גיטה סרני
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. גיטה סרני (באנגלית: Gitta Sereny; 13 במרץ 1921 – 14 ביוני 2012) הייתה ביוגרפית, היסטוריונית ועיתונאית חוקרת אוסטרית-בריטית שהתפרסמה בזכות הראיונות שקיימה עם דמויות ידועות לשמצה והתחקירים שביצעה עליהן, כולל מרי בל, שהורשעה בשנת 1968 בהריגת שני ילדים כשהיא עצמה הייתה ילדה, ופרנץ שטנגל, מפקד מחנה ההשמדה טרבלינקה.
סרני נולדה וגדלה באוסטריה, וחיברה חמישה ספרים, ביניהם The Case of Mary Bell: A Portrait of a Child Who Murdered (המקרה מרי בל: דיוקה של ילדה שרצחה, 1972) ו-Albert Speer: His Battle with Truth (אלברט שפר: מאבקו עם האמת, 1995).
סרני זכתה בפרס דאף קופר ובפרס הזיכרון של ג'יימס טייט בלאק על ספרה על אלברט שפר בשנת 1995, ובפרס סטיג דגרמן בשנת 2002. היא מונתה למפקדת מסדר האימפריה הבריטית בשנת 2004 לשירותי עיתונות.
ביוגרפיה
סרני נולדה בווינה שברפובליקה האוסטרית הראשונה בשנת 1921. אביה היה אריסטוקרט פרוטסטנטי הונגרי, פרדיננד סרני, שמת כשהייתה בת שנתיים. אמה הייתה שחקנית לשעבר מהמבורג, מרגיט הרצפלד, בעלת רקע גרמני. [1] אביה החורג של גיטה סרני היה הכלכלן לודוויג פון מיזס. [2]
כשהייתה בת שלוש עשרה, מסע הרכבת שלה לפנימייה בבריטניה התעכב בנירנברג, שם השתתפה באחד ממפגשי נירנברג השנתיים של המפלגה הנאצית. לאחר שכתבה על העצרת בתור משימה שקיבלה בכיתתה, קיבלה לקריאה את "מיין קאמפף" מהמורה שלה, כדי להבהיר לה מה ראתה שם. לאחר ההשתלטות הנאצית על אוסטריה בשנת 1938 עברה לצרפת, שם עבדה עם יתומים במהלך הכיבוש הגרמני עד שנאלצה להימלט בגלל הקשר שלה להתנגדות הצרפתית. [3]
לאחר מלחמת העולם השנייה עבדה במנהל הסיוע והשיקום של האו"ם עם פליטים בגרמניה הכבושה בידי בעלות הברית. בין משימותיה היה איחוד ילדים שנחטפו על ידי הנאצים כדי לגדל אותם כ"ארים", עם משפחותיהם הביולוגיות. לעיתים זו הייתה חוויה טראומטית כי הילדים לא תמיד זכרו את משפחתם המקורית, אך כאשר ליוותה קבוצה של ילדים כאלה ברכבת בחזרה לפולין היא ראתה את האושר שחוו בני המשפחה המקוריים עם שיקום הילדים.[4]
היא נכחה במשפטי נירנברג במשך ארבעה ימים בשנת 1945 כמשקיפה וכאן ראתה לראשונה את אלברט שפר שעליו תכתוב מאוחר יותר את הספר Albert Speer: His Battle with Truth (אלברט שפר: הקרב שלו עם האמת). על ספר זה זכתה בפרס ג'יימס טייט בלאק לשנת 1995. הספר עובד מאוחר יותר על ידי דייוויד אדגר כמחזה בשם "אלברט שפר", אותו ביים טרבור נאן בתיאטרון הלאומי בשנת 2000. [5]
סרטי נישאה לדון האנימן בשנת 1948 והם עברו ללונדון. האנימן (שמת ב-1 ביוני 2011) היה צלם שעבד בין השאר בפרסומים לווג, דיילי טלגרף וסאנדיי טיימס. הכרזה של צ'ה גווארה על רקע אדום [6] (1968) היא אחת היצירות הידועות ביותר שלו.
מאמצע שנות ה-60 ולאורך כל שנות השבעים כתבה סרני בהרחבה במגזין The Daily Telegraph בניהולו של ג'ון אנסטיי. מאמריה עסקו לעיתים קרובות בצעירים, בשירותים חברתיים, בילדים וביחסיהם עם הוריהם והחברה. התמקדותה בנושאי כתיבה אלה הובילה אותה לסקר את משפטה של מרי בל בת ה-11 (שנמצאה אשמה ברצח שני ילדים) והובילה אותה לכתיבת ספר המחקר הראשון שלה בנושאים אלה.
תביעת דיבה של דייוויד אירווינג
מכחיש השואה הבריטי דייוויד אירווינג יזם תביעת לשון הרע נגד סרני וגרדיאן מדיה גרופ עקב שתי סקירות באובזרבר, בהן טענה כי זייף בכוונה תיעוד היסטורי בניסיון לשקם את תדמיתם של הנאצים. אירווינג רחש איבה אישית כלפי סרני, אותה הוא מכנה "ציידת הנאצים המצומקת", על כך שהצליחה להפריך את טענותיו מאז פרסום ספרו Hitler's War (מלחמתו של היטלר). בשנת 1977 בדקה סרני את המקור שציין אירווינג בשל טענתו כי היטלר לא ידע דבר על הפתרון הסופי, ולכן לא יכול היה להורות על כך. היא גילתה שאירווינג התעלם מסייג שהיה סותר את טענתו. "אני מכירה הרבה מאותם אנשים כמוהו, שהיו בחוגיו של היטלר", אמרה סרני. "זה מפחיד. הוא אומר שאנחנו שואבים מאותו מקור מידע. ההבדל הוא שהוא אוהב את מקור המידע הזה, ואני לא. . . יש לדעתי ייאוש בכל זה". התיק לא הגיע לבית המשפט, אך העלות של קבוצת גרדיאן מדיה בהכנת ההגנה המשפטית שלה הסתכמה ב-800 אלף ליש"ט. [7]
כתיבה
ספרים
The Case of Mary Bell (המקרה של מרי בל) פורסם בשנת 1972 לאחר משפטה של מרי בל. בספר ראיינה סרני את משפחתה, את חבריה ואת אנשי המקצוע שעסקו בטיפול במרי בל במהלך משפטה. ספר זה נערך על ידי דיאנה אתיל שלימים ערכה את ספרה של סרני Into That Darkness (לתוך האפלה ההיא).
Into That Darkness, שנכתב גם הוא בעקבות כתבה ראשונית במגזין "טלגרף", בחן את אשמתו של פרנץ שטנגל, מפקד מחנות ההשמדה טרבלינקה וסוביבור. [8] היא בילתה 70 [9] שעות בראיונו בכלא וכשסיימה הודה לבסוף באשמתו. הוא מת מהתקף לב כעבור 19 שעות.
Albert Speer: His Battle with Truth (אלברט שפר: מאבקו עם האמת, 1995) הוא ביוגרפיה של אלברט שפר, שר החימוש הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה. בספר, המבוסס על מחקר ושורת ראיונות עם שפר, בוחנת סרני כמה ידע שפר על השואה. במהלך משפטי נירנברג ניצל שפר מגזר דין מוות, כשטען בעקביות כי לא ידע דבר על השואה. עם זאת, סרני מסיקה ששפר ידע, על סמך מכתב שכתב לקהילה היהודית בדרום אפריקה לאחר המלחמה, ועל סמך העובדה שעוזרו הקרוב השתתף בוועידת ואנזה (שם עובדו פרטי רצח העם של היהודים) ולא יכול היה שלא להודיע לו על ההליכים.
בשנת 1998, ספרה השני השני של סרני על מרי בל, Cries Unheard (קריאות שאינן נשמעות), [10] עורר מחלוקות בעיתונות הבריטית מכיוון שחלקה את דמי ההוצאה לאור, שקיבלה מהוצאת מקמילן, עם מרי בל עקב שיתוף הפעולה בכתיבת הספר. סרני זכתה בתחילה לביקורת [11] בעיתונות הבריטית ועל ידי ממשלת בריטניה, למרות שהספר הפך במהירות לטקסט סטנדרטי עבור אנשי מקצוע העובדים עם ילדים בעייתיים.
סרני כתבה על ספרה האחרון, The German Trauma (הטראומה הגרמנית, 2002): "תשעה עשר הפרקים בספר זה, כולם עוסקים באופן אינטימי בגרמניה לפני, במהלך ומאז תום הרייך השלישי, ומתארים פחות או יותר ברצף את מה שראיתי ולמדתי ממנו מ-1938 עד 1999, ובכך כמעט לאורך תקופת חיים שלמה". [12]
מוות
גיטה סרני נפטרה ב-14 ביוני 2012 בגיל 91 כשהייתה בבית החולים אדדנברוק, קיימברידג', לאחר מחלה ממושכת. [13]
ביבליוגרפיה
בין כתביה:
- Into That Darkness: from Mercy Killing to Mass Murder, a study of Franz Stangl, the commandant of Treblinka (1974, second edition 1995)
- The Invisible Children: Child Prostitution in America, West Germany and Great Britain (1984)
- Albert Speer: His Battle with Truth (1995, 1996 paperback)
- Cries Unheard: The Story of Mary Bell (1998)
- The German Trauma: Experiences and Reflections, 1938-2001 (2002)
הערות שוליים
- ^ Schoenfeld, Gabriel (23 בדצמבר 2001). "Into That Darkness, Again". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ The legacy of Ludwig Von Mises by Peter J. Boettke, Peter T. Leeson, p. xiv
- ^ "Gitta Sereny : The German Trauma - Spike Magazine".
- ^ Lynn H. Nicholas, Cruel World: The Children of Europe in the Nazi Web p 511 מסת"ב 0-679-77663-X
- ^ "Albert Speer - Productions". National Theatre. אורכב מ-המקור ב-16 ביוני 2012. נבדק ב-2012-06-18.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mandy Honeyman (2 ביולי 2006). "Don Honeyman with the 1st Che poster he created | Flickr - Photo Sharing!". Flickr. נבדק ב-2012-06-18.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tim Adams (24 בפברואר 2002). "Memories are made of this". The Observer. נבדק ב-28 בספטמבר 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Neild, Barry. "Gitta Sereny dies at 91", The Guardian, 18 June 2012.
- ^ Sereny, G. (1983). Into that darkness. 1st ed. New York: Vintage Books, p.14.
- ^ "Newsmakers | April: Gitta Sereny". BBC News. 1998-12-22. נבדק ב-2012-06-24.
- ^ "BBC News | UK | Gitta Sereny: Biographer with bite".
- ^ The German Trauma pp xi Introduction by Gitta Sereny
- ^ Cahal Milmo (2012-04-30). "Veteran journalist Gitta Sereny dies age 91 - News - People". The Independent. נבדק ב-2012-06-18.
קישורים חיצוניים
- BBC biography
- Interview in Spike Magazine
- Stolen Children by Gitta Sereny
- Review of Albert Speer: His Battle with Truth in Foreign Affairs
- Two half-hour ABC interviews with Sereny about Speer and Mary Bell
- 1998 Interview with Gitta Sereny In the Psychiatrist's Chair, BBC, 21 June 2014
- My Years with Ludwig von Mises, Margit von Mises. Arlington House Publishers, NY. 1976 5 August 2014
32327088גיטה סרני