קידושין
קידושין או אירוסין (בכתיב המקראי: ארושים), הוא מונח הלכתי המתאר קנין אשה יהודיה לבעלה ומהווה את השלב ראשון מתוך שניים בהליך לקיחת אשה (השלב השני מכונה נישואין). לאחר הקידושין, האשה נחשבת אשת איש, ואינה יכולה להתקדש או להנשא לאחר עד שתקנה עצמה חזרה (בגט או במיתת הבעל).
תקופת האירוסין
בין האירוסין לנישואין, המאורסת ב'בית אביה' תחת רשות אביה. רק חלק מהחובות החלים על בני זוג נשואים קיימים בין בני זוג מאורסין.
תקופת האירוסין הייתה במקורה תקופה ארוכה ובזמן המשנה והתלמוד עמדה על שנה - שנועדה לאפשר לאישה ולאיש להתכונן לקראת חייהם המשותפים. בימי הביניים אוחדו שני השלבים, והקידושין נעשים תחת החופה מעט לפני הנישואין, בטקס הידוע כחופה וקידושין, עקב מקרים שבהם ברחו החתנים והשאירו את הנשים עגונות. עקב כך, החל מוסד השידוכים, מוסד שאינו מחייב מבחינה הלכתית כקידושין, להחליף את מוסד האירוסין, עד כדי שכיום מכונים השידוכין (בטעות) אירוסין.
ארוסה אסורה על הארוס לביאה מדרבנן ואם בא עליה בבית חמיו מכים אותו מכת מרדות[1], אולם דעת הרבה ראשונים שאם בא עליה לשם נישואין קונה אותה לנישואין ואין בכך איסור.
בתלמוד
במשנה, (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ב' עמוד א') קיימות שלוש דרכים שונות לקדש אשה:
- כסף - האיש נותן לאישה במתנה כסף או שווה כסף, לכל הפחות בשווי פרוטה, והכסף צריך להיות שייך למקדש[2].
- שטר - האיש נותן לאישה שטר אירוסין, כעין חוזה הסכמה על הקידושין.
- ביאה - האיש מתייחד עם האישה ובא עליה. אולם, אסרו חכמים לקדש אישה בביאה, משום הפריצות שהדבר עלול לגרום. בגמרא מסופר כי האמורא רב הלקה אדם שקידש בביאה.[3] ונחלקו הראשונים האם רב אף ביטל קידושי ביאה[4] .
כיום נהוג לקדש בשווה כסף בצורת טבעת ללא תוספת אבן טובה, כדי שלא תיוצר טעות בהערכת שוויה[5]. המנהג מוזכר לראשונה בתשובת הגאונים[6] טעם ההעדפה לקדש במתן תכשיט כדי לעשות הקנין בדרך חיבה וכבוד, וכדי שתהיה ביד הכלה למזכרת תמידית[7], וכן שיהיה סימן הניכר לכל שהיא מקודשת[8]. במקומות אחרים נהגו להטיל מטבע כסף לתוך כוס של יין ואומר התקדשי לי בו ובמה שבתוכו[9], וכן היה המנהג בעבר בתימן[10].
אמירה
ישנו ויכוח האם בקידושי אשה יש דין דיבור (כמו בנדרים ששם צריך לבטא בשפתיים), דעת המאירי[11] ווהברכת שמואל[12] כי יש דין להגיד אמירה המבטאת את מעשה הקידושין, לעומתם דעת החזון איש והרב יוסף דב סולובייצ'יק (בוסטון)[13] כי אין דין לומר ויש דין בגילוי דעת בלבד, אמנם מוסכם כי האיש נדרש להבהיר בדיבור או במעשה את מטרת המתנה שנתן וכן את מטרת הביאה[דרוש מקור: אינו מוסכם] כך שכוונתו תהייה ברורה, וגם שתיקת האישה תוכל להחשב להסכמה לקידושין. מבחינה הלכתית אין הבדל בלשון ההצהרה, כל עוד היא ברורה, ואמירה כמו: "התקדשי לי" תקפה.
כיום נהוג לומר "הרי את מקודשת לי", ולפרט "בטבעת זו" ולהוסיף "כדת משה וישראל" כנראה כדי להתנות את הקידושין בהסכמת "דת משה וישראל", שהממונים עליה הם חכמי ההלכה[14]. אך מצד הדין, אין הכרח להוסיף פרטים אלו.
בשטר אין צורך בכל אמירה או מעשה, אלא הבעל כותב לאשתו "הרי את מקודשת לי", ונותנו לה. בשונה מכל השטרות בהם המקנה כותב את השטר ונותנו לקונה, כאן הבעל הקונה את האשה בקניין אישות, כותב את השטר, כאמור בפסוק ”כי יקח איש אשה”, שעל הבעל לעשות את קניין האישות ולא על האשה.[15] כמו גט, על השטר להכתב לשמה.
נחלקו האמוראים אם כבר בעת כתיבת השטר על השטר להכתב מדעתה של האשה, או שמספיק שהיא מביעה הסכמה בעת קבלת השטר. לפי רבא ורבינא, אין צורך ששטר הקידושין יכתב מדעתה כמו שאין הגט נכתב מדעתה,והבעל יכול לכתוב את השטר בלי שהיא יודעת ורק אחרי זה לתת לה אותו. לפי דעתו של רב פפא ורב שרביא, על השטר להכתב מדעתה, מכיוון שתמיד נדרשת בשטר דעתו של המקנה, וכאן האשה מקנה את עצמה לבעל, ואם לא נכתב מדעתה הוא פסול,[16] וכך נפסקת ההלכה.[17]
כדי שהקידושין יחולו, לא די במעשה הגופני אלא דרושה גמירות דעת של המקדש והמתקדשת, כלומר ששניהם ירצו בכך ויהיו מודעים לתכליתו של המעשה. תנאי נוסף הוא נוכחותם של שני עדים כשרים שיראו את מעשה הקידושין. כדי שהעדים יוכלו להעיד על כוונותיהם של בני הזוג, האיש נדרש להבהיר את מטרתו בפיו או על ידי מעשה (כגון שדיבר עמה קודם על עסקי קדושיה ואז נתן הטבעת), ואילו האישה יכולה לבטא את הסכמתה גם בשתיקה. כאשר הקידושין נעשים בביאה, די לעדים לראות שבני הזוג מתייחדים בחדר סגור, ואין הם צריכים לראות את גופו של מעשה (דבר האסור על-פי ההלכה). כאשר הקידושין נעשים בכסף או בשווה כסף, כנהוג בימינו, על המתנה להיות בעלת ערך של פרוטה לפחות (שערכה הוא כערך 25 מיליגרם כסף טהור, בצמוד לערך הכסף היציג).
עדי קידושין
הקידושין וההכרזה חייבות להיעשות בפני שני עדים כשרים שיראו שהאיש קידש כראוי, והאישה הסכימה במפורש או בשתיקה.
באמצעות שליח
ניתן לבצע קידושי כסף ושטר באמצעות שליח. האיש יכול למנות שליח לקדש, והאישה יכולה למנות שליח לקבל את הקידושין. (משנה קידושין, פרק ב משנה א). כך שתאורטית שליחו של הבעל יכול לקדש את האישה באמצעות שלוחה, ללא נוכחות שני הצדדים, עם זאת דרך זו אינה מומלצת על ידי חז"ל גם מחמת הכלל שאין לאדם לישא אשה קודם שיראנה וגם מחמת הכלל שמצווה בו יותר מבשלוחו.
השלב בו נדרשים עדים כשרים הוא שלב מסירת הכסף או השטר, אך אין חובה לעדים בשלב מינוי השליחים.
קידושין כאלו נדירים ביותר בימינו, שכן נהוג כיום להצמיד את הקידושין לנישואין, שבהם יש צורך בנוכחות החתן והכלה.[18]
מהות הקנין
מסכת קידושין פותחת במילים:
האשה נקנית בשלש דרכים...
— דף ב' עמוד א'
אך, מלשון הראשונים מתבאר שאין האישה קנויה בגופה לבעלה[19] ואין קנין זה כמו קנין ממון[20]. אלא, מהות הקידושין לאוסרה על ידי המקדש לכל העולם[21].
ונחלקו המפרשים האם בקידושי כסף הבעל רק אוסר ומקדש את האישה משאר האנשים, אך אין לו קניין באישות שלה, והיא רק משועבדת לו, או שהוא קונה את האישות שלה בקניין גמור וכמו שקונה דקל לפירותיו, והנפק"מ האם בשעת הקידושין הבעל צריך לכוון גם להחל מעשה קניין, או שדי שרק מכוון לקדשה[22].
קנין כספו
בטעם הדבר שארוסת כהן אוכלת בתרומה מדין תורה, שנלמד מהפסוק "קנין כספו"[23], דנו הראשונים והאחרונים אם הוא משום שהאשה נחשבת קניינו בקנין הקידושין, או משום שכשעושה קנין קידושין בכסף, קרוי הדבר קנין כספו וכיוון ש"הוקשו הוויות להדדי", לומדים מכסף לשאר סוגי הקידושין (שטר וביאה) שגם אם התקדשה בהם אוכלת הארוסה תרומה מן התורה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ספר מצהלות חתנים
- ספר הנישואין כהלכתן
- ספר האירוסין והנישואין
קישורים חיצוניים
- קידושין ואירוסין, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- דפי עזר עיון והעשרה למסכת קידושין
- הערך "קידושין", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
פיוט ירח יקר לחופה וקידושין
הערות שוליים
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק י', הלכה א'
- ^ לבוש סימן כ"ח בוץ וארגמן
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות דף נב עמוד א.
- ^ רש"י ורבותיו גיטין ל"ג ע"א
- ^ תוספות קידושין דף ט עמוד א. רמ"א אבן העזר סימן כז אות א. מחמת כך יש שנהגו לומר בפירוש לעדים טבעת זו שויה לפחות פרוטה. כלבו סימן קמג.
- ^ הרכבי סימן סה, וכן בספר החילוקים שבין בני מזרח לבני בבל, בעריכת מרדכי מרגליות, אות כה.
- ^ ספר החינוך מצוה תקנ"ב, שו"ת מהרי"ל סימן נ"ב וראה מלבי"ם על ספר ירמיהו, פרק ב', פסוק ל"ב.
- ^ נחלת שבעה סימן יב.
- ^ סידור רס"ג, ספר העיטור שער ב חלק א.
- ^ ראה שולחן ערוך המקוצר (רצאבי) אבן העזר סימן רו.
- ^ קידושין ה עמוד ב
- ^ קידושין סימן א
- ^ רשימות שיעורים נדרים דף ו
- ^ התוספות תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ל"ג עמוד א' דיבור המתחיל כל המקדש
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ט' עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ט' עמוד ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק ג', הלכה ד'.
- ^ מקרה מפורסם שבו נערכו קידושין בצורה זו היה בין יגאל עמיר ולריסה טרימבובלר, שאושרו כתקפים על ידי בית הדין הרבני בירושלים.
- ^ עיין הרשב"א ו' ב', וכן הר"ן ב', ב' מדפי הרי"ף
- ^ "ממונא מאיסורא לא ילפינן" (דף ג'עמוד ב) וראה רבי עקיבא איגר שם, וכן בתלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ל"ט עמוד ב' "מה אשה איסורא ולא ממונא"
- ^ כהגדרת האבני מילואים, מב, א' על פי דברי הרשב"א
- ^ עיין בספר מצהלות חתנים סימן א'
- ^ קידושין דף ה עמוד א ודף י עמוד ב' ודברי התוספות במסכת יבמות דף סח עמוד ב
| חיי אישות ביהדות | ||
|---|---|---|
| סדר הנישואין היהודי | שידוך • אירוסים • שטר תנאים • קידושין • חופה וקידושין • ברכת אירוסין • נישואים • כתובה • חדר ייחוד • שבע ברכות | 
|
| מצוות והלכות בזוגיות | פרייה ורבייה (לידה) • שאר כסות ועונה • יחסי אישות • איסור משכב עם נידה • איסור עריות • לא תנאף • שיור • הוצאת זרע לבטלה | |
| טהרת המשפחה | נידה • דם בתולים • דם חימוד • זבה • שומרת יום כנגד יום • יולדת • פולטת שכבת זרע • רואה כתם • רואה מחמת תשמיש • פרישה סמוך לווסת • הפסק טהרה • שבעה נקיים • טבילה | |
| צניעות | איסור הסתכלות בערווה • איסור ייחוד • כיסוי ראש לנשים | |
| מסכתות בסדר נשים | יבמות • כתובות • נדרים • נזיר • סוטה • גיטין • קידושין | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
