מוזיקה קאמרית
מוזיקה קאמרית היא צורה של מוזיקה קלאסית הכתובה לקבוצה קטנה של כלים שיכלו, באופן מסורתי, לנגן בנוחיות בחדר אירוח בארמון. ביתר הרחבה, מושג זה כולל כל "מוזיקה אמנותית" המבוצעת על ידי מספר נגנים קטן, עם מבצע אחד לכל תפקיד. המילה "קאמרה" מקורה בלטינית ופירושה "חדר". הווה אומר, מוזיקה קאמרית היא מוזיקה שנועדה לביצוע בחדר (בניגוד לאולם) ועל פי רוב באווירה אינטימית. עם זאת, מעצם הגדרתו, בדרך כלל אין המושג כולל ביצועים בכלי יחיד.
הגדרה
הביטוי מוזיקה קאמרית מתייחס ליצירה לשני כלים לפחות. להלכה, אין גבול עליון למספר כלי הנגינה. למעשה, יצירות קאמריות ליותר מחמישה כלים הן יוצאות דופן, ומעטות מאד נכתבו ליותר משמונה כלים. יצירה לעשרה נגנים או יותר מיועדת על פי רוב לתזמורת קאמרית קטנה (ראו: הרכב קאמרי).
יצירות קאמריות נכתבות להרבה הרכבים ושילובים שונים של כלים, שרביעיית המיתרים נחשבת על פי רוב לחשובה ביניהם. הרכבים קאמריים שונים מרביעית המיתרים הם שלישיית מיתרים, שלישיית פסנתר, חמישיית פסנתר וחמישיית מיתרים. כלי נשיפה מעץ וכלי נשיפה ממתכת נפוצים פחות בשימוש. מלחינים אחדים כתבו יצירות לקבוצות מעורבות של כלי מיתר וכלי נשיפה, ויש שכתבו לכלי נשיפה בלבד, אבל להוציא את הקרן, השימוש בכלי נשיפה ממתכת נדיר מאד. ניתן לייחס זאת, בין היתר, לכך שכאשר החלו לכתוב מוזיקה קאמרית, כלי הנשיפה ממתכת לא היו מצוידים עדיין בשסתומים, ומשום כך יכלו להפיק מספר מוגבל של צלילים.
מוזיקה קאמרית מושמעת לעיתים קרובות בקונצרטים פומביים, אך בשל אופיה הייחודי, בדרך כלל מנגנים אותה באולמות הקטנים בהרבה מאלה המשמשים לקונצרטים סימפוניים-האקוסטיקה האינטימית של חלל קטן יותר, דומה לחדרי האירוח שבהם נוגנה מוזיקה כזאת במקור ומתאימה יותר לקבוצת כלים קטנה.
היסטוריה
המונח "מוזיקה קאמרית" מיוחס על פי רוב לביצועים כליים, אך המדריגלים של תקופת הרנסאנס במאה ה-16 ראויים להיכלל בו גם הם.
הצורה הבולטת ביותר בתקופת הבארוק של מוזיקה זו היא הטריו סונאטה. בתקופה הקלאסית פותחו צורות חדשות, שהחשובה ביניהן היא רביעיית כלי קשת. יצירות אלו נכתבו לא פעם לחובבים, ללא כוונה לנגנן בפומבי. רבות מרביעיות כלי הקשת של היידן ומוצרט למשל, נועדו לנגינה בפרטיות ולשם בידור, ברביעיות המיתרים ששניהם ניגנו בהן.
אחד המלחינים שתרמו להבאת המוזיקה הקאמרית לאולם הקונצרטים הוא בטהובן. הוא כתב מוזיקה קאמרית לחובבים, כדוגמת השביעיה משנת 1800 (אופוס 20), אבל רביעיות כלי הקשת האחרונות שלו הן יצירות מורכבות מאד, שחובבים היו מתקשים מאד לנגן. הן נתפסות גם כדוחקות את גבולות ההרמוניה המקובלת של תקופתן ונחשבות בין המעמיקות ביותר ביצירותיו. בהמשך לבטהובן, רבים מיוצרי התקופה הרומנטית כתבו יצירות לקבוצות קאמריות מקצועיות.
מקורות
הסקר האנציקלופדי של מוזיקה קאמרית בעריכת וולטר וילסון קובט, משנת 1923, שעודכן והודפס מחדש בשנת 1963 הוא מדריך מקיף ליצירות ומלחינים של מוזיקה קאמרית עד שנה זו. סר דונלד פרנסיס טובי, פסנתרן ומוזיקולוג בריטי, כתב מאמרים רבים וחודרים בנושא המוזיקה הקאמרית, כמה מהם אפשר למצוא בקובץ Essays in Musical Analysis שהוא מקדיש לתחום זה. החוברת "מוזיקה קמרית" מאת עודד אסף בהוצאת סל תרבות ארצי יצאה לאור בשנת 2007. החוברת סוקרת את הרקע ההיסטורי של המוזיקה הקאמרית, מתארת את מאפייניה החמקמקים ואת הקשריה בתרבות העכשווית.
הופעות וביצועים
נגנים קלאסיים רבים נהנים מנגינת מוזיקה קאמרית. ברוב המקרים, מוזיקה קאמרית מבוצעת ללא מנצח, כך שכל אחד מן המבצעים נהנה מחירות אמנותית גדולה יותר. בארגון הופעות נדרשות הוצאות פחותות ולוגיסטיקה פשוטה יותר מאלו שמחייבת תזמורת, צנועה ככל שתהיה. אף כי הרפרטואר לא נועד למתחילים, יש יצירות שאינן מעבר ליכולת הטכנית והאמנותית של רוב החובבים הרציניים.
בישראל
בישראל פועלים עשרות הרכבים קאמריים, מתזמורות שלמות (דוגמת הקאמרטה) ועד רביעיות, שלישיות וכדומה. בנוסף, מתקיימים לא מעט פסטיבלים של מוזיקה קאמרית בישראל, כאשר הבולט שביניהם הוא הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים, הנערך בירושלים מדי ספטמבר מאז 1998.
ראו גם
לקריאה נוספת
- מוזיקה קמרית מאת עודד אסף, בהוצאת סל תרבות ארצי, 2007
קישורים חיצוניים
