כללי הפסיקה
כללי הפסיקה הן הנחיות כלליות בדרכי פסיקת ההלכה, המשמשות כשיקול חשוב בפסיקת הלכה נקודתית.
כללי פסיקה מוזכרים בכל הספרות ההלכתית לדורותיה, החל מהתורה שבכתב, המשנה והגמרא, וכלה בספרי הראשונים והאחרונים.
יש להבחין בין "כללי הפסיקה" שהם כלליים ומשמשים כהנחיה בכלל הספרות ההלכתית, לבין "כללי הפוסקים", שהם כללים המיוחדים לספר הלכה או לפוסק מסוים בלבד, ואינם תקפים בהכרח גם בספרים או בדברי פוסקים אחרים.
מקורות לכללי הפסיקה
כללי הפסיקה מופיעים בכל הספרות ההלכתית לדורותיה. בתורה שבכתב מוזכר הכלל "אחרי רבים להטות", שבית דין פוסקים במחלוקת בין הדיינים כרוב הדיינים, ונגזר ממנו דין יחיד ורבים הלכה כרבים.
במשנה במסכת עדיות מפורטים כללי פסיקה בפרק א', ”ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין, שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו, שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין. היה גדול ממנו בחכמה אבל לא במנין, במנין אבל לא בחכמה, אינו יכול לבטל דבריו, עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין”[1]
בתלמוד בבלי מובאים כמה כללים בפסיקת המחלוקת שבין תנאים: ”ר' מאיר ור' יהודה הלכה כרבי יהודה רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ואצ"ל ר"מ ור' יוסי הלכה כרבי יוסי השתא במקום רבי יהודה ליתא במקום רבי יוסי מיבעיא אמר רב אסי אף אני לומד רבי יוסי ור' שמעון הלכה כרבי יוסי דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כר' יהודה השתא במקום רבי יהודה ליתא במקום רבי יוסי מיבעיא”[2]
בראשונים דנים בגדרי כללי הפסיקה הכתובים בגמרא, וגם נוספו כמה כללי פסיקה חדשים. אחד הספרים שהתחברו בנושא הוא "ספר כריתות" של ר"ש מקינון.
בדורות מאוחרים, נתווספו כללי פסיקה המתייחסים אל דברי הדורות הקודמים. ולמשל "טועה בדבר משנה" הוא דיין שטעה ופסק בניגוד לכתוב במשנה, ופסקו ההלכתי בטל ("חוזר") מכיון שטעותו חרגה מגבול סמכותו. בשולחן ערוך הורחב כלל זה ונאמר גם על דיין הפוסק בניגוד ל"דברי הפוסקים", כמבואר בשולחן ערוך חושן משפט כה א.
מהותם של כללי הפסיקה
האחרונים נסתפקו בשאלה האם כללי הפסיקה הם נורמטיביים או דסקריפטיביים. כלומר, האם כללים אלו הם כמוסכמה חברתית, או כחוקי טבע.
רבי אלחנן וסרמן[3] כותב, שבכל פסקי ההלכות, כגון "רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה", אפשר לפרש בשני אופנים:
- דההכרעה היתה על הדין עצמו, שבדקו בכל הדברים שנחלקו רבי מאיר ורבי יהודה וראו שבכל מקום דעת רבי יהודה אמיתית.
- לא הכריעו בגוף ההלכות, אלא רק שרבי יהודה הוא בר סמכא יותר מרבי מאיר.
רבי יוסף קולון נקט כאפשרות השניה, לפיה פסיקת חז"ל היתה באופן כללי כמי ההלכה ולא בדקו כל מחלוקת לגופה: וכך לשונו: "לעניות דעתי נראה שבכל התלמוד שפוסק פלוני ופלוני הלכה כפלוני, שלא ירדו בעלי התלמוד לסוף כל מחלוקת ומחלוקת לומר שיהיה הדין פסוק כדברי אותו שפסקו כמותו, כי לא יכלו חכמי התלמוד להכניס ראשיהם בין סלעי מחלוקת התנאים והאמוראים בכל מקום ולדעת הדין עם מי בכל מקום בפרטות, אלא שהלכו אחרי הרוב. כגון שראו שתנא אחד היה חריף יותר או מקובל מרבותיו יותר מחבירו, וכן באמוראים. ועל זה סמכו לפסוק הלכה כמותו, לבד בקצת מקומות שידעו שהלכה כחבירו החולק עליו. וכח היה ביד חכמי התלמוד לקבוע ההלכות כאשר נראה בעיניהם בלי ספק עד רב אשי ורבינא שהיו סוף הוראה ועל דרך זה קבעו ההלכות" (שו"ת מהרי"ק קסה ד).
מאידך, בדברי רבי יאיר בכרך נראה שנטה יותר לאפשרות הראשונה, ובספרו מביא את דברי השואל "..איך יתכן זה שיהיה אדם מוצלח בכל דרכיו ומכווין אל מרכז האמת בכל דבריו, ונגד כל לשון אשר יעמוד אתו למשפט מכל אדם מי ומי שיהיה ירשיע, ודברי כל החולקים עליו ועמו יהיו אין ואפס שוא ושקר, אחר כי הטעות והשגיאה כוללת כל מין אנושי עד שמבחר הנביאים טעה. ואיך יזכה ילוד אשה לזה?"[4] הרב בכרך משיב לו שהכללים אינם מוחלטים לפסוק כאדם אחד תמיד, אלא פסקו כמותו רק במקום בו לא נפסקה ההלכה במפורש אחרת. וגם בכללי הפסיקה נאמרו לפעמים חריגים לכלל, כמו "הלכה כרשב"ג חוץ מערב, צידון וראיה אחרונה", או הלכה כפלוני דוקא בדיני ממונות, או רק בדיני איסור, וכדומה.
רשימה חלקית של כללי פסיקה
כללי הפסיקה נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: א. כללים כלליים, כגון "יחיד ורבים הלכה כרבים", ב. כללים של הכרעת מחלוקת בין שני אישים, כגון "רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה". כללי פסיקה כתובים לרוב הן בגמרא, והן בראשונים. אולם את הכללים שבגמרא נהוג לכנות "כללי הפסיקה", ואת הכללים שבראשונים ובפוסקים נהוג לכנות "כללי הפוסקים", כיון שלפעמים כללים אלו שנויים גם כן במחלוקת[5].
כללים כלליים
כללי:
- יחיד ורבים הלכה כרבים - במקרה בו נחלקים תנאים או אמוראים וישנו אחד שנוקט דעה שונה מחבריו, או מיעוט שנחלקים על הרוב, ההלכה היא כדעת הרוב. כלל זה גובר בדרך כלל על כללי הפסיקה האחרים, משום שמקורו הוא בתורה.
- אין הלכה כתלמיד במקום הרב - כאשר ישנה מחלוקת בין רב לתלמידו, הלכה כהרב. כלל זה אינו תקף דווקא כלפי רבו, אלא כל מי שחי בתקופה הקדומה לו, נחשב - לעניין זה - רבו.
- בדאורייתא הלך אחר המחמיר בדרבנן הלך אחר המיקל[6].
- הלכה כדברי המכריע
- מעשה רב
תנאים:
- הלכה כסתם משנה - הובאה דעה במשנה, ללא איזכור שם אומרה - כך ההלכה.
- מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם - נשנתה הלכה במחלוקת ובהמשך אותה מסכת נשנתה ללא מחלוקת - הלכה כדעה שהובאה ללא חולק.
אמוראים:
- הלכה כבתראי - (הלכה כאחרונים) במחלוקת בין אמוראים מהתקופה שקדמה לאביי ורבא נחלקים על אמוראים מתקופת אביי ורבא ואחריהם, או במחלוקת בין אמוראים קדומים, ואמוראים אחרונים חיוו דעה בנושא, הלכה כאמוראים האחרונים.
כללים פרטיים
תנאים:
- בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה[7] - נחלקו הפרשנים בביאור היגד זה: א. אין זה ספק אלא ודאי, כלומר, אף בשיתוף סברה נוספת המורה לפסוק כשיטת ב"ש, אין עושים זאת כאשר הם חלוקים על ב"ה.[8] ב. במקום בו ב"ש מקילים וב"ה מחמירים - שאין הדבר כן בדרך כלל - ואינו מנוי בדברים שהם מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה, הרי משנה זו היא טעות ויש להפוך השיטות.[9]
- אין הלכה כרבי אליעזר דשמותי הוא - במקום בו נחלק רבי אליעזר על תנא אחר, אין הלכה כמותו כיון שהוא "שמותי" - נחלקו הראשונים בפירוש המילה, אם היא מלשון "שמתא" - נידוי כיון שנידוהו חביריו כשהרבה לחלוק בדין תנורו של עכנאי, או שהיא מלשון "שמאי" שהיה מתלמידי בית שמאי שאין הלכה כמותם[10].
- הלכה כרבי / כרבי עקיבא מחבירו ולא מחביריו - לתנאים רבי יהודה הנשיא ורבי עקיבא ישנו משקל רב בכללי הפסיקה, והלכה כמותם כאשר הם חולקים על תנא בודד, אך מפאת הכלל "יחיד ורבים הלכה כרבים" אין הלכה כמותם נגד הרבים. ישנם דעות שונות האם הלכה כמותם אף נגד רבם, או שהלכה כרבם כיון ש"אין הלכה כתלמיד במקום הרב".
- כדאי רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק - על אף שאין הלכה כרבי שמעון (בר יוחאי), בשעת הדחק הלכה כמותו. דין זה מוזכר גם על רבי אליעזר[11].
- רבי יהודה ורבי מאיר הלכה כרבי יהודה - במחלוקת בין רבי יהודה לבין רבי מאיר, הלכה כשיטתו של רבי יהודה.
- הלכה כרבי יוסי, דנימוקו עימו - מכיוון שנימוקו עימו, הלכה כרבי יוסי אפילו נגד דעת הרבים.
- רבי אליעזר בן יעקב משנתו קב ונקי - דברי רבי אליעזר בן יעקב לא הובאו פעמים רבות במשנה, אך בכל מקום הלכה כמותו.[12]
- רבי שמעון ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה[2]
- רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי[2]
אמוראים:
- רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן -
- הלכה כרב[13] באיסורי וכשמואל בדיני- במחלוקת בין האמוראים רב ושמואל[14], ההלכה נפסקת כשיטת רב במחלוקת הנוגעת לאיסור והיתר, וכשמואל במחלוקת הנוגעת לדין תורה.
- הלכה כאביי ביע"ל קג"ם - במחלוקת בין אביי לרבא הלכה כרבא, למעט שישה מחלוקות שראשי התיבות שלהן הן יע"ל קג"ם: יאוש שלא מדעת, עד זומם למפרע הוא נפסל, לחי העומד מאליו, קדושין שלא נמסרו לביאה, גלוי דעתא בגיטא, מומר אוכל נבלות להכעיס פסול לעדות.[15] דין נוסף בו ההלכה היא כשיטת אביי הוא, השימוש בצדי צדדיו של אילן ביום טוב, והתקשו הפרשנים מדוע דין זה לא מופיע בכלל 'הלכה כרבא חוץ מיע"ל קג"ם'.[16]
ראו גם
ספרים על כללי הפסיקה
כללי הפסיקה הם רבים מאוד, וכמה ספרים התחברו על נושא זה, וכללו הן את כללי הפסיקה, והן את כללי הפוסקים. בין הספרים הידועים שעסקו בנושא ניתן למנות את יד מלאכי, שדי חמד, ועין יצחק. ספרים אלו עסקו בעיקר בכללי הפוסקים, אולם פירטו גם את כללי הפסיקה הכלליים.
לקריאה נוספת
- אנציקלופדיה תלמודית, ערך "הלכה", כרך ט
- רבי עובדיה יוסף, טהרת הבית, בהקדמה
קישורים חיצוניים
- רבי מלאכי הכהן, יד מלאכי חלק א, באתר היברובוקס
- רבי מלאכי הכהן, יד מלאכי חלק א, באתר היברובוקס
- הרב יצחק יוסף, עין יצחק, באתר אוצר החכמה
- הערך "הכרעה הלכתית", באתר ויקישיבה
- רבי שמשון מקינון, ספר כריתות (חלק ג-ד), מהדורת ירושלים, תשמ"ג, באתר היברובוקס
- הרב שמואל טל, טל חיים - כללי הוראה, יד בנימין תשע"ד
הערות שוליים
- ^ משנה עדיות א ה
- ^ 2.0 2.1 2.2 תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף מ"ו עמוד ב'
- ^ קובץ שעורים כרך א, ב"ב קמב ע"ב (אות תצ"ט)
- ^ שו"ת חוות יאיר סימן צד
- ^ "כללי הפוסקים" כוללים בעיקרם כללי קריאת דברי פוסק מסוים. אולם מכלילים בזה גם כללים שאותו פוסק כתב איך לדעתו אמורים לפסוק במחלוקות קדומות יותר.
- ^ וכעין ספקא דאורייתא לחומרא וספקא דרבנן לקולא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ו עמוד ב'.
- ^ רש"יתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ו עמוד ב'.
- ^ רבי עובדיה מברטנורא-מסכת יבמות משנה א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ז' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ו' עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס' עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף מ"ט עמוד ב', מסכת נדה, דף כ"ד עמוד ב'
- ^ רבינו מנוח (משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות קריאת שמע, פרק ג') סובר שהלכה כרב אף במחלוקת עם רבא, וכלל זה גובר על "הלכה כבתראי". אין סיבה להניח שבמחלוקת עם אמורא אחר, יסבור רבינו מנוח אחרת, וכן במחלוקת עם שמואל בדין.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ה עמוד ב'