מקדשי ממלכת ישראל

אתר הפולחן הישראלי שנחשף בתל דן, המתוארך לתקופת אחאב. ממצאים שנמצאו בסמוך מזוהים על ידי חלק מהחוקרים כפולחן ירבעם

מקדשי ממלכת ישראל הם שני אתרי הפולחן לעבודה זרה שהוקמו בממלכת ישראל על ידי ירבעם בן נבט, כתחליף לעבודת בית המקדש שבירושלים ששכנה בממלכת יהודה. מקדש אחד הוקם בדן ואחד בבית אל ("מקדש ירבעם"). העבודה במקדשים אלה הייתה לעגלי הזהב שהעמיד ירבעם.

לאחר שהתפצלה ממלכת ישראל המאוחדת לשתיים - ממלכת ישראל שעליה מלך ירבעם בן נבט וממלכת יהודה שעליה מלך רחבעם בן שלמה, חשש ירבעם שמא יימשך העם לבית המקדש שבירושלים ויחליט למרוד בו ולחזור אל רחבעם, המלך מבית דוד. כדי למנוע זאת, הוא החליט ליצור שני מקדשים חדשים, בעיר דן ובעיר בית אל (שתי הערים נמצאו בשתי קצות ממלכת ישראל). בשתיהן הוצבו מזבחות ("במות") ועגלי זהב (בניגוד לתורה האוסרת עשיית פסלים), ומונו כהנים שאינם משבט לוי. לפי מסורת חז"ל, אף הוצבו שומרים בדרכים לירושלים בתקופת הרגל כדי למנוע מהאנשים לעלות לרגל לירושלים.

ירבעם השיג את מטרתו. מהר מאוד העם התרגל לעלות לדן ולבית אל בתאריך חלופי אותו בחר ירבעם - ט"ו בחשון ("בחדש אשר בדא מלבו") במקום לעלות לירושלים ברגל. בספר מלכים מסופר, שנביא מיהודה בא למקדש בבית אל, והתנבא שעתיד לקום מלך מבית דוד, יאשיהו שמו, והוא ישרוף על המזבח הזה את עצמות הכהנים המשרתים שם. ירבעם, שעסק באותו זמן בהקטרה על המזבח, הורה לתפוס את הנביא, אך ידו לקתה בשיתוק ("ותיבש ידו"), המזבח נקרע והדשן נשפך מעל המזבח, אך ההקרבה במקום לא פסקה.

יש מהנביאים שדברו בגנות המקדש בבית אל, והם אף כינו לו שם גנאי - "בית און".

מצב העניינים הזה נמשך עד ביטול המשמרות על ידי הושע בן אלה. אך ישראל כל כך התרגלו לעגלים, שהם המשיכו לעלות לדן ולבית אל עד שנלקחו הפסלים - הפסל בדן על ידי תגלת פלאסר השלישי והפסל בבית אל על ידי פול מלך אשור.

יצויין, כי בית אל היה מקום פולחן גם לפני זמנו של ירבעם בן נבט, וייתכן שבמקום עמדה במה. עדות מקראית לכך היא התיאור בספר שמואל א', פרק י' שמתאר שלושה אנשים שפגש שאול אחר משיחתו הראשונה למלכות. אנשים אלו היו בדרכם לעלות מנחה לאלוהי ישראל "וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה, וּבָאתָ עַד-אֵלוֹן תָּבוֹר, וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, עֹלִים אֶל-הָאֱלֹקִים בֵּית-אֵל. אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים, וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם, וְאֶחָד, נֹשֵׂא נֵבֶל-יָיִן" (פסוק ג').

יש חוקרים הטוענים^{[דרוש מקור]} כי העגל בשני המקדשים רומז על זיהוי ישראלי בין אל הכנעני לאלוקי ישראל^{[דרושה הבהרה]}.

מקורות

• ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוקים כ"ו-ל"ג; פרק י"ג, פסוקים א'-ו'.

הערות שוליים

—