ביתא ישראל (מינוח)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף כיילשה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

החוקר הסקוטי ג'יימס ברוס, סייר ביישובי ביתא ישראל לאורך שנת 1770, במסגרת מסעו לגילוי מקור נהר הנילוס. הוא ציין כי הכינוי "ביתא ישראל" הוצמד ליהודים שסירבו להתנצר מהמאה הרביעית ואילך, כאשר אזנה, מלך אקסום הפך את ממלכת אקסום לממלכה נוצרית. כינוי הגנאי פלאשה, שמשמעו באמהרית "חסרי קרקע", הוצמד ליהודים בפי שכניהם האתיופים לזכר גזירה מן המאה ה-15 המתירה למוטבלים לנצרות בלבד להוריש קרקעות לצאצאיהם. מקורו של כינוי נוסף, כּאילא או קאיילה, אינו ברור. יש הטוענים כי מקורו בשפה הפלאשית, ניב של שפת האגאו בו השתמשו יהודי אזור קווארה עד המאה ה-19. הכינוי אטאנקון (attenkuñ), שפירושו "אל תיגע בי", נגזר מחומרה הלכתית שנהגו חכמי הקהילה בדיני טהרה – חבר קהילת ביתא ישראל שבא במגע עם נוכרים חייב להיטהר בטבילה בנהר לפני שובו אל הקהילה.

באתיופיה

סוברידה וסמנוי

הגאוגרף תלמי מהמאה ה-1 מזכיר עם בשם "סוברידה" שחי מדרום לאקסומים באזור שבו חיו ביתא ישראל.[1] בתבליט מונומנטום אדוליטנום מוזכר עם בשם "סמנוי" שחי באזור הררי ומושלג שמדרום לאקסום ולתכזה.[2] ההרים הללו שנקראים כיום "סימן" נקראו בכתבי הגאוגרפיים מהתקופה הרומית בשם היווני "פיילה"/"פיילאי" ולפיהם השם המקומי היה "פסאבו".[3]

אַיהוד (יְהוּדִים)

המשורר הרומאי קלאודיאנוס בן המאה ה-4 כותב על יהודי חבש ומכנה אותם "ג'ודסי", אלדד הדני מזכיר אותם בשלהי המאה ה-9, ובמאה ה-10 נזכרת יהודית המלכה כ"דין אל-יהודייה", במאה ה-12 מופיעים מכתבי הכומר יוחנן המזכרים יהודים, באותה המאה בנימין מטודלה כותב עליהם, ובמאה ה-13 מרקו פולו מזכיר אותם. במאה ה-14 הצבא האתיופי לוחם כנגד ה'איהוד'.

בֵּיתֶא יִשְׂרָאֵל

השם הרשמי של הקהילה, ופירושו בית ישראל. המסורת החבשית מספרת שלפני הגעת הנצרות ”חלק מעם חבש היה חי בימים ההם באמונה היהודית, ואחרים היו מקדשים את הנחש”[4]. הקיסר האקסומי אזנה הוא זה שהכריז על הנצרות כדת האימפריה, היהודים סירבו לעזוב את דתם ומרדו בקיסר:

החבשים, מכנים אותם בשם בית ישראל, שהרי אלו מורדים, והם מרדו בשלמה ובבית יהודה

— James Bruce, Travels to Discover the Source of the Nile, Vol. I, p. 485

בצורה מטפורית הקיסר האקסומי ראה את מדינתו כממלכת ישראל המאוחדת ואת הפילוג בעם כפילוג ממלכת ישראל המאוחדת, הוא השווה את עצמו רחבעם ואת מדינתו כממלכת יהודה בעוד שאת המורדים היהודים הוא ראה כממלכת ישראל שפרשו ולכן כינה אותן בית ישראל. למרות שהכוונה בשם הוא לחבורת מורדים שראתה עצמה כ"בית יהודה" לכינוי לא יוחסה משמעות שלילית והעדה השתמשה בו כשם רשמי[5] שלאחר מכאן היווה מונח מנוגד ל"ביתא קריסטיאן" היא הכנסייה האתיופית, זהו גם השם המקובל בספרות המדעית, החל משנות השמונים של המאה העשרים[6].

אַגַאוּ

אַגַאוּ (געז: አገው) שמו של העם שיישב בחבש לפני הכיבוש האקסומי-אתיופי דרומית לתכזה, עד לתקופה מאוחרת היו האגאו בעיקר פגנים אך עם הזמן שטחיהם נכבשו על ידי האימפריה האתיופית ורבים מהם נטמעו בתוך החבשים הנוצרים[7]. כיום קיימים מספר כיסים של אוכלוסיות אגאו שעדיין משמרות את דתם הפגנית, היהודים ראו בהם עובדי אלילים, אך למרות זאת היו שיתופי פעולה רבים בין היהודים לאגאו ובייחוד זכורה הברית הצבאית בסוף המאה ה-10 שגרמה לירידתה של אקסום ולשליטתה של יהודית המלכה ולאחר מכאן עליתה של שושלת קיסרי האגאו - בית משה. הכינוי אגאו הוא ההפך הגמור מביתא ישראל, שם זה סימל פגניות ושלל מהיהודים את ההגדרה העצמית שלהם וכן להזכיר ליהודים שהם אלו שגרמו לירידתה של אקסום ולתקופת החושך בה ידם הייתה על העליונה[8]:

בשם אגאו יש אפוא, מסר של עוינות ותחושת סכנה מפני מיעוט בעל עבר חתרני שיש להשאירו שולי ומדוכא ככל שניתן

— סלומון, אתיופיה: יהדות, עמ' 320

סיבה טעונה פחות לשימוש בכינוי "אגאו" נובע מהניבים השגורים בפי חלק מבני ביתא ישראל שחיו באזורי האגאו - כיילה וקווארית (אנ'), שפות יהודיות מקבוצת השפות הכושיות המרכזיות.

פֶלַאשַה

כינוי הגנאי הנפוץ ביותר באתיופיה כלפי העדה. הכינוי נגזר כפי הנראה מן השורש פ-ל-ס, בשפת געז, שאחד מפירושיו הוא "מהגר" או "גולה בארץ לא לו", עמדה בה מחזיק גם אשכולי. יוסף הלוי שיער שמקור הכינוי בתרגום השם "אהל אל-גולה", ששימש בהתייחסות ליהודי חצי האי ערב.[9] השערה נפוצה נוספת היא שמשמעותו "אלה שבאו מפלשתינה". השערה אחרת, בה מחזיק הבלשן וולף לסלאו, היא משמעותו "מאבד שורשים" "נודד" ו"מהגר".[10] אזכור כתוב ראשון לכינוי מצוי בצו מן המאה ה-15, שהוציא הקיסר יסחק. צוו זה יצא אחר דיכוי מרד הנציב היהודי שמונה על ידי החבשים באזור וגרה, דמביה ובית אגור, על ידי צבא הקיסר וסיפוח האזור לשליטה ישירה של האימפריה האתיופית. בצו, שהתגלה במאה ה-20, פונה הקיסר לתושבים שנכבשו בלשון זו:

הנטבל לדת הנוצרית, יירש את אדמת אביו, ולא, פאלאסי יהיה

— Steven Kaplan, The Beta Israel (Falasha) in Ethiopia, p. 58


למן הסיפוח ”ביתא ישראל קרואים פאלשים”. סיפוח האזור לשליטת האימפריה האתיופית הרע מאד את מצב הקהילה היהודית. חלק ניכר מאזור ההתיישבות היהודי נכבש והותיר יהודים רבים ללא אדמותיהם. כמו כן, אחר הסיפוח הקיסר יסחק ”בנה כנסיות רבות בווגרה ודמביה”. בהיעדר אדמות הפכו חלק מיהודי האזור לצמיתים, מצב שאינו רחוק מזה של עבד. אחרים פנו לעסוק במקצועות האומנות והייצור, שנחשבו אף הם לבזויים בקרב החבשים, ולכן הורידו את מעמד היהודים לתחתית הסולם החברתי. מקצועות אלו תרמו מאוחר יותר, בתקופת התחייה האתיופית, לעליית מעמדם לראש הסולם.

כַּיְילָה

כַּיְילָה (ካይላ) הוא אחד מהכינויים הנפוצים לביתא ישראל. מוסכם כי מקור הכינוי הוא בשפת אגאו.[11] הכינוי הופיע לראשונה בכרוניקה של הקיסר סוסניוס והתייחס ל”פלאשה הנקראים כיילה”,[12][13] לאחר זאת הופיע הכינוי בפקודת הסגרגציה של הקיסר יוהנס הראשון ”הפרדה של פרנקים, מוסלמים, טורקים, וגם של הפלאשה, הקרואים כיילה, שהם בני הדת היהודית, בכדי שאלו לא יחיו יחדיו עם הנוצרים”.[12][14] למרות שהכינוי נחשב לגנאי הוא היה בשימוש אצל מידענים יוצאי לסתה ווגרה בהתייחסות אל עצמם במחקרה של סלמון.[15] משמעות הכינוי אינה ידועה ועל כך ישנם מספר השערות:

  • מידענים יהודים מאזור בלסה (אנ') טענו שמשמעות הכינוי בפשטות הוא "יהודי, לא נוצרי".[15]
  • אטימולוגיה עממית קושרת את הכינוי למילה העברית "קהילה".[15]
  • יונה בוגלה טען כי מקור הכינוי הוא בשפה התגרית ומשמש לציון אומנים ובהרחבה מנודים.[16]
  • כינוי לכלי מעץ בצורת V המשמש להפרדת המוץ מגרעיני התבואה ולעקירת קוצים בשדה.[15] סלמון מעלה כי ייתכן והכלי מסמל את צלב העץ שאליו חובר אותו האיש.[17]
  • על פי מידען של החוקר ד'אבדי לכינוי משמעות של לוחם.[18] משמעות זו קשורה, ככל הנראה לכך שבמהלך המאות ה-16 וה-17 הכינוי ניתן לגדודים יהודים בצבא האתיופי.[13][19][20]
  • החוקר ד'אבדי הציע שהכינוי הוא שמו של עם קדום שישב באזור כיילה מדה.[21] במונומנטום אדוליטנום מוזכר עם הנקרא "כלה" אשר חי ככל הנראה באזור שמדרום לסמין.[2]
  • הכהן אבא יצחק טען בפני החוקר ד'אבדי שמשמעות הכינוי הוא: "אלה שלא עברו את הנהר", משמעות זו אומתה על ידי חוקרים שפעלו בקרב דוברי שפות האגאו, לרבות הכמנתים, שנאמר להם כי פירוש הכינוי הוא "אחד שלא חצה את הנהר" או "הוא או הם לא חצו".[16] לדברי החוקר קרל ראתיינס הכוונה היא "אל תחצה את נהר התכזה".[22][23]

כיילה הוא גם שמה של אחת משפות האגאו שהיו שגורות בפי ביתא ישראל באזורי בגמדר (לא כולל קווארה) ותיגראי.

צולבי אותו האיש

היהודים נתפסו בתור מזיקים, ובמיוחד הואשמו על ידי הנוצרים כצולבי אותו האיש הרוצים לפגוע במאמינים הנוצריים. ביתא ישראל היו מקריבים קרבנות באופן תמידי ובייחוד כבש. הנוצרים ראו את הכבש כאותו האיש הנידון לצליבה, את הכהנים כצולביו, ואת הנפחים היהודים כמכיני המסמרים שאיתם צלבו את אותו האיש. הייתה גם נפוצה האמונה כי היהודים היו מוציאים גופות מקברי הנוצרים, וכן הורגים ילדים על מנת להשתמש בדמם[24]. לא פעם קרה כי הנוצרים שלחו קלגסים לכפרים היהודים וטבחו בהם, כמשתקף מהכרוניקה של הקיסר באדה מריאם במלחמת שבע השנים באמצע המאה ה-15:

וילחם מרקוס בהם ויחן שבע שנים ברגל גבעתם, ואחר ניצח אותם ברוב עמל ועורמה, ויסגירם בידו, ויכבוש את כל עריהם. ואחרי כן באה עצה בלבו לאמור: כיצד אסלח לארורים האלה... טוב להשמידם, מלהניחם בחיים... ציווה את הכרוז להכריז: כל פלשי יבוא אל אשר ציוויתיו, ואשר לא יבוא, ייהרס ביתו ואשלל רכושו. ואחר נאספו כל הפלשים מסביב לשופט מרקוס... ואז ציווה את אנשיו לכרות את צוואריהם בחרב, ויכלו בהם, עד אשר נשפך דמם, וימלאו פגריהם את השדה. ונתקיים בהם דבר הלעג אשר דיברו אבותיהם ביום צליבת אדוננו לאמור: יהי דמו עלינו ועל בנינו.

— אהרון זאב אשכולי, ספר הפלשים, עמ' 154

יחס דומה ניתן לראות בכרוניקה של הקיסר סרצה דנגל מהמאה ה-16 שהעדיף להילחם כנגד היהודים מאשר באורומו הפגנים בגלל שהללו רצחו את ישו: ”בשמוע המלך את זאת, בער לבו כאש, וימלך בלבו לצאת למלחמה על הפלשים. וישעה מהלחם בבני גאלא... ויאמר: טוב אתגרה באנשים האשמים בדם אדוננו ישוע המשיח, מלכתי להלחם בבני-גאלא...”[25]

בודה

ערך מורחב – בודה (מיתולוגיה)

בודה (ቡዳ) כינוי הנקשר בכחות רוע מאגים המקושרים כביכול ליהודים החבשים.

אטאנקון

ערך מורחב – אטאנקון

כינוי שפירושו "אל תגעונו" וביחיד "אל תנגְעוני" ("אַטּאִנְקוּני"). הכינוי משקף את פסק ההלכה המחמיר של המלקוסה אבא צברה בתקופת הקיסר זרע יעקב האומר שאין לגעת בגוי ”היבּדל מן העמים ואל תאכל עמהם, ואל תעשה כמעשיהם, ואל תהי חבר להם, כי מעשם טמא וכל דרכיהם מגואלים ותועבה”[26] מטרתו הייתה הפרדה מוחלטת בין היהודים לאוכלוסייה הנוצרית.[27][28] עם הזמן הפך למושג המדגיש את הבדלנות של העדה.[29]

אוריתאווי

אוריתאווי (ኦሪታዊ) מונח שמשמעותו "שומרי מצוות התורה" ואשר מקביל למונח ביתא ישראל.[30] בעת האחרונה הפך להיות מונח קוטבי למונח פלאשמורה.

עברווי

עברווי (ዕብራዊ, עברי) מונח המתייחס לצ'ווה (בן חורין) שהוא מביתא ישראל בניגוד לברייה (עבד).[31]

נוספים

  • טביב (ጠቢብ) או טביבן - כינוי נוסף שמשמעותו "חכם" כמו בערבית ("רופא", "חכים"), "בעל ידע" משמעות שנייה היא "נפח" הכינוי מתייחס בעיקר למשלוח ידם של היהודים בייחוד מלאכות יד שנקשרו עם הכינוי "בודה"[32].
  • כינויים נוספים ופחות נפוצים הם[33]:
    • "סרתיניה" ("פועל").
    • "בלה אג'" (ባለ እጅ - "אמן היד").
    • "גדמוץ'" ("אנשי השדה").
    • "פנדז'ה" באזורי האורומו.
    • "פאקי" ("בורסקאי") באזורי האורומו.
    • "נפורה" ("נפח") בקרב הגורגים (אנ').
    • "פוגרה" (ፎገራ) בוולקאית וסגדה.
    • "כיילשה" (ካይሻ) בארמצ'הו. החוקר ד'אבדי הציע שהכינוי מורכב משני מילים "כיילה" ו-"שה" (שמשמעותה עם) ומשמעותו "עם הכיילה".[21] קוורין סבור כי הכינוי הוא הלחם של הכינויים "כיילה" ו-"פלאשה" שאלו מופיעים תכופות יחדיו.[34]
    • "מיתו" בדמות, גוג'אם וגיב.
    • "דמננזה" בגוג'אם, משמעותו "שדמו יהיה עליהם" ומתייחס לדמו של אותו האיש, שנצלב בידי היהודים[35].
    • "שיפלשה" בלסתה[36].

בישראל

אתיופים

הכינוי "אתיופים", להבדיל מ"יוצאי אתיופיה" או "יהודים ממוצא אתיופי", אינו מדויק מאחר שכשליש מבני קהילת ביתא ישראל הם ילידי ישראל.[37]

חבשים

חבשים (געז: ሐበሻ; געז ותגרית: חבשה; אמהרית: אבשה) מונח המכוון לעמים דוברי השפות האתיו-שמיות ולקבוצות הקשורות אליהם אתנית ותרבותית. ביתא ישראל עצמם נמנים עם הקבוצות הללו.

שחורים

בחברה החבשית ישנה טרמינולוגיה אחרת המשמשת לסיווג צבע העור. ביתא ישראל כיתר עמי צפון אתיופיה, לרבות החבשים, מחשבים עצמם כבעלי צבע עור "קיי" (ቀይ - אדום) אשר נחשב כצבע הרצוי. כדי לתאר אדם כהה יותר משתמשים במונח "קיי דאמה" שאותו ניתן לפרש כחום-אדמדם, הצבע הכהה יותר הוא "טעים" שמשמעו שחום. בחברה החבשית כמעט ולא יעשה שימוש במילה "טקור" (ጥቑር - שחור) כדי לתאר צבע עור מכיוון שהוא מזוהה עם עבדות ועם קבוצות המכונות ברייה ושנקלה.[38]

באתיופיה היו קיימות אבחנות ברורות בין הסוגים השונים של צבע העור ומרביתם המכריע של האתיופים (ובם גם היהודים) לא הגדירו עצמם כשחורים ("טוקור" באמהרית) אלא כחומים ("טעים" באמהרית), או כאדומים ("קאי", "קאי דמה") - אם היה להם גוון עור בהיר יותר. מבחינת עולם התוכן השתייכו ה"שחורים" לעולם התוכן של העבדים, דבר שיש בו להסביר את התגובות הקשות כל כך והעלבון לכך שבארץ הם נתקלים במקרים בהם קוראים להם כושי, מילה הנתפסת כקללה ופגיעתה של זו קשה אף ממכה וכדברי פתגם אתיופי ידוע - "נקע של הפה - אי אפשר לרפא אפילו במסאג' של חמאה".

במקרים רבים באתיופיה שבהם אדם היה מכנה אדם אחר בכינוי שחור ובמונחים הנלווים לו היה מסתכן בתקיפה ואף בהרג.[38]

כושים

ערכים מורחבים – שנקלה, ברייה, טוקריר

בשפה העברית הכינוי כושי (הבא מן התנ"ך ומשמעותו תושב ארץ כוש) ניתן לבעל עור שחור ונוצרה הזדהות מסוימת בינו לבין המונח באנגלית "Nigger" (שהיה שנים רבות כינוי גנאי). מכיוון שהמונח כושי מתקשר לצבע שחור הוא מהווה מקבילה למונחים החבשים שנקלה (ሻንቅላ) וברייה (ባርያ). משמעות המונח שנקלה הוא "עבד שחור" וניתן לעמים שחורי עור השונים פיזית מהצפון-אתיופים והחיים בעיקר בגבול עם סודאן. פעמים רבות המונח שנקלה מתורגם כמקביל למונח Negro (אנ') ולמונח הגזעי Negroid (אנ'), כיום המונח נחשב לכינוי גנאי.[39] המונח השני ברייה הוא במקורו כינוי ההיסטורי שניתן לקבוצה האתנית נארה שבה השתמשו הצפון-אתיופים כמקור לעבדים, עם הזמן קיבלה המילה את המשמעות "עבד" ויותר מאוחר למקבילה למונח שנקלה. כיום המילה מהווה כינוי לשחורים באופן כולל.[40]

לקריאה נוספת

  • Hagar Salamon, The Hyena People: Ethiopian Jews in Christian Ethiopia, University of California Press, 1999, מסת"ב 0520219015
  • James Arthur Quirin, The Evolution of the Ethiopian Jews: a History of the Beta Israel (Falasha) to 1920, University of Pennsylvania, 1992, מסת"ב 9780812231168
  • ‏‏Steven Kaplan, The Beta Israel (Falasha) in Ethiopia : From Earliest Times to the Twentieth Century, New York University Press, 1995, מסת"ב 0814746640

הערות שוליים

  1. ^ Ptolemy, Geography ,Book IV, Chapter 7
  2. ^ 2.0 2.1 J.W. McCrindle (Editor), Cosmas Indicopleustes, The Christian Topography of Cosmas, an Egyptian Monk - Translated from the Greek, and Edited with Notes and Introduction, Cambridge University Press, 2010, מסת"ב 1108012957, p. 61
  3. ^ William Desborough Cooley, Claudius Ptolemy and the Nile: or, An inquiry into that geographer's real merits and speculative errors, his knowledge of Eastern Africa and the authenticity of the Mountains of the Moon, J. W. Parker and Son, 1854, p. 31-39
  4. ^ אשכלי, ספר הפלשים, עמ' 147
  5. ^ קורינאלדי, יהדות אתיופיה, עמ' 57
  6. ^ רוזן, פאלאשים, כאילא או בית ישראל?, עמ' 58
  7. ^ קפלן, אתיופיה: נצרות, עמ' 42 - 45
  8. ^ סלומון, אתיופיה: יהדות, עמ' 319 - 320
  9. ^ אשכולי, ספר הפלשים, עמ' 1
  10. ^ רוזן, פאלאשים, כאילא או בית ישראל?, עמ' 54 - 56
  11. ^ Steven Kaplan, "Kayla" in Siegbert Uhlig (Editor), Encyclopaedia Aethiopica: He-N, Otto Harrassowitz Verlag, 2007, מסת"ב 344705607X, p. 362
  12. ^ 12.0 12.1 Quirin, p. 13
  13. ^ 13.0 13.1 85 .Quirin, p
  14. ^ Quirin, p. 115
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 15.3 הגר סלמון, 'ביתא ישראל' ושכניהם הנוצרים באתיופיה: ניתוח תפיסות מרכזיות ברמות שונות של גילום תרבותי, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 1993, עמ' 76-77
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 חיים רוזן, "פאלאשים, כאילא או בית ישראל? - הערות אתנוגרפיות לכינויים של עדת יהודי אתיופיה", פעמים 22, תשמ"ה, עמ' 56-57
  17. ^ סלמון, עמ' 109, הערה 76
  18. ^ יצחק גרינפלד, "הפלאשים ולשונותיהם בהווה ובעבר - מבט היסטורי-פילולוגי", פעמים 33, תשמ"ח, עמ' 63
  19. ^ Quirin, p. 102
  20. ^ Quirin, p. 112
  21. ^ 21.0 21.1 גרינפלד, עמ' 59
  22. ^ Carl Rathjens, Juden in Abessinien, W. Gente, 1921, p. 62, n. 3
  23. ^ משמעות שם הנהר "תכזה" הוא "נהר" בהתייחס ליאור של המקרא
  24. ^ סלומון, אתיופיה: יהדות, עמ' 323
  25. ^ אשכולי, ספר הפלשים, עמ' 150
  26. ^ יובלים, פרק כ"ב, פסוק כ"ג
  27. ^ אשכולי, ספר הפלשים, עמ' 43
  28. ^ קורינאלדי, יהדות אתיופיה, עמ' 74 - 76
  29. ^ סלומון, אתיופיה: יהדות, עמ' 322
  30. ^ יצחק גרינפלד, מחקרים בתולדות יהודי אתיופיה, מכון הברמן למחקרי ספרות, 2011, עמ' 16
  31. ^ הגר סלמון, 'ביתא ישראל' ושכניהם הנוצרים באתיופיה: ניתוח תפיסות מרכזיות ברמות שונות של גילום תרבותי, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 1993, עמ' 135, הערה 20
  32. ^ הנ"ל, אתיופיה: יהדות, עמ' 321
  33. ^ אשכולי, ספר הפלשים, עמ' 3 -6
  34. ^ Quirin, p. 13
  35. ^ הגר סלמון, 'ביתא ישראל' ושכניהם הנוצרים באתיופיה, עמ' 174
  36. ^ Antoine D'Abbadie, Lettre de M. D'A. à M. J. Mohl sur la langue Hamtönga, Journal Asiatique Série III, Tome XI, (1841), vol. I, p. 390
  37. ^ דני בודובסקי, מאוצר הפתגמים של יהודי אתיופיה
  38. ^ 38.0 38.1 חיים רוזן, "על עבודתו של אנתרופולוג ממשלתי בקרב עולי אתיופיה" בתוך שלוה וייל (עורכת) יהודי אתיופיה באור הזרקורים, משרד החינוך, תשנ"ז, עמ' 65-66
  39. ^ Wolbert Smidt, "Šanqəlla" in Siegbert Uhlig (Editor), Encyclopaedia Aethiopica: O-X, Harrassowitz, 2010, מסת"ב 3447062460, p. 526
  40. ^ Hagar Salamon, "Barya" in Siegbert Uhlig (Editor), Encyclopaedia Aethiopica: A-C, Otto Harrassowitz Verlag, 2003, מסת"ב 3447047461, p. 489-490
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ביתא_ישראל_(מינוח)&oldid=2583223"