יפתח ספקטור
 | |
| יפתח ספקטור בעת שירותו כמפקד בסיס רמת דוד | |
| לידה |
20 באוקטובר 1940 (גיל: 84) י"ח בתשרי ה'תש"א ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| כינוי | ספייק |
| השתייכות |
 חיל האוויר הישראלי |
| תקופת הפעילות | 1958–1985 (כ־27 שנים) |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מבצע אופרה  מלחמת לבנון | |
| תפקידים אזרחיים | |
| סגן נשיא אלביט 1985–1988, יזם עצמאי | |
יפתח ספקטור (נולד ב-20 באוקטובר 1940[1]) הוא טייס קרב בחיל האוויר הישראלי, אחד מאלופי ההפלות של תקופת מטוסי הסילון, לזכותו הפלת 12 מטוסי אויב. שימש בין היתר כראש מחלקת מבצעים בחיל האוויר וכמפקד בסיס תל נוף. סיים את שירותו בדרגת תת-אלוף, נחשב על ידי רבים לאחד מטייסי הקרב הטובים ששירתו אי פעם בחיל האוויר הישראלי[2][3][4].
ילדותו
אביו, צבי ספקטור, היה מפקד פעולת כ"ג יורדי הסירה, ונספה כאשר יפתח היה בן שבעה חודשים. ספקטור גדל בקיבוץ חולתה ובקיבוץ גבעת ברנר עם אמו שושנה ספקטור שהייתה קצינת השלישות של הפלמ"ח.
שירותו הצבאי
התגייס ב-1958 לקורס טיס וסיים אותו ביולי 1960. הוצב בטייסת העקרב והטיס מטוסי סופר מיסטר, את טבילת האש שלו עשה באפריל 1961 בקרב אוויר בו רשמה הטייסת את הפלת המיג הראשונה שלה. בשנת 1962 השתתף בתפקיד ראשי של טייס בסרט "סיניה", המבוסס על מקרה אמיתי. ב-1965 עבר הסבה למטוסי מיראז' 3 בטייסת הקרב הראשונה.
במלחמת ששת הימים היה טייס מיראז' 3, ובין השאר הוביל את זוג המטוסים שתקף את ספינת הביון האמריקאית "ליברטי"[5]. לאחר המלחמה הדריך בבית הספר לטיסה תחת פיקודו של רן פקר. במאי 1970 מונה למפקד טייסת 101. עם תחילת כהונתו הדיח ספקטור מהטייסת שליש ממצבת הטייסים הפעילה. תקופת פיקודו התאפיינה במבצעים וקרבות אוויר רבים, אך גם במקרים רבים של חוסר ציות להנחיות ולפקודות הממונים עליו, וכדבריו "התאמנתי בחוסר ציות"[6], כשמנגד דרש מפקודיו ציות מוחלט ואף הדיח טייסים מובילים כישראל בהרב.
באוגוסט 1971 סיים את כהונתו כמפקד טייסת 101 והוטל עליו להקים טייסת מטוסי "פנטום", טייסת אבירי הזנב הכתום. ב-13 בספטמבר 1973, כחודש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, השתתף בקרב אוויר המוני מעל חופי סוריה ובו הפיל שני מטוסי מיג 21. במלחמת יום הכיפורים פיקד על הטייסת שביצעה 760 גיחות קרביות (מהם השתתף בעצמו ב-42), ארבעה ממטוסיה הופלו אך היא לא ספגה אבדות בנפש. במהלך המלחמה הוטל על הטייסת שלו להפציץ את המטכ"ל הסורי בדמשק. כוח של שמונה מטוסים מהטייסת בהובלת ספקטור נסוג לאחור בדרכם ליעד בשל עננים שסיכנו את המטוסים בהתנגשות בהרי הלבנון. כוח אחר, מטייסת 119, ביצע את משימת ההפצצה בהצלחה באותו יום לאחר שהצליח למצוא פרצה בעננים ולהגיע ליעד. אף שהחלטתו של ספקטור להימנע מתקיפה בנסיבות שהיו גובתה על ידי מפקד חיל האוויר, היא גררה ביקורת ועוררה ויכוח פנימי בחיל האוויר הישראלי.[7] בדצמבר 1973 העביר את הפיקוד לרן גורן. לאחר המלחמה שימש כראש ענף אימונים אוויריים ועסק ביישום לקחי המלחמה.
ספקטור השלים במסגרת שירותו הצבאי תואר ראשון בהיסטוריה ומזרח-תיכון מאוניברסיטת תל אביב בהצטיינות, ותואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת UCLA שבלוס אנג'לס בהצטיינות יתרה. לאחר לימודיו התמנה ב-1977 לראש מחלקת מבצעים אוויר. בתפקידו זה פעל לקידום ההצטיידות והלחימה בכלי נשק מתוחכמים ומל"טים וקידם הכנסת מסוקים למבצעים. כמו כן היה ספקטור, ביחד עם דודיק רוטנברג, איש הצנחנים ומגיבורי הקרב על גבעת התחמושת, ומוקי בצר, מפקד פלוגה בסיירת מטכ"ל, מיוזמי ומקימי יחידת שלדג[8]. ב-1978 התפטר ספקטור מחיל האוויר על רקע חילוקי דעות בעניין פיתוח מטוס ה"לביא", על אף ההחלטה לרכוש מטוסי F-16 (עמדתו הייתה שיש לבחור באחת החלופות ולדבוק בה).
ב-1979 התבקש ספקטור לחזור לשירות. הוא מונה למפקד בסיס רמת דוד וראש פרויקט קליטת מטוסי ה-F-16. במסגרת הקמת שלוש טייסות F-16 הראשונות לקח חלק בפעילות מבצעית על המטוס. השתתף במבצע אופרה להשמדת הכור האטומי בעיראק ב-1981, אך מאחר שסבל מעייפות מאחר שלא ישן לילה קודם, כמו גם מחוסר התמצאות רגעית, ככל הנראה עקב נטילת תרופה ערב לפני המבצע, שחרר את החימוש שלא מעל המטרה והחטיא אותה[9]. בשנים 1982–1984 שירת כמפקד תל נוף ובתפקידו זה השתתף במלחמת לבנון הראשונה. ספקטור דחה הצעות לקידום, וב-1985 השתחרר מהצבא.
לאחר שחרורו מצה"ל
.jpg)
לאחר שחרורו, בחר ספקטור ליישם את ניסיונו הצבאי בתחום הטכנולוגי. הוא המציא את מערכת "הילה" (HALO), מערכת אוויונית למסוקים בשדה הקרב. במסגרת חברת אלביט תכנן, פיתח ושיווק מערכת זו אשר קידמה משמעותית את המבצעיות ובטיחות הטיסה (עיקריה אומצו לאחר מכן במערכות רבות בעולם). המערכת או מרכיבים שלה נרכשו על ידי חילות האוויר של ישראל, ארצות הברית ומדינות נוספות, וכמו כן נמכרת למסוקים אזרחיים הפועלים בתנאים קשים. המערכת הניבה הכנסות של מעל 400 מיליון דולר. מערכת "הילה" הוגשה פעמיים כמועמדת לפרס ביטחון ישראל; זכתה פעמיים במקום שני (אחרי הלוויין "עמוס" וטנק ה"מרכבה"). ספרו "חלום בתכלת שחור", שיצא לאור ב–1991, מספר על חוויותיו במלחמת יום הכיפורים. הספר זיכה את מחברו בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.
ספקטור הקים מספר חברות ומיזמים בתחומי התעופה, הבנייה ומערכות ממוחשבות. מן המייסדים והבעלים של חברת יסיס בע"מ המייצרת מערכות תוכנה מהירות לניהול ארגונים ושימשה טייסות ומחלקות בבתי חולים בארץ ובעולם. מאוחר יותר מכר ספקטור את חברת יסיס. משנת 2001 ועד לביצוע תוכנית ההתנתקות ב-2005 היה פעיל ב"תנועה להפרדה חד-צדדית מן הפלסטינים". בשנת 2003 היה מחותמי "מכתב הטייסים" שהצהירו על סירובם לבצע מה שהם מגדירים כפעולות בלתי חוקיות ובלתי מוסריות בשטחים[10], וכתוצאה מכך הודח משירות המילואים. מאוחר יותר הדגיש ספקטור שהוא אינו מתנגד לסיכולים ממוקדים ככלל, אלא לאלו שבהם עלולים להיפגע אזרחים. ספרו "רם וברור" - העוסק, בין השאר, במכתב הטייסים - יצא לאור ב-2007 בהוצאת ידיעות ספרים.
בשנת 2014 הקים את תנועת "דוגמה אישית" שמטרתה להקים גוש דמוקרטי ציוני גדול, על מנת להשיג הפרדה מהפלסטינים, ולהבטיח מדינה יהודית, דמוקרטית והגונה.
ספקטור נשוי לעליזה סמואל, ולהם ארבעה ילדים.
פירוט ההפלות
להלן טבלת ההפלות[11]:
| מספר | תאריך הקרב | המטוס המפיל | המטוס שהופל | החימוש | פרטי ההפלה |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 7 באפריל 1967 | מיראז' 3 |  מיג 21 סורי |
תותחים | במהלך יום הקרבות של 7 באפריל 1967, מעל רמת הגולן |
| 2 | 7 באפריל 1967 | מיראז' 3 | מיג 21 סורי |
תותחים | במהלך יום הקרבות של 7 באפריל 1967, מעל רמת הגולן, הפלה משותפת עם בנימין רומח |
| * | יוני 1967 | מיראז' 3 | מיג 21 | הפלה לא רשמית | |
| * | 15 ביולי 1967 | מיראז' 3 |  מיג 21 מצרי |
הפלה לא רשמית | |
| 3 | 26 ביוני 1969 | מיראז' 3 | מיג 21 מצרי |
תותחים | באזור קהיר[12] |
| 4 | 20 ביולי 1969 | מיראז' 3 | מיג 21 מצרי |
תותחים | במהלך מבצע בוקסר |
| 5 | 6 במרץ 1970 | מיראז' 3 | מיג 21 מצרי |
תותחים | |
| 6 | 10 ביולי 1970 | מיראז' 3 | מיג 21 מצרי |
תותחים | באזור ביצות אגם מנזלה כ-30 ק"מ ממערב לתעלת סואץ[13] |
| 7 | 27 ביולי 1970 | מיראז' 3 | מיג 17 מצרי |
תותחים | |
| 8 | 27 ביולי 1970 | מיראז' 3 | מיג 17 מצרי |
AIM-9 סיידוויינדר | הפלה שנייה באותו יום |
| 9 | 30 ביולי 1970 | מיראז' 3 |  מיג 21 סובייטי |
AIM-9 סיידווינדר | קרב אוויר בו הופלו חמישה מטוסי קרב סובייטים, הפלה משותפת עם אברהם שלמון |
| 10 | 13 בספטמבר 1973 | F-4 פנטום | מיג 21 סורי |
AIM-9 סיידווינדר | במהלך קרב האוויר של 13 בספטמבר 1973, נווט: מיכה אורן |
| 11 | 13 בספטמבר 1973 | F-4 פנטום | מיג 21 סורי |
AIM-9 סיידווינדר | במהלך קרב האוויר של 13 בספטמבר 1973, נווט: מיכה אורן |
| 12 | 8 באוקטובר 1973 | F-4 פנטום | מיג 21 מצרי |
תותחים | נווט: רועי מנוף |
| 13 | 14 באוקטובר 1973 | F-4 פנטום | מיג 21 מצרי |
AIM-9 סיידווינדר | נווט: רועי מנוף |
קישורים חיצוניים
- נרי ליבנה, הסירובניק, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2007
- אנשיל פפר, חיל האוויר העניק אות הוקרה לטייס הסרבן תת אלוף יפתח ספקטור, שהודח מתפקידו, באתר הארץ, 5 בפברואר 2010
יפתח ספקטור, רם וברור, הוצאת ידיעות אחרונות, 2007, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר- יפתח ספקטור: חלום בתכלת שחור הוצאת כתר, 1991
- יפתח ספקטור, נפילת הפנטום, מערכות 422, 2008
אתי אברמוב, מפציץ, באתר "ידיעות אחרונות", 25 באוקטובר 2017
יפתח ספקטור, במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל- אייל ארליך, סיוט המלחמה של ספקטור, בטאון חיל האוויר 181, אוגוסט 1991 (על הספר "חלום בתכלת שחור"), באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- גיא לרון, היום כבר אפשר לומר: מלחמת ההתשה הסלימה כי ארצות הברית רצתה לנסות נשק חדש, הארץ, 4 בספטמבר 2019
הערות שוליים
- ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 41.
- ^ נרי ליבנה, הסירובניק, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2007
- ^ עמרי אסנהיים, ידידותי למשתבש, באתר nrg, 13 בינואר 2006
- ^ אנשיל פפר, חיל האוויר העניק אות הוקרה לטייס הסרבן תת אלוף יפתח ספקטור, שהודח מתפקידו, באתר הארץ, 5 בפברואר 2010
- ^ אמיר אורן, "אתה תשיג את המטוסים, אנחנו נטפל בקונגרס", באתר הארץ, 22 בספטמבר 2007
- ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 171.
- ^ ניר בן זקן ועופרי רז, רק מטוסינו שבו בשלום לבסיסם, באתר ynet, 21 בספטמבר 2015
- ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמ' 290, "יום אחד הכניס אלי עידו שני אנשים במדים ירוקים. שניהם נשאו שמות מכובדים: דודיק רותנברג היה מגיבורי הקרב האגדי על גבעת התחמושת, קרב עקוב מדם במלחמת ששת הימים; ומוקי בצר, גבוה ומקריח, היה מלוחמיה הבכירים של סיירת מטכ"ל, והשתתף במבצעים רבים מעבר לגבול ובהם מבצע החילוץ באנטבה. שניהם היו גיבורי מלחמה נערצים, ושניהם אנשים חושבים. מוקי אמר לי, 'במקום להתכתש עם כל צה״ל, בוא ונקים יחידת מילואים של יוצאי סיירת מטכ״ל, ונאמן אותה ספציפית למשימות חיל־האוויר'."
- ^ יפתח ספקטור,"רם וברור", ידיעות ספרים, 2007, עמ' 332-333.
- ^ יגאל מוסקו ופליקס פריש, טייסי חיל האוויר במיל': לא נתקוף בשטחים, ynet, 24.09.2003.
- ^ הפלותיו של ספקטור, באתר www.cieldegloire (בצרפתית)
- ^ יפתח ספקטור, רם וברור, הוצאת ידיעות אחרונות, 2007, עמ' 134-144, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- ^ יפתח ספקטור, רם וברור, הוצאת ידיעות אחרונות, 2007, עמ' 168-170, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
מפקדי בסיס תל נוף 
| |
|---|---|
|
מפקדי בסיס רמת דוד 
| |
|---|---|
|
34242961יפתח ספקטור