כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון

כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	מסכת גיטין, דף ס"ה עמוד א' מסכת עבודה זרה, דף ל"ד עמוד א'

כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (תרגום מארמית: כל מה שתקנו רבנן כעין של התורה תקנו) הוא כלל הלכתי, לפיו תקנות חכמים נתקנו כפי הכללים בדינים מן התורה.

דוגמאות

בתלמוד

הכלל מובא בכמה מקומות בתלמוד:

• לגבי חציצה – גם בטבילה דרבנן אסור שיהיה דבר חציצה על גופו של הטובל.
• לגבי הפרשת תרומות ומעשרות – אף כאשר החיוב הוא דרבנן, אין להפריש תרומות ומעשרות ממין אחד על משנהו, בדומה לדיני המעשרות מן התורה.
• לגבי הגדה של פסח – לסוברים שחובת אמירת ההגדה בזמן הזה היא מדרבנן, וסומא פטור מלומר הגדה – אף בזמן הזה סומא פטור.
• לגבי הגעלת כלים – גם כלים שבלעו איסורי אכילה דרבנן טעונים את אותה הגעלה שדרושה לכלים שבלעו איסור דאורייתא.

בדברי הראשונים

• כתבו הראשונים, שמכח כלל זה נאסר חצי שיעור גם באיסורים דרבנן, בדומה לאיסורים דאורייתא, אך לא לוקים עליו מכת מרדות, כשם שאין לוקים על חצי שיעור בדאורייתא. וכתבו אחרונים בדבריהם שבמקומות שהכלל לא נאמר, חצי שיעור מותר.

• אף מזיק בסוגי היזק שאין חייבים עליהם אלא מדרבנן, חייב לשלם תשלומי מיטב, בדומה לכל מזיק.

• אסור להניח תפילין ביום טוב שני של גלויות, כשם שאסור להניח תפילין ביום טוב.

טעמו

בטעם כלל זה, כתב הרשב"א שהוא בכדי שלא יזלזלו בתקנות חכמים. ומן האחרונים יש מי שכתב בדעתו, שאם אף ללא שיתקנו כעין דאורייתא לא יבואו לזלזל בתקנה, לא החמירו בה כשל תורה. טעם נוסף ביארו האחרונים, שהוא כעין "לא פלוג רבנן", כלומר שחכמים לא חילקו בדבריהם אלא קבעו כלל אחיד בכלל המקרים.

סייגים

בדבר שאין עיקרו מן התורה

בגמרא נאמר בדעת רב חיננא וורדאן שהכלל אין תקף אלא בדבר ש"עיקרו מן התורה", כלומר שגזירת חכמים אינה אלא הרחבה לדין התורה. להלכה, רוב הראשונים והאחרונים סתמו כדברי הגמרא, אך מקצת מן האחרונים כתבו שההסתייגות האמורה שנויה במחלוקת, ולהלכה הכלל נאמר אף בדבר שאין לו עיקר מן התורה. ויש מן האחרונים שראו בדברי הגמרא הסתייגות למתן כלל הלכתי גורף, ולדעתם הדבר נתון לשיקול דעת החכמים מתקני התקנה.

סייגים נוספים

מלבד הסתייגות זו המובאת בתלמוד, הראשונים והאחרונים הוסיפו עוד מספר הסתייגויות:

• לדעת תוספות, הכלל אינו תקף במקרה שאין בנמצא מעשה כזה שמתחייבים עליו, כגון המחלל שבת בדרך קלקול לא אסרו בזה דבר שאינו מתכווין, אף שבכל התורה כולה דבר שאינו מתכוון אסור מדרבנן.

• בדיני התורה שאינם מעכבים בדיעבד, לא הצריכו חכמים להחמיר אף לכתחילה.

• יש מן האחרונים שכתבו שהכלל תקף רק לגבי תקנות התנאים ולא בתקנות המאוחרות יותר.

לקולא

חז"ל החילו על תקנותיהם גם קולות שנוהגות במצוות דאורייתא. כך הוצרכו חז"ל לנמק את חיוב הנשים בארבע כוסות משום שאף הן היו באותו הנס, מפני שללא טעם זה היו הנשים נפטרות מהמצוה כפי שהן פטורות מכל מצוות עשה שהזמן גרמן.

מן האחרונים יש מי שכתב בדעת תוספות, שכאשר הדבר נוגע לקולא, אף במצוות דרבנן שאין עיקרן מהתורה תנהג הקולא כעין של תורה.

אף במקום שהעמדת תקנת חכמים בגדרים דאורייתא תוביל להקל כנגד דין התורה, נתנו חז"ל לתקנותיהם תוקף כשל תורה.

קישורים חיצוניים

• הערך "כל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה