עוג'ה א-תחתא
 | |
| מבואותיה הדרומיים של עוג'ה א-תחתא | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | יריחו |
| שטח | 10.79 קמ"ר |
| גובה | 230- מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 5,214[1] (2016) |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת דרום השומרון רגילה)   עוג'ה | |
.jpg)
.jpg)
עוג'ה א-תחתא (ערבית: العوجا) היא עיירה השוכנת כ-10 ק"מ מצפון ליריחו, בגובה של 230 מטרים מתחת לגובה פני הים. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה העיירה כ-5,214 נפשות באמצע שנת 2016[1].
שם הכפר
היישוב שוכן במוצא ואדי עוג'ה ונקרא על שמו. עוג'ה בערבית המתפתל, א-תחתא בערבית הוא תחתית להבדיל את הכפר מעוג'ה אל-פוקא (בערבית עלית), כפר האם במעלה הוואדי.
היסטוריה
תקופת הברזל
לפי עדויות ארכאולוגיות האזור היה מיושב החל מתקופת הברזל II. בחירבת עוג'א אל פוקא, הממוקמת כקילומטר ממערב למיקומו הנוכחי של היישוב, נמצאו שרידי חומות ומגדלים מתקופה זו.
התקופה הרומית והביזנטית
ככקילומטר מצפון ממוקמת חרב'ת אל-ביודאת, המזוהה עם היישוב ארכילאיס על שם בנו של הורדוס, ארכילאוס. הורדוס חילק בצוואתו את ארץ ישראל בין שלושת בניו ובין אחותו. את אזור יריחו הוריש לבנו ארכילאוס, שהקים את היישוב במקום. האתר נזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו ובכתבי פליניוס הזקן ומתואר במפת מידבא. העיר קיבלה את מימיה מאמת מים שהגיעה מעין עוג'ה והמשיכה מצפון לכביש המוביל לעוג'א א-תחתא (כביש 90). את שרידי אמות המים מהמעיין ניתן לראות עד היום מצידו המערבי של הכביש. יוסף בן מתתיהו מתאר את הטיית מי מעין עוג'ה ליישוב, ומעדותו, עולה שבתקופה זו, שגשגה באזור חקלאות גידולי התמרים:”ואת מחצית המים , המביאים תועלת לכפר נערן, היטה אל מישור אשר נטעו דקלים”[2]. בחפירות שנערכו במקום נחשפו שרידי מגדל שמירה מאבני גזית (שכנראה התנשא לגובה עשרה מטרים). המגדל, מתוארך למאה ה-1, הוא כנראה המבנה הקדום ביותר מבין הממצאים. למגדל, ששימש לשמירה ותצפית, לא היו חדרים פנימיים וטיפסו אליו בסולם, דבר שמקל על זיהוי העיר, כיוון שבמפת מידבא מופיע מגדל שמירה עם סולם לצד הכיתוב ארכילאיס. כמו כן נחשפו שרידי כנסייה מהמאה ה-4, התקופה הביזנטית בארץ ישראל, פריטים ארכיטקטוניים רבים, כלי חרס ושעון שמש חצוב בחוליית עמוד אבן. מנזר ביזנטי נוסף, מלחקא אל ודיאן, נחשף ממערב לעוג'ה[3].
התקופה המוסלמית המוקדמת
בתקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל שימש האזור שמדרום ליישוב, המכונה חירבת א-סמרא, כאתר מחצבות שסיפק אבני בניין לבניית הארמון בח'רבת אל-מפג'ר ("ארמון הישאם") שבצפון יריחו[4].
התקופה העות'מאנית
היישוב הנוכחי הוקם בסוף המאה ה-19, כפרבר חקלאי של יריחו. תחילה על המדרון שבמוצא ואדי עוג'ה ואחר כך בעמק. במלחמת העולם הראשונה ואדי עוג'ה היה הגבול בסוף 1917 ותחילת 1918 בין הטורקים לבריטים. הבריטים ישבו מדרומו והטורקים מצפונו. קו החזית בין הבריטים והטורקים בארץ ישראל השתרעה בין הירקון (שגם קרוי עוג'ה בערבית) ממערב לואדי עוג'ה ממזרח. קו זה כונה "קו שתי העוג'ות". ב-21 בפברואר 1918 נכבשה יריחו על ידי צבאו של הגנרל אלנבי. ב-8 במרץ 1918, החלה פעולה, שתוכננה להתבצע בו זמנית במספר גזרות, לכיבוש האזור שמצפון ליריחו, אל מעבר לוואדי אל-עוג'ה העשיר במים והשתלטות על רכס הגבעות שמצפון לוואדי. הכוח התרכז בתל א-סולטן ונעה בשעות החשיכה לואדי אל עוג'ה. לאחר הרעשה ארטילרית החלה ההתקפה הבריטית ממערב על רכס אבו תולול, שנבלמה לזמן מה, כוח אחר תקף את הרכס מדרום מזרח ובשעות אחר הצהריים המוקדמות של 9 במרץ הושלמה ההשתלטות על ואדי אל עוג'ה ועל הרכס החולש עליו מצפון, מזרחה משם, כוח בריטי קטן תפס את שפך ואדי עוג'ה אל נהר הירדן[5].
בתקופת המנדט הבריטי
במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בעוג'ה הייתה אוכלוסייה של 332 נפש, 322 מוסלמים ו-10 נוצרים. במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו במקום 100 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 290 תושבים, כולם מוסלמים[6].
בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בעוג'ה וסביבתה הייתה 1,390 מוסלמים, ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 106,946 דונם. אשר מתוכם הוקצו 2,822 לחקלאות שלחין, 6,502 לגידולי דגנים ו-418 לגידולי בננות[7].
לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, ולאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות של 1949, עבר משליטה בריטית לירדנית. ובסמוך לו הוקם מחנה פליטים[8].
לאחר 1967
בשנת 1969 הוכרז המעיין של היישוב, עין עוג'ה וסביבתו, כשמורת טבע[9]. עד האינתיפאדה הראשונה (דצמבר 1987) הייתה אמת המים אתר טיול פופולרי לטיולי תנועות נוער וחוגי סיירות ישראלים, כאשר האמה העשויה בטון שימשה כמגלשת מים. מגלשת האמה נחשבת למקום מסוכן לגלישה בשל זיזי מתכת העלולים לגרום לפציעה קשה.
השליטה בעוג'ה הועברה לרשות הפלסטינית (כחלק משטחי A) במסגרת הסכם עזה ויריחו תחילה בשנת 1994. החלק מכביש 90 העובר בעוג'ה וכביש הגישה לייט"ב ושוליהם נשארו בשליטה ישראלית (שטח C)[10].
על פי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה אוכלוסיית עוג'ה ב-2007 כ-4,067 תושבים[11] ובשנת 2012 הוערכה האוכלוסייה בכ-4,100 תושבים המתגוררים בכ-700 יחידות דיור. משפחה ממוצעת בעוגה מונה 6.1 נפשות[12]. כרבע מהתושבים מוגדרים כפליטים פלסטינים על פי נתונים משנת 1997[13].
ב-15 באפריל 2012, סגן מפקד חטיבת הבקעה, שלום אייזנר, הכה בעוג'ה פעיל שמאל מדנמרק עם רובה M-16, בעת שפעילים מכמה מדינות זרות הפגינו במסע אופניים בבקעת הירדן[14][15] ואף שברו את אצבעו של אייזנר.[16] בספטמבר 2013, הגיעה התביעה הצבאית להסדר טיעון מקל עם סא"ל אייזנר. על פיו, הוא הואשם בחריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים והתנהגות שאינה הולמת[17].
בסמוך לעוג'ה א-תחתא נמצא מאחז הבלאדים, ולעיתים קרובות פורצים באזור עימותים בין רועי צאן לבין תושבי המאחז[18].
כלכלה
כ-10% משטח היישוב מעובד חקלאית בעיקר לגידול בננות, תפוזים וירקות. באמצע שנות ה-80 נפגעו גידולים חקלאיים בעוג'ה מייבוש פתאומי של המעיינות אשר שימשו להשקיה, בשל שאיבת יתר של קידוחים ישראליים עמוקים (עד 700 מטר) מאותו האקוויפר שנועדו לספק מים להתנחלויות בבקעת הירדן[19]. בכפר הוקמו בשנים האחרונות חנויות ומרכזי מסחר לאורך כביש 90.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- המגלשה באמת המים של נחל ייט"ב (עוג'ה) ביוטיוב
- עין עוג'ה ומגלשת המים באתר טיולי
- עין עוג'ה באתר ישראל 360
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, יז', 340
- ^ כל מקום ואתר: מדריך לכל מקום ואתר בארץ ישראל, רעננה, הוצאת משרד הביטחון, 2000, עמוד: 118
- ^ אלי שילר, ארמון הישאם: חירבת אל מפג`ר, הוצאת אריאל, ירושלים 1976
- ^ ערן תירוש, אל המזרח הלחימה במדבר יהודה ולכידת יריחו וסביבתה במלחמת העולם הראשונה, בתוך "100 שנה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה 1914 - 2014", עורכים: יוסי צ'רני, עזרא פימנטל וערן תירוש, ירושלים, הוצאת אריאל, 2014 עמוד: 37
- ^ Mills, Census of Palestine, 1931, page 48
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26
- ^ יובל אלעזרי (עורך), לקסיקון מפה, תשס"ג - 2003
- ^ שמורת טבע ביהודה ושומרון, מעריב, 24 בפברואר 1969
- ^ הסכם קהיר (1994), נספח I, סעיף V.1
- ^ Localities in Jericho & Al Aghwar Governorate by Type of Locality and Population Estimates, 2007-2016
- ^ Community Profile, PCBS
- ^ נתון זה מבוסס על דו"ח של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה משנת 1997 בשם "Palestinian Population by Locality and Refugee Status". המסמך אינו זמין עוד באתר הלשכה.
- ^ יהושע בריינר, תיעוד: סגן-אלוף מכה פעיל שמאל בפניו בנשקו האישי, באתר וואלה!, 15 באפריל 2012
- ^ אליאור לוי ויואב זיתון, תיעוד פלסטיני: סא"ל היכה פעיל שמאל ב-M-16, באתר ynet, 15 באפריל 2012
- ^ לוי, אליאור (2012-04-20). "תיעוד מצולם נוסף: הסמח"ט תקף עוד 4 פעילים". Ynet. נבדק ב-2022-06-29.
- ^
גילי כהן, סמח"ט הבקעה שהכה פעיל מדנמרק ירצה עבודות שירות וישוחרר מצה"ל, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2013
- ^ חדשות 2, תיעוד: מתנחלים תקפו ופצעו פעילי שמאל, באתר מאקו, 21 באפריל 2017.
- ^ Gamal Abouali, Natural Resources under Occupation: The Status 411 (1998) of Palestinian Water under International Law Pace International Law Review. עמודים 426–427 ו 475-476
 | ||
|---|---|---|
| ערים | יריחו | 
|
| מועצות מקומיות | עוג'ה א-תחתא • פארעה אל-ג'יפתליק | |
| כפרים | פסאיל • נועימה • עין א-דיוכ א-תחתא • עין א-דיוכ אל-פוקא • זובידאת • מרג' נעג'ה | |
| מחנות פליטים | עקבת ג'בר • עין א-סולטאן | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
34202840עוג'ה א-תחתא