Airlines, למרות שפאן אם עצמה הייתה בקשיים כלכליים כתוצאה מרכישת מטוסי ה-747 שלה. באותה שנה החמיר מצבה הפיננסי של החברה והיא החלה למכור נכסים. בתחילה נמכרו מניותיה בתאגיד פלקון, בנובמבר מכרה פאן אם את בניין המשרדים שלה בניו יורק לחברת הביטוח מטרופוליטן לייף בסכום של 400 מיליון דולר, ובספטמבר 1981 מכרה את רשת המלונות אינטרקונטיננטל.
בפברואר 1986 מכרה פאן אם את חטיבת האוקיינוס השקט (25% מפעילותה) לחברת יונייטד איירליינס. הכסף מהעסקה שימש לרכישת מטוסי איירבוס A310 ו-A320 (האיירבוס A320 לא נמסרו לחברה). מספר חודשים לאחר מכן רכשה את החברות רנסום איירליינס ששינתה את שמה לפאן אקספרס, וניו יורק אייר.
לאחר חטיפת טיסה 73 ב-5 בדצמבר 1986 בפקיסטן, הוחלף מנהל החברה במנהלה לשעבר של קונטיננטל איירליינס. בתחילת שנת 1988 החלה החברה להיות רווחית שוב (הרבעון השלישי של 1988 היה הרווחי ביותר בתולדות פאן אם) אולם הפיגוע בטיסה 103 ב-21 בדצמבר 1988 החמיר שוב את מצבה הכלכלי של החברה. רבים החשיבו את פאן אם כחברה לא בטיחותית, בנוסף יותר מ-100 משפחות הנספים בפיגוע תבעו את החברה על פיצויים של 300 מיליון דולרים. מנגד טענה פאן אם שהפיגוע התרחש בעקבות מחדלים של הרשויות, בהן מחלקת המדינה של ארצות הברית, DEA, וה-CIA, שהייתה בידם התראה על פיגוע אפשרי והם לא העבירו אותו לחברה.
ביוני 1989 הציעה חברת נורת'ווסט (כיום דלתא) לרכוש את פאן אם בסכום של 2.7 מיליארד דולר. המיזוג בין החברות היה יכול להביא לחיסכון של 240 מיליון דולר בשנה. בסוף אותה שנה מכרה פאן אם את מערכת הקווים שלה בגרמניה לחברת התעופה הגרמנית לופטהנזה.
מלחמת המפרץ שפרצה באוגוסט 1990 הביאה לירידה חדה בתנועת הנוסעים בעולם. בחודש ספטמבר הודיעה כי תפטר 2,500 מעובדיה (8.6% מכוח העבודה שלה), ובאוקטובר אותה שנה מכרה את הקו להית'רו שהיה הקו הרווחי ביותר שלה ליונייטד איירליינס.
פירוק
החברה הכריזה על הליך פירוק ב-8 בינואר 1991, דלתא איירליינס רכשה את הנכסים הריווחים של פאן אם, ביניהם את הטרמינל של פאן אם ב-JFK.
דלתא הפעילה את כל קוויה הבינלאומיים של פאן אם, מלבד לפריז ולונדון, ופתחה מחדש את פאן אם כחברה מקומית שהפעילה טיסות ממיאמי לאיים הקריביים, מרכז, ודרום אמריקה.
ב-4 בדצמבר 1991 החליטו מנהלי חברת דלתא להפסיק את התשלום לנושים, והחברה הפסיקה את פעילותה סופית. באותו יום נחתה במיאמי הטיסה האחרונה של החברה, טיסה 436 מברידג'טאון (ברבדוס). 7,500 עובדי פאן אם פוטרו, אלפים מהם עזבו את ניו יורק ועברו למיאמי בעקבות מקום עבודתם.
ב-9 בדצמבר הגישו נושי פאן אם וקבוצה גדולה של עובדים תביעה נגד דלתא על סך של יותר מ-2.5 מיליארד דולר. בשנת 1995 פסק שופט פדרלי לטובת דלתא וקבע שפשיטת הרגל של פאן אם לא התרחשה באחריותה. פאן אם הייתה חברת התעופה השלישית שפשטה את הרגל באותה שנה, קדמו לה החברות מידווי איירליינס, ו-Eastern Air Lines.
שימוש חוזר בשם
ארבע חברות תעופה השתמשו משנת 1991 בשם פאן אם:
- חברת תעופה זולה שהפעילה טיסות בין מיאמי לאיים הקריבים בין השנים 1996-1998.
- חברת תעופה אזורית שהפעילה טיסות מפורטסמות' (ניו המפשייר) בין השנים 1998-2004.
- חברת תעופה שפעלה בארצות הברית בין השנים 2004-2008.
- חברת תעופה אזורית ברפובליקה הדומיניקנית פועלת בשם פאן הדומניקית.
פאן אם בתרבות
אחת התמונות המפורסמות של להקת הביטלס, צולמה בשנת 1964 בנמל התעופה JFK בניו יורק. בתמונה חברי הלהקה יורדים ממטוס של החברה.
בסרט "תפוס אותי אם תוכל" שמבוסס על סיפור אמיתי, פרנק אבגנייל מתחזה לטייס של פאן אם ומפקיד בחשבונות שונים תלושי משכורת מזויפים של החברה; תוך זמן קצר הוא גונב כ-2.8 מיליון דולר.
מטוסים של פאן אם הופיעו בסרטים רבים, בהם: ד"ר נו, מרוסיה באהבה, חיה ותן למות, רישיון להרוג ובלייד ראנר.
בספטמבר 2011 רשת ABC החלה לשדר את סדרת הטלוויזיה Pan Am העוסקת באנשי צוות החברה בשנות השישים.
תאונות ותקריות
בתאונות ופיגועים שאירעו במטוסי פאן אם נהרגו כ-1450 איש:
- ביולי 1932 התרסק מטוס פורד טרימטור לתוך הר בצ'ילה תשעת הנוסעים נהרגו.
- ב-21 בינואר 1943 התרסק בצפון קליפורניה מטוס מרטין M-130 שהטיס חיילים מהצי האמריקני, 19 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו.
- ב-22 ביוני 1951 התרסק בליבריה מטוס לוקהיד קונסטליישן בטיסה 151, 31 הנוסעים ו-9 אנשי הצוות נהרגו.
- ב-11 באפריל 1952 התרסק מטוס DC-4 לאחר ההמראה מפוארטו ריקו 52 איש נהרגו ו-17 נפצעו.
- ב-28 באפריל 1952 התרסקה טיסה 202 סמוך לחופי ברזיל, 41 הנוסעים ו-9 אנשי הצוות נהרגו.
- ב-26 במרץ 1955 נפל מטוס בואינג 377 לאוקיינוס השקט 56 ק"מ מחופי אורגון, 4 נוסעים שלא ידעו לשחות טבעו.
- ב-8 בנובמבר 1957 התרסקה טיסה 7 לאוקיינוס השקט, כל 44 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו.
- ב-8 בדצמבר 1963 פגע ברק במטוס בואינג 707 סמוך למרילנד, 73 הנוסעים ו-8 אנשי הצוות נהרגו.
- ב-17 בספטמבר 1965 התרסקה טיסה 292 סמוך לאי מונטסראט, 21 הנוסעים ו-9 אנשי הצוות נהרגו.
- ב-15 בנובמבר 1966 התרסק מטוס מטען ליד ברלין, שלושת אנשי הצוות נהרגו.
- ב-12 בדצמבר 1968 התרסקה טיסה 217 סמוך לקראקס, 42 הנוסעים ותשעת אנשי הצוות נהרגו.
- ב-6 בספטמבר 1970 נחטפה טיסה 93 במטוס בואינג 747. המטוס נחת בתחילה בביירות והמשיך לקהיר. שם פוצץ, שניות לאחר שכל הנוסעים ירדו ממנו.
- ב-22 ביולי 1973 התרסקה טיסה 816 לאחר ההמראה מטהיטי (פולינזיה הצרפתית), 78 נהרגו ונוסע אחד ניצל.
- ב-17 בדצמבר 1973 נחטפה ברומא טיסה 110, 20 נוסעים נהרגו ו-30 נפצעו.
- ב-30 בינואר 1974 התרסקה טיסה 806 סמוך לפאגו פאגו (סמואה האמריקנית), 97 נהרגו ו-4 נפצעו.
- ב-22 באפריל 1974 התרסקה טיסה 812 סמוך לבאלי (אינדונזיה), הטיסה בוצעה במטוס בואינג 707 107 איש נהרגו.
- ב-27 במרץ 1977 בטיסה 1736 התנגש מטוס בואינג 747 של החברה עם מטוס דומה של חברת KLM באי טנריפה, 335 מנוסעי פאן אם ו-248 נוסעי KLM נהרגו.
- ב-9 ביולי 1982 התרסקה טיסה 759 בקנר (Kenner) לואיזיאנה, 138 הנוסעים, שבעת אנשי הצוות ו-8 איש על הקרקע נהרגו.
- ב-11 באוגוסט 1982 ניסה מחבל לפוצץ את טיסה 830 מטוקיו למיאמי, אדם אחד נהרג ו-15 נפצעו.
- ב-5 בספטמבר 1986 נחטפה בקראצ'י טיסה 73 של פאן אם, 20 נוסעים נהרגו ו-120 נפצעו.
- ב-21 בדצמבר 1988 התפוצצה טיסה 103 מעל לוקרבי (סקוטלנד), 259 איש ששהו במטוס ו-11 על הקרקע נהרגו.
צי המטוסים
פאן אם הפעילה את המטוסים הבאים:
| דגם | מספרם בצי | הערות |
|---|---|---|
| איירבוס A300-B4 | 13 | פעלו עד פשיטת הרגל |
| איירבוס A310 | 21 | פעלו עד פשיטת הרגל |
| איירבוס A320 | 50 בהזמנה | |
| ATR 42 | 12 | הופעלו בשירות סאן אקספרקס |
| Handley Page Jetstream | 10 | הופעלו בשירות סאן אקספרקס |
| בואינג 307 | 3 | |
| בואינג 314 | 9 | |
| בואינג 377 | 28 | |
| בואינג 707 | 128 | |
| בואינג 720 | 10 | |
| בואינג 727 | 151 | פעלו עד פשיטת הרגל |
| בואינג 737 | 16 | פעלו עד פשיטת הרגל |
| בואינג 747-100 | 44 | פעלו עד פשיטת הרגל |
| בואינג 747-212 | 7 | פעלו עד פשיטת הרגל |
| בואינג 747-273C | 1 | מטען |
| בואינג 747-221F | 2 | מטען |
| בואינג 747SP | 11 | |
| Consolidated Commodore | 14 | |
| קונבאייר CV-240 | 26 | |
| C-46 Commando | 12 | |
| דאש 7 | 8 | פעלו בשירות פאן אקספרקס |
| דאגלס דולפין | 2 | |
| דאגלס DC-2 | 9 | |
| דאגלס DC-3 | 90 | |
| דאגלס DC-4 | 22 | |
| דאגלס DC-6 | 49 | |
| דאגלס DC-7 | 37 | |
| דאגלס DC-8 | 22 | |
| דאגלס DC-10 | 16 | |
| פיירצ'יילד FC-2 | 5 | |
| פיירצ'יילד 71 | 3 | |
| פיירצ'יילד 91 | 2 | |
| פוקר F.VII | 15 | |
| פורד Trimotor | 11 | |
| לוקהיד 9 אוריון | 2 | |
| לוקהיד 10 אלקטרה | 4 | |
| לוקהיד קונסטליישן | 33 | |
| לוקהיד L-1011 | 12 | |
| מרטין M-130 | 3 | |
| סיקורסקי S-36 | 5 | |
| סיקורסקי S-38 | 24 | |
| סיקורסקי S-40 | 3 | |
| סיקורסקי S-42 | 10 | |
| סיקורסקי S-43 | 10 |
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פאן אמריקן |
אתר האינטרנט הרשמי של פאן אמריקן וורלד איירווייז- מידע על צי המטוסים של החברה
- אתר על החברה
- אתר על החברה
יובל מלחי, פרק 275: הספינה המעופפת שהקיפה את העולם – סיפור אמיתי, באתר "קטעים בהיסטוריה", 24 בספטמבר 2018
32639829פאן אמריקן וורלד איירווייז