מוראט השני

מוראט השני
II. Murat
	הסולטאן מוראט השני
לידה	יוני 1404; אמסיה
פטירה	3 בפברואר 1451 (בגיל 46)
מדינה	האימפריה העות'מאנית
שושלת עות'מאנית
	1421–1451; (כ־30 שנה)
	1421–1451; (כ־30 שנה)

מוראט השני (טורקית II. Murat; טורקית עות'מאנית مراد ثاني, יוני 1404, אמסיה - 3 בפברואר 1451, אדירנה) היה סולטאן האימפריה העות'מאנית בין 1421 ו-1451 (למעט תקופה בין 1444 ו-1446).

תקופתו של מוראט השני התאפיינה במלחמותיו נגד הנוצרים באזור הבלקן ובנסיכויות הטורקיות באסיה הקטנה, מאבקים שארכו 25 שנים.

מוראט גדל באמסיה ועלה לכס המלוכה לאחר מות אביו, כשהוא בן 18 בלבד. למרות שעלייתו לכס המלוכה לא עוררה מחלוקות, אלו התעוררו עד מהרה. הקיסר הביזנטי שיחרר את הטוען לכתר, מוסטפא צ'לבי(אנ') ממאסר באי למנוס וטען כי הוא רואה בו את היורש האמיתי של באיזיט הראשון (1389–1402). זאת, לאחר שהלה הבטיח כי ישלם לקיסר על תמיכתו בוויתור על ערים חשובות רבות. צ'לבי החל להתקדם באזורים האירופאים של האימפריה ונחל בתחילה הצלחות. חלק מן הכוחות העות'מאניים הצטרפו אליו, והוא הרג את שר הצבא של מוראט, ביאזיד פאשה. לאחר תבוסת צבאו של מוראט, הכריז צ'לבי על עצמו כסולטאן אדירנה. הוא חצה את הדרדנלים לכיוון אסיה בראש צבא גדול, אך הסולטאן הצעיר הצליח לעמוד בפרץ. צ'לבי הובס ורבים מאנשי צבאו עברו לתמוך במוראט השני. צ'לבי ניסה להימלט לגליפולי אבל הסולטאן, בסיוע איש צבא מג'נובה בשם אדורנו, צר עליו והסתער על הארמון. צ'לבי הוצא להורג בתליה (עונש המיועד לעבריינים פשוטים) והסולטאן פנה לפעול נגד הקיסר הביזנטי, מנואל השני, באמצעות כיבוש קונסטנטינופול.

מוראט הקים צבא חדש והכניס לשימושו תותחים ורובים. ב-1421 החל במסע כיבושים ברחבי האימפריה הביזנטית, תוך שהוא צר על קונסטנטינופול. בזמן המצור, הביזנטים, בשיתוף פעולה עם מספר מדינות טורקיות עצמאיות באסיה הקטנה, עודדו את אחיו הקטן של הסולטאן, מוסטפא, שהיה בן 13 בלבד, לפתוח במרד ולכבוש את העיר בורסה. מוראט נאלץ להפסיק לזמן מה את המצור על קונסטנטינופול כדי לטפל באחיו המרדן. הוא תפס אותו והוציאו להורג. המדינות האנטוליות אשר זממו נגדו - איידן, גרמיאן, מנטשה וטקה, סופחו לאימפריה העות'מאנית.

מוראט הכריז לאחר מכן מלחמה על רפובליקת ונציה, נסיכות קאראמאן, סרביה והונגריה. הוא הביס את הקראמנים ב-1428 וונציה נסוגה ב-1432, לאחר שהובסה במצור סלוניקי השני ב-1430. בשנות השלושים של המאה ה-15 כבש מוראט שטחים נרחבים בבלקן וסיפח את סרביה ב-1439. ב-1441 התאחדו האימפריה הרומית ה"קדושה", פולין ואלבניה עם הקואליציה הסרבו-הונגרית. מוראט השני ניצח את כוחותיהם בפיקודו של יאנוש הוניאדי בקרב ורנה בשנת 1444, אך הפסיד מאוחר יותר בקרב יאלובז. בשלב זה הוא עשה מעשה חריג והציע לראשונה הסכם שלום לאירופים. ההסכם קבע את הדנובה כחיץ בין העות'מאנים להונגרים, והעניק עצמאות לסרביה. בגלל הסכם זה נכפה עליו יותר מאוחר לוותר על כס הסולטנות. חוקרים מסוימים טוענים כי הסיבה לכך הייתה דיכאון כרוני ממנו סבל.

למשך שנתיים שלט כביכול בנו מהמט השני, שהיה רק כבן 12. בפועל שלט הווזיר הגדול מבית צ'נדרלי. ב-1446 תפס מוראט מחדש את עמדת ההנהגה לאחר התערבות היניצ'רים, וב-1448 הוא הביס קואליציה נוצרית בקרב קוסובו השני. לאחר שחזית הבלקן הושקטה לשביעות רצונו, פנה מוראט לחזית המזרח, לנטרל את שאה רוח', בנו של טימור לנג ואת נסיכות קרמאן.

ב-1450 הוביל מוראט את צבאו לכיבוש אלבניה, אך לא הצליח להדוף את התנגדות כוחותיו של סקנדרבג ולכבוש את טירת קרויה. בחורף אותה שנה חלה, ובתחילת 1451 נפטר. בנו, מהמט השני, ירש את כס המלוכה.

הוא היה נשוי לחמש נשים - אלימה האטון, בתו של שליט בייליק דולקדיר, יאני האטון, בתו של מהמט ביי מאמסיה, הומה האטון, אמו של יורש העצר מהמט השני, טקוניסה האלימה האטון, בתו של שליט בייליק קנדראואלו, ומארה האטון (מארה ברנקוביץ'), בתו של השליט הסרבי ג'וראג' ברנקוביץ'.