כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול היצירה היהודית" של המכלול והוא בשלבי כתיבה. הערך הגיע לשלב הסופי של יצירתו, וכותבו מעוניין כעת בהערותיכם ובהשגותיכם בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!
תחרות 2.jpg

כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (בעברית: כל מה שתקנו רבנן כעין של התורה תקנו) הוא כלל הלכתי, לפיו תקנות חכמים נתקנו כפי הכללים בדינים דאורייתא.

דוגמאות

בתלמוד

מקורו של הכלל בכמה מקומות בתלמוד:

  • לגבי חציצה – גם בטבילה דרבנן אסור שיהיה דבר חציצה על גופו של הטובל[1].
  • לגבי הפרשת תרומות ומעשרות – אף כאשר החיוב הוא דרבנן, אין להפריש תרומות ומעשרות ממין אחד על משנהו, בדומה לדיני המעשרות מן התורה[2].
  • לגבי הגדה של פסח – לסוברים שחובת אמירת ההגדה בזמן הזה היא מדרבנן, וסומא פטור מלומר הגדה – אף בזמן הזה סומא פטור[3].
  • לגבי הגעלת כלים – גם כלים שבלעו איסורי אכילה דרבנן טעונים את אותה הגעלה שדרושה לכלים שבלעו איסור דאורייתא[4].

בדברי הראשונים

כתבו הראשונים, שמכח כלל זה נאסר חצי שיעור גם באיסורים דרבנן, בדומה לאיסורים דאורייתא[5], אך לא לוקים עליו מכת מרדות, כשם שאין לוקים על חצי שיעור בדאורייתא[6]. וכתבו אחרונים בדבריהם שבמקומות שהכלל לא נאמר[7], חצי שיעור מותר[8].

אף מזיק בסוגי היזק שאין חייבים עליהם אלא מדרבנן, חייב לשלם תשלומי מיטב, בדומה לכל מזיק[9].

טעמו

בטעם כלל זה, כתב הרשב"א שהוא בכדי שלא יזלזלו בתקנות חכמים[10]. ומן האחרונים יש מי שכתב בדעתו, שאם אף ללא שיתקנו כעין דאורייתא לא יבואו לזלזל בתקנה, לא החמירו בה כשל תורה[11]. טעם נוסף ביארו האחרונים, שהוא כעין "לא פלוג רבנן", כלומר שחכמים לא חילקו בדבריהם אלא קבעו כלל אחיד בכלל המקרים[12].

סייגים

לדעת תוספות, הכלל אינו תקף במקרה שאין בנמצא מעשה כזה שמתחייבים עליו, כגון המחלל שבת בדרך קלקול לא אסרו בזה דבר שאינו מתכווין, אף שבכל התורה כולה דבר שאינו מתכוון אסור מדרבנן[13].

בדבר שאין עיקרו מן התורה

בגמרא נאמר בדעת רב חנינא ורדאן שהכלל אין תקף אלא בדבר שעיקרו מן התורה, וגזירת חכמים אינה אלא הרחבה לדין התורה[14]. להלכה, רוב הראשונים והאחרונים סתמו כדברי הגמרא[15], אך מקצת מן האחרונים כתבו שההסתייגות האמורה שנויה במחלוקת, ולהלכה הכלל נאמר אף בדבר שאין לו עיקר מן התורה[16]. ויש מן האחרונים שראו בדברי הגמרא הסתייגות למתן כלל הלכתי גורף, ולדעתם הדבר נתון לשיקול דעת החכמים מתקני התקנה[17].

בדינים לכתחילה

בדיני התורה שאינם מעכבים בדיעבד, לא הצריכו חכמים להחמיר אף לכתחילה[18].

בתקנות האמוראים

יש מן האחרונים שכתבו שהכלל תקף רק לגבי תקנות התנאים ולא בתקנות המאוחרות יותר[19].

לקולא

חז"ל החילו על תקנותיהם גם קולות שנוהגות במצוות דאורייתא[20]. כך הוצרכו חז"ל לנמק את חיוב הנשים בארבע כוסות משום שאף הן היו באותו הנס, מפני שללא טעם זה היו הנשים נפטרות מהמצוה כפי שפטורות מכל מצוות עשה שהזמן גרמן.

מן האחרונים יש מי שכתב בדעת תוספות, שכאשר הדבר נוגע לקולא, אף במצוות דרבנן שאין עיקרן מהתורה תנהג הקולא כעין של תורה[21].

אף במקום שהעמדת תקנת חכמים בגדרים דאורייתא תוביל להקל כנגד דין התורה, נתנו חז"ל לתקנותיהם תוקף כשל תורה[22].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף לא עמוד א. ואף בטבילה שאינה משום טומאה כלל, אלא משום מעלת קודש הקדשים – תוספות שם.
  2. תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף נד עמוד ב.
  3. תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קטז עמוד א.
  4. תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף לד עמוד א, ועל פי זה כתב בביאור הגר"א על יורה דעה, סימן קיג, סעיף טז שבאיסור שאין לו עיקר מהתורה (ראה להלן) ניתן להקל בחלק מדיני ההגעלה.
  5. שו"ת הריב"ש, סימן רפ"ז, ובדומה לזה כתבו הרמב"ן והר"ן (על מסכת שבת, דף צ"ד עמוד ב') שנאסר להוציא לכרמלית חצי שיעור.
  6. רבי יוסף איסקפה, ראש יוסף, אורח חיים סימן תרי"ב. וראו אצל רבי יעקב ישראל חגיז, הלכות קטנות , הלכה רווחת, סימן ט' סעיף קטן ט"ז שכתב בדעת הבית יוסף שבאיסורים דרבנן לוקים אף על חצי שיעור.
  7. כגון בדבר שאין לו עיקר מן התורה, לסוברים כן, ראה להלן.
  8. רבי יהודה אסאד, שו"ת יהודה יעלה, חלק א' סימן קס"ב
  9. ראב"ד, על מסכת בבא קמא דף ה' עמוד א', הובא בש"ך על שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שפח סעיף קטן י"ב.
  10. שו"ת הרשב"א חלק א' סימן ס"א.
  11. רבי מרדכי קריספין, מאמר מרדכי, על מסכת גיטין דף ס"ד עמוד ב', סלוניקי תקפ"ו.
  12. שו"ת מהר"י בן לב חלק ג' סימן ק"ג; רבי חזקיה די סילוה, פרי חדש, על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן סה סעיף קטן ט"ז.
  13. תוס', מסכת בכורות, דף כד עמוד ב, ד"ה והיינו.
  14. תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף סה עמוד א.
  15. חידושי הריטב"א, על מסכת קידושין, דף לא עמוד א; רבינו יצחק מווינה, אור זרוע, הלכות עירובין סימן קפ"ב; רבי יצחק נוניש בילמונטי, שער המלך על ספר זרעים, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרק א', הלכה י"ב; רבי יצחק גאטיניו, בית ישחק, איזמיר תקנ"ב, על הרמב"ם שם; רבי חיים חזקיהו מדיני, שדי חמד, חלק ג', מערכת הכ' אות ק"מ, ועוד.
  16. רבי ישראל לנדא, נפש חיה, קונטרס הספקות סימן נ"ג, ברדיטשוב תר"ע; רבי משה קלירס, תורת הארץ, חלק ב' פרק ראשון, עמוד י"ט, בדעת הרשב"ש; וכן צידד רבי יוסף דוד זינצהיים, ידי דוד על מסכת גיטין, דף סה עמוד א.
  17. חזון איש, מסכת דמאי, סימן ט"ז אות י"ז; רבי חיים מנחם פראנג'י, ישמח לב, אורח חיים סימן ו', קושטא תרכ"ח.
  18. רבי יוסף ענגיל, לקח טוב, סימן י"ב סעיף ב'.
  19. רבי מלאכי הכהן, יד מלאכי, סימן של"א, בשם ספר ידי אליהו תיקון צ"ב
  20. חידושי רבי עקיבא איגר, גיטין ס"ה עמוד א', על פי מסכת פסחים, דף קח עמוד א, ד"ה אף
  21. רבי חיים חזקיה מדיני,שדי חמד, מערכה כ' אות ק"מ
  22. רבי יהודה בן הרא"ש, שו"ת זכרון יהודה סימן פ"א, שם פסל עדות קידושין כאשר אחד משלושת העדים היה פסול לעדות מדרבנן, בהתאם לכלל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה