לודוויג פון מיזס
 | |
| לודוויג פון מיזס | |
| לידה |
29 בספטמבר, 1881 לבוב, אוסטרו-הונגריה |
|---|---|
| פטירה |
 ניו יורק, ארצות הברית |
לודוויג היינריך אדלר פון מיזס (Ludwig Heinrich Edler von Mises; 29 בספטמבר 1881 – 10 באוקטובר 1973) כלכלן ופילוסוף אוסטרי-אמריקאי, בן למשפחה יהודית מגליציה, היה אחד הכלכלנים הבולטים של המאה העשרים. פון מיזס היה אחד ההוגים הבולטים באסכולה האוסטרית, והשפיע רבות על התנועה הליברטריאנית. מיזס כתב והרצה בהרחבה על מחשבה ליברלית-קלאסית, וזכור בזכות עבודתו על פרקסאולוגיה, חקר הבחירה והפעולה האנושיים.
חייו
רקע משפחתי
לודוויג פון מיזס נולד בלמברג שבממלכת אוסטרו-הונגריה (כיום לבוב שבגליציה, אוקראינה), בן בכור בין שלושה ילדים של משפחה יהודית. אביו היה ארתור פון מיזס, מהנדס רכבות ופקיד ציבור ואמו הייתה אדלה לבית פון לנדאו. לשושלת משפחת מיזס, שתחילת דרכה בחיי המסחר בלמברג במאה ה-18, ולנציגיה – פישל (לימים מאיר ירחמיאל), אברהם אוסקר ובנו ארתור – היה מעמד מכובד בין יהודי העיר. אבי סבו של פון מיזס, מאיר ירחמיאל מיזס, זכה בשנת 1881 לקבל תואר אצולה מידי הקיסר פרנץ יוזף ולפיכך שונה שם המשפחה ל"פון מיזס". אחיו של פון מיזס, ריכרד פון מיזס, היה לימים מתמטיקאי מפורסם, פרופסור באוניברסיטת הרווארד. אחיו השני, קרל, מת בגיל 11 ממחלת השנית.
לימודיו
אחרי השלמת לימודיו בבית הספר היסודי והתיכון – הגימנסיה האקדמית בווינה – החל לודוויג פון מיזס בשנת 1900 ללמוד במחלקה למשפטים ומדעי המדינה באוניברסיטת וינה. תחת המרצה קרל גרונברג החל מיזס את דרכו כחסיד האסכולה ההיסטורית בתחום מדע המדינה, אסכולה שהדגישה את חשיבות מציאת העובדות ובזה לניתוח תאורטי, אבל בסתיו 1903 קרא מיזס את "עקרונות הכלכלה" של קרל מנגר, טקסט היסוד של האסכולה האוסטרית ושינה את טעמו לחלוטין. הוא התרחק מהגישה ההיסטורית ובשנים שלאחר מכן חקר לעומק את התאוריה הכלכלית, במיוחד בסמינר של אויגן פון בוהם-באוורק, שר האוצר של אוסטרו-הונגריה לשעבר וממשיכו של מנגר.
פעילותו בווינה
בפברואר 1906 השלים פון מיזס את לימודיו כדוקטור למשפטים והחל בעבודה כפקיד במנהל הכספים של אוסטריה, אך אחרי חודשים ספורים התפטר מעבודתו שבמקום. בשנתיים שלאחר מכן עבד כמתמחה בחברת עורכי דין והחל מרצה בנושאי כלכלה. בראשית 1909 הצטרף לוועד למסחר ותעשייה של וינה, בו עבד במשך עשרים וחמש השנים הבאות. הלשכה הייתה באותה עת ארגון חצי-ממשלתי ולפרסומיה הייתה השפעה ניכרת על הפוליטיקה באוסטריה.
במקביל, המשיך מיזס לעסוק בתאוריה כלכלית ובשנת 1912 פרסם את המחקר המקיף הראשון שלו, "תאוריה של כסף ואשראי"[1] . המחקר העלה שתי תרומות חשובות בהדגימו את ישימותה של תורת הערך של מנגר לכסף ובהצגת תאוריית מחזור עסקים חדשה שגרסה שמשברים כלכליים נובעים מחישובים שגויים של ערך משאבים בגלל אינפלציה. מיזס הראה גם כי כסף אינו יכול להיות נייטרלי וכי הגדלה בכמות הכסף משפיעה תמיד גם על החלוקה מחדש.
בזמן מלחמת העולם הראשונה שימש מיזס קצין ארטילריה בצבא האוסטרו-הונגרי ומאוחר יותר כיועץ כלכלי למשרד המלחמה. הוא התנסה באופן אישי במציאות הסוציאליזם המלחמתי, אותו ניתח מאוחר יותר בתאוריית הסוציאליזם שלו ובדינאמיקה של התערבותיזם. בשנת המלחמה האחרונה מונה למשרת פרופסור ללא תשלום באוניברסיטה של וינה.
אחרי המלחמה הפך מיזס לפרק זמן קצר לחבר נספח של הממשלה הרפובליקנית החדשה של "אוסטריה הגרמנית" (שמה של אוסטריה עד ספטמבר 1919). הוא היה בעל הסמכות הראשי בתחומים כלכליים הנוגעים ליחסי חוץ. הישגו המעשי העיקרי באותה תקופה היה שכנועו של המנהיג הסוציאליסטי, אוטו באואר, חבר וסטודנט עמית לשעבר, לא לנסות לחולל הפיכה בולשביקית. הוא גם פרסם ספר שמסביר את התמוטטותה של אוסטרו-הונגריה במלחמה בשם "אומה, מדינה וכלכלה: תרומות לפוליטיקה ולהיסטוריה של זמננו"[2]. כאן, טוען מיזס כי האימפריאליזם הגרמני נבע מיישום כוח המדינה לפתרון בעיות הקהיליות הרב-לאומיות שהתקיימו בפרובינציות המזרחיות של גרמניה ואוסטריה.
בסתיו שנת 1919 כתב מיזס את מאמרו המפורסם ביותר, "חישוב כלכלי במדינות סוציאליסטיות". במאמר הוא טוען כי להנהגה סוציאליסטית אין כלים לחישוב שכלתני של משאבים – כלומר, חישוב כלכלי – וכי רק מחירי הכסף שבכלכלה קפיטליסטית (כלומר, חופשית) מאפשרים השוואת חלופות השקעה. שנתיים מאוחר יותר, הרחיב מיזס את טיעוניו ב"סוציאליזם"[3], שהשפיע על דור שלם של הוגים בתחום הכלכלה, ובמיוחד פרידריך האייק ווילהלם רופקה.
בראשית שנות העשרים של המאה העשרים נהנה מיזס מהשפעה על הרפורמות הכלכליות והפיננסיות באוסטריה, אך לא היה יכול למנוע את התגברות הויסות הממשלתי וההתדרדרות ההדרגתית במצב ענייני הכספים של אוסטריה. במאמרים כמו "אנטי מרקסיזם" משנת 1925 ו"התערבותיזם" משנת 1926 פיתח מיזס תאוריה חדשה על התערבותיזם, שהראתה כי התערבות ממשלתית פוגעת ביצרניות מעצם מהותה. תפישה זו מצאה את ביטויה בספר "ליברליזם"[4] משנת 1927.
לקראת סוף שנות העשרים החל מיזס להתעמק בהיבטים האפיסטמולוגיים של הכלכלה. הוא טען כי מדע הכלכלה אינו ניתן לאישוש או הפרכה באמצעות ניתוח של נתונים נצפים והוא למעשה מדע אפריורי כמו מתמטיקה, לוגיקה או גאומטריה. יתר על כן, כלכלה היא רק חלק מתחום חקר רחב יותר שאותו כינה בתחילה "סוציולוגיה" ומאוחר יותר "פרקסאולוגיה" – הגיון הפעולה האנושית. מחשבותיו הראשונות בתחום לוקטו ב"בעיות היסוד בכלכלה"[5] שיצא בשנת 1933.
הגירתו לשווייץ
בשנת 1934, הוזמן מיזס לכהן במחלקה ליחסים כלכליים בינלאומיים במכון למחקרים בינלאומיים בז'נבה. מיזס החליט להיעתר להצעה, אך שימר את קשריו על בסיס חלקי עם לשכת המסחר האוסטרית. בראשית שנת 1938 התחולל ה"אנשלוס", איחודה של אוסטריה עם גרמניה, וקשריו של מיזס עם וינה נותקו באחת. מאוחר יותר באותה שנה נישא מיזס למרגיט סרני (Sereny) (1890-25 ביוני 1993), אלמנה ממוצא יהודי, ילידת המבורג בגרמניה, שחקנית לשעבר, שבתה מנישואיה הראשונים לפרדיננד סרני, גיטה סרני הפכה לסופרת ידועה. לזוג פון מיזס לא נולדו ילדים.
פעילותו בארצות הברית
ביולי 1940 עזב מיזס את שווייץ כדי שלא להיתפס על ידי הגרמנים או להיות מוסגר אליהם על ידי הממשלה השווייצרית, ובאוגוסט אותה שנה הגיע לארצות הברית. תחילה הועסק מיזס בארצות הברית בלשכה הלאומית למחקר כלכלי, לאחר מכן עבד כיועץ לאגודת היצרנית הלאומית, ולבסוף הפך לפרופסור אורח באוניברסיטת ניו יורק ב-1945, שם הרצה בעשרים וחמש השנים שלאחר מכן. מיזס גם הרצה לפרקים באוניברסיטאות במקסיקו ובאוניברסיטת פלאנו בטקסס. בכל עבודותיו אלו לא היה מיזס מרצה מן המניין ומשכורתו שולמה על ידי גורמים פרטיים. בשנת 1946 הפך מיזס לאזרח אמריקאי.
בראשית שנות הארבעים כתב מיזס את "ממשלה כל-יכולה"[6], ניתוח של שורשי הטוטליטריזם הנאצי הנעוצים בעברה של גרמניה ואת "ביוקרטיה"[7], ניתוח של ההבדלים שבין בירוקרטיה לעסק יזמי. מאוחר יותר הוסיף פרק בשם "כאוס מתוכנן"[8] לספר "סוציאליזם"[3], שנימתו הייתה חריפה בהרבה מהנימה בגוף העבודה עצמה. שינוי זה בטון שיקף לא רק את גישתו המחריפה של מיזס לסוציאליזם, אלא גם את השבר החריף באסכולה האוסטרית, עם ניתוקה מוינה, ההתעלמות מרעיונות האסכולה ודחיקתם של ראשיה לשולי הממסד האקדמי או מחוצה לו. בשנים אלו היה מיזס שותף, יחד עם פרידריך האייק ואחרים, בכינון אגודת מונט פלרין, שנועדה לשמש מקום התכנסות להוגים תומכי חירות.
בארצות הברית הפך מיזס מעין מורה רוחני לתנועה הליברטריאנית שהחלה מנצה שם. הוא גם יצר קשרים קרובים עם האגודה לחינוך כלכלי, קרן ויליאם וולקר ומוסד ארהרד, שהעניקו לו את הגיבוי הארגוני והכספי שנדרש לפעולותיו.
השפעתו של מיזס הגיעה לשיאה בשנים שאחרי פרסום הגרסה האנגלית של המגנום אופוס שלו "פעילות אנושית"[9], כאשר הסמינר הפרטי שלו משך אליו מנהיגים אינטלקטואליים חשובים של הליברטריאניזם של אחרי המלחמה כמו מורי רותברד, הנס סנהולץ, ג'ורג' רייזמן, רלפ רייקו, לאונרד ליג'יו וישראל קירזנר.
באותן שנים, תחילת שנות החמישים, הקדיש מיזס מאמצים ניכרים למתקפה נמרצת על רעיונות מדינת הרווחה והרעיונות הקיינסיאניים. ב"דרך הביניים מובילה לסוציאליזם"[10] וב" כאבי מדינת הרווחה"[11] הוא תוקף את החשיבה לפיה ישנה דרך ביניים בין שוק חופשי וסוציאליזם. באותו ספר, בהערת אגב,[12] על ביוגרפיה של קיינס הוא חושף בו זמנית גם את התסכול הרעיוני נוכח הפופולריות לה זכו הרעיונות של קיינס, אף שהתימוכין להם היו קלושים בעיניו, וגם את הצד האישי של התסכול, כשקיינס - שבעיניו לא היה יותר מ"נער שעשועים" שטחי ולא מקורי - זוכה למנת תהילה גדושה. מיזס אפיין את קיינס נכונה כ"תסמין" ולא כגורם מהותי באסון הכלכלי של מדינת הרווחה. התסכול של מיזס, עם זאת, היה מהותי.
בספרו "The Agony of the Welfare State", שיצא בשנת 1953, כתב כי:
"רק עקב תאונה היסטורית הולאמו מערכות התחבורה בעוד המאפיות ומפעלי הרכב נותרו בידי ההון הפרטי. אילו המצב היה הפוך, הסוציאליסטים היו טוענים: 'ברור לגמרי שמאפיות ומפעלי מכוניות אינם משתלמים כלכלית כמו מסילות רכבת; הם מוצרים ציבוריים המספקים להמונים צרכים חיוניים. הכרח שיהיו בהם גירעונות, והמסים המתקבלים ממסילות הרכבת הרווחיות במיוחד צריכים לתת לממשלה את הכסף הנצרך כדי לכסות על הגירעונות האלה'".
בשנות השישים, ובמיוחד לקראת סופן, החל כוחו של מיזס תש. הוא המשיך לפרסם לפרקים מאמרים, אך הקדיש את עיקר אונו להמשך עבודתו כמרצה. הוא פרש מעבודתו באוניברסיטת ניו-יורק בשנת 1969, בגיל 88, ונפטר ארבע שנים אחרי כן.
אחרי מותו דאגה אשתו, מרגיט פון מיזס, לתרגום כתבי היד של מיזס שלא פורסמו מגרמנית ולהוצאתם לאור. מיזס כתבה אחרי מותו של בעלה את הספר "חיי עם לודוויג פון מיזס", המתאר את חייהם המשותפים. מאוחר יותר, נתנה מיזס את רשותה להקמת "מוסד מיזס", המציג את כלל כתביו של מיזס, לרכישה ולהורדה ועיון מקוונים.
עמדותיו עבודות מרכזיות
- 1912 – תאוריה של כסף ואשראי[1] – עבודתו החשובה הראשונה של מיזס. בעבודה זו משלב מיזס בין התאוריה המוניטרית ותאוריית התועלת הכללית. מיזס פיתח כאן תאוריית רגרסיה מוניטארית שבאמצעותה הראה כי כוח הקנייה של כסף ב"יום" מסוים נובעת מערכו ב"יום" הקודם. הליך זה ניתן לגלגול לאחור עד שמגיעים לערך הנובע באופן בלעדי מערך הכספי של סחורה כסחורה לא מוניטרית. משמע, שהכסף היה במקורו סחורה ככל סחורה אחרת. מיזס טוען כאן כי כסף יכול לנבוע רק מהשוק, ולא מהמדינה. עבודה זו כוללת גם דיון ב"חסכון כפוי" שהייתה לו השפעה ניכרת. הספר גם דן בהרחבה בכסף ובנקאות, מאחר שייעדו היה לשמש ספר בסיס ללימוד הנושא, כפי שאכן היה משך מספר עשורים לאחר כתיבתו. פרט מעניין הקשור במחקר הוא הביקורת שפרסם אודותיו ג'ון מיינרד קיינס שאפיין את המחקר, בין שאר מחמאות, כנעדר מקוריות. מאוחר יותר התברר כי קיינס לא יכול היה לשבח, לא כל שכן לגנות את הספר, כיוון שלא שלט בשפה הגרמנית בה נכתב. העבודה פורסמה במקור תחת השם "Theorie des Geldes und der Umlaufsmittel".
- 1919 – אומה, מדינה וכלכלה: תרומות לפוליטיקה ולהיסטוריה של זמננו[2] – עבודה זו מנתחת את המגמות האטטיסטיות באוסטריה ובגרמניה, שהיו הסיבות האמיתיות לחורבנן הכלכלי והצבאי במלחמת העולם השנייה. מיזס מפתח תורה של לאומנות המבוססת על מאבק של קבוצות אינטרסים שונות לגישה לשליטה במדינה, כשהקבוצה המנצחת מצליחה להבטיח לעצמה זכויות יתר על חשבון האחרות. ראויה לציון גם התנגדותו של מיזס להגבלות על הגירה והגנתו על זכויותיהם של מיעוטים פוליטיים. העבודה פורסמה במקור תחת השם "Nation, Staat und Wirtschaft: Beiträge zur Politick und Geschichte der Zeit"
- 1920 – חישוב כלכלי במדינות סוציאליסטיות[13]) – במאמר מפורסם זה שלו טוען מיזס כי במדינות בהן יש כלכלה סוציאליסטית ריכוזית לא ניתן לבצע חישוב כלכלי. ועדה מתכננת אינה יכולה לערוך חישובי עלויות מול תפוקה בלי שהעלויות תשקפנה ערכים סובייקטיביים של השחקנים הכלכליים. במאמר מיזס מצטט את אנריקו בארון ואת וילפרדו פרטו, ומפריך את הטענה הנפוצה שטיעונו נכשל משום שהתעלם מפתרונותיהם הקודמים לבעיית החישוב. חשיבות המאמר חורגת מהבעיות הבלתי ניתנות לפתרון שהוא חושף בכלכלה סוציאליסטית. המאמר גם מספק את הרציונל למערכת מחירים, שווקים חופשיים ואבטחת הקניין מפני פגיעה. פורסם במקור תחת השם "Die Wirtschaftsrechnung im Sozialistischen Gemeinwesen".
- 1922 – סוציאליזם[3] – בספר זה מרחיב מיזס את התאוריה שהציג בחישוב כלכלי[13] ומשיב למבקרי טיעונו. מיזס מנתח בהרחבה צורות שונות של התערבות בשוק ומבקר בחריפות מיוחדת את הסינדיקליזם, מערכת של חברות בשליטת עובדים ואיגודים השולטים בכלכלה. מיזס חורג כאן מדיון בענייני כלכלה בלבד ועוסק בדת, יחסים בין המינים, מקור הקניין ואתיקה. מיזס טוען, למשל, כי השקפות מטיפי הסוציאליזם מפרשות נכונה את הנצרות שאליה התייחס כפרימיטיבית, ורחש לה רק אהדה מעטה. העבודה פורסמה במקור תחת השם "Die Gemeinwirtschaft: Untersuchungen ber den Sozialismus"
- 1927 – ליברליזם[4] – בספר חריף ופוליטי זה טוען מיזס כי המדיניות הליברלית הקלאסית מייצגת את ניסיונו של האדם לעשות שימוש בכלי היחיד העומד לרשותו למאבק בשגיאה - ההיגיון. שוק חופשי לגמרי מעניק את הסיכוי הטוב ביותר לקיום יחסי שלום בין אומות. לטענתו, מדיניות של התערבות אינה אלא כלי ביד קבוצות במאבק כוח למנוע גישה לכוח מאחרות. מיזס קורא להגירה חופשית בין מדינות ולביטול הגבלות במדיניות הגירה ותומך, במקביל, בזכותה של כל קבוצת מיעוט להגדרה עצמית. העבודה פורסמה במקור תחת השם "Liberalismus".
- 1933 – בעיות היסוד בכלכלה[5] – בספר זה, המאגד בתוכו מאמרים שכתב מיזס החל מסוף שנות העשרים, מגבש מיזס בצורה ראשונית את הרעיונות הבסיסיים של ה"פרקסאולוגיה". הספר דן בצורה מקיפה בגישות האי-רציונליסטיות וההיסטוריציסטיות הרווחות באותה תקופה, כשהוא עומד על כך שכמעט בכל המקרים המניע המרכזי במערכת כלכלית הוא השאיפה להגדיל את הרווחה החומרית, ולא מניעים רומנטיים כאלו ואחרים. הספר פורסם במקור תחת השם "Grundprobleme der Nationalökomomie: Untersuchungen über Verfahren, Aufgaben und Inhalt der Wirtschafts- und Gesellschaftslehre"
- 1944 – ממשלה כל-יכולה: עלייתה של המדינה הטוטליטרית והמלחמה הטוטליטרית[6] – תיאור מפורט של עליית משטר הדיכוי בגרמניה, ששיאו (אך לא יסודו) ברייך השלישי. מיזס עומד על החשיבות ביצירת משטר זה ל"סוציאליזם של כורסה" ששלט בחשיבה הכלכלית והפוליטית במערכת האוניברסיטאית הפרוסית. העוינות לליברליזם הקלאסי פילסה את הדרך לאטטיזם. מיזס מדגים את המקבילות החשיבתיות של ההוגים הבולטים של העידן הביסמרקי והרייך הוילהלמיני עם הלאומנות התוקפנית של היטלר ומרעיו. פורסם במקור תחת השם "Omnipotent Government: The Rise of the Total State and Total War".
- 1949 – "פעילות אנושית" – גרסה מורחבת ומקיפה הרבה יותר של בעיות היסוד בכלכלה[5], בה פורש מיזס את רעיונות הפרקסאולוגיה ומראה כיצד התאוריה שלו נובעת באופן ישיר מהנחות יסוד אפריוריות והחלתן על מצבים כלכליים ממשיים. פורסם במקור תחת השם "Human Action: A Treatise on Economics"
- 1950 – דרך הביניים מובילה לסוציאליזם[10] – מתקפה רבתי נגד הרעיון שישנה דרך ביניים בין שוק חופשי וסוציאליזם. הצעדים המתערבים בכלכלה אינם יכולים לעבוד בשום מקרה ותומכיהם חייבים או לזנוח אותם או להוסיף עוד ועוד בקרות, דבר שיוביל בסופו של דבר לשליטת המדינה בכלכלה. העבודה פורסמה במקור תחת השם "Middle-of-the-Road Policy Leads to Socialism"
- 1956 – המנטליות האנטי קפיטליסטית[14]– מסה חריפה על המנטליות האנטי-קפיטליסטית במערב, ובמיוחד בארצות הברית. מיזס מסביר כי היזם תלוי בצרכן-הריבון, משום שייצור המוני קפיטליסטי אינו יכול להתקיים בהיעדר צרכן היכול לרכוש את המוצרים הללו. העבודה פורסמה במקור תחת השם "The Anti-Capitalistic Mentality".
- - ממשלה עולמית - לודוויג התבטא באופן מורכב ביחס לרעיון 'ממשלה עולמית'; מחד כתב לודוויג על האפשרות שתקום 'ממשלה עולמית' ש"תהיה מסוגלת להבטיח לאומות את השלום שהן דורשות". מאידך, לודוויג תמך בקיום 'אומות' וסבר שחירות במובנה הליברלי יכולה להתקיים גם ללא 'ממשלה עולמית'[15].
בשנת 1996 הכלכלן הליברטריאני האמריקאי ריצ'רד אבלינג ואשתו, אנה, הצליחו להשיג מארכיון שהיה עד אז סודי במוסקבה צילומים של 10,000 מסמכים וכתבים של לודוויג פון מיזס שנבזזו מדירתו על ידי הנציונל-סוציאליסטים ובסוף המלחמה הגיעו לידי הצבא הסובייטי. כך אבלינג הצליח בין השאר, לשחזר גם תולדות משפחת פון מיזס בגליציה ובווינה.
ביקורת
ההיסטוריון הכלכלי ברוס קאלדוול מציין כי כבר באמצע המאה ה-20, עם עליית הפוזיטיביזם והקיינסיאניזם, נחשב מיזס בעיני רבים כארכיטיפ של הכלכלן ה"לא-מדעי". בסקירתו משנת 1957 על ספרו "המנטליות הקפיטליסטית", האקונומיסט מבקר את מיזס: "לפרופ' מיזס יש מוח אנליטי מופלא ותשוקה ראויה לחירות, אבל כחוקר הטבע האנושי הוא גרוע וריק, ורמת טיעוניו נמצאים בסטנדרטים נמוכים". הפרשן השמרני וויטאקר צ'יימברס פרסם סקירה שלילית דומה של הספר הזה ב"National Review", וחלק על התזה של מיזס כי הסנטימנט האנטי-קפיטליסטי מושרש ב"קנאה".
בראיון משנת 1978 אמר פרידריך האייק על ספרו של מיזס סוציאליזם:
"בהתחלה כולנו הרגשנו שהוא מגזים להחריד ואפילו מדבר בנימה פוגענית. אתה מבין, בהתחלה הוא פגע בכל הרגשות העמוקים ביותר שלנו, אבל בהדרגה הוא כבש אותנו בחזרה, על אף שבמשך לא מעט זמן למדתי שהוא בדרך כלל צודק במסקנות שלו, למרות שלא הייתי מסופק לגמרי מהטיעונים שלו."
הכלכלן מארי רות'בארד, שלמד תחת מיזס, הסכים שהוא בלתי מתפשר, אבל הסכסוכים לאורך השנים הוסיפו לשחיקתו. לדבריו, מיזס היה "מתוק להפליא, חיפש ללא הרף עבודות מחקר עבור סטודנטים, אדיב ללא הפסקה, ולעולם לא היה מריר בנוגע לאפליה שזכה מידי הממסד הכלכלי של זמנו".
הספר של מיזס "ליברליזם" אשר יצא ב-1927 לא קיבל תשומת לב גדולה פרט להערותיו על הפשיזם. המרקסיסטים הרברט מרכוזה ופרי אנדרסון, כמו גם הסופר הגרמני קלאוס-דיטר קרוהן, ביקרו את מיזס על שסיפק אישור לפשיזם האיטלקי, בייחוד על דיכוי הגורמים השמאלניים שבו.[16]
מיזס כתב בספרו "ליברליזם":
אין להכחיש כי הפשיזם ותנועות דומות המכוונות להקמת דיקטטורות מלאות בכוונות הטובות ביותר, וכי התערבותן הצילה את התרבות האירופית. "זכות" זו תישאר עימו לנצח לאורך ההיסטוריה. אבל למרות שמדיניותו הביאה ישועה כרגע, היא לא מהסוג אשר יכול להבטיח הצלחה בהמשך. הפשיזם היה מאולץ. להציגו כמשהו אחר יהיה שגיאה קטלנית."[17]
הביוגרף של מיזס, יורג גואידו הולסמן, טוען כי מבקרים שמציעים כי מיזס תמך בפשיזם הם "אבסורדים", שכן הוא מציין שהציטוט המלא של מיזס מתאר את הפשיזם כמסוכן. הוא מציין כי מיזס חשב שזו "טעות קטלנית" לחשוב שהפשיזם הוא יותר מאשר סתם "חירום מאולתר" נגד האיום הקומוניסטי והסוציאליסטי, כפי שהודגם על ידי הבולשביקים ברוסיה. אחרי מותו של מיזס, ציטטה אלמנתו קטע שכתב הכלכלן בנימין אנדרסון (השייך גם הוא לאסכולה האוסטרית):
"תכונותיו הבולטות ביותר היו כנותו הבלתי גמישה, וישירותו הבלתי-מהססת. הוא מעולם לא נכנע. הוא תמיד הביע בחופשיות את מה שנראה לו נכון. אילו היה מוכן לדכא או רק לרכך את ביקורתו על מדיניות פופולרית אך חסרת אחריות, היו מוצעות לו העמדות והתפקידים המשפיעים ביותר. אבל הוא מעולם לא התפשר."
ראו עוד
מקורות
- Richard Ebeling - article at the Austrian Colloqium at NY University, 6/12/2004
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: לודוויג פון מיזס |
- אתר מכון מיזס
- מיזס ישראל
- ספרות אוסטרית של לודוויג פון מיזס, באתר "מיזס ישראל"
- לודוויג פון מיזס, באתר מידה
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 תאוריה של כסף ואשראי באתר Library of economics and liberty
- ^ 2.0 2.1 אומה, מדינה וכלכלה: תרומות לפוליטיקה ולהיסטוריה של זמננו באתר Mises Institute
- ^ 3.0 3.1 3.2 Socialism: An Economic and Sociological Analysis באתר Mises Institute
- ^ 4.0 4.1 Liberalism: In the Classical Tradition
- ^ 5.0 5.1 5.2 Epistemological Problems of Economics
- ^ 6.0 6.1 Omnipotent Government: The Rise of the Total State and Total War
- ^ בירוקרטיה, משנת 1944
- ^ כאוס מתוכנן
- ^ פעילות אנושית
- ^ 10.0 10.1 Middle-of-the-Road Policy Leads to Socialism
- ^ Economic Freedom and Interventionism
- ^ פרק 30
- ^ 13.0 13.1 חישוב כלכלי במדינות סוציאליסטיות
- ^ המנטליות האנטי קפיטליסטית, (גרסה עברית כאן)
- ^ אריאל ליכטרמן, "לאומיות של חירות ולאומיות של כפייה", השילוח 8, פברואר 2018
- ^ Ralph Raico, Ralph Raico, "Mises on Fascism, Democracy, and Other Questions, Journal of Libertarian Studies (1996) 12:1 pp. 1–27
- ^ לודוויג פון מיזס, 10 המוקדש לפשיזם, ליברליזם, מכון לודוויג פון מיזס, 1927. (באנגלית)