ירושלים של זהב
 | |
| סינגל בביצוע שולי נתן | |
| מתוך האלבום "ירושלים של זהב - שולי נתן בשירי נעמי שמר" ו-"הדרך פתוחה" | |
| יצא לאור | 15 במאי 1967 |
|---|---|
| סוגה | זמר עברי |
| שפה | עברית |
| אורך | 4:48 |
| חברת תקליטים | הד ארצי |
| כתיבה | נעמי שמר |
| לחן | נעמי שמר (בעקבות שיר עממי בסקי) |
ירושלים של זהב הוא שיר על ירושלים שחובר והולחן על ידי נעמי שמר, ובוצע במקור בידי שולי נתן. השיר היה אחד מרגעי השיא בקריירה המוזיקלית של שמר ונחשב לאחד השירים האהובים ביותר בקרב הציבור הישראלי והיהודי העולמי. השיר הוא גם אחד מהפזמונים הישראליים המפורסמים בעולם כולו, לצד "הללויה" ו"הבה נגילה".
כתיבת השיר
השיר נולד כאשר החליט טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, להזמין שיר מיוחד על ירושלים לכבוד פסטיבל הזמר והפזמון לשנת תשכ"ז שנערך במוצאי יום העצמאות, 15 במאי 1967, בבנייני האומה בירושלים. קולק פנה לגיל אלדמע, מעורכי הפסטיבל, ודרכו הגיע לשמר, אך זו הייתה המומה מגודל המעמד ואמרה לאלדמע שהיא לא מסוגלת לכתוב תחת לחץ. אלדמע נזכר לאחר שנים: "אמרתי לה: 'את יודעת מה, את לא חייבת, אם תרגישי השראה תכתבי' - ואז ידעתי שהיא אכן תכתוב". לא עבר זמן רב ואלדמע קיבל לידיו את התווים של "ירושלים של זהב".
שם השיר מבוסס על תכשיט מזהב שעליו חקוקה העיר ירושלים שהתנא רבי עקיבא נתן לאשתו רחל על שעודדה אותו ללמוד תורה. השיר מתאר את מצבה של ירושלים באותה עת, לפני מלחמת ששת הימים, כאשר העיר הייתה חצויה על ידי חומה שהפרידה בין ממלכת ירדן ומדינת ישראל ונודעה כקו העירוני אשר תואר בשיר "העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה". המקומות הקדושים ליהדות במזרח העיר - הר הבית, הכותל המערבי ובית העלמין היהודי העתיק בהר הזיתים, לא היו נגישים ליהודים. משפט זה רומז למשפט ממגילת איכה ("איכה ישבה בדד העיר", מגילת איכה, פרק א', פסוק א'). גם המשפט "איכה יבשו בורות המים" מתייחס למגילת איכה. זיקה זו מקנה לשיר משמעות של קינה.
לחן השיר מבוסס על לחן טעמי המקרא ויש בו השפעה של שיר עם באסקי. במילותיו יש השפעה של שירת "תור הזהב של יהדות ספרד", כגון: "לכל שירייך אני כינור", בעקבות "אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ" בשירו של רבי יהודה הלוי, "ציון הלא תשאלי", וגם במשפט "איך אשכחך ירושלים". בתחילה כתבה שמר שני בתים בלבד - הבית הראשון הפותח ב"אוויר הרים צלול כיין" והבית השלישי הפותח ב"אך בבואי היום לשיר לך". כשהראתה שמר את השיר לרבקה מיכאלי, העירה האחרונה כי חסרה התייחסות לעיר העתיקה. בעקבות ההערה הוסיפה שמר את הבית השני, המתחיל ב"איכה יבשו בורות המים".
לביצוע השיר נבחרה זמרת צעירה אלמונית בשם שולי נתן. בתה של שמר, ללי, שמעה את נתן בתוכנית הרדיו "תשואות ראשונות" ב"קול ישראל" ודיווחה לאמהּ ששמעה זמרת בעלת קול גבוה כמו שאמהּ אוהבת. שמר ביקשה מבתה לרשום את השם ולשים במגירתה, שם נשאר עד לקראת הפסטיבל, אז הוציאה אותו שמר וביקשה שישיגו לה את נתן. מארגני הפסטיבל התנגדו לביצוע השיר על ידי זמרת לא מוכרת, אך שמר התנתה את ביצוע השיר בבחירתה של נתן.
השיר זכה להצלחה רבתי בפסטיבל, וזכורה שירת הקהל ברטט את השיר. עד היום זהו אחד השירים הזכורים ביותר מהפסטיבל, אף על פי שלא השתתף בתחרות אלא הושמע בזמן ספירת הקולות.
בשנת 1998, ערך "קול ישראל" את מצעד שירי היובל, שהקיף את 50 השירים החשובים ביותר בזמר העברי לרגל חגיגות העצמאות ה-50 לישראל. השיר "ירושלים של זהב" נבחר על ידי המאזינים למקום הראשון במצעד זה.
כעבור עשור, במסגרת חגיגות השישים למדינת ישראל שב ונבחר השיר ל"שיר השישים" בהצבעה שערכו הערוץ הראשון ורשת גימל, ולמקום השני ב"מצעד חיילי צה"ל לשנת השישים" בגלי צה"ל וב"מצעד של המדינה" שערכה שידורי קשת בערוץ 2.
רקע ומשמעות פוליטית
שלושה שבועות לאחר הופעת הבכורה של השיר בפסטיבל, פרצה מלחמת ששת הימים, שבמהלכה אוחדו שני חלקי ירושלים. לאחר ששמעה ברדיו את הצנחנים השרים את שירה ליד הכותל, הוסיפה שמר, שהייתה באותו הזמן בסיני עם להקה צבאית, בית חדש לשיר ובו הנגידה את המצב לפני ואחרי המלחמה. לעומת "איכה יבשו בורות המים" ו"ואין פוקד את הר הבית" בבית השני, הכריז הבית החדש "חזרנו אל בורות המים" ו"שופר קורא בהר הבית". בחודשים שאחרי המלחמה ובשנים שבין המלחמות קנה לו השיר שם והפך למעין המנון-משנה, שהיו אף שקראו להפכו להמנון הלאומי החדש. חבר הכנסת אורי אבנרי אף הגיש הצעת חוק ברוח זו.[1]
השיר "ירושלים של זהב" הושמע שוב ושוב ברדיו בשבועיים שקדמו לפרוץ מלחמת ששת הימים. לפי טענה שהועלתה לימים, הביא שיר זה למודעות ולדיון ציבורי את משמעותה וחשיבותה של ירושלים והעיר העתיקה עבור מדינת ישראל. בכתבה של עמיתה, הפזמונאי דן אלמגור, הוא מאשר עדויות ששמע אישית מפי אלופי צבא שכיהנו במטכ"ל באותה תקופה, על כי לפני הופעת השיר לא הייתה ב"בור" של צה"ל שום תוכנית רצינית הקשורה בשחרור העיר העתיקה. מבחינה תרבותית, ניתן לציין כי אף בזמר העברי לא נוצרו שירים במשך 19 השנים מאז תש"ח, המזכירים את אובדן העיר העתיקה של ירושלים. לא מן הנמנע, לפי אותה סברה, כי שיר זה, שהושמע שוב ושוב בתקופה שקדמה למלחמה, תרם לשיקולים ולקבלת ההחלטות הנוגעות ללוחמה בירושלים ולכיבושה, על המשתמע מכך.[2]
מאז פרסום "ירושלים של זהב", הפכה שמר בעיני רבים - אף כי לא בעיני עצמה - ל"פזמונאית לאומית" האמונה על שיקוף הלכי הרוח בישראל וניסוחם בפזמוניה.
ביקורת על השיר
לצד התגובות החיוביות לשיר, היו שהגיבו בציניות לקול הפטריוטי שבו. אחד מהם היה מאיר אריאל, אשר היה לוחם בצנחנים והשתתף בקרבות על שחרור הכותל, שחיבר בתגובה את השיר "ירושלים של ברזל" ובו מחאה על חללי המלחמה ועל התגובות הפטריוטיות המוגזמות לטענתו שהופיעו לאחר איחוד שני חלקי ירושלים.[3] השיר היווה ומהווה עד היום בעיני רבים אנטי-תזה לשירה של שמר. בפזמון מופיע השיא לרגשותיו של המשורר, שכותב:
ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך קראנו דרור.
היו שמתחו ביקורת על "ירושלים של זהב" בגלל 'היעדרם' של הערבים שישבו בירושלים המזרחית מן השיר. פסקאות כ"כיכר השוק ריקה", היו לצנינים בעיני אלו הסבורים כי זוהי התעלמות מכך שגם הערבים שהיו באותה כיכר שוק מטאפורית בירושלים המזרחית בין 1948 ל-1967 הם בני אדם. דברים ברוח זו ביטא עמוס עוז ואף שאל, האם הייתה המשוררת כותבת גם לגבי כיכר פיקדילי שהיא ריקה.
שמר הגיבה: "זה מעורר בי זעם נורא, הטיעון הזה. עולם שהוא ריק מיהודים, הוא בשבילי כוכב מת וארץ ישראל שהיא ריקה מיהודים היא בשבילי שוממת וריקה".[4][5]
דימוי מעין זה של מרחב עירוני נטוש בהעדר ממנו יהודיו נמצא גם אצל עגנון באורח נטה ללון. בתארו את כניסתו לבוצ'אץ' שעות ספורות בטרם התקדש יום הכיפורים כתב: "מרוקנים עמדו רחובות העיר וכן השוק. כבר שבתה העיר מעסקים של חול וננעלו החנויות...מלבד קול האדמה שענתה על קול פעמותי לא נשמע קול אחר", וכל זאת כאשר לפחות מחצית מאוכלוסיית העיר היו פולנים ורותנים ולא סביר שנהגו מנהג חמיס אבולעפיה ביפו בחג הפסח.
השיר ברחבי העולם
השיר זכה לגרסאות כיסוי ברחבי העולם. מביניהן של הזמר היווני דמיס רוסוס[6], ביצוע משותף של חבר להקת סקורפיונז, קלאוס מיינה, יחד עם הזמרת הישראלית ליאל קולט, להקת הרוק האמריקאית פיש, הזמר הברזילאי רוברטו קרלוס[7], ואחרים.
השיר מושמע בסצנת הסיום של סרט הקולנוע רשימת שינדלר משנת 1993, המתארת את שחרור היהודים שהציל חסיד אומות העולם אוסקר שינדלר בתקופת השואה. בעקבות ביקורת על זיהויו של השיר בחברה הישראלית עם מלחמת ששת הימים (ולא עם השואה), הוקלט השיר הליכה לקיסריה בביצוע נתנאלה ובו נעשה שימוש בהקרנות הסרט בבתי הקולנוע בישראל במקום "ירושלים של זהב".
דמיון לחנים עם השיר "Pello Joxepe"
במאי 2005 פרסם עיתון הארץ כי שמר הודתה במכתב לגיל אלדמע, זמן קצר לפני מותה, כי שמעה שיר עם באסקי ישן בשם "Pello Joxepe", והושפעה ממנו באופן לא מודע בעת כתיבת הלחן ל"ירושלים של זהב". בימי חייה הכחישה שמר את הטענות על גניבה ספרותית. היא תיארה את חדירת הלחן הבאסקי לשיר כ"תאונה מצערת" ואמרה שגרמה לה עוגמת נפש כה רבה, עד שאפשר שהביאה למחלתה. בצר לה, ביררה נעמי שמר את החוק הבינלאומי לגבי גניבות שירים. חוק זה קובע כי שמונה תווים ברצף המועתקים משיר אחר הם בבחינת גניבה. שמר ספרה את מספר התווים ש"הועתקו" מהשיר המקורי, בשורה שהייתה הדומה ביותר לשיר הבאסקי- "אוויר הרים צלול כיין"- שמר ספרה שבעה תווים מועתקים בלבד (תו החוזר מספר פעמים ברצף נספר כאחד); כשגלתה זאת הרגישה בת מזל עד מאוד.
חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, מציין שהזיקה בין השיר "ירושלים של זהב" לשיר העם הבאסקי ידועה לו משנת 1969, ואף הציג אותה בהרצאות שנתן ברחבי הארץ בתחילת שנות השבעים. כך הוא מתאר את המסר שהעביר בהרצאות אלה:
"דיברתי בזכותה של נעמי שמר ששירה "ירושלים של זהב" אינו שיר גנוב אלא לכל היותר פתיחתו הושפעה מלחן ששמעה נעמי שמר, אך בכל מקרה השיר המקורי היה שיר קצבי – שלא כמו "ירושלים של זהב", וגם את החלק הראשון הזה נעמי שמר שידרגה יפה מאוד, ואולי הבאסקים עוד יודו לה יום אחד על כך שבהשפעת שיר עם די זניח ולא מוכר בעולם יצרה שיר נפלא המוכר בכל רחבי העולם ונכנס בקהילות רבות לסידור התפילה."
נעמי שמר הסבירה כי גם הפיתולים והעיקולים במעלה הדרך לירושלים שימשו כהשראה למילות השיר וללחן שלו.
כאשר נודע לאליהו הכהן על מכתבה של נעמי שמר לגיל אלדמע הגיב:
לדעתי נעמי מייחסת להשפעה של השיר הבאסקי משקל גדול מדי ביצירה שלה, וכנראה זה העיק עליה כל השנים, וכשהייתה כבר במצב של שכיב מרע אמרה לעצמה: "אדברה וירווח לי."
לחן אלטרנטיבי
במהלך השנים נוצרה מסורת בצעדות, ובעיקר בצעדת ירושלים של לשיר את המילים עם הלחן של האמיני יום יבוא, שיש לו קצב של שיר לכת, ולכן מתאים יותר לשירה תוך כדי הליכה.
לקריאה נוספת
- דן אלמגור, "איך נולד השיר 'ירושלים של זהב' ", הדאר, 75, ז', 1996
- עמוס אורן, "הזהב הגנוב", ידיעות אחרונות, 6 במאי 2005
- נעמי שמר מתייחסת לביקורת של עמוס עוז על שירה "ירושלים של זהב" מתוך ערוץ היוטיוב.
קישורים חיצוניים
- 'ירושלים של זהב' - מילים, באורים, מאמרים מלווים וביצועים מגוונים, באתר הזמנה לפיוט.
- על אודות השיר באתר הספרייה הלאומית
- מאיה קוסובר, ירושלים של זהב, בפודקאסט "שיר אחד", תאגיד השידור הישראלי
- נתן גרינבוים, 'ירושלים של זהב' כשיר-קודש, מים מדליו, 1993
- ירושלים של זהב, באתר "היו ימים"
- שידור רדיו חי - הצנחנים שרים את "ירושלים של זהב" בכותל המערבי
- אופיר בן יאיר, ירושלים של זהב - עיון, באתר "הזמנה לפיוט"
- אליהו הכהן על "ירושלים של זהב", באתר ליטרטורה
- Jerusalem of gold, אתר באנגלית המוקדש לשיר
- אריאל הורוביץ, פלגיאט במוזיקה, הרצאה של בנה של המשוררת נעמי שמר לגבי מקור השיר
- דוד אסף, מסע מן הכורסא אל ירושלים של זהב, בבלוג "עונג שבת", 17 במאי 2012
- אורי הייטנר, ההמנון השני - ירושלים של זהב
מקורות על המנגינה הגנובה של ירושלים של זהב
- זאב גלילי, מקור המנגינה ל"ירושלים של זהב", באתר "היגיון בשיגעון"
- ביצוע של שיר העם הבסקי Pello Joxepe באתר YouTube על ידי הזמר פאקו איבנייז.
- נורית ורגפט, עידית אברהמי, פאקו איבנז: "שמעתי את 'ירושלים של זהב', ואמרתי - 'הי, זה השיר 'פיו חוספה'", באתר הארץ, 6 במאי 2005
הערות שוליים
- ^ היום לפני 43 שנים: "ירושלים של זהב" הושמע לראשונה, באתר הארץ, 16 במאי 2010
- ^ דן אלמגור, סיכום העשור: כך הפכה נעמי שמר למשוררת הלאומית, הארץ, 25.12.2009
- ^ משה נתן, המלחמה על ירושלים, הוצאת אותפז, 1968, עמוד 345
- ^ נעמי שמר מתייחסת לביקורת של עמוס עוז על שירה "ירושלים של זהב"
- ^ נדב שרגאי, כך התנכלו לנעמי שמר - בגלל דעותיה, באתר ישראל היום, 21 ביוני 2013
- ^ AISTYLES (2011-09-24), Demis Roussos - Jerusalem Of Gold | דמיס רוסוס - ירושלים של זהב, נבדק ב-2018-07-03
- ^ Sandro M. Silva (2014-07-09), Roberto Carlos - Jerusalém Toda De Ouro / Yerushalayim Shel Zahav (Em Jerusalém - 2012), נבדק ב-2018-07-11
26818736ירושלים של זהב