משפחת גאגין
משפחת גאגין[1] (באנגלית: Gaguine או Gagin) היא משפחה ספרדית שבניה התפשטו לאחר גירוש ספרד למדינות הבלקן ומרוקו, וכיהנו כרבנים, כרופאים וכאישי ציבור ידועים.
מקור ושם המשפחה
שם המשפחה הוא מסוג השמות הטופונימיים, הנגזר משם העיירה "גחין" (בעבר "גגין") במחוז פונטוודרה(אנ') שבספרד. לא בהכרח שהשם מעיד על קשר היסטורי ישיר למקום, אבל ייתכן שהוא מצביע על קשר בלתי ישיר בין בני המשפחה לבין העיירה, כדוגמת לידה, מגורים זמניים, מסחר או קרובי משפחה בעיירה.
מלבד טענת הקשר לעיירה גחין, עולה אפשרות כי שם המשפחה נגזר מתכונה או כינוי אישי של אחד מאבות בני המשפחה. כך לדוגמה פירוש המילה "גאגו" בספרדית ובפורטוגזית הוא "מגמגם", וייתכן שמקור השם הוא ממילה זו.
היהודי הראשון המתועד הנושא את השם גאגין, היה הרב חיים גאגין ממרוקו. היות שלא ידועים במרוקו, בתקופות שלפני ואחרי גירוש ספרד אישים נוספים מהמשפחה מלבדו, הדעה הרווחת היא כי מוצא המשפחה מספרד, ובשנים הקרובות לגירוש היגרו בניה למרוקו.
הרב חיים גאגין
ערך מורחב – רבי חיים גאגין
הרב חיים גאגין נולד בפאס שבמרוקו בשנת ה'ר"ד לערך[2], ובצעירותו עזב את מרוקו ועבר להתגורר בקסטיליה שבספרד, שם למד אצל הרב יצחק אבוהב והרב יוסף עוזיאל, כשאצל האחרון ייתכן ואף התגורר בביתו. ישנן השערות כי המעבר לספרד היה בעצם הימלטות לאחר פרוץ פרעות בפאס, בהן נרצחו רוב יהודי הקהילה בשנת ה'רכ"ה.
לאחר גירוש ספרד, חזר לפאס בערב יום הכיפורים של שנת ה'רנ"ג יחד עם יהודים נוספים שגורשו. עם השנים מונה לראש החכמים והרב של קהילת היהודים המקומיים, שם השפעתו הייתה רבה הן על קהילת המגורשים והן על קהילת המקומיים. שנת מינויו לתפקיד לא ידועה, אבל מתועד כי חלק מהתקופה בה כיהן בתפקיד היה בין השנים ה'רפ"ו-ה'רצ"ה.
פולמוס הנפיחה
- ערך מורחב – פולמוס הנפיחה
"היתר הנפיחה", הנוגע לנפיחת ריאת בהמה או חיה במסגרת בדיקות שמבוצעות לאחר שחיטתה[3], הונהג בספרד באזור קסטיליה סמוך לגירוש, בעקבות הגזירות הכלכליות שהוטלו על היהודים. המגורשים שהגיעו לפאס המשיכו להחזיק בהיתר, בעוד שהמקומיים נהגו בו איסור עוד לפני כן. בשל צמצום הפסדים כספיים שיצר היתר הנפיחה, נגררו אחריו במשך הזמן רבים מהמקומיים בפאס.
בשל שגיאה הלכתית של שוחט קהילת המקומיים בחודש אייר שנת ה'רפ"ו (1526), החליטו רבני המקומיים לפתוח אטליז נפרד לקהילתם, ולאסור את הנפיחה. הודות לכך פרץ בפאס פולמוס הלכתי חריף בנוגע לנפיחת הריאה בין קהילת המקומיים לקהילת המגורשים. עם רבני המגורשים שהתירו את הנפיחה ונטלו חלק בפולמוס נמנו שישה ראשי ישיבות, שתחת הנהגתם היו מאות בחורי ישיבה, ומנגד עמד הרב חיים, כ"נציג" המקומיים לצד תלמידיו הרבים ורבנים נוספים, ואסר את הנפיחה. הוא היה הדמות המרכזית והמובילה בפולמוס, ודבק בעמדתו בעקשנות גם לאחר שנשאר בודד במערכה.
הלך לעולמו בפאס בשנת ה'ש"ה.
נודע גם כמשורר, וחיבר קינות רבות, בייחוד על גירוש ספרד.
מלבד חיבורו "עץ חיים", בו הנציח את "פולמוס הנפיחה", פירוש למשנת ערוגה שבמסכת כלאים ומספר קינות על גלות ישראל וספרד שהשתמרו, חיבר הרב חיים מספר חיבורים נוספים שאבדו במהלך השנים.
חיבורו עץ חיים
במסגרת פולמוס הנפיחה, חיבר משא ומתן הלכתי מקיף בשם "עץ חיים", העוסק בהלכות שחיטה ובדיקה, ובו הוכחה לצדקת המקומיים, שאסרו את הנפיחה. אולם בסופו של דבר, בשנים שלאחר מכן, היתר הנפיחה, בו תמכו רבני המגורשים, פשט בפאס ובערים נוספות במרוקו בניגוד לדעתו.
בחיבור תיאר הרב גאגין בצורה מוחשית את הפולמוס, וגם סיפק הצצה לחיי היהודים בתקופה זו בספרד ובמרוקו.
למרות ש"עץ חיים" לא הודפס מעולם עד לשנת 1986 בידי פרופסור הרב משה עמאר, חיבורו פשט ברחבי מרוקו עוד בחייו. עם זאת, נראה שהשימוש שנעשה בספר היה מועט, ועל כך תעיד העובדה שמהדורתו הראשונה של הספר לא השתמרה, ומהמהדורה המוגמרת קיימים כיום מספר מועט של עותקים בלבד, שבמאה ה-18 הועתקו מהמהדורה המוגמרת.
הסיבה שהחיבור לא נפוץ, היא כי דעתו של הרב גאגין נדחקה ונעלמה כליל ממרוקו לאחר שהוכרעה ההלכה לפי דעת המתירים את הנפיחה. ההיתר נפוץ עד כך שאפילו בחיבוריהם של רבני מרוקו בדורות הבאים לא אוזכר איסור הנפיחה, למעט בחיבוריהם של הרב שמואל אבן דנאן והרב חיים בן עטר, שציטט את הספר בחיבורו "פרי תואר" ואף צידד בעד איסור הנפיחה.
בני המשפחה ביוון ובירושלים
על בני משפחתו של הרב חיים גאגין לא ידוע מלבד מה שכתב בחיבורו בחודש אדר ה'רצ"ה (1535): "ובני בעונותי אינם איתי". ייתכן שבניו עזבו את פאס עם המגורשים שהמשיכו בנדודים למזרח. בתקופה זו כבר נמצאו בסלוניקי שביוון יהודים שנשאו את שם המשפחה גאגין, וישנה השערה כי מדובר בצאצאיו. הידועים שבהם היו הרב אברהם גאגין הרופא, מראשי קהילת יהודי ליסבון, הרב דניאל גאגין הרופא, שהיה איש ציבור מראשי קהילת יהודי איבורא, שנפטר שם בשנת ה'של"ג[4] והגביר משה גאגין, שנפטר שם בשנת ה'שט"ו.
להשערה כי מדובר בצאצאיו של הרב חיים, נמצא מקור במסורת בעל פה של משפחת גאגין הירושלמית, לפיה מוצאה מהמזרח ומיוחסת לרב חיים גאגין ממרוקו. משה דוד גאון מציין גם הוא את הקשר של המשפחה הירושלמית לרב חיים גאגין ממרוקו, והרב אברהם אשכנזי, בהקדמה לספר "ישמח לב" של הרב שלום משה חי גאגין, כתב בשנת ה'תרל"ח: "חוטר מגזע המשפחה הרוממה המיוחסת מגירוש קאסטיליא". מנגד, מלבד בן משפחה אחד (הרב שם טוב גאגין), שאר בני המשפחה הירושלמית לא ייחסו את עצמם בחיבורים שכתבו לרב חיים גאגין, ובשל כך ניתן לטעון כי מה שכתב הרב אשכנזי היה על סמך שם המשפחה הזהה, ולא על סמך ידיעה.
הרב חיים אברהם גאגין
- ערך מורחב – חיים אברהם גאגין
הרב חיים אברהם גאגין ( 1787 - 1848) היה מקובל, ראש ישיבת המקובלים בית אל בירושלים, וחכם באשי הרשמי הראשון בארץ ישראל.
נולד בקושטא, ובילדותו עלה לירושלים. לימים נישא בנישואין שניים לרבקה, בתו של הרב רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי.
הרב שלום משה חי גאגין
- ערך מורחב – שלום משה חי גאגין
בנו של הרב חיים אברהם גאגין היה הרב שלום משה חי גאגין (1832–1883). נולד בירושלים, ובמהלך חייו יצא כשד"ר לערי חו״ל, כיהן כראש ישיבת המקובלים בית אל כממשיכו של אביו, וחיבר פיוטים. לאחר פטירת אביו, ירש ממנו ספרייה גדולה בת כ-2000 ספרים וכתבי יד עתיקים.
הרב אברהם חי גאגין (השני)
בנו הבכור של הרב שלום משה חי היה הרב אברהם חי גאגין, שנמנה עם רבני ירושלים.
בשאיפה לפתח את תרבות יהודי ירושלים, בשנת תרל"ו הוא ייסד בירושלים יחד עם אחיו הרב יצחק בית דפוס בעיר, במטרה להדפיס ספרי יהדות בלאדינו. במהלך השנים הוציא מספר סיפורים, ספרי קודש ומקרא בלאדינו, שזכו לתפוצה רבה בירושלים. הרבנים נחמן בטיטו וחזקיה שבתי היו שותפיו בבית הדפוס. בית הדפוס נסגר בשנת ה'תרמ"ה.[5]
שימש כחבר בית הדין של הרב שמואל נסים בשנת ה'תר"ע לצד הרב חיים אליהו הלוי.
הלך לעולמו בירושלים בי"ח בכסלו ה'תרע"ח. מקום קברו לא נודע במשך שנים, והתגלה מחדש בחפירות ושיקום חלקת החסידים בהר הזיתים בסוף חודש ינואר 2010.
הרב יצחק גאגין
בנו השני של הרב שלום משה חי היה הרב יצחק גאגין[6] (1925-1850), שנמנה עם רבני ירושלים וייסד יחד עם אחיו הרב אברהם בית דפוס לספרי יהדות בלאדינו.
כתב השלמות לחיבור "שמח נפש" של אביו, וחיבר בעצמו את הספר ״מכסה לאהל״, הערות על ״סביב לאהל״ שחיבר אביו על ״אהל מועד״.
ירש את הספרייה המשפחתית מאביו, אולם לאחר פטירתו הוזנחה הספרייה שנשמרה במשפחה דורות רבים, ונמכרה בחלקים קטנים לסוחרים שונים.
הלך לעולמו בכ"ט בטבת ה'תרפ"ה[7].
השאיר אחריו שלושה בנים: הרב שם טוב, הרב משה חי והרב אליהו ושתי בנות: ויניזייאנה ורחל.
הרב שם טוב גאגין
- ערך מורחב – הרב שם טוב גגין
בנו של הרב יצחק גאגין היה הרב שם טוב גאגין (1884 - 1953). נולד בירושלים ובמהלך חייו שימש כדיין, ראש ישיבה, מחבר ספרים, ומשורר. כיהן כחבר בית הדין הרבני של קהילת קהיר שבמצרים, רב בקהילת הספרדים במנצ'סטר, ואב בית הדין לקהילות הספרדים בלונדון.
הרב מוריס גאגין
- ערך מורחב – מוריס גאגין
בנו של הרב שם טוב גאגין היה הרב ד"ר מוריס גאגין (1919–1990). נולד בקהיר שבמצרים, ועבר משם עם אביו לאנגליה. שימש כרבה של קהילת הספרדים והפורטוגזים בויתנגטון, מנצ’סטר. שירת את הקהילה במשך כ-40 שנים, וכיהן במספר תפקידים.
לקריאה נוספת
- אריה ליב פרומקין, תולדות חכמי ירושלים
- משה דוד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל, ירושלים תרצ״א, עמ' 178- 189
- אברהם אלמאליח, הראשונים לציון, ירושלים תש״ל, עמ' 182- 204
קישורים חיצוניים
- גאגין חיים, באתר אנציקלופדיה יהודית דעת
- גגין חיים, באתר בית התפוצות
- שם המשפחה גאגין, באתר בית התפוצות
- הפזורה היהודית ספרדית לאחר הגירוש, באתר דרכי אבותינו מן המערב
- פרופסור הרב משה עמאר, עץ חיים לרבי חיים גאגין, באתר מורשת יהדות מרוקו
הערות שוליים
- ^ לעיתים ״גגין״
- ^ לפי משה דוד גאון, נולד לערך בשנת ה’רט״ו
- ^ עוד על נפיחה ושחיטה, ראו: מיקרופדיה תלמודית:בדיקת ריאה, באתר ויקישיבה
- ^ לפי החוקר י״ש עמנואל, היה אחיו של הרב אברהם
- ^ הספרים העבריים שנדפסו בירושלים, עמ' 21
- ^ בכל הספרים חתם יצחק גאגין, אך בהקדמת הספר כתר שם טוב (עמ' 21) של בנו הרב שם טוב, מכנהו בתוספת השם "רפאל יחזקיהו".
- ^ שם טוב גאגין, כתר שם טוב, עמ' 3
27360693משפחת גאגין