משה אור-טס
| לידה |
27 ביולי 1935 (גיל: 89) ח'רטום, סודאן |
|---|---|
| שם לידה | משה אורטס |
| תאריך עלייה | 1936 |
| פעילות בולטת | מנכ"ל אלתא מערכות, סמנכ"ל מו"פ התעשייה האווירית לישראל ויו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה |
| השכלה | בוגר הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל בהנדסת אלקטרוניקה |
| בת זוג | בלה לבית שרמן |
| מספר צאצאים | 3 |
| פרסים והוקרה | פרס ביטחון ישראל ב-1972 |
משה אור-טס (אורטס) (נולד ב-27 ביולי 1935, בח'רטום, סודאן) הוא מהנדס אלקטרוניקה ומנהל ישראלי. כיהן כמנכ"ל חברת אלתא מערכות, כסמנכ"ל התעשייה האווירית לישראל למחקר ופיתוח, וכמנהל חטיבת האלקטרוניקה, מערכות נשק וחלל; היה הממונה על פרויקטי החלל "אופק" ו"עמוס", על פרויקט ה"חץ", על מערכות ההתרעה האוויריות ועל מערכות מגוונות בחזית הידע הטכנולוגי[1]. חתן פרס ביטחון ישראל לשנת 1972.
ביוגרפיה
משפחתו ותחילת חייו
משה אורטס נולד ב-1935. אביו, יואב-ליאון אורטס (כלכלן), נסחף לרעיון הציוני כבר בצעירותו. בגיל עשרים ואחת, התנדב לשורות הגדודים העבריים שיזם זאב ז'בוטינסקי, ונלחם באימפריה העות'מאנית בקרבות גליפולי, במלחמת העולם הראשונה, במסגרת גדוד נהגי הפרדות בפיקודו של יוסף טרומפלדור. לאחר המלחמה, כיהן כסגן נשיא הקהילה בח'רטום, שם התחתן עם גרייס חסידה חכים, נינתו של רבה הראשי של צפת, החכם באשי, הרב יוסף יאודה חכים. המשפחה, שמנתה 7 ילדים, עלתה לארץ ישראל ב-1936, והתיישבה בכפר אביחיל ליד נתניה. בשל מקצוע האב, עברה לתל אביב[2].
רבקה, אחותו של משה, שירתה במלחמת העצמאות כקשרית בחטיבת גולני והשתתפה בשחרור אילת (אום רשרש). במלאת שנה למבצע, יצאו רבקה ומפקדה בג'יפ לחגיגות באילת. הג'יפ עלה על מוקש שהוטמן על ידי מחבלים מירדן. רבקה נפצעה אנושות, אך עברה ניתוחים רבים והחלימה. שלום, אחיו, נהרג חודשים לאחר פציעתה של רבקה, במהלך אימונים בצה"ל.
משה למד בבית הספר היסודי על שם ביאליק. בשנת 1949, עם המעבר לתיכון, החל ללמוד בתיכון ערב ובשעות היום עבד. בתחילה, במפעל קטן ליצור צבעי לכה לציפורני נשים ובהמשך שיווק מוצרי קוסמטיקה. בהמשך, עבד ב"אגף האספקות" של משרד הביטחון בבית רומנו, בתחילה כמפעיל מעלית, לאחר מכן כמנהל יחידת השליחים, ולבסוף כסגן מנהלת הארכיב. במקביל ללימודי הערב ולעבודה ביום, היה חניך ואחר כך מדריך וחבר בוועדת התרבות של השכבה, בתנועת הנוער "צופי הגימנסיה הרצליה".
באוגוסט 1953 התגייס לצה"ל ושובץ ליחידה בענף האבחנה כבוחן פסיכוטכני, ולאחר מכן כמנתח עיסוקים. במהלך שירותו הכיר את בלה לבית שרמן, והם התחתנו ב-6 בפברואר 1956[3].
לאחר שחרורו מצה"ל למד הנדסת אלקטרוניקה בטכניון בחיפה. הזוג עבר לגור בשכונת הדר ולאחר מכן בשכונת נווה שאנן.
פעילותו באלתא
עם סיום הלימודים החליט להיענות להצעתו של מרסל תגר, ראש צוות הפיתוח ההנדסי ב"רדיו-שופ" שבבֶּדֶק תְּעוּפָה בע"מ (לימים התעשייה האווירית לישראל) והצטרף לצוות, והזוג עבר להתגורר ברמלה.
בתחילת עבודתו פיתח יחידת התרעה קולית לאוזניות הטייס של מטוס האימונים "פוגה-מגיסטר", מערכת לכיול מד ספיקת דלק במטוס ומערכת טעינה ופריקה של סוללות ניקל-קדמיום. לאחר מכן מונה להיות מנהל פרויקט מקלט הטיל "לוז" של מכון 3 ומנהל פרויקט ייצור מכשיר להצפנת דיבור בקשר.
ב-1963 יצא עם המשפחה לשליחות מטעם התעשייה האווירית באיטליה, לנהל את הפיתוח של צג מכ"ם מותאם לחיל האוויר הישראלי, בחברת 'סלניה' (אנ') האיטלקית, שהייתה אחת החברות הידועות בתחום. הידע שרכש בנושא באיטליה, איפשר לאחר מכן לייצר את צג המכ"ם בישראל כאב טיפוס למכ"מים שיפותחו בעקבותיו.
שינוי שם המשפחה מ"אורטס" ל"אור-טס" היה חלק מדרישת ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, שכל מי שיוצא בשליחות המדינה חייב לעברת את שמו.
בשנת 1965 יצא בשליחות אלתא לארצות הברית, ללמוד ולהשתתף בפיתוח מכשיר מדידה לגילוי קרינה גרעינית כדי לפתח תחום זה בארץ.
בשנת 1966 יצא בשליחות נוספת, הפעם לצרפת, כמהנדס בכיר, לצורך מעקב אחר אחת מתוכניות פיתוח האמל"ח שנעשו בצרפת. שותפו לתפקיד היה סא"ל עודד ארז מחיל האוויר. הקשרים המעולים עם צרפת החלו להיסדק במהלך 1967, והחשש מפני החמרת המצב הביא את אור-טס לשכנע את המנהיגות המדינית והתעשייתית בישראל להעביר את הפיתוח לישראל, כדי למנוע תלות במקרה של הרעה ביחסים בין שתי המדינות. ואכן כבר במהלך 1967 הטילה צרפת אמברגו על יצוא נשק צרפתי לישראל, ולאחר מכן, בינואר 1969, הוחרפו היחסים בין המדינות, והצרפתים הפסיקו כל ייצוא נשק לישראל.
בשנת 1968, לאור שינוי היחסים בין המדינות, חזר לארץ והוטלה עליו המשימה לפתח את מערכת האמל"ח הצבאי בישראל, בתוך מפעל "אלתא". עד למלחמת יום הכיפורים, ניהל פרויקטים ש"כיסו למעשה את שלוש הפלטפורמות הפועלות בשדה הקרב, הטנק, מטוס הקרב וספינת הקרב וכן מערכות אמל"ח מגוונות".[דרוש מקור]
ב-1972 קיבל את פרס ביטחון ישראל על פיתוח מערכת תפעולית מבצעית, וערך מוסף ויתרון איכותי בשדה הקרב.
ביולי 1972 מונה לסגן ראש מנהל הנדסה וראש אגד הנדסת מערכות מכ"ם, ל"א ומערכות נשק.
בחודש נובמבר 1977 מונה למנכ"ל אלתא. בתפקיד זה הרחיב את פעולות החברה לשווקים בינלאומיים, באירופה ובדרום אמריקה . החברה זכתה בפרסי יצואן מצטיין רבים.
בתקופת ניהולו פותחו מכ"ם מוטס (מכ"מ הלביא)[4], מכ"ם ימי (דגון), מערכות איכון מכ"ם לאיתור מקורות ירי ומקום הפגיעה, שאפשר לחיל התותחנים טיוב הטיווח וההתרעה (מיזם "שילם") (על כך קיבל תעודת כבוד מחיל התותחנים בחגיגיות ה-70 לחיל[5]), מערכת לוחמה אלקטרונית (מחול ע'), צג מובנה מערכת מיחשוב ספרתית חכמה עם אלגוריתמיקה לשליפת מידע לחיל האוויר, מערכת מודיעין מוטסת להתרעה מוקדמת (הקונדור, שלימים הוחלפה בפלקון) ומכ"ם לנמל התעופה בן-גוריון.
החל משנת 1980 השתתפה אלתא שבניהולו בפיתוח מטוס הלביא. באותה שנה גם הסתיים פיתוח המזל"ט הראשון בתעשייה האווירית, אשר כונה בשם "זהבן".
ביוני 1982, לאחר 22 שנות פעילות בחברת אלתא[6], מתוכן כ-5 שנים בתפקיד המנכ"ל, פרש אור-טס מהחברה ועבר לפעילות בחברה האם, התעשייה האווירית לישראל.
פעילותו בתעשייה האווירית
ביולי 1982 מונה לתפקיד מטה, כסגן הסמנכ"ל למו"פ בתעשייה האווירית. כעבור שלושה חודשים קודם לכהונת סמנכ"ל ולחבר הנהלת החברה[7].
בתפקידו זה קידם את פרויקט "קורנס 2000" להשבחת מטוס מקדונל דאגלס F-4 פנטום.
באפריל 1983 מונה למנהל חטיבת אלקטרוניקה בתעשייה האווירית[8]. החטיבה כללה 4 מפעלים: מב"ת, תמ"מ, מל"מ ואלתא.
בין פעולותיו כמנהל החטיבה, הוביל את פיתוח פרויקט הארפי לחיל האוויר (כולל ראש ביות אלקטרואופטי) ומערכת הטיל ברק לחיל הים. כמו כן, הוביל כמנהל את פיתוח הטיל הטקטי "נמרוד" ואת פרויקט "להט", טיל זעיר מונחה לייזר, שניתן לשגרו מקנה תותח של טנק ופרויקטים רבים נוספים.
היה שותף לפרויקט הלביא של התעשייה האווירית[9]. הוא התנגד לביטולו[10] ועסק בפיצויי המפוטרים ושיקום החברה לאחר שהפרויקט בוטל.
בשנת 1994 התבקש על ידי המנכ"ל, משה קרת, להכין את מהלך ההפרטה של אלתא. לאחר שזו נדחתה במפתיע על ידי המנכ"ל, פרש אור-טס מהתעשייה האווירית בסוף יולי 1994, לאחר 34 שנות פעילות בחברה, מתוכן 11 בחטיבה. מפגשי פרידה נערכו לכבודו על ידי ההנהלה, ראשי התחומים והעובדים, וכן מפגש מרגש עם יצחק רבין, שביקש לפגוש את אור-טס באופן אישי.
בתוכנית החלל
תחת ניהולו עסקה החברה בביצוע תוכנית החלל הישראלית, ובה לוויין המודיעין "אופק" ולוויין התקשורת "עמוס"[11].
באוקטובר 1986 הוקם "מרכז טכנולוגיות החלל במבת" ובספטמבר 1988 שוגר בהצלחה הלוויין אופק 1[12], באמצעות המשגר שביט. בשנת 1990 שוגר לוויין המחקר השני, אופק 2[13]. הלוויין אופק 3 שוגר חודשים מעטים לאחר שאור-טס עזב את החטיבה.
הלוויין עמוס 1 שוגר ממרכז החלל הגיאני בגיאנה הצרפתית, ב-16 במאי 1996, באמצעות הטיל אריאן 5.
במסגרת פעילותו כמנהל החטיבה קידם את פרויקט טיל החץ[14][15]. המכ"ם שליווה את פרויקט החץ, "אורן ירוק" פותח באלתא, בהמלצתו. בשנת 1993 בוצעו שני ניסויי יירוט מוצלחים, וניסוי נוסף ב-1994 - עם פרישתו מהחברה.
בזכות תרומתו לקידום הפרויקטים השונים, הוזמן אור-טס לשיגורים שנעשו, הן ללוויינים והן לטיל החץ, במשך שנים רבות לאחר פרישתו.
המשך פעילותו של אור-טס לאחר פרישתו מתע"א
לאחר פרישתו הקים חברה בבעלותו, IMBO (Industrial Management & Business Opportunities).
בשנים 1994–1999 שימש כחבר בדירקטוריון "כלל תעשיות אלקטרוניות", תחתיה פעלו החברות הבנות ECI Telecom, סאיטקס ועוד.
בשנים 1996–2004 שימש כיו"ר מועצת המנהלים של שני המפעלים מקיבוץ עין חרוד איחוד: פלב"ם ו"ריקור". בתקופתו נכנסו החברות לתחומי מיקרואלקטרוניקה בשיתוף פעולה עם אינטל וקירור קריאוגני במעגל סגור.
בשנים 1994 עד 1999 כיהן כיו"ר הדירקטוריון בחברת מ.ט.י טכנולוגיה והנדסה ודירקטור בחברה מ.ט.י מחשבים ושירותי תוכנה בע"מ. בתקופתו הוקמו בחברות שלוש חטיבות עסקיות: חטיבת אנטנות ומיקרוגלים, חטיבת תמיכה ושירותים במערכות וחטיבת פיתוח מוצרים בתקשורת.
אור-טס כיהן גם כיו"ר הדירקטוריון של החברות הקיבוציות "צרעה מוצרי בריאות בע"מ" ו"צרעה מערכות דינמיות", בין 1997 ל-2000. כמו כן, שימש כיו"ר פעיל בסטרט-אפ "סימלט" שעסק בסימולטורים לכטמ"ם, מ-2005 ועד 2010.
כיהן במשך כשש שנים כדירקטור בחברת "דגם מערכות".
מיולי 2006 ועד לסגירתה ב-2011 שימש כיו"ר חברת "שילטקס", שבבעלות קבוצת שילר, שפעלה בתחום הטקסטיל המתוחכם. אור-טס הגיע לתפקיד לאחר ירידה של 40% במכירות החברה, כשהוא חדור אמונה שיש להצעיד את תעשיית הטקסטיל בארץ. במפעל נעשו שינויים בהתנהלות החברה. אולם תהליכי הגלובליזציה היקשו מאוד על יכולת העמידות של תעשיית הטקסטיל בישראל בתחרות העולמית. במחצית השנייה של 2011, לאחר איזון תקציבי שלילי, ולאחר שנכשלו הניסיונות למצוא משקיע לחברה, הוחלט על סגירת המפעל.
פעילות ציבורית
בשנות ה-80, הצטרף אור-טס כחבר לאיגוד תעשיות האלקטרוניקה. בהמשך התמנה לחבר הנשיאות. בינואר 1990, נבחר על ידי האספה הכללית ליו"ר נשיאות האיגוד, במקום האלוף (מיל.) בני פלד. בינואר 1994, לאחר שתי קדנציות, העביר את התפקיד לידי חנן אכסף. במהלך כהונתו גדלו מכירות הענף פי 1.6 לכדי 4.6 מיליארד דולר, והיצוא גדל פי 1.7 להיקף של 3.2 מיליארד דולר[16].
מתוקף תפקידו כיו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה, צורף אור-טס ב-1990 לנשיאות התאחדות התעשיינים בישראל. הוא שימש כיו"ר הוועדה לתכנון אסטרטגי. בשנת 1993, נבחר לכהונה של שנתיים כיו"ר אגף האלקטרוניקה והתוכנה במסגרת התאחדות התעשיינים[17]. הוא פעל מול משרד האוצר על הגדלת הסכום המוקצב למחקר ופיתוח.
בשנים 1988–1990 היה חבר הפורום לחשיבה אסטרטגית על עתיד הכלכלה והתעשייה ביוזמת דב לאוטמן[18].
במחצית 2002 מונה לחבר ועדת המחקר של המדען הראשי. פעל רבות לשינוי חוק המו"פ בתנאי גלובליזציה[19]. בהמשך מונה על ידי שר המדע והטכנולוגיה, פרופ' יובל נאמן כחבר מליאת המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי[20].
עם הקמת המכללה האקדמית נתניה, הוזמן אור-טס להיות חבר במועצה המנהלת של המכללה, והוא פועל כחבר המועצה המנהלת עד היום (2022).
האתגר שמעבר לאופק
אור-טס הוציא לאור ספר אוטוביוגרפי בשם "האתגר שמעבר לאופק"[21], בו פירט את השתלשלות חייו, את הקריירה שלו בתעשייה ואת משנתו הניהולית ופעילותו הציבורית לקידום התעשייה של איגוד תעשיות האלקטרוניקה[22].
אור-טס פרשֹ בספר את משנתו על מגמות בשדה הקרב העתידי ועל הצורך להשקיע במו"פ, בתשתיות, במערכות ובציוד, החיוניים לביטחון המדינה[23].
הספר הודפס בהוצאת קונטנטו נאו, והושק בערב בהשתתפות דוד עברי, משה ארנס, מנכ"ל מכון פישר תא"ל (מיל') עשאל אברהם, מנכ"ל התעשייה האווירית לשעבר משה קרת, מנהלי מפעל אלתא לדורותיהם (ובהם ד"ר דביר מאיר ונינו לוי), אנשי תעשייה בכירים בעבר ובהווה ושותפו לפרס ביטחון ישראל לשנת 1972 תא"ל (מיל') עודד ארז, שגם היה בין הדוברים[24].
לקריאה נוספת
- משה אור-טס, האתגר שמעבר לאופק, קונטנטו נאו, 2015. מסת"ב 9655504492
קישורים חיצוניים
- האתגר שמעבר לאופק - הספר, באתר פייסבוק
משה אור-טס בראיון עם נתנאל סמריק על ספרו - האתגר שמעבר לאופק, סרטון בערוץ "Contento Now נתנאל סמריק", באתר יוטיוב (אורך: 14:04)- אמיר בוחבוט, הטילים של פוטין משנים את כללי המשחק מבחינת ישראל, באתר וואלה!, 4 בדצמבר 2015
- ביקורת על הספר "האתגר שמעבר לאופק", אוטוביוגרפיה של אור-טס, וצילומים מהספר, באתר פרש
הערות שוליים
- ^ משה אור-טס, באתר עברית
- ^ החלק הפותח את הספר "האתגר שמעבר לאופק", שכתב משה אור-טס
- ^ פרסום נישואין, הצופה, 10 בינואר 1956
- ^ "אלתא" מפתחת מכ"ם מוטס למטוסי הקרב העתידיים, דבר, 18 ביוני 1980
- ^ חת"ם מציין 70 שנה להיווסדו, באתר אתר חיל התותחנים ועמותת יד לתותחנים
- ^ דויד מושיוב, חתן פרם בטחון ישראל כפול שמונה, דבר, 24 ביוני 1980
- ^ משה אורטס נתמנה כסמנכ"ל למחקר של התעשייה האוירית, מעריב, 22 באוקטובר 1982
- ^ דן ארקין, צפוי גידול במכירות חטיבת האלקטרוניקה בתעשיה האווירית במשך שנת 1989, מעריב, 23 במרץ 1989
- ^ דן ארקין, שם המשחק: דיכוי ההגנה האווירית, מעריב, 15 בפברואר 1987
- ^ דן ארקין, לא לביא, לא חלופות, מעריב, 21 באפריל 1989
- ^ אבי בליזובסקי, לאחר הודעת חלל תקשורת על רכישת עמוס 8 מלוראל, תע"א תבנה לוויין תקשורת ותשווק אותו בעצמה, באתר "הידען", 10 באפריל 2018
- ^ דן ארקין, אופק 1 :מי שיודע לקרוא - מבין אותו היטב!, מעריב, 23 בספטמבר 1988
- ^ שיגור הלווין אופק 2, סרטון בערוץ "גיל חזקיה", באתר יוטיוב (אורך: 04:18), כתבתו של משה שלונסקי מיום שיגור הלווין - 23 אפריל 1990 וראיון עם משה אורטס - ראש חטיבת האלקטרוניקה בתע"א
- ^ דן ארקין, הסכם בין התעשיה האווירית ולוקהיד האמריקנית לפיתוה ושיווק הטיל חץ, מעריב, 11 בינואר 1989
- ^ אמיר בוחבוט, נגד המרוץ האיראני: טילי השיוט שמאתגרים את מערכות ההגנה של ישראל, באתר וואלה!, 12 באוקטובר 2019
- ^ נווית זומר, עלייה במכירות המקומיות בענף האלקטרוניקה, חדשות, 3 בינואר 1992
- ^ אורי גינוסר, יצרני האלקטרוניקה: נוכל לקלוט 4700 עובדים, מעריב, 18 באוקטובר 1990
- ^ מאת אורה קורן, התעשיינים: לצמצם בחקיקה את המעורבות של הממונה על ההגבלים במיזוגים ורכישות, באתר גלובס, 6 ביולי 1999
- ^ משה אור-טס, המו"פ הוא מנוע הצמיחה, באתר גלובס, 17 באוגוסט 2004
- ^ חזקי ברוך, 'גל פיטורין בתעשיית החלל', באתר ערוץ 7
- ^ המחבר: משה אור-טס; עריכה לשונית: ד"ר מיקי כץ. האתגר שמעבר לאופק, בגוגל ספרים, ContentoNow, 2015} מסת"ב 9655504492
- ^ משה אור-טס, ; עריכה לשונית: ד"ר מיקי כץ. האתגר שמעבר לאופק, בWorldCat, ContentoNow, 2015 - לספר 484 עמודים} מסת"ב 9655504492
- ^ ירדן קינן, סודות הניהול מפי משה אור-טס, באתר סטטוס, 4 בנובמבר 2015
- ^ אבי בליזובסקי, טיל החץ ולווייני אופק כמעט ויורטו על ידי הבירוקרטים, באתר "הידען", 13 בדצמבר 2015
34958969משה אור-טס