ארכיון איי הודו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקתדרלה, המצודה וארכיון איי הודו בסביליה

אתר מורשת עולמית
ארכיון איי הודו (צד ימין)
ארכיון איי הודו (צד ימין)
ארכיון איי הודו (צד ימין)
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1987, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 6
מדינה ספרדספרד ספרד

הארכיון הכללי של איי הודוספרדית: El Archivo General de Indias, "אל אַרצִ'יווֹ חֶנֶרַל דֶה אִינְדִיַאס") הוא מאגר מסמכים השוכן בקאסה לונחה דה מרצ'דרס, רובע המסחר העתיק של סביליה, ומכיל מסמכים יקרי ערך שבהם מתוארת ההיסטוריה של האימפריה הספרדית באמריקה ובפיליפינים.

מעצב הבניין היה האדריכל חואן דה הררה, וסגנון הבנייה הוא דוגמה ספרדית-איטלקית לאדריכלות הרנסאנס. הבניין ותכולתו הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1987, ביחד עם קתדרלת סביליה ומצודת סביליה (האלקאזאר).

שמו של הבניין שאוב מהתקופה בה האמינו כי מסע מערבה יביא את החוקרים להודו והגוף שנקרא "el Real y Supremo Consejo de Indias" מונה לטפל בכל נושאי האימפריה הספרדית. בפועל אין בבניין מסמכים הקשורים להודו.

היסטוריה

הבניין, הכולל שתי קומות, מקיף פטיו מרכזי גדול. החלונות שקועים בתוך הקיר החיצוני ובין שני פילסטרים שטוחים, ומעל כל אחד מהם יש חופת אבן. הבניין מוקף במעקה, ובפינות ניצבים אובליסקים. בבניין אין פסלים קישוטיים, למעט הטונאליות המנוגדת של האבן והסטוקו והצל המוטל על ידי ההבלטה המתונה של הפילסטרים כנגד העמודים התומכים שלהם, על ידי המזח שלהם, על ידי הקרניז ועל ידי פסי הקרניז המכסים כל חלון.

בשנת 1785 הורה המלך קרלוס השלישי לאחסן בארכיון את כל המסמכים הקשורים למועצת איי הודו, על מנת שכל התיעוד הקשור לאימפריה יהיה במקום אחד, לאחר שקודם לכן היה פזור בכמה מקומות כגון סימאנקאס (עיירה במרכז ספרד), קדיס וסביליה. בראש הפרויקט הועמד חוזה דה גאלבס, שהיה השר לענייני איי הודו, והוא נעזר בהיסטוריון חואן באוטיסטה מוניוז לצורך ביצוע התוכנית.

המסמך הראשון הוכנס לארכיון באוקטובר 1785. נוצר צורך לעצב מחדש את הקאסה לונחה על מנת להתאימו לחומרים שעתידים היו להגיע, וב-1787 הוסף גרם מדרגות שיש חדש שעוצב על ידי לוקאס קינטארה. הוחלט כי מסמכים שנוצרו לפני 1760 יישלחו לארכיון איי הודו, ואילו מסמכים מאוחרים יותר יוותרו בידי הגופים שהפיקו אותם על מנת לא להפריע להם בעבודתם.

בין 2002 ל-2004 בוצעו בארכיון עבודות שימור מקיפות, ללא הפרעה לתפקידו כספריית מחקר. בשנת 2005 החל מבצע של העברת הדפים השונים לפורמט דיגיטלי. נכון לשנת 2008 ארכיון איי הודו הוא הארכיון הגדול ביותר בספרד המכיל מידע הקשור להיסטוריה של האימפריה הספרדית ומושבותיה.

תיאור

הארכיון (צד ימין) והמצודה (צד שמאל)
הארכיון על רקע הקתדרלה והמצודה

הסיבות העיקריות שהניעו את הקמת הפרויקט היו המחסור במקום בארכיון הכללי של סימאנקאס (ששימש את הכתר הספרדי) מצד אחד, וברוח עידן האורות הוחלט לכתוב את ההיסטוריה של הכיבושים והקולוניזציה הספרדיים.

בניית הארכיון החלה בשנת 1572 כאשר המלך פליפה השני הזמין זאת אצל דה הררה, שהיה האדריכל של אל אסקוריאל שבו שכנה גילדת הסוחרים של סביליה. סוחרי סביליה נהגו לשהות בקתדרלה הקרירה ולבצע בה פעולות שונות הקשורות למסחר.

חואן דה מיחארס החל לבנות את הבניין ב-1584 לפי הוראותיו של דה הררה, ולפי כתובת שהתגלתה על החזית הצפונית בנייתו הסתיימה ב-1598. עבודות נוספות על הבניין בוצעו גם במהלך המאה ה-17, כאשר עד ל-1629 הן נוהלו על ידי הארכיבישוף חואן דה זומאראגה ולאחריו על ידי פדרו סאנצ'ז פלקונטה.

בארכיון יש מסמכים המתארים את התקופה שבין הקונקיסטאדור הראשון לשלהי המאה ה-19. בין המסמכים הידועים ניתן למנות את בקשתו של מיגל דה סרוואנטס לקבלת תפקיד רשמי, בולה של האפיפיור אלכסנדר השישי שלפיה חולק העולם בין ספרד לפורטוגל, אחד מיומניו של כריסטופר קולומבוס ומפות ותוכניות מתאר של הערים הקולוניאליות באמריקה. בנוסף למסמכים הללו נשמרו בארכיון מסמכים המתארים את העבודה הרגילה הקשורה לניהול האימפריה.

הארכיון כולל בתוכו למעלה מתשעה קילומטרים של מדפים, 43,000 ספרים עם 80 מיליון דפים ו-8,000 מפות, שהגיעו ממגוון סוכנויות מטרופוליטניות שהיו אחראיות על ניהול המושבות[1]:

  • מועצת איי הודו (המאה ה-16 עד המאה ה-19)
  • בית הגיוס (המאה ה-16 עד המאה ה-18)
  • הקונסוליות בסביליה וקאדיס (המאה ה-16 עד המאה ה-19)
  • משרדי ממשל שונים (המאה ה-18 עד המאה ה-19)
  • מזכיר המלך בקאדיס (המאה ה-18 עד המאה ה-19)
  • המפקח הכלכלי הממונה על הכנסות הציבור מקאדיס והדירקטוריון הכללי של ההכנסות מהדואר (המאה ה-18 עד המאה ה-19)
  • חבר המנהלים של בית הדין לפיקוח כלכלי (המאה ה-19)
  • החברה המלכותית של הוואנה (המאה ה-18 עד המאה ה-19)

הארכיון מנוהל על ידי חבר מנהלים שהוקם על ידי צו רשמי של ממשלת ספרד, וחברים בו נציגים מטעם משרת התרבות הספרדי, ממשלת אנדלוסיה, העיר סביליה, המועצה העליונה למחקר מדעי, אוניברסיטת סביליה וחברים לא רשמיים.

לקריאה נוספת

  • GONZÁLEZ GARCÍA, Pedro (et al) (1995). Archivo General de Indias. Barcelona. Editorial: Lunwerg. מסת"ב 84-7782-365-0
  • LÓPEZ DÍAZ, María Teresa; DOMÍNGUEZ, Antonio (1983). Catálogo de documentos históricos farmacéuticos del Archivo General de Indias. Sevilla. Secretariado de Publicaciones de la Universidad. מסת"ב 84-7405-271-8
  • BAUDOT, Georges (1986). El Archivo General de Indias en mi recuerdo. Sevilla. Editorial: Junta de Andalucía, Consejería de Cultura. מסת"ב 84-505-2381-8

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארכיון איי הודו בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Archivo General de Indias cervantes.es [7-7-2008]



הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24176606ארכיון איי הודו