פאול בן-חיים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פאול בן חיים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מוזיקאי ריקה.

פאול בן-חיים
פאול בן-חיים (במרכז), הפסנתרן פרנק פלג והמלחין-מחנך יצחק אדל
לוחית זיכרון על ביתו של פאול בן-חיים

פאול בן-חיים (5 ביולי 1897, מינכן20 בינואר 1984, תל אביב) היה מלחין ישראלי אשר נחשב לאחד הבולטים בתולדות המוזיקה הקלאסית הישראלית.

קורות חיים

בן חיים נולד בשם פאול פרנקנבורגר (Frankenburger) במינכן שבגרמניה למשפחה יהודית מבוססת. בצעירותו, כחלק מלימודי המוזיקה, בחנו את השמיעה המוזיקלית שלו, אך מאחר שלא הצליח לחזור על טון שנוגן בפסנתר קבעו שאינו מתאים. עם זאת, חינוכו המוזיקלי נמשך וכשהיה בן עשר נתגלה על ידי המנצח פליקס מוטל, שאף הבחין שלפאול הצעיר יש שמיעה מוזיקלית אבסולוטית. הוא למד כינור וויולה, אך מאוחר יותר בחר לעבור לפסנתר. כשגדל החל ללוות זמרים בגרמניה והיה מנצח בבית האופרה באאוגסבורג.

במלחמת העולם הראשונה שירת בחזית הצרפתית וכמעט ונהרג בהתקפת גז. בסוף המלחמה עשה את דרכו ברגל לאורך מאות קילומטרים בחזרה למינכן.

בשנים שבין מלחמת העולם הראשונה לעלייתו ארצה השלים פאול פרנקבורגר את לימודיו והחל לחבר מוזיקה קאמרית ויצירותיו זכו לשבח מפי אלפרד איינשטיין שאמנם ציין כי המלחין הצעיר, אז בשנות העשרים לחייו, "עוד לא פיתח את סגנונו העצמאי".[1] בשנת 1929 התמנה לקאפלמייסטר בבית האופרה של אאוגסבורג, שם זכה לשבחי הביקורת, אך בשנת 1931 הודיעה לו הנהלת האופרה על הפסקת עבודתו. על רקע האנטישמיות הגוברת והולכת נמנעה ממנו כל אפשרות להשיג עבודה אחרת בגרמניה. במציאות זו התגבשה לבסוף החלטתו לעלות לארץ ישראל.

באוקטובר 1933 עלה פרנקנבורגר לארץ ישראל והתגורר בתל אביב. שלוש השנים הראשונות שלו בארץ היו קשות, והוא סבל מבעיות פרנסה. בשנת 1937 חזר להלחין. הוא למד עברית בדקדקנות בעזרת מורה והגיע לרמה גבוהה. אשתו, דיברה גרמנית עד סוף ימיה.

בתקופת אבטלתו מאונס ולפני עלייתו לארץ כתב את האורטוריה "יורם", על פי "ספר יורם" של רודולף בורכארט משנת 1907. היצירה, שפרנקבורגר-בן-חיים ראה בה את האופוס מגנום שלו, לא זכתה לביצוע עד 1979, בניצוחו של אהרון חרל"פ, וגם אז היה זה ביצוע חלקי בלבד. הביצוע המלא הראשון של האורטוריה התקיים ב-8 בנובמבר 2008, לציון 70 שנה לליל הבדולח, במינכן, העיר שבה נכתבה. המבצעים היו "מקהלת המוטטים של מינכן" עם זמרים סולנים והתזמורת הסימפונית של מינכן.[2] ב-3 באפריל 2012 בוצעה לראשונה האורטוריה במלואה בישראל, עם מקהלת המוטטים של מינכן, סולנים מגרמניה והתזמורת הפילהרמונית הישראלית, בניצוח הייקו זימנס, מנצחה הקבוע של מקהלת המוטטים.[3]

בחודש מרץ 1933, יומיים לאחר שריפת הרייכסטאג, בוצע קונצ'רטו שלו בעיר קמניץ בסקסוניה. העיתונות הנאצית תקפה את הביצוע: "לא מתאים לבצע מוזיקה של קומפוזיטור יהודי בעת התעלות לעם הגרמני".

בן-חיים עלה לארץ ישראל מגרמניה בשנת 1933, לאחר שנים של נגינה בפסנתר והלחנה במינכן, שם נודע כפאול פרנקנבורגר. עם הגיעו לארץ ישראל עברת את שמו לפאול בן-חיים. מנעוריו כתב מספר רב של לידר, בסגנון שהשתנה עם השנים מרגשנות לסגנון מגוון יותר, ומשימוש בכרומטיקה כאמצעי אקספרסיבי לשימוש צורני. האפשרות שהייתה לו לבצע כל ליד שכתב עם אחותו דורה עודדה את יצירתיותו. השירים שחיבר לטקסטים של המשורר הוגו פון הופמנסטאל העידו על "טעם מעודן והבנה בשלה", כפי שציין מבקר המוזיקה של "נויה אאוגסבוררגר צייטונג" בעקבות טקס זיכרון למשורר המנוח בשנת 1930. תאריך חיבורם של השירים לא צויין במאמר הביקורת והמבקר התרשם כנראה, שמדובר במלחין בשל ומבוגר.[4]

בן-חיים הגיע לארץ ישראל כמלחין עתיר ניסיון, בהשוואה להרבה מלחינים אחרים שעלו ארצה באותן שנים. הוא היה המלחין הראשון שעלה מגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון. אחריו עלו קראל שלמון, חנוך יעקבי, חיים אלכסנדר ויוסף טל. אחד מקשיי הקליטה של המוזיקאים החדשים בארץ היה המאבק להשגת עבודה שתפרנס את העוסקים בה, לאור ריבוי הנגנים שהגיעו מאירופה בעליה הרביעית והחמישית. מצד שני, דווקא הגל הגדול של מוזיקאים מקצועיים וחובבי מוזיקה שהגיע באמצע שנות ה-30' הוא שהביא את ברוניסלב הוברמן להחלטה להקים את הפילהרמונית הארץ-ישראלית בסוף שנת 1936.[5]

למרות שהתגורר בתל אביב, לימד בן-חיים באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. פרופ' יהואש הירשברג, שגם חיבר ספר על בן-חיים, כותב עליו שהוא היה בנתק מוחלט משני המוזיקאים התל אביבים הבולטים האחרים - אלכסנדר אוריה בוסקוביץ ועדן פרטוש. הירשברג מייחס זאת לענייני גאווה ואגו של יוצרים בעולם תרבותי קטן באופן יחסי.

בארץ מוכרת יצירתו הקצרה לתזמורת "תרועה לישראל" המושמעת ביום העצמאות ובאירועים חגיגיים אחרים.

פאול בן-חיים זכה פעמים אחדות בפרס אנגל על יצירה מוזיקלית מטעם עיריית תל אביב-יפו.

פעם בשנתיים מתקיימת תחרות ע"ש פאול בן-חיים בהנהלת נוער מוזיקלי בישראל.

יצירתו

בן חיים העמיד תפוקה מוזיקלית גדולה. כבר בסוויטה הראשונה של בן חיים, שנכתבה לאחר ביקורו הראשון בארץ, מופיע ציטוט מלא של נעימת השיר "עלי באר", מוזיקה של שרה לוי-תנאי למילים של חיים נחמן ביאליק. מכאן שהשפעת המוזיקה הארץ-ישראלית החלה אצל מלחין זה עוד בזמן ששהה בגרמניה. גיבוש הסגנון הארץ-ישראלי נמשך בסוויטה השנייה, שאותה כתב כבר בתל אביב, שנתיים לאחר שהשתקע בה,[6]

היצירה הקולית הראשונה שבן חיים חיבר בארץ הייתה שלושה שירים לפסוקים מתוך שיר השירים, שהיוו המשך ישיר ללידר שחיבר בגרמניה, אם כי בהשפעת השאנסון הצרפתי של ראוול ודביסי. המלאכותית והמגמתיות שבשניים מן השירים האלה הניעו את בן חיים לגנוז אותם לאחר השמעתם ברדיו בשנת 1938 ולפרסם בדפוס רק את השיר הראשון מהשלושה. בהמשך יצירתו נתן ביטוי לתחום העממי בדרכים אחרות, ובין השאר ניכרה במוזיקה שלו השפעתו של מרק לברי, שבן חיים ראה בו מוזיקאי פורה ובעל כישרון טבעי גדול. הפואמה הסימפונית "עמק" של לברי הייתה דוגמה ראשונה לחדירת ההורה למוזיקה קונצרטית ובחיבורה הידק לברי את הקשר בין מוזיקה עממית למוזיקה אמנותית. כמו כן התוודע לזמר המזרחי, בין השאר בזכות הזמרת ברכה צפירה. הוא גם גידל דור של תלמידים שהפכו למלחינים נודעים, בהם צבי אבני, בן ציון אורגד, נעם שריף, עמי מעייני, שולמית רן, מקס ברוד, יעקב גלבוע ונעמי שמר. כדרכו של מורם, איש מתלמידיו לא התיישר עם ציוויי הזרם האוונגרדי.

בשנת תשי"ז (1957) זכה בפרס ישראל.

בן חיים, כמו רוב המלחינים הישראלים יוצאי גרמניה, לא מצא לנכון להחרים את ארץ מוצאו לאחר מיגור הנאציזם, והוא זכה להזמנות ויחס כבוד מגרמניה המערבית. בשנת 1972, בעת שביקר בעיר מינכן בגיל 75, הלך בן חיים ברחוב שהכיר מנעוריו ונפגע על ידי מכונית. מאז היה נכה, אך המשיך לעבוד עד למותו בשנת 1984, בגיל 87.

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון על קיר ביתו של בן חיים ברחוב אהרונוביץ' 11.

ביצועים של יצירותיו

  • ורדה קוטלר ביצעה בתקליטור Melodies מיצירותיו של פאול בן חיים. התקליטור זיכה את קוטלר בשנת 2004 בפרס השנתי הצרפתי "ויקטואר דה לה מיוזיק קלאסיק" (Victoires de la musique classique)‏[7][8][9].
  • זינו פרנצ'סקטי ביצע את הסונטה לכינור סולו של פאול בן חיים ברסיטל בזנסון. ביצוע זה הושמע בקול המוסיקה בתוכניתו של מיקי בבלי "אוסף פרטי".
  • רביעיית כרמל הוציאה בשנת 2014 תקליטור ובו רביעייה מספר אחת לכלי קשת, אופוס 21 וחמישייה לכלי קשת במי מינור. מבצעים חברי האנסמבל רחל רינגלשטיין, כינור; ליאה רייחלין, כינור; יואל גרינברג, ויולה; ותמי ווטרמן, צ'לו, יחד עם שולי ווטרמן בויולה.

רואי דיין - נגן המנדולינה ביצע את הסונטה בסול לכינור של פאול בן חיים בעיבוד למנדולינה, בתחרות הארצית למוזיקה ישראלית ע"ש פאול בן חיים ,וזכה עמה במקום הראשון.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יהואש הירשברג, פאול בן-חיים, חייו ויצירתו, עם עובד, 1983.
  • Encyclopaedia Judaica, Vol.3 2nd ed., U.S.A. 2007
  • Grove Music Online, Oxford University Press, 2007-2008

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יהואש הירשברג, "פאול בן-חיים, חייו ויצירתו", הוצאת עם עובד, 1983, עמ' 27.
  2. ^ חגי חיטרון, עכבר העיר אונליין, הפסיון של יורם, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2008
  3. ^ נעם בן זאב, גלריה, הארץ 1/4/2012
  4. ^ הירשברג, שם, עמ' 16–18.
  5. ^ הירשברג, שם, עמ' 85.
  6. ^ הירשברג, שם, עמ' 95.
  7. ^ ynet, ורדה קוטלר מציגה: היצירות הגנוזות של בן-חיים, באתר ynet, 2 בנובמבר 2004
  8. ^ Melodies (Morgenstern, Bethge, Hofmannsthal): Amazon.co.uk: Music
  9. ^ Paul Ben-Haim - Discographie
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24785541פאול בן-חיים