לאס מדולס
 | |
| מראה פנורמי של לאס מדולס | |
| מדינה |
 ספרד |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1997, לפי קריטריונים 1, 2, 3 ו-4 | |
| קואורדינטות | 42°27′42″N 6°45′45″W / 42.461667°N 6.7625°W |
.JPG)
לאס מדולס (בספרדית: Las Médulas) הוא אזור נופי שנוצר כתוצאה מפעילויות כריית זהב קדומות של הרומאים. האזור שוכן סמוך לכפריר באותו שם במחוז לאון (ספ') בקהילה האוטונומית קסטיליה ולאון בספרד. האתר נחשב כמכרה הזהב הגדול ביותר בכל האימפריה הרומית בשיטת הכרייה בשטח פתוח.[1]
עבודות ההנדסה שבוצעו לצורך מיצוי המינרל אמורות היו לשנות את הסביבה הטבעית, אך הביאו לנוף של חולות אדמדמים, שכיום מכוסים בחלקם בצמחייה של ערמונים (אנ') ואלונים. לכן הוא נחשב ל"נוף תרבותי" (Cultural Landscape), והוא מכונה "פארק תרבותי" (Cultural Park).
בשל החשיבות הארכאולוגית של סביבה זו היא הוכרזה "אתר בעל עניין תרבותי של ספרד" (Bien de Interés Cultural) בשנת 1996, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1997 ו"מונומנט טבעי של ספרד" (Monumento natural) בשנת 2002.
היסטוריה
לאס מדולס היה במקור מכרה זהב רומאי פתוח, אם כי עמים ילידים טרום-רומאיים כבר ניצלו את האתר. אין ספק שהרומאים החלו להפעיל את המכרה בתקופת הקיסר אוגוסטוס, שניהל באופן אישי את מרבית מסעי המלחמה שבין השנים 26 ל-19 לפנה"ס. וכבש באופן סופי את העיירות בצפון חצי האי האיברי.
אין קשר בין שם המקום להר מדוליו (Monte Medulio), האתר שבו ביצעו הלוחמים בני שבט הקנטבריאנים התאבדות המונית על מנת שלא ליפול בשבי בשלהי המלחמות הקנטבריות עם האימפריה הרומית. מיקומו של הר זה אינו ידוע.
פליניוס הזקן, שבצעירותו היה מנהל המכרות, מספר כי בכל שנה הופקו 20,000 ליברות של זהב.[2] אם לוקחים בחשבון את 250 שנות הניצול האתר מגיעים להערכה של 5,000,000 ליברות זהב. על פי נתוני הפרופסור והארכאולוג אנטוניו גרסיה ביידו (Antonio García Bellido), כמות האדמה שפונתה מהאתר מגיעה ל-500 מיליון מטרים מעוקבים, אשר בחישוב תשואה ממוצעת של 3 גרם זהב לטונה של אדמה מביאה לכמות של 1,635,000 קילוגרם. עם זאת, מחקרים אחרים מצמצמים משמעותית את הנתונים הללו, בהתחשב בכך שבמשך 200 השנים בהן פעלו המכרות, הושג ייצור שנתי ממוצע של פחות מ-25 קילוגרם, ולכן הנתון הסופי היה פחות מ-5,000 קילוגרם.
באשר למספר העובדים באתר, פליניוס כותב על 60,000 עבדים משוחררים. מחקרים מודרניים, המבוססים על כמות האדמה שפונתה, מדברים על 10,000 או 20,000 איש, כשהם סופרים גם ספקים, שומרים וכו'. פליניוס מעיר בכתביו על העבודה הקשה: "זה פחות פזיז לחפש פנינים וארגמן בתחתית ים מאשר להוציא זהב מאדמות אלה".
מקור השם
בין המומחים קיימת התיאוריה שלפיה מקור השם מהשם המסורתי שניתן לערימה של קש, הנפוצה מאוד באזור. בדיאלקט המסורתי של אזור אל ביירסו (ספ'), שבו נמצא לאס מדולס, שעדיין נמצא בשימוש, יש מילים כמו מדה (meda), ערימה חרוטית, ומדאר (medar), ערימת הדשא, כמו גם מדיירו (medeiro), שלדברי פרופסור חסוס גרסיה אי גרסיה הם "קרובי משפחה" של המילה מדאנו (Medano), בספרדית קסטילית (דיונה), המגיעים, לדבריו, מהמילה הלטינית "מטה" (meta). מחברים אחרים מייחסים את השם למילה אחרת בלטינית (מטלה, metalla). אף על פי כן, לדעה כי השם בא מהר מדוליו (Mons Medulius) יש תומכים רבים בקרב המומחים.
שיטת ההפקה
באזור שאנו מכירים כיום כלאס מדולס היו כמה גורמים שסייעו להפקת זהב: אלה היו אדמות סחף עם אבק זהב; היו הרבה מים ומספיק שיפוע כדי להשתמש בהם ככוח הידראולי; והיו מדרונות מתונים לעבר הנהר סיל ששימש כתעלת ניקוז.
שיטת ההפקה הייתה מכונה בלטינית "Ruina montium" (הריסת ההר). המים מנחלי ההרים היו מנותבים ומוטים אל פסגת ההר בו חופרים. ההר היה מחורר ברשת מתוכננת של מנהרות, והמים היו משוחררים דרכם. כוח המים הרס את ההר וגרר את אדמות הזהב לאגני השקעה. המערכת ההידראולית של לאס מדולס היא המרהיבה ביותר מבין הידועות, בגלל כמות המים ששימשה למטרה והאורך והמספר הגדול של תעלותיה. המסלול כולו הזה ידוע, וניתן לבקר בחלקו בלוויית מדריך.
אחת ממערכות המים התבססה על האזור מצפון-מזרח להר טלנו (Teleno, 2,188 מטרים). מגובה 2,000 מטרים מצטבר שלג שלאחר שהוא נמס זורם לנחל קאבו (Río Cabo), יובל של הנהר קבררה (Río Cabrera), אשר בתורו הזין את שבע התעלות, הגובלות בהר, שהגיעו לבריכות ההפקה. לערוצים אלה, שאורכם הכולל מוערך בכ-300 קילומטרים, יש שיפוע של בין 0.6 ל -1%. הרוחב הוא 1.28 מטר, למעט בעקומות, 1.60 מטרים, ועומקם הוא 90 סנטימטרים. בניית תעלות אלה, שבחלקים מסוימים עוברות מתחת לסלע בצורת מנהרה, הייתה, ללא ספק, העבודה הקשה והיקרה ביותר של המבצע.
לאחר מכן, המים מהתעלות הגיעו לכמה בריכות שנבנו על ידי פילוס וחפירת השטח. האדמה שנחפרה נערמה סביב ויצרה מדרונות. לבריכות אלה היו שערים להפצת המים.
התפתחות סביבת הנוף
הכרייה פסקה במאה השלישית, הצמחייה המקומית השתלטה על המקום שוב: אלונים, קיטיסוס רתמי (Cytisus scoparius), Genista tridentata, אלון הגלעין (Quercus ilex) וצינית אירופית (Ilex aquifolium). במקביל התרחב גידול עץ הערמון, מתוכו ניתן לראות כיום פרטים רבים בפארק, חלקם בני למעלה ממאה שנים. כל זה הביא להופעתה של סביבה מרהיבה המאופיינת בתצורות הקרקע יוצאות הדופן, שנוצרו על ידי חולות אדמדמים המשולבים בצורה מושלמת עם הצמחייה.
עולם החי של האזור בימינו כולל חזיר בר, אייל הכרמל, חתול בר וכו'. באשר לעופות, ישנם יותר ממאה מינים, השוכנים בעיקר במדרון נהר הקבררה. בסביבת אגם קרוסדו (Lago de Carucedo), שעל פי המסורת נוצר על ידי מים עומדים ששימשו להפקת הזהב, צומחים מגוון סחלבים שפרחיהם מדמים דבורים כדי למשוך חרקים בדרך זו ולהקל על ההאבקה. ציפורים אוכלי חרקים בולטים ביערות לגדות הנהר.[3]
בשנת 1997 הכריז אונסק"ו על אתר המורשת העולמית לאס מדולס, כולל האזור העיקרי של מכרה הזהב והסייגים מסביבות היישובים בלואוטה (Balouta), ואלדבריה (Valdebría) וירס (Yeres). משלחת תאילנד התנגדה להחלטה, בהתחשב בכך שהאתר הוא תוצאה של הפעילות ההרסנית של האדם וכי ההחלטה פוגעת בעקרון של הגנת הסביבה. גרמניה ופינלנד הסכימו עם עמדה זו.
שבילים ואתרים מעניינים
.jpg)
- שביל ואליניאס (Senda de las Valiñas, 4 קילומטרים):
- לה קואבונה (La Cuevona)
- לה אנקנטדה (La Encantada)
- שביל רייריגו (Senda Reirigo, 5.5 קילומטרים)
- שביל ההיקף (Senda perimetral, 5.7 קילומטרים)
- שביל המנזרים (Senda de los conventos, 4.5 קילומטרים)
- נקודת התצפית אוריאן (Mirador de Orellán). אל נקודת התצפית אפשר להגיע משביל ואליניאס או משביל ההיקף.
- מנהרת אוריאן (Galería de Orellán). מנהרה שדרכה הזרימו מים, באורך של כ-100 מטרים שנחפרה בלאס מדולס. הגישה אליה מנקודת התצפית אוריאן.[4]
נתיב המדולייאס
נתיב המדולייאנס (Ruta de las Medulillas) מתחיל בכפריר אוריאן (Orellán), שבו יש מצודה רומאית, וממנו מוביל שביל אל נקודת התצפית אוריאן, שאליה אפשר להגיע ברכב. המשך הנתיב מתבצע ברגל בשביל הגובל בהר פלאסיאס (monte Placias, 1025 מעל גובה פני הים) לקמפו דה לה ברניה (Campo de la Braña), משם יורד השביל לחפירות מדולייאס במערות רייריגו (Cuevas de Reirigo) או למערת צ'אירה (Cueva de la Chaira) שאורכה יותר מ-250 מטרים. השביל מוביל למזלג לאס פדריסס (Las Pedrices, "המדרגות"), משם חוזרים לכפריר לאס מדולס. בנוסף, לצד אותה נקודת תצפית יש כמה מנהרות שניתן לבקר בהן.
סיכונים לאתר
בקרבת מקום נמצאת מחצבה, שאף שהוכרזה כבלתי חוקית בשנת 2008, המשיכה לפעול, נכון לשנת 2014.[5]
לקריאה נוספת
- Lewis, P. R. and G. D. B. Jones, Roman gold-mining in north-west Spain, Journal of Roman Studies 60 (1970): 169-85
- Jones, R. F. J. and Bird, D. G., Roman gold-mining in north-west Spain, II: Workings on the Rio Duerna, Journal of Roman Studies 62 (1972): 59-74.
- Domergue, C. and Hérail, G., Conditions de gisement et exploitation antique à Las Médulas (León, Espagne) in L'or dans l'antiquité: de la mine à l'objet, B. Cauuet, ed., Aquitania Supplement, 9 (Bordeaux 1999): 93-116.
- Journeys Through European Landscapes/Voyages dans les Paysages Européens. COST-ESF, Ponferrada: 101-104.
- Pipino g. "Lo sfruttamento dei terrazzi auriferi nella Gallia Cisalpina. Le aurifodine dell'Ovadese, del Canavese-Vercellese, del Biellese, del Ticino e dell'Adda". Museo Storico dell'Oro Italiano, Ovada 2015
קישורים חיצוניים
Las Médulas (UNESCO/NHK), סרטון באתר יוטיוב (באנגלית)- Roman Gold Mines of Las Médulas - UNESCO World Heritage Site, סרטון באתר יוטיוב (באנגלית)
- Roman gold mine of Las Medulas - WORLD HERITAGE, סרטון באתר יוטיוב צילומים של האתר באמצעות רחפן
- כל הקישורים להלן בספרדית
הערות שוליים
