דיקטטורה של הפרולטריון

דיקטטורה של הפרולטריון הוא מושג שטבעו קרל מרקס ופרידריך אנגלס בספרם המניפסט הקומוניסטי^[1].

משמעות המושג, שמופיע במחשבה המרקסיסטית והקומוניסטית, הוא שליטה בלעדית של מעמד הפועלים על השלטון ועל אמצעי הייצור.

את המונח יש להבין על רקע תפיסתם של מרקס ואנגלס את ההיסטוריה האנושית. הם כותבים: כל המעמדות הקודמים שכבשו את השלטון ניסו להבטיח את מעמדם החברתי, בכפותם על החברה כולה את תנאיי ניכוסם... כל התנועות עד כה היו תנועת של מיעוטים למען מיעוטים. התנועה הפרולטרית היא תנועתו העצמאית של הרוב המכריע ולמען הרוב המכריע.

ובמקום אחר במניפסט: "כשיתבטלו ההבדלים המעמדיים במהלך ההתפתחות, וכל הייצור ירוכז בידי העובדים המאוגדים, יאבד השלטון הציבורי את האופי המדיני שלו. השלטון המדיני הוא... שלטונו המאורגן של מעמד מסוים לדיכוי מעמד אחר. כאשר הפרולטריון מתאחד למעמד תוך מאבקו בבורגנות, כאשר הוא קונה לעצמו על-ידי מהפכה עמדה של מעמד שליט ומבטל בכוח בתוקף היותו מעמד שליט, את יחסי-הייצור הישנים - הרי בזה האופן הוא מבטל את תנאיי הקיום של הניגוד המעמדי, מבטל את המעמדות בכלל, ובכך - את שלטונו-הוא בתור מעמד." ולכן לקראת סוף המניפסט הם כותבים: "הקומוניסטים פועלים בכל מקום למען קשרים והבנה בין המפלגות הדמוקרטיות של כל הארצות".

מרקס טען שבמדינות הבורגניות ישנה "דיקטטורה של הבורגנות": גם אם יש בהן דמוקרטיה היא משרתת רק את בעלי-ההון, מכיוון שכל המערכת הפוליטית דואגת לחיזוק העשירים: למשל, בשל חוקי הבחירות ועלויות הפרסום חסרי אמצעים לא יכולים להתמודד שווה בשווה מול בעלי ההון, ובשל חוקי הקניין הליברליים, לא ניתן לשנות את מבנה הבעלות על אמצעי הייצור. בניגוד לדיקטטורה של הבורגנות, הדיקטטורה של הפרולטריון, שאמורה, לפי מרקס, לקום אחרי מהפכה סוציאליסטית, תהיה דמוקרטיה פועלית. לדוגמה, עובדי מפעל ייבחרו את מנהליו. כמו כן, בדיקטטורה של הפרולטריון העובדים ייקבעו את מוסדות השלטון. על פי מרקס, הדיקטטורה של הפרולטריון היא השלב האחרון בדרך לקומוניזם, שהוא "הדמוקרטיה של הפרולטריון", בו כבר אין שלטון מרכזי.