אלבר ונדאל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלבר ונדאל

אלבר ונדאל או בשמו המלא לואי ז'ול אלבר, רוזן ונדאל (בצרפתית: Louis-Jules-Albert conte Vandal;‏ 7 ביולי 1853 פריז - 30 באוגוסט 1910 פריז) היה היסטוריון צרפתי, חבר האקדמיה הצרפתית. החשובים שבספריו הוקדשו לתקופתו של נפוליאון, מתוך גישה של הערצה למנהיג. כמו כן חקר את ההיסטוריה של הדיפלומטיה הצרפתית במאה ה17–20. יחד עם מורו ורבו, אלבר סורל, ייסד את האסכולה הצרפתית להיסטוריה דיפלומטית. גישתו הייתה סטאטוצנטריסטית, כלומר התמקד בעיקר ביחסים בין המדינות.[1]

פרטים ביוגרפיים

בן של הרוזן אדואר ונדאל, שכיהן כמנהל הכללי של הדואר תחת השלטון השל נפוליאון השלישי, אלבר ונדאל היה דוקטור למשפטים. היה לתלמידו וידידו של אלבר סורל וירש ב-1906 את משרתו כפרופסור להיסטוריה דיפלומטית בבית הספר החופשי למדעים פוליטיים (École libre des sciences politiques). אחד מהנושאים החביבים עליו ושלהם הקדיש קורס מיוחד היה "השאלה המזרחית" שנגעה לגורל האימפריה העות'מאנית ושל עמיה.[2] השתתף בעבודות מועצת המדינה של צרפת. אחרי אישור החוק להפרדת הדת מהמדינה בשנת 1905 כתב לאפיפיור וביקש ממנו להסכים עם הקמת האגודות התרבותיות שקמו באותם הימים. אינטלקטואל קתולי, קישר יחסי ידידות עם הסופר ומבקר הספרות הקתולי פרדינאן ברינטייר. אלבר ונדאל נבחר לאקדמיה הצרפתית בשנת 1897 על הכיסא שהתפנה אחרי מותו של לאון סיי. היה אביר של מסדר לגיון הכבוד.

בשנת 1897 הירצה הרצאה פומבית שבה גינה את הטבח הגדול בארמנים באימפריה העות'מאנית תחת שלטונו של עבדול חמיד השני וקרא להפעלת לחצים מחודשים על טורקיה לשם יישום רפורמות באזורים המאוכלסים על ידי ארמנים ונוצרים אחרים ומניעת מעשי רצח המוניים נגדם.

בתחום הפוליטי היה בעל דעות שמרניות ופטריוטיות ("צרפת שוחרת שלום ושואפת לתהילה"). כמו אלבר סורל ורוב ההיסטוריונים באקדמיה הצרפתית נמנה עם המחנה נגד דרייפוס.[3] התנגד גם לרפורמה של האורתוגרפיה הצרפתית. עם תלמידיו בבית הספר למדעים הפוליטיים נמנו גם הסופרים מרסל פרוסט ופול מוראן.

ספרים

Ambassade française en Orient sous Louis XV: la mission du marquis de Villeneuve, 1728-1741, (שגרירות צרפתית במזרח תחת לואי החמשה עשר: שליחותו של המרקיז דה וילנב)

  • 1885 - Pacha Bonneval (הפאשה בונוואל)
  • Napoléon et Alexandre Ier. L'alliance russe sous le premier empire, 1891-1896

(נפוליאון ואלכנדר הראשון:הברית עם רוסיה תחת האימפריה הראשונה (שלושה כרכים, 1894-97), זכה בפרס גובר (Gobert) של האקדמיה הצרפתית

  • 1900L'Odyssée d'un ambassadeur. Les voyages du marquis de Nointel (1670-1680) (המסעות של המרקיז דה נוטל: אודיסאה של שגריר)
  • 1902 L'Avènement de Bonaparte I. La Genèse du Consulat. Brumaire. La Constitution de l'an VIII, (עלייתו של בונפרט. א. הקמת הקונסולאט. ברימר. החוקה של השנה השביעית.
  • L'Avènement de Bonaparte. II. La République consulaire, 1800, 1907. (עלייתו של בונפרטה. ב. הרפובליקה הקונסולרית)

לקריאה נוספת

  • Sidney Horowitz, Albert Vandal and Franco-Russian relations, 1740-1746 New York University, 1954 (אלבר ונדאל והיחסים הצרפתיים רוסיים בשנים 1740–1746)
  • Hubert Cole, Jean Tulard, Albert Vandal, Jean Vanel Murat et la campagne de Russie, 1975 : (יוברט קול, ז'אן טילאר, אלבר ונדאל, ז'אן ואנל - מירא והמסע לרוסיה)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלבר ונדאל בוויקישיתוף

במקור ברשת

הערות שוליים

  1. ^ אנציקלופדיה אוניברסליס
  2. ^ ראו נאומו של פול מוראן באקדמיה הצרפתית, 1969
  3. ^ קריסטוף שארל - מישור ספרותי ומישור שלטוני: הסופרים ופרשת דרייפוס Christophe Charle, Champ littéraire et champ du pouvoir, les écrivains et l'Affaire Dreyfus Annales, Économies, Sociétés, Civilisations, Annee 1977, vol. 32,Nr.2, pp.240-264
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30405325אלבר ונדאל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אלבר_ונדאל&oldid=1562736"