שלמה להט (לנדאו)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה להט
שלמה להט (לנדאו), 1955
שלמה להט (לנדאו), 1955
לידה 1924
אוסטריה
פטירה 1999 (בגיל 75 בערך)
ישראל
השתייכות הצבא הבריטיהצבא הבריטי הצבא הבריטי
צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19421946 (הצבא הבריטי)
19481958 (צה"ל)
דרגה אלוף משנה (אוויר) אלוף משנה
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל אל על
סנכ"ל דיסקונט השקעות

שלמה להט (19241999) היה אלוף משנה בצה"ל, סגן מפקד חיל האוויר ומנכ"ל חברת אל על.

ביוגרפיה

להט, בנם של גרטה ומשה לנדאו, נולד בווינה שבאוסטריה ועלה לארץ ישראל ב-1933. הוריו היו חברי הגרעין "בתלם" וממייסדי קיבוץ עין גב ב-1937.

התנדב לארגון ההגנה וב-1942 התגייס לצבא הבריטי, ביקש להגיע לחיל האוויר המלכותי ולשרת כטייס אך נענה כי אין מגייסים תושבי ישראל לחיל זה ושובץ ליחידת תובלה עמה לחם בקרבות אל-עלמיין, ובפלישת בעלות הברית לאיטליה. במקביל היה פעיל ההעפלה וסייע בהברחת נשק ויהודים לישראל. השתחרר מהשירות ב-1946 ובהמשך ניסה להתקבל לשירות האוויר של ההגנה אולם נדחה. לנדאו נסע לניו יורק, ארצות הברית ללימודי הנדסת חשמל כשבכוונתו ללמוד גם טיסה במקביל. עם הגיעו לניו יורק נרשם לבית ספר פרטי לטייס ועד תחילת שנת הלימודים האקדמיים החל ללמוד את הפרקים העיוניים של לימודי הטיס. במקביל עבד במשלחת ארגון ההגנה בארצות הברית. בראשית 1948 הצליח לנדאו להשתלב בקורס טיס בבייקרספילד, קליפורניה שארגן טדי קולק[1] ועזב את לימודי ההנדסה[2].

ביולי 1948 שב לנדאו לישראל היישר לעיצומה של מלחמת העצמאות. הוא שובץ כטייס בטייסת א' ("טייסת תל אביב"), פיקד על טייסת הנגב באוקטובר-נובמבר 1948[3] והשתתף בהפצצת כיס פלוג'ה, בינואר 1949 מונה למפקד הראשון של טייסת 100 במתכונתה החדשה בבסיס עקרון ושירת בתפקיד זה במשך 3 חודשים. באפריל 1949 עבר לטייסת 103 - טייסת הדקוטות, שירת בטייסת מטוסי B-17, בהמשך מונה לסגן מפקד טייסת 103 ובפברואר 1950 למפקדה.

בסוף שנת 1950 נערך בצה"ל תרגיל "צמד" בו הפגין חיל האוויר ביצועים נמוכים וספג ביקורת קשה על תפקודו[4]. אחת ממסקנות התרגיל הייתה כי יש לשפר את הכשרת המפקדים וב-1951 נבחרו שני המפקדים הראשונים ללימודים בחו"ל, עזר ויצמן אשר נשלח לאנגליה ושלמה להט לנדאו[5], שהיה לקצין הראשון מצה"ל שנשלח ללימודים בבית הספר לפיקוד ומטה בארצות הברית, אותו סיים בהצטיינות[2]. בשובו מונה למפקד בסיס תל נוף ואחר כך למפקד בסיס חצור.

ב-1953 עבר למטה החיל ועמד בראש מחלקת המבצעים. בתפקיד זה יצא ללא אישור ב-3 בספטמבר 1953[6], לטיסת צילום במצרים במטוס מוסקיטו. יחד עם בן זוגו, הנווט נתן אלדר, צילמו השניים את שדות התעופה בקהיר ובאלכסנדריה וגילו תכונה רבה של מטוסי קרב והפצצה. בשובם דרש מפקד חיל האוויר דן טולקובסקי להעמידם למשפט צבאי, אך התערבותו של דוד בן-גוריון, שהתרשם מהמבצע הנועז ומתוצאותיו הביאה לביטול הדרישה. השפעת הצילומים הייתה הגדלת תקציב החיל ושיפור היערכותו.[7]. בתפקיד רמ"ח מבצעים ריכז להט, בין השאר, את ההכנות למבצע שנונית.

תפקידו הבא היה ראש מחלקת אוויר וסגן מפקד החיל, היה ממתכנני מבצע קדש ופיקד על מבצע שחרית, ההטסה החפוזה לארץ של עשרות מטוסי המיסטר מצרפת ערב המלחמה[8]

ב-1958 יצא ללימודי מנהל תעשייתי באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. עם שובו ב-1960, מונה למשנה למנכ"ל ויו"ר אל על, אפרים בן ארצי ולראש אגף המבצעים של החברה. ערב כניסתו של להט לתפקיד השתתף בהכנות לחלקה של אל על במבצע לכידת אדולף אייכמן בפועל שימש להט כמנהל החברה[9] וב-1966 מונה רשמית למנכ"ל. ביולי 1967 התפטר להט מאל-על יחד עם היו"ר, בן-ארצי.

להט חבר לדן טולקובסקי שמונה למנכ"ל דיסקונט השקעות וכיהן כסגנו ואחד מבעלי המניות הבולטים בחברה ובחברות שהשקיעה בהן. כמו כן היה חבר מועצת המנהלים של ישקר. הוא היה מאבות תעשיית ההיי-טק בישראל. בין השאר התיידד עם אפי ארזי בעת שזה ביקר בישראל, מה שהביא להשקעה של דסק"ש בהקמת סאיטקס.[10]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ קורס הטיס בביקרספילד באתר חיל האוויר
  2. ^ 2.0 2.1 יצחק זמיר, "מפקדים בחיל - סא"ל שלמה לנדאו" ביטאון חיל האוויר, 1952, גיליון 19, עמ' 130-135
  3. ^ עודד מרום, טייסת הנגב במלחמת העצמאות, עמותת חיל האוויר, 2003
  4. ^ תרגיל "צמד" באתר חיל האוויר
  5. ^ דני שלום, כרעם ביום בהיר, באוויר - פרסומי תעופה, 2002, עמ' 19
  6. ^ אליעזר כהן, צבי לביא, השמים אינם הגבול, ספריית מעריב, 1990, עמ' 126
  7. ^ אביגדור שחן, חישול הכנפים, הוצאת משרד הביטחון, 1991, עמ' 219
  8. ^ מבצע שחרית באתר חיל האוויר
  9. ^ לובה וולק, מורשת אל-על - המנכ"לים לדורותיהם - שלמה להט, אתר מורשת אל-על
  10. ^ דלית מילשטיין, בדרכו שלו, אפי ארזי: ביוגרפיה, 2005, עמ' 63


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0