אדריכלות מודחאר באראגון

אדריכלות מודחאר באראגון

**אתר מורשת עולמית**
	כיפת קתדרלת טרואל
	כיפת קתדרלת טרואל
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1986, לפי קריטריונים 4
מדינה	ספרד
הערות	הרחבות ב-2001 וב-2016
קואורדינטות	40°20′38″N 1°06′26″W / 40.34389°N 1.10722°W
	(למפת ספרד רגילה) מדריד ברצלונה בילבאו חיחון סרגוסה ואיאדוליד מאלגה קורדובה סביליה גרנדה פלמה מורסיה ויגו ולנסיה מרידה צרפת צרפת פורטוגל מרוקו אלג'יריה אדריכלות מודחאר באראגון

אדריכלות מודחאר באראגון (בספרדית: Arquitectura mudéjar de Aragón) היא מגמה אסתטית בסגנון מודחאר, שמרכזה באראגון (ספרד) והוכרה בכמה מבנים מייצגים כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

התקופה של בנייה בסגנון מודחאר באראגון משתרעת מהמאה ה-12 עד המאה ה-17 וכוללת יותר ממאה מונומנטים אדריכליים השוכנים בעיקר בעמקי הנהרות אברו, חילוקה (ספ') וחאלון (ספ').

לביטויים הראשונים של סגנון מודחאר באראגון יש שני מקורות: מצד אחד, אדריכלות של ארמונות המקושרת למלוכה, שהוסיפה והרחיבה למשל את ארמון אלחפריה תוך שמירה על מסורת העיטורים האסלאמית, ומצד שני, מסורת של התפתחות האדריכלות הרומנסקית תוך שימוש בבנייה בלבנים במקום בנייה באבן ושימוש לעיתים קרובות במסורת תחרת חלונות ספרדית מושרשת. דוגמאות לסוג האחרון של אדריכלות מודחאר ניתן לראות בכנסיות בעיירה דרוקה (ספ'), שנבנו במקור באבן והושלמו במאה ה-13 עם חיפויי לבנים של מודחאר.

מבחינת הבנייה, מאמצת אדריכלות מודחאר באראגון סכמות פונקציונליות של אדריכלות גותית ציסטרציאנית (אנ'), אך עם כמה הבדלים. בדרך כלל אין שימוש בתומכות, במיוחד באפסיסים אשר בדרך כלל מתאפיינים במבנה מתומן עם קירות עבים שיכולים לעמוד בעומס של הגג ומפנים בכך מקום להדגשת קישוטים באמצעות לבנים. מצד שני, תומכות הן לעיתים קרובות מאפיין של ספינות, כשלעיתים יהיו בנויים עליהן צריחים, כמו בסגנון הבזיליקה של גבירתנו של העמוד (ספ') בסרגוסה. במבנה ייתכנו קפלות צד שאינן בולטות מבחוץ. בכנסיות בשכונות (כמו סן פבלו בסרגוסה) או בעיירות קטנות אין בדרך כלל ספינות משנה, אך יש מקומות למזבחות נוספים בקפלות בין התומכות של הספינות. מקובל שבקפלות הצדדיות הללו יש גלריה עם חלונות המשקיפים אל מחוץ למבנה ולתוכו. מבנה זה מכונה מבצר-כנסייה (iglesias-fortaleza), והאבטיפוס שלו יכול להיות הכנסייה במונטאלבאן (ספ').

בדרך כלל מראים מגדלי הפעמונים התפתחות יוצאת דופן של העיטורים, כשהמבנה יורש סגנון מהמינרט האסלאמי: מרובע שהליבה המרכזית שלו הם גרמי המדרגות עם קמרונות, כמו במינרטים של האל-מוואחידון. על מבנה זה ניצב המגדל, בדרך כלל מצולע. יש גם דוגמאות למגדלים מתומנים.

אתר מורשת עולמית

בשנת 1986 הכריזה אונסקו על מכלול מודחאר של טרואל כאתר מורשת עולמית,^[1] אשר הורחב בשנת 2001 כך שיכלול מונומנטים מודחארים נוספים של אראגון:

קוד	שם	מקום	שנה
378-001	המגדל, גג וכיפה של קתדרלת סנטה מריה דה מדיאוויה	טרואל	1986
378-002	המגדל והכנסייה של סן פדרו	טרואל	1986
378-003	מגדל סן מרטין	טרואל	1986
378-004	מגדל כנסיית סלבדור	טרואל	1986
378-005	האפסיס, קלויסטר והמגדל של קולחיאטה דה סנטה מריה	קלטיוד	2001
378-006	כנסיית הקהילה של סנטה טקלה	סרברה דה לה קניאדה	2001
378-007	כנסיית סנטה מריה	טובד	2001
378-008	השרידים המודחארים של ארמון אלחפריה	סרגוסה	2001
378-009	המגדל והכנסייה הקהילתית של סן פבלו	סרגוסה	2001
378-010	האפסיס והכיפה של קתדרלת סלבדור	סרגוסה	2001

בהסבר להכרזת אתר המורשת העולמית נכתב:

ההתפתחות באמנות המודחאר של המאה השתים-עשרה באראגון היא תוצאה של התנאים הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים ששררו בספרד לאחר הרקונקיסטה. אמנות זו, המושפעת מהמסורת האסלאמית, משקפת גם סגנונות אירופיים שונים בני אותה תקופה, במיוחד גותיים. קיימת עד ראשית המאה השבע-עשרה, מאופיינת בשימוש מעודן ביותר ורב תושייה בלבנים ואריחים מזוגגים באדריכלות, במיוחד במגדלי הפעמונים בכנסיות.^[1]

ההצדקה להכרזה זו מתבססת על קריטריון מספר 4 של הארגון:

האתר הוא דוגמה יוצאת דופן לסוג בנייה, אדריכלות, טכנולוגיה והנוף המדגים שלבים משמעותיים בתיזמור (ensemble) הכולל שלהם בשלבים משמעותיים בהיסטוריה של האנושות.

— הקריטריונים של אונסק"ו