מאיר אריאל

מאיר אריאל

לידה	2 במרץ 1942 משמרות, פלשתינה (א"י)
פטירה	18 ביולי 1999 (בגיל 57) פרדס חנה, ישראל
תקופת הפעילות	1967–1999 (כ־32 שנים)
סוגה	זמר עברי פולק רוק בלוז
חברת תקליטים	אן אם סי אריאל הפקות

מאיר אריאל (2 במרץ 1942, י"ג באדר תש"ב – 18 ביולי 1999, ה' באב תשנ"ט) היה משורר, פזמונאי, מלחין, גיטריסט, וזמר ישראלי בעל סגנון ייחודי. בשלבים שונים בקריירה שלו כונה "הצנחן המזמר" ו"הטרובדור הנודד", ונחשב לאחד היוצרים הבולטים במוזיקה הישראלית בשנות ה-80 וה-90. במהלך חייו, כמו גם לאחר מותו, בוצעו שיריו על ידי אמנים רבים מהזמר העברי.

ביוגרפיה

ילדותו

אריאל נולד וגדל בקיבוץ משמרות, בן לגודה ואלכסנדר (סשה) אריאל (בשמשניקוב), הבן הצעיר לאחר שתי בנות. אביו, בן גרעין המייסדים הליטאי של הקיבוץ, היה מחנך ומנהל בבית הספר שבו למד. בצעירותו התנסה בכתיבת שירה, ושיריו הולחנו על ידי חברו לקיבוץ שלום חנוך במסגרת "המשמרון", חבורת הזמר של הקיבוץ. בתהליך היצירה לקח חלק גם חנן יובל.

השירות הצבאי, "ירושלים של ברזל" וארצות הברית

בנובמבר 1960 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד 890 של הצנחנים. בצנחנים עבר אריאל מסלול הכשרה כלוחם, וקורס מ"כים חי"ר.

בשנת 1966 נשא לאישה את תרצה הגדיש מכפר סאלד.

בפרוץ מלחמת ששת הימים שירת כלוחם במילואים בגדוד 28 של חטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים. החטיבה לחמה בירושלים ואריאל השתתף בכיבוש העיר העתיקה. מיד עם סיום הקרבות כתב בהשראת המלחמה את השיר "ירושלים של ברזל" אשר נכתב על פי הלחן של השיר "ירושלים של זהב" של נעמי שמר, אשר התפרסם זמן קצר לפני כן. אריאל ביצע את השיר בכנס חטיבתי מיד עם סיום המלחמה והגיע אל תחנות הרדיו. השיר זכה להצלחה רבה ואריאל התפרסם במהירות בציבור הרחב בתור "הצנחן המזמר". בדצמבר 1967 יצא המיני-אלבום "ירושלים של ברזל", אשר כלל שלושה שירים נוספים אותם כתב אריאל, אך המיני-אלבום לא זכה להצלחה גדולה.

חרף הפרסום לו זכה, החליט אריאל כי אינו מעוניין בקריירת זמרה בתור הצנחן המזמר, משום שהסתייג מה"גימיק" שבדבר. ביוני 1968 נסע עם אשתו ובתו שירז לעיר דטרויט שבארצות הברית כשליח עלייה מטעם איחוד הקיבוצים והקבוצות. הוא הושפע מאוד מהמוזיקה האמריקאית ובראש ובראשונה מבוב דילן ומהמסרים המועברים בשיריו, והחל לכתוב שירים בהשראתו. המשפחה שהתה בדטרויט במשך כשנתיים ובסופן חזרה ארצה. במהלך השהות בדטרויט נולד הבן שחר.

אלבומים ראשונים

מאיר אריאל בשנות ה-70

בשובו לישראל ניסה אריאל להשתלב בתל אביב בתור איש קולנוע ומוזיקה אך לא נחל הצלחה רבה. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים לחם אריאל בסיני במסגרת גדוד 416 של חטיבת הצנחנים 247. לאחר הפסקת האש תפסה פלוגתו את העיר סואץ, ושם, במהלך שירות המילואים הממושך בתקופה שלאחר הפסקת האש, כתב את השיר "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" שבו מבוטא הלך-רוחו לגבי המציאות והמאורעות שחווה בחזית.

אחרי המלחמה שב לקיבוץ משמרות ולמשפחתו. בשנת 1976 נולד בנו אהוד. הוא המשיך ליצור, וב-1978 הוציא את אלבומו הראשון "שירי חג ומועד ונופל", הכולל בין היתר את השירים "שיר כאב", "תקווה", "ארול", "טרמינל לומינלט", "מזכרת למאוננים" ו"ד"ר התחכמות".

בשנים 1983–1985 שימש כמזכיר קיבוץ משמרות.

אלבומו השני, "...וגלוי עיניים", יצא ב-1984, והוא כולל בין היתר את שיריו המפורסמים "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" שנכתב לאחר מלחמת יום הכיפורים, "שדות גולדברג" (שיר הידוע יותר כ"ילדתי שלי"; לפי פרשנות מסוימת, השיר הוא שיר תשובה ל"את תלכי בשדה" של לאה גולדברג, ומכאן שמו), "מחלק מוסר השכל (אגדת עם מקסיקנית)", ו"שיר תת-מודע זמני".

עזיבת משמרות ומעבר לתל אביב

בסוף 1985, זמן קצר לאחר שסיים את תפקידו כמזכיר הקיבוץ, החליטה משפחת אריאל לעזוב את קיבוץ משמרות. תחילה ביקשו חופשה של שנתיים, ובסוף 1987 הודיעו על עזיבת הקיבוץ באופן סופי. המשפחה עברה לתל אביב והתמקמה בדירה ברחוב הירקון 70.

לוחית זיכרון למאיר אריאל על ביתו בתל אביב

ב-1987 הוציא ספר שירים שכלל שירים משני אלבומיו הראשונים, שירים שכתב לאמנים שונים, ושירים שעתידים היו לצאת באלבומו הבא.

באוקטובר 1987 יצא במהלך חג סוכות לסיבוב הופעות בסגנון מסעי ההופעות בארצות הברית, אשר נקרא "מסע הבחירות של מאיר אריאל". למסע ההופעות יצא עם ההרכב "קאריזמא" - יהודה עדר (גיטרה, שירה וקולות), מיקי שביב (גיטרות, בס, שירה וקולות), רע מוכיח (תופים), ויואב קוטנר (תופי קונגה ושירה). הסיבוב נמשך שבוע במהלכו הופיעה הלהקה ברחבי הארץ, מקריית שמונה ועד אילת. מסע ההופעות צולם ויצא בסרט בבימויו של אידו סלע.

באפריל 1988 הוציא את אלבומו השלישי, "ירוקות". בתקופת ההקלטות שכל את אביו, והוא בחר להקדיש את האלבום לזכרו, ובמיוחד את השיר "נשל הנחש" שהיה הלהיט הכי גדול מאלבום זה. שירים מוכרים נוספים באלבום זה היו "מדרש יונתי", "איך לפעמים אני" ו"פלוגה בקו (או לגמרי במקרה)".

ב-1990 הוציא מיני אלבום שנקרא "עברנו את פרעה", אשר מתוכו הצליח בעיקר שיר הנושא עקב סמיכותו למלחמת המפרץ.

בשנת 1991 הוציא בהוצאה עצמית ספר שירים שנקרא "נשל הנחש". הספר כלל כמה משיריו וכן שלושה קטעי פרוזה קצרים.

שנות ה-90

באוגוסט 1991, במלאת 25 שנים לחתונתם, חגגו הזוג אריאל את חתונת הכסף שלהם. בטקס נערכה חופה שנייה ואריאל כתב כתובה חדשה עליה חתמו בני הזוג.

שבוע אחרי חתונת הכסף נעצרו בני הזוג לאחר ששוטרים מצאו סמים בביתם של בני הזוג, כולל קוקאין. תרצה טענה כי הקוקאין התקבל באחת המתנות שקיבלו בני הזוג. אריאל הצהיר שהוא משתמש בחשיש מזה 25 שנה (כפי שכתב בשירו "נרקומן ציבור": ”אני עצמי מכור לחתיכת חשיש”), אולם מעולם לא צרך סמים קשים. כחצי שנה מאוחר יותר נערך המשפט. בני הזוג הודו בגידול ובאחזקת קנאביס, חשיש וקוקאין. אריאל נידון לחצי שנת עבודות שירות, שנתיים מאסר על תנאי וקנס של 3,000 ש"ח, ותרצה לשנתיים מאסר על תנאי ולקנס של 1,500 ש"ח. את עבודות השירות ביצע מאיר אריאל בספרייה המרכזית לעיוורים בהקלטת ספרים.

בספטמבר 1993 יצא אלבומו הרביעי, "זרעי קיץ", בהפקתו של שלום חנוך. מהאלבום הצליחו בעיקר השירים "זרעי קיץ", "לא תתפוס אותי", ו-"קוצים א'".

במרץ 1993 העלה את הצגת היחיד "יש תורם" במסגרת פסטיבל "תיאטרונטו". ההצגה רצה פעמיים במסגרת הפסטיבל והיא כללה שירים וקטעי קישור אותם כתב אריאל, שהיו הבסיס לאלבום "רישומי פחם". "רישומי פחם", שהיה אלבומו המלא החמישי, יצא לאור ביוני 1995. היה זה אלבום קונספט ייחודי עם שירים שאותם כינה אריאל כיותר "קשים" לשמיעה. האלבום כלל בין היתר את השירים "שמעתי שאת נמצאת", "בס בבלון" ו-"חיית הברזל", שבו כתב בביקורתיות על התקדמות טכנולוגית מחד ועל התדרדרות מוסרית מאידך, בהשראת חיית הברזל בחזון דניאל.

במאי 1996, במסגרת הופעה של אריאל עם להקת "זרעי קיץ" שנערכה בהארד רוק קפה בתל אביב, התקיים איחוד של להקת קאריזמא. אלבום ההופעה "דלתות נפתחות מעצמן", שיצא באוגוסט 1998, תיעד את הופעת האיחוד וכלל, מלבד שיריו של אריאל, גם מספר שירים שכתבו חברי ההרכב ובוצעו בהופעה זו. ההופעה המלאה, כולל חלקה של להקת "זרעי קיץ", יצאה לאור ב-DVD "דרך דמעה שקופה", לאחר מותו של אריאל.

באפריל 1997 יצא אלבומו השישי, "ברנרד ולואיז".

שנת חייו האחרונה ומותו

בראשית 1999 חזר אריאל להופיע. בהמשך הקים הרכב נגנים חדש שכלל את גיגה (דוד לוי), עמוס פרידמן, ערן פורת ודורון קוחלי. בחודש יוני 1999 הופיע פעמיים עם ההרכב במועדון בארבי בתל אביב. ההופעות הוקלטו ויצאו לאחר מותו באלבום "בהופעה אחרונה במועדון ברבי 1999" (אף כי הופעתו האחרונה לפני מותו הייתה בפסטיבל ערד ב-9 ביולי). הופעה נוספת שתוכננה ל-13 ביולי בוטלה עקב מחלתו.

מאיר אריאל נפטר ב-18 ביולי 1999, ה' באב תשנ"ט, בגיל 57, ככל הנראה ממחלת קדחת הבהרות הנגרמת על ידי חיידק מסוג ריקציה המועבר בעקיצת קרציה. שבוע קודם לכן עלה חום גופו אולם רק יומיים לפני מותו אבחנו הרופאים את סיבת המחלה. לאחר מותו הגישה משפחת אריאל תביעה בגין רשלנות רפואית, שהסתיימה בפשרה כספית מחוץ לכתלי בית המשפט.

אריאל נקבר בבית העלמין של קיבוץ משמרות. הותיר אחריו את רעייתו, תרצה, ושלושה ילדים.

בשנת 2000, לאחר מותו, יצא אלבום נוסף של מאיר אריאל, "מודה אני" - אלבום עם הקלטות ביתיות, הכולל את השירים "מודה אני", "צרבת לזיכרון", "על ארץ מוותרים רק בלב", "צועק את שחסר לו" ו"צדק צדק תרדוף".

כתיבה לאחרים

לצד קריירת סולו, הרבה אריאל לכתוב שירים גם עבור זמרים אחרים. שיתוף פעולה פורה שלו היה עם בן קיבוצו שלום חנוך, שהלחין רבים משיריו של אריאל, הן עבור עצמו והן עבור זמרים אחרים. אריאל וחנוך החלו ליצור שירים במשותף כבר בנעוריהם, כשאחד המפורסמים שבהם, "אגדת דשא", התפרסם באמצע שנות השבעים בביצועים שונים, בין היתר של אריק איינשטיין, חנן יובל ואושיק לוי. במסגרת להקתו "תמוז" הלחין חנוך עם אריאל זילבר את שירו של אריאל "סוף עונת התפוזים". הלהקה ביצעה גם את שירו של אריאל "הולך בטל", בלחן של זילבר. חנוך המשיך להלחין ולבצע את שיריו של מאיר אריאל גם לאחר מותו של אריאל, כגון "הצרחה" באלבום אור ישראלי (2003) ו"פחדתי (היפותזה)" באלבום המקרה והטעות (2015).

שלום חנוך הלחין משיריו של אריאל גם עבור זמרים אחרים. באלבומו של אריק איינשטיין "מזל גדי" מ-1968 נכללו שיריהם של אריאל וחנוך "מכופף הבננות" ו"סיפור מותם של עלמה ועלם". איינשטיין ביצע גם את שיריו של אריאל "ריסים" ו"פתאום בלעדיו", גם הם ללחנים של חנוך. כמו כן הלחין חנוך ללהקת שובבי ציון את שיריו של אריאל "נוגה" ו"היי אישה", ולאושיק לוי את שירו "לישון לישון". אושיק לוי ביצע באלבומו "איפה טעינו" את השיר "תור א. ב. ג." שכתב אריאל והוא מעין גרסה מוקדמת לשיר "טרמינל לומינלט".

אמן נוסף שהרבה לבצע את שיריו של אריאל הוא גידי גוב. באלבומו של גוב "דרך ארץ" משנת 1987 נכללו ארבעה שירים שכתב אריאל: "שלל שרב" שהפך ללהיט, "לוליטה" שזכה גם כן להצלחה, "גבר בעיר" (שלושתם ללחן של יהודה פוליקר), ו"דרך ארץ" (שהלחין משה לוי). לאלבומו הבא, "אין עוד יום", הקליט גוב שניים משיריו של אריאל בלחנים של דני סנדרסון, שמהם התפרסם השיר "בשדה ירוק".

שיתוף פעולה נוסף של אריאל היה עם דויד ברוזה, שביצע את שיריו "שיר געגועים", "מתחת לשמים" ו"לא יכול להוריד ממך את העיניים".

בתחילת שנות ה-90 עבד עם דני ליטני על אלבומו "תקופת החיץ" (1992). אריאל כתב לאלבום חמישה שירים, ושיר נוסף כתבו ליטני ואריאל במשותף. באלבומו הבא של ליטני הופיע השיר "יוסטון טכסס (והגורל היהודי)" אותו כתבו במשותף.

את רוב השירים שכתב אריאל לאמנים אחרים לא הלחין בעצמו, אך אחדים מהם כן, ובהם "לא יכול להוריד ממך את העיניים" לדויד ברוזה, "סוף שבוע בכפר" לדורי בן זאב ו"ציונה" לנסים גרמה. שירים מוכרים נוספים שכתב אריאל לאמנים אחרים כוללים את "למה לא" ליזהר אשדות, "ערב כחול עמוק" לריטה על פי לחן של שלמה יידוב ו"הולכת ממך" לשרון חזיז, בלחן של זאב נחמה ותמיר קליסקי.

גם אחרי מותו של אריאל המשיכו אמנים להלחין ולבצע את שיריו. רמי קלינשטיין הלחין לאלבומה של ריטה "חמצן" מ-2003 את שירו "אתה בכל זאת" (המוכר גם בשמות "עלית לי בזיכרון" ו"הלילה לא"), שהתפרסם מאוחר יותר גם בביצועו של דודו טסה. קלינשטיין הלחין וביצע גם את שירו של אריאל "משהו טוב". בפסטיבל השירים של ישראל שנערך בשנת 2004 נכללו שני שירים שכתב אריאל, "לילה בלי טיפה של דלק" בביצועו של חמי רודנר ו"אור יום חורף שמשי" בביצוע זהבה בן. בשנת 2012 להקת התקווה 6 הלחינה את שירו של אריאל "כשהיית", ושנה לאחר מכן הלחינה להקת הדג נחש את שירו "קובלנה על מפלגות ישראל" לכבוד הבחירות לכנסת ה-19 שנערכו בשנה זו שגם שימש כשיר הנושא לעונת הבחירות לאותה שנה של התוכנית ארץ נהדרת. בשנת 2016 ביצע דורי בן זאב את השיר "רעש במנוע" שכתב מאיר אריאל והלחין ישראל כסיף. באוקטובר 2017 הוציא המוזיקאי סגול 59 (חן רותם), את השיר "חלושעס למוצ"ש (בלוז בטעמי המקרא)" שהלחין והקליט לטקסט של אריאל, שלא פורסם לפני כן. סגול קיבל את הטקסט ממשפחת של אריאל, הלחין והקליט אותו לבקשת המשפחה. בשנת 2020 ביצע טל סונדק באלבומו "שירתם" את "איש המפוחיות" בלחן של רמי קלינשטיין.

שימור זכרו

קברו של אריאל בבית העלמין של קיבוץ משמרות

מאז מותו של אריאל, ממשיכה משפחתו, ובעיקר אשתו תרצה, בפעולות לשימור זכרו.

אחת היוזמות המרכזיות בניסיון לשימור זכרו היא ארגון ערבי שירת שיריו בידי אמנים שונים, לציון יום השנה למותו. הערב הראשון במתכונת הזאת היה ביולי 2000, במלאת שנה למותו, בתיאטרון קיסריה. יוזמת ההופעות לזכרו של אריאל ממשיכה מאז, ושלוש מההופעות יצאו על גבי דיסקים. בניו של אריאל, שחר ואהוד, הופיעו בשיריו במשך זמן מה בשם האחים אריאל, ואף הוציאו אלבום של חומר מקורי ב-2006 תחת שם זה.

משפחתו של אריאל חשפה את עזבונו בפני אמנים שונים. בעיזבון שירים רבים שלא נחשפו מעולם, וחלקם הגדול אף נטול לחן. במסגרת חשיפת אוסף השירים הולחנו והוקלטו שירים רבים מהעזבון על ידי זמרים שונים.

עיזבונו של אריאל מכיל בין היתר גם הקלטות ביתיות של אריאל מבצע שירים שכתב (בשירה ונגינה בגיטרה). הקלטות אלה היוו את המקור המרכזי לשירי האלבום "מודה אני".

כמו כן הוציאה משפחתו אחרי מותו ספר חדש בשם "ברכות והספדים", המכיל ברובו ברכות והספדים שכתב אריאל לכבוד אירועים בחייו.

באוקטובר 2016 יצאה לאור הביוגרפיה "ארול אחד" שנכתבה על ידי נסים קלדרון.

בשנת 2019 הוציאה לאור משפחתו של מאיר אריאל את הספר "ד"ר התחכמות", ספר שמאגד שירים, מכתבים ואיורים מעיזבונו של מאיר אריאל. רחובות על שמו קיימים בערים: כפר-סבא, נתניה, רמלה וביישוב בית-אריה. במושב אומץ נקראו רחובות על שם שניים משיריו של אריאל.

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון על קיר ביתו ברחוב הירקון 70.

• 
  רחוב אגדת דשא במושב אומץ.
• 
  רחוב זרעי קיץ במושב אומץ.

דיסקוגרפיה

אלבומי אולפן ומיני-אלבומים

• "ירושלים של ברזל" (מיני-אלבום) (1967)
• "שירי חג ומועד ונופל" (1978)
• "...וגלוי עיניים" (1984)
• "ירוקות" (1988)
• "עברנו את פרעה" (מיני-אלבום) (1990)
• "זרעי קיץ" (1993)
• "רישומי פחם" (1995)
• "ברנרד ולואיז" (1997)

אוספים, הופעות, הקלטות נדירות ומחוות

• "מודה אני" (2000)
  האלבום מורכב ברובו מהקלטות ביתיות שנמצאו בביתו של אריאל לאחר מותו. ההקלטות עברו עיבוד, ואליהן הוספו כמה סקיצות אולפן, והקלטה אחת מהופעה בברבי ("צדק צדק תרדוף").

אלבומי הופעה

• "דלתות נפתחות מעצמן" (1998)
• "בהופעה אחרונה במועדון ברבי 1999" (2002)

אוספים

• "מבחר" (1991)
  האוסף היחיד שהוציא אריאל בחייו, ובו שירים משלושת אלבומיו הראשונים, והשיר "עברנו את פרעה" מתוך המיני-אלבום על שמו. בניגוד לרוב האוספים, לדיסק אוסף זה נוספה חוברת עם מילות השירים בדיסק.
• "האוסף" (2001) (מארז תקליטורים)
  הכולל חמישה תקליטורים, ובהם ארבעה של אריאל שר את שיריו, החל מ"ירושלים של ברזל" ועד שירים שהוקלטו אחרי מותו. האלבום החמישי מכיל שירים שנכתבו על ידי אריאל ומושרים על ידי זמרים אחרים.
• "המיטב" (2004)
  מבחר משיריו ביניהם הקלטה של אריאל שר את שירו של יהודה עמיחי "חתונה מאוחרת" על פי לחן שחיבר ועיבד. השיר הוקלט בערב שירי משוררים בצוותא תל אביב, בשנת 1998, ויצא כסינגל זמן מה לפני צאת האלבום. זוהי הפעם הראשונה שהשיר מתפרסם באלבום.

אלבומי הופעה ומחווה שיצאו לאור מאז פטירתו

• "עם הגב לים" (2000)
  הוקלט בקיסריה בהופעה במלאת שנה לפטירתו של אריאל. שיריו של אריאל מבוצעים בו על ידי זמרים אחרים.
• "ערב כחול עמוק" (2002)
  הוקלט ב"אמפי ווהל" בתל אביב, בהופעה במלאת שנתיים לפטירתו של אריאל. שיריו של אריאל מבוצעים בו על ידי זמרים אחרים, בעיקר הדור הצעיר של הזמר העברי.
• "חמש שנים" (2005)
  אלבום כפול שהוקלט במשמרות בהופעה במלאת 5 שנים לפטירתו של אריאל. שיריו של מאיר מבוצעים בו על ידי זמרים אחרים.
• "רישומי פחם בצבע" (2010), אמנים שונים

קלטות וידאו ומארזי DVD

• "מסע הבחירות של מאיר אריאל" (וידאו) (1988)
• "דרך דמעה שקופה - ההופעה" (די.וי.די.) (2003)

ספריו

אריאל, אשר לא פעם כינה את עצמו "המזמר המדבר", היה איש של מילים. עובדה זו משתקפת בשיריו המצטיינים בשנינות, אירוניה ומטפורות המכבדות שירה ברמה הגבוהה ביותר. כתיבתו של אריאל הושפעה מיוצרים כמו חיים נחמן ביאליק, נתן אלתרמן, יהודה עמיחי, לאונרד כהן, ש"י עגנון, ובוב דילן. פרט לשירים מולחנים באלבומים פרסם אריאל את כתביו גם ספרי שירה ופרוזה:

• "מאיר אריאל-שירים" (1987). ספר שירים, ובו שירים של אריאל אשר נכתבו טרם צאת האלבום "ירוקות", כולל כמה שירים שאחר-כך יצאו באלבום. השירים מלווים בלחנים אשר הגה אריאל, והביא לכתב יהודה עדר.
• "נשל הנחש" (1991).
• "ברכות והספדים" (2005) ספר שכשמו מכיל בעיקר ברכות והספדים שכתב אריאל במשך חייו, ובהם משתקף סגנון הכתיבה המיוחד לו. ספר זה הוצא לאור בסיועה של חברת שומרה, וניתן להשיגו בבית משפחת אריאל בפרדס חנה.
• "עצמאי בשטח" (2010). לאחר כעשור מאז מותו של מאיר אריאל, יצא הספר "עצמאי בשטח" שכולל את כל שיריו המולחנים של מאיר אריאל שהתפרסמו במהלך השנים. הספר כולל גם קטעי ביוגרפיה עליו ותמונות מחייו.
• בשנת 2016 יצא הספר "כתבים" אשר כולל פרשנויות לשלל שיריו.

לקריאה נוספת

• עצמאי בשטח - כל השירים (בעריכת יואב קוטנר), 2010
• נסים קלדרון (בשיתוף עודד זהבי), ארול אחד : מאיר אריאל - ביוגרפיה, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2016
• ד"ר התחכמות (בעריכת עטרה אופק), אריאל הפקות, 2019

קישורים חיצוניים

• מאיר ברשת, אתר לזכרו של מאיר אריאל | ארכיון האינטרנט
• אתי אברמוב, שלום מאיר - נפרדים ממאיר אריאל (3 חלקים), אתר עיתון תל אביב, ארכיון 23.07.1999 | ארכיון האינטרנט
• מאיר אריאל: נע בין כאב לאופוריה, בין המראה להתרסקות (חלק א'), מאיר אריאל: משורר מועד ונופל (חלק ב'): פודקאסט להאזנה של תוכנית הרדיו "גיבור תרבות" בהגשת יונתן גת, דוד גורביץ' ודן ערב
• מבחר כתבות על מאיר אריאל במלאת שנה למותו, ynet
• ארנון לפיד, לגלות מחדש את מאיר אריאל: "היה תבנית נוף קיבוצו", באתר mynet‏ קיבוץ, 8 בדצמבר 2016
• יובל יבנה, משוררים, פזמונאים ו"כותבי שירים ששרים" : על עיצוב עמדת הדובר בשיר "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" של מאיר אריאל, באתר "מקום לשירה"
• אבי מורגנשטרן, ביקור חודשי בנמל תעופה, מעריב, 6 בפברואר 1987, המשך
• תימורה לסינגר, "אני רק הכותב", 17 ביולי 2009
• ניסים קלדרון, והנה נשארת מאחור?, 1 באפריל 2010
• עודד זהבי, לחלוב מוזיקה מהמלים, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2010
• לירון נגלר-כהן, ואבא חוזר ואומר: מאיר אריאל שלא הכרתם, 15 בספטמבר 2011
• שגיא בן נון‏, מאיר אריאל בריאיון גנוז: "המסתורין של הכתיבה גדול ממני", באתר וואלה!‏, 17 ביולי 2014
• שגיא בן נון‏, 15 שנים למות מאיר אריאל: וואלה! תרבות חושף יצירות גנוזות של היוצר, באתר וואלה!‏, 17 ביולי 2014
• יאיר שלג, ילד רע עד יום מותו: מסע בעקבות מאיר אריאל, באתר nrg‏, 6 בינואר 2017
• מי-טל נדלר, להפוך סירוב למטרונום: ארול אחד כפתרון פואטי לשאלה כיצד ניתן להיחלץ מסבך ההיסטוריה ולשיר, אודות, 12.4.2017
• מאיר אריאל בריאיון למנשה סעד ברדיו ירושלים, 16 באוגוסט 1998, באתר יוטיוב
• אברהם זיגמן, זרעים וערגונות: למה התכוון מאיר אריאל?, באתר ynet, 6 באוגוסט 2019
• רוביק רוזנטל, מאיר אריאל, האלכימיה של הלשון, באתר "הזירה הלשונית", 4 בפברואר 2015
• רחלי מלק-בודה, ‏צומת אריאל, בעיתון מקור ראשון, 5 במאי 2019

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31506868מאיר אריאל