ערך מומלץ

ימחד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ימח'ד)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ממלכת ימחד
מפת הממלכות הגדולות במסופוטמיה בשנת 1764 לפנה"ס, לפני כיבוש מארי על ידי בבל. הממלכות הבולטות: ימחד, מארי, קטנה, אשנונה ובבל
ממשל
משטר מלוכני
עיר בירה חלב
גאוגרפיה
יבשת אסיה
היסטוריה
הקמה יסוד שושלת ימחד
תאריך המאה ה-19 לפנה"ס
פירוק כיבוש על ידי ממלכת מיתני
תאריך סוף המאה ה-16 לפנה"ס
ישות קודמת אבלה
ישות יורשת מיתני

יַמְחַד (גם ימח'ד) הייתה ממלכה שמית עתיקה, שמרכזה שכן בעיר חַלַבּ, כיום בשטחה של סוריה. היא צמחה בסוף המאה ה-19 לפנה"ס ונשלטה על ידי מלכי שושלת בית ימחד, שהתבססו על צבא ודיפלומטיה כדי להרחיב את ממלכתם. מתחילת הקמתה, הייתה הממלכה נתונה למאבקים עם שכניה: מארי, קטנה, ואשור. פעולותיו של מלכה השני, ירים-לים הראשון, הפכו את הממלכה לכוח החזק ביותר במרחב הסורי באותה עת. באמצע המאה ה-18 לפנה"ס, נשלט רוב שטחה של סוריה, למעט דרומה, על ידי ממלכת ימחד, אם בשליטה ישירה או דרך ממלכות וסאליות. הממלכה שלטה על מערבה, צפונה ומזרחה של סוריה במשך קרוב למאה חמישים שנה. הייתה לימחד גם השפעה על ממלכות קטנות במסופוטמיה, על גבול ממלכת עילם. הממלכה נכבשה על ידי החתים, שהרסו את חלב. בהמשך שוקמה ימחד בחלקה, ובמאה ה-16 לפנה"ס סופחה לממלכת מיתני.[1]

אוכלוסייתה של ימחד הייתה בעיקרה אמורית, והייתה בעלת תרבות האופיינית לתקופת הברונזה בסוריה. הממלכה כללה גם אוכלוסייה חורית, שהתיישבה בה והשפיעה על תרבותה. הממלכה שלטה על נתיבי מסחר בינלאומיים רבים שפעלו בין אזור איראן של היום ממזרח, ואזור התרבויות האגאיות במערב. בימחד התקיים פולחן לאלים מהמיתולוגיה השמית הצפון-מערבית. הבירה חלב נחשבה לעיר קדושה גם בערים אחרות בסוריה, והייתה מרכז לפולחן האליל הדד, שנחשב לאל הראשי בצפון סוריה.

היסטוריה

העיר חלב מעולם לא ננטשה על ידי תושביה, ובשל היישוב הרצוף שהתקיים בה לאורך ההיסטוריה, כמעט ולא נחפרה בחפירות ארכאולוגיות. העיר המודרנית יושבת מעל שרידי העיר העתיקה, ולכן לא מתאפשר לחפור בה גם כיום. רוב המידע על ממלכת ימחד מקורו, לפיכך, בלוחות בכתב יתדות שנמצאו באללח' ובמארי, וגם במקורות אלה המידע על הממלכה אינו ממוקד ומפוזר על פני מקורות שונים.[2]

ייסוד הממלכה

השם "ימחד" היה כנראה שמו של שבט אמורי.[3] השימוש בו בעת העתיקה, בעת התייחסות לממלכה, נעשה במקביל לשם "חלב". בתקופת האימפריה האבלאית, ששלטה על רוב שטחה של סוריה באמצע האלף השלישי לפנה"ס, העיר חלב הייתה עיר וסאלית שלה, ושימשה כמרכז דתי לאל הדד בצפון סוריה. שמה באותה עת היה חא-לאם.[4] פרסומה של חלב כעיר קדושה, תרם לעלייתה לגדולה בתקופה מאוחרת יותר. המקדש הראשי לאל הסערה הדד שכן בעיר, שנודעה גם בשם "העיר של הדד". אבלה נהרסה פעמיים בסוף האלף השלישי לפנה"ס, והוואקום השלטוני שנוצר באזור אפשר מאוחר יותר את עליית כוחה של חלב.[5]

השמות "חלב" ו"ימחד" הופיעו לראשונה בתקופה הבבלית הקדומה.[6] שמו של סוּמוּ-אֶפּוּח, המלך הראשון ומייסד השושלת, הופיע לראשונה בטקסט ממארי, כשליט ארץ ימחד, שכללה בנוסף לחלב גם את הערים אללח' וטוּבָּה (אנ'), ששכנה ממזרח לחלב. פרטי הקמת הממלכה והתגברותה על פני ממלכת אבלה הממלכה הקודמת ששלטה במרחב, אינם ידועים. אבל התפתחות זו הייתה חלק מתהליך שהתרחש באותה עת, של התעצמות שושלות מלכים ממוצא שמי מערבי, שהקימו ממלכות ברחבי מסופוטמיה.[7] סומו-אפוח הקים את הממלכה וכרת ברית עם יחדונלים ממארי, שאתו היה בקשרי נישואים, אבל בהמשך יחדונלים החל להתפשט צפונה וכבש את אמר ותותול וערים נוספות שהיו לפני כן בשליטת בני ימין, שהיו בני ברית של ימחד. בשנת 1805 לפנה"ס הוא גם יצא למסע מלחמה מערבה וטען שהגיע עד הים התיכון. השבטים שכבש מרדו נגדו.[8] מסעות מלחמה אלה הביאו את סומו-אפוח לתמוך בשבטי בני ימין והוא יצא איתם לקרב נגד יחדונלים, שטען שניצח אותם. שבטי בני ימין סגדו גם הם לאל הדד, האל של חלב, עובדה שאולי מצביעה על קרבה בינם לבין ימחד.[9] בנוסף, יצא למסע מלחמה לצפון מזרח, כבש את נגר והגיע עד אכלתום, וכך נכנס למאבק עם שמשי-אדד הראשון. המנצח במאבק הזה היה שמשי-אדד הראשון, ויחדונלים נהרג בסופו של דבר על ידי בנו סומו-ימם.[8] לאחר שעלה לשלטון בשנת 1800 לפנה"ס, ניסה סוּמוּ-יַמַם לכרות ברית עם ימחד, האויבת שלו לשעבר, אבל בסופו של דבר נכבשה מארי על ידי שמשי-אדד הראשון בשנת 1796 לפנה"ס.[10]

יריבות עם אשור והרחבת הממלכה

לוח בכתב יתדות העוסק בנושא משפטי שנשלח על ידי המלך ניקמי-אפוח למלך אללח'

עלייתו של שמשי-אדד הראשון בצפון מסופוטמיה ואשור, היוותה איום גדול יותר על ימחד מאשר כוחה של מארי. המלך האשורי היה בעל שאיפות כיבוש והתפשטות, תכנן להיות מלך מסופוטמיה והלבנט וקרא לעצמו "מלך העולם". הוא הקיף את ימחד מצפון בבריתות עם כרכמיש, חַשוּם ואורשו,[11] שהיו לפני כן בנות ברית של ימחד,[12] וכבש את מארי במזרח. הוא גירש את זימרילים מלך מארי שברח לימחד. מלכה, סומו-אפוח, קיבל אותו בברכה, תוך שהוא מתכנן להשתמש בו למטרותיו כיורש החוקי של מארי.

הברית החזקה ביותר של שמשי-אדד הראשון הייתה עם ממלכת קטנה, בגבולה הדרומי של ממלכת ימחד. מלך קטנה, אישי-אדד, השיא את בתו לישמח-אדד, בנו של שמשי-אדד הראשון, שמונה על ידי אביו לשליט מארי. מלכה של ימחד לא היה מרוצה מהברית הזאת ותקף את אזור הספר של קטנה תוך שהוא ממריד ערים בדרום כנגד מלך קטנה. הסיבה הרשמית למלחמה הייתה מאבק על עיר הגבול "פַּרגַה".[13] שמשי-אדד הראשון הבטיח לבוא לעזרת מלך קטנה, יחד עם בני בריתו מלכי אורשו, חשום וכרכמיש.[14] סומו-אפוח מת בשנת 1780 לפנה"ס, בעת מאבקו עם שמשי-אדד הראשון, ובמקומו עלה לשלטון בנו ירים-לים הראשון. הוא הצליח להגדיל את תחומה של ממלכת יחמד, והפך אותה לממלכה החזקה ביותר באותה עת בסוריה וצפון מסופוטמיה. ירים-לים הראשון כרת ברית עם חמורבי מלך בבל, ואובל-פי-אל השני מלך אשנונה. בשנת 1777 לפנה"ס הוא פלש מזרחה, כבש את תותול, והפך את זימרילים למושל העיר. שנה לאחר מכן, מת שמשי-אדד הראשון. ירים-לים הראשון שלח את צבאו ביחד עם זימרילים למארי, כדי להשיב לו את כס המלוכה בממלכה כמלך ואסל של ימחד.[10] עדויות לקשר החזק בין זימרילים וירים-לים הראשון, באות לידי ביטוי במשלוח פסל גדול ששלח זימרילים בשנת 1772/1773 לפנה"ס למקדש האל הדד בחלב.[15] ובנישואים בשנת 1774 לפנה"ס בין זימרילים עם שִיבּתוּ בתו של ירים-לים הראשון.[16]

את השנים הבאות של שלטונו, הקדיש ירים-לים הראשון להרחבת שלטונו לאזור עמק החבור במזרח, וגם בצפון מסופוטמיה. במזרח הוא הגיע עד דיר, ששכנה על גבול ממלכת עילם. ימחד שלטה על כל אזור הפרת בצפון סוריה, כשהעיר אמר הייתה עיר הנמל שלה על הפרת. הגבול בין מארי וימחד היה הקו של החבור-אמר, והוא נשאר קבוע לאורך הזמן.[8] בהמשך הוא נקט בשיטה של כריתת בריתות או פעולה בכוח, עם ערי מדינה במרחב. אבלה ואוגרית הפכו לערים וסאליות של ימחד. קטנה נשארה ממלכה עצמאית, אבל לאחר שאיבדה את בעל בריתה שמשי-אדד הראשון, היא נאלצה להפסיק את כיבושיה ולעמוד יחידה מול כוחה של ימחד. מלכה, אמות-פי-אל, כרת ברית עם ימחד בתיווכו של זימרילים.[17] לוח שנמצא במארי מדגים את המדיניות הפוליטית והמלחמתית של ירים-לים הראשון. הלוח נשלח למלך העיר דיר בדרום מסופוטמיה והוא כולל הכרזת מלחמה על דיר ושכנתה דיניכתום (אנ'), ששכנה על נהר החידקל. הלוח מציין הצבת 500 ספינות של ימחד למשך 12 שנים בדיניכתום, ותמיכת צבא ימחד בדיר במשך 15 שנים.[18]

כוחו של ירים-לים הראשון ושליטתו במלכים רבים, באה לידי ביטוי באגרת שנמצאה במארי, בה נכתב:

אין מלך אשר הוא חזק בעצמו. עשרה או חמישה עשר מלכים הולכים אחר חמורבי מלך בבל; כמספר הזה הולכים אחר רים-סין מלך לרסה; כמספר הזה הולכים אחר אובל-פי-אל מלך אשנונה; כמספר הזה הולכים אחר אמות-פי-אל מלך קטנה; ועשרים מלכים הולכים אחרי ירימלים מלך ימחד

— מכתבו של אתוּראַסדוּ נציב מארי בנחור, ארכיון מארי, 1770 לפנה"ס.[19][1]

מרכזיותה של ימחד בפוליטיקה של מסופוטמיה וסוריה, באה לידי ביטוי במכתב שנמצא בארכיון מארי שנכתב על ידי אחד הפקידים של זימרילים מלך מארי, הוא מציין את הממלכות שלקחו חלק במגעים הדיפלומטיים וכותב אליו בבקשת הנחיות:

[אם] השליחים העוברים מבבל, אשנונה, אכלתום, כרנה, קברה וארפחה, אשר נשלחים אל ימחד, קטנה, חצור וכ[רכמ]יש יגיעו, האתן להם ללכת או אעצרם? ואם השליחים (העוברים) מימחד, קטנה, חצור וכרכמיש [אשר נשלחים אל בבל, אשנונ]ה, [קברה?, ארפ]חה, [אכלתום? וכרנה? יגיעו, האתן להם ללכת] או אעצרם? כך או אחרת, יכתוב נא לי אדוני את החלטתו.[20]

את ירים-לים הראשון ירש בנו חמורבי הראשון, תקופת מלכותו הייתה שקטה ושלווה, כשימחד הצליחה לשמור על מערכת יחסים טובים עם רוב שכנותיה. כנראה שבתקופתו הפכה כרכמיש למדינה לקוחה של ימחד. הוא הצליח לכפות על כרכמיש לשלוח כוחות לסייע לחמורבי מלך בבל במאבקו בדרום מסופוטמיה כנגד לרסה ועילם.[21] הברית של ימחד עם חמורבי מבבל פסקה, לאחר שחמורבי כבש את מארי והרס אותה בשנת 1759 לפנה"ס. בבל לא תקפה את ימחד. קו חבור-אמר, שהיה קו הגבול בין מארי וימחד, לא נחצה.[8] הם נשארו במערכת יחסים של שלום בשנים שלאחר מכן. את חמורבי הראשון ירש בנו, אבא-אן הראשון, שגם תקופתו התאפיינה כתקופה שלווה. הוא שמר על מערכת יחסים טובה עם שמשו-אילונה, בנו ויורשו של חמורבי. בתקופת שלטונו מרד בו זיתרדו מושל אירידו, עיר ששכנה בין חרן וכרכמיש, שהמריד ערי מדינה נוספות במסופוטמיה העליונה. ירים-לים, שהיה אחיו של אבא-אן, היה המושל של האזור, שאירידו הייתה בה העיר הראשית. בעקבות כך נהרסה אירידו, וירים-לים פוצה על ידי קבלת המלוכה על אללח', ונוצר ענף נפרד של שושלת בית ימחד.[21]

שטחם הכולל של הטריטוריות שהיו תחת השפעת ימחד במחצית המאה ה-18 לפנה"ס מוערך בכ-43,000 קמ"ר. את הטריטוריות אפשר לחלק לשלוש קבוצות: הקבוצה הראשונה כללה את האזור הקרוב לחלב, שנשלט בשליטה ישירה על ידי מלכי ימחד, עם מובלעות בפריפריה. שטח זה היה מוקף במעגל של מדינות וסאליות, שברובן נשלטו על ידי מלכים ומושלים שהיו קשורים לבית המלוכה של ימחד. מספרן וגבולן השתנה במשך הזמן, אבל בתקופה המאוחרת יותר של ממלכת יחמד, אפשר לכלול בהן את אללח', אמר, טובה, אבלה ועוד. במעגל החיצוני היו ערי מדינה לקוחות עצמאיות, שהוכרחו או בחרו ליהנות מהגנתה ומנהיגותה של ימחד, ולנהל את התקשורת הדיפלומטית שלהן דרכה. לקבוצה זאת אפשר לשייך את כרכמיש, אורשו, חשום, אוגרית ועוד. דוגמה להתנהלות זאת אפשר לראות במכתב ששלח חמורבי הראשון לזימרילים בו, הוא כותב: ”האיש מאוגרית כתב לי כדלהלן: 'תראה לי את הבית של זימרילים, אני מתאווה לראותו', עכשיו אני שולח אליך את שליחו”.[22]

ירידה בכוחה של ימחד וסופה

התקופה של יורשיו של אבא-אן הראשון מתועדת מעט מאד. ניקמי-אפוח כבש את העיר ארזיק, ששכנה ליד כרכמיש. אירקטבום יצא למסע מלחמה כנגד נשתרבי (Nashtarbi), ששכנה ממזרח לפרת, כנראה בעקבות עליית כוחן של נסיכויות חוריות בצפון מזרח סוריה.[21] בזמנו של ירים-לים השלישי, שמלך באמצע המאה ה-17 לפנה"ס, ירד כוחה של ימחד בעקבות התנגדות פנימית לשלטונו. מלך אללח' הכריז על שלטון עצמי, וכשאללח' הותקפה על ידי החתים, ימחד לא באה לעזרתה.[23] ירים-לים השלישי נלחם כנגד קטנה, אבל תוצאות המלחמה לא ידועות.[21] למרות זאת, מלך ימחד מופיע בתכתובת חתית כמלך גדול, מה שמצביע על כך שדיפלומטית, מעמדו היה זהה למלך החתי.[24]

עליית הממלכה החתית הקדומה באנטוליה היוותה איום גדול על ממלכת יחמד. ירים-לים השלישי ויורשו חמורבי השני, שמלכו במחצית השנייה של המאה ה-17 לפנה"ס, הצליחו לעמוד כנגד כוחה העולה של הממלכה החתית וכוחו העולה של חתושיליש הראשון באמצעות שורת בריתות שכרתו עם נסיכויות חוריות. חתושיליש הראשון בחר לא לתקוף ישירות את חלב. הוא יצא למסע מלחמה כנגד סוריה, ובחר קודם לתקוף את הממלכות הואסליות שלה ובנות בריתה. בשנתו השנייה הוא כבש את אללח'. אירוע זה ניתן לזיהוי בשכבת החורבן בסוף שכבה VII בתל עטשאנה, האתר הארכאולוגי של אללח'.[25] לאחר תקופה שבה נלחם במערב אנטוליה, חזר בשנתו החמישית מזרחה, ותקף את העיר החורית אוּרשוּ, שהייתה עיר מרכזית באזור ושכנה צפונית-מזרחית לחלב. הוא הצליח לכבוש אותה, למרות התמיכה הצבאית שניתנה לחורים על ידי כרכמיש וחלב. לאחר מכן תקף חתושיליש הראשון את חַשוּם, עיר חשובה ששכנה כנראה על גדות נהר הפרת מצפון לכרכמיש. הוא נלחם בקרב בהר אָטָלוּר[26][27] בכוח משותף של ימחד וחַשוּם, ניצח אותו והרס את העיר.[28] לאחר מכן כבש את חַחוּם[25] ושורה של ערי מדינה חוריות נוספות. חלב וממלכת ימחד כמעט ולא מוזכרות בדיווחיו של חתושיליש הראשון. החתיתולוג טרבור ברייס (אנ') הניח שחתושיליש עשה מספר ניסיונות לשים מצור על חלב, אבל העיר הייתה מוקפת בחומות מסיביות עם מאגרי מזון גדולים. כל זה יכול היה להביא לכישלון במצור ולפגוע בהצלחת מסע המלחמה של חתושיליש. ברייס העלה את ההשערה שחתושיליש נפצע בניסיון האחרון שלו לכבוש את העיר, פציעה שהביאה למותו בשנת 1620 לפנה"ס, בתקופת שלטונו של חמורבי השני. השערה זאת מתבססת על טקסט חתי מאוחר יותר האומר: ”מורשיליש יצא כנגד חלב, כדי לנקום את דם אביו”.[29] אף על פי שחלב לא נכבשה, מסע המלחמה של חתושיליש הראשון החליש את ימחד. מלכה הפסיק להיקרא בכתובות "המלך הגדול".[30]

כיבושה של חשום (ששמה אצל החתים חַשֻוַה) מתואר באנלים של חתושיליש הראשון, בו הוא מתייחס לסיוע שניתן על ידי ממלכת ימחד:

בשנה הבאה הלכתי לארץ זרנה והרסתי את זרנה, הלכתי לחשוה ואנשי חשוה יצאו נגדי לקרב. צבאות ארץ חַלפַּה (חלב) עמדו לצידם כחיל עזר. הם יצאו נגדי לקרב והבסתי אותם. תוך ימים ספורים חציתי את הנהר פּוּרוּנַה[31] ואת ארץ חשוה כמו אריה שסעתי ברגלי. כאשר תקפתי אותה ערמתי עליה עפר. לקחתי ממנה את כל [רכושה] ומילאתי [בו] את חתושה

— האנלים של חתושיליש הראשון (CTH 4)[32]
פסלו של אדרימי שנמצא באללח'. אוסף המוזיאון הבריטי

את חתושליש הראשון ירש נכדו, מורשיליש הראשון. הוא תקף את חלב וכבש אותה בשנת 1600 לפנה"ס.[2] לאחר הכיבוש, הגלה חלק מתושביה והעביר את רכושה לעיר חתושש.[33] ממלכת ימחד הפסיקה להיות כוח משמעותי באזור. לאחר כיבוש חלב, פנה מורשיליש לבבל. הוא כבש אותה, אבל נרצח בדרכו חזרה לבירתו חתושש. הכיבושים של חתושיליש הראשון ומורשיליש הראשון שינו את המפה הגאופוליטית במסופוטמיה וסוריה: הממלכות האמוריות הגדולות נפלו, ואת מקומן תפסו הכשים בבבל והחורים בצפון מסופוטמיה.[34]

רצח מורשיליש הראשון הביא לתקופה של אנרכיה בממלכה החתית. מלכי חלב ניצלו מצב זה, בנו אותה מחדש והרחיבו את הממלכה, תוך שהם כובשים בחזרה את אללח' ומרחיבים את עצמם למוּכִּיש (אזור אללח' Mukis) וניי .[35][30] ימחד נשלטה לאחר מכן על ידי מספר מלכים, שידועים בעיקר בשמם. הראשון היה סרה-אן,[36] שייתכן והיה בנו של ירים-לים השלישי. המלך האחרון בשושלת היה אלם-אלימה.[37] הוא נהרג במהלך כיבוש חלב על ידי מלך מיתני בַּרַתַרְנָה (אנ'), שבאותה עת התחילה להתחזק ולהתפשט. הוא כבש אותה בשנת 1525 לפנה"ס. אדרימי (אנ'), בנו של אלם-אלימה, ברח יחד עם אחיו לאמר, עיר מגוריה של אמו. לאחר שרב עם אחיו, ברח לכנען. במשך שבע שנים הנהיג חבורה של אנשי חבירו ובשנת 1518 לפנה"ס כבש את אללח' ומלך בה.[38] שבע שנים לאחר מכן, הוא עשה הסכם שלום עם מיתני. הוא הוכר כמלך ואסל שלה והורשה לשלוט על המחוזות המערביים של ממלכת יחמד לשעבר, שכללו גם את חלב, אבל מגורי השושלת נשארו באללח' והוא נאלץ לוותר על התואר "מלך חלב". בנוסף, לא נעשה יותר שימוש בשם ימחד.[30][39]

מלכי ימחד

חותם של אבא-אן הראשון
חותם של ניקמי-אפוח עם סמל הענח'
חותם של המלך אבא-אן השני

תאריכי תקופת מלכותם של מלכי ימחד, מוערכים על בסיס הכרונולוגיה התיכונה.[24]

מלך תקופת מלוכה תואר הערות
סומו-אפוח ‏ 1780-1810 לפנה"ס מלך מייסד ממלכת ימחד, בן זמנו של שמשי-אדד הראשון מלך אשור.
ירים-לים הראשון ‏ 1764-1780 לפנה"ס מלך גדול בנו של סומו-אפוח, בן זמנם של חמורבי מלך בבל וזימרילים מלך מארי.
חמורבי הראשון‏ 1750-1764 לפנה"ס מלך גדול בנו של ירים-לים הראשון
אבא-אן הראשון ‏ 1720-1750 לפנה"ס מלך גדול בנו של חמורבי הראשון, בן זמנו של שמשו-אילונה מלך בבל.
ירים-לים השני ‏ 1700-1720 לפנה"ס מלך גדול בנו של אבא-אן הראשון
ניקמי-אפוח ‏ 1700–1675 לפנה"ס מלך גדול בנו של ירים-לים השני
אירקטבום ‏ 1675–1650 לפנה"ס מלך גדול בנו של ניקמי-אפוח
ירים-לים השלישי ‏ 1650–1625 לפנה"ס מלך גדול אחיו של אירקטבום, בן זמנו של המלך החתי חתושיליש הראשון.
חמורבי השני ‏ 1600-1625 לפנה"ס מלך בנו של ירים-לים השלישי, בן זמנו של המלך החתי מורשיליש הראשון שתקף את חלב כבש והרס אותה.
יש הטוענים שהוא חמורבי השלישי, ומוסיפים מלך נוסף, חמורבי השני (אנ'), לפני ירים-לים השלישי[40]
סרה-אן ‏ תחילת המאה ה-16 לפנה"ס מלך כנראה בנו של ירים-לים השלישי. חלק מהחוקרים טוענים שהוא לא היה מלך, ושיקום הממלכה נעשה על ידי בנו אבא-אן השני
אבא-אן השני (אנ') ‏ אמצע המאה ה-16 לפנה"ס מלך בנו של סרה-אן
אלם-אלימה (אנ') ‏ אמצע המאה ה-16 לפנה"ס עד 1525 לפנה"ס מלך כנראה בנו של אבא-אן השני. המלך האחרון שנשא את התואר מלך ימחד.

אנשים ותרבות

ימחד הייתה מיושבת על ידי אמורים שדיברו אמורית. התרבות של הממלכה הייתה בעיקרה תרבות האופיינית לתקופת הברונזה הסורית, והיו בה השפעות מעטות של תרבות מצרים העתיקה ותרבויות אגאיות.[41] התרבות השפיעה על הארכיטקטורה ועל תפקידי המקדשים, שהיו בעיקר פולחניים.[42] הסמכות הפוליטית הייתה נתונה לבית המלוכה, וזאת בניגוד לתפקיד הפוליטי שמלאו המקדשים במסופוטמיה.

המידע על הארכיטקטורה של הממלכה מקורו באתר הארכאולוגי של אללח', שנשלטה על ידי מלכים משושלת ימחד. העיר חלב עצמה לא נחפרה. האמורים נהגו לבנות מבני ארמונות גדולים, שהיה בהם דמיון לארמונות של התקופה הבבלית הקדומה. הם כללו חצר מרכזית גדולה, חדרי כס, רצפות אריחים, מערכות ניקוז וקירות מטויחים. באללח' נשארו עדויות של ציורי פרסקאות על הקירות, שנעשו על ידי אמנים אגאיים.[43]

החותמות של מלכי ימחד מראות על איקונוגרפיה סורית ייחודית. בחותמות נעשה שימוש בפנתאון האלים הסורים. ההשפעה המצרית באה לידי ביטוי רק בשימוש בסמל של הענח', ששימש כתחליף לכוס שהחזיק האל בטקסים.[44]

לאחר נפילת האימפריה האכדית במאה ה-22 לפנה"ס, החלו החורים ליישב את האזורים סביב העיר חלב, ובסוף המאה ה-18 לפנה"ס הם כבר היוו מרכיב משמעותי באוכלוסיית העיר. התרבות שלהם באה לידי ביטוי בפסטיבלים שונים בעיר, שנשאו שמות חוריים.[45]

דת

אוכלוסיית ימחד האמורית סגדה לאלילים האמורים, בעיקר לאלילים שהיו מקובלים באזורי צפון מערב סוריה. האלילים החשובים ביותר היו האליל דגן, שנחשב אבי האלילים ומרכזו היה בתרקה, והאליל הדד, שהיה האליל החשוב ביותר וראש פנתאון האלילים. הממלכה הייתה ידועה בשם "ארץ הדד", שהיה ידוע כאל הסערה של חלב כבר באמצע האלף השלישי לפנה"ס. המקדש הראשי שלו שכן על גבעה במרכז העיר (היום במצודת חלב)[46] והיה בשימוש מהמאה ה-24 לפנה"ס ולפחות עד המאה ה-9 לפנה"ס.

אחד הכינויים של מלכי ימחד היה "אהוב הדד". הדד היה האליל הפטרון של העיר, וכל ההסכמים והבריתות נשאו את שמו ששימש גם לאיום על מלכות אחרות ולהכרזת מלחמות. כשההשפעה החורית גדלה, נכנסו מספר אלילים חוריים לפנתאון האלילים של הממלכה. בטקסט שנמצא באללח'.[47]

מקדש הדד

ערך מורחב – הדד
בתבליט משמאל במרכז התמונה, האליל הדד, מימין דמותו של תאיתה, במקדש הדד, במצודת חלב
המקדש בעת החפירות

מקדש אל הסערה הדד, ששכן בליבה של העיר חלב, היה לאורך שנות ההיסטוריה אחד הגורמים לחשיבותה של העיר. העיר חלב לא נחפרה ומקומו המדויק של המקדש לא היה ידוע. בשנת 1996 החלה חפירה ארכאולוגית במצודת חלב, מצודה מסיבית המתנשאת לגובה של 150 מטר, מעל העיר העתיקה של חלב. החפירה התנהלה על ידי משלחת ארכאולוגית משותפת גרמנית-סורית בניהולו של הארכאולוג הגרמני קיי קוהלמאייר (Kay Kohlmeyer) (גר'). אחת המטרות הייתה לחפש את מקדש הדד. החופרים הבחינו בבור אשפה שנמצא בין הריסות הארמונות מהתקופה העות'מאנית ומאחורי חומות מהתקופה הצלבנית. הבור נחפר במשך 10 שנים. מתחת לשכבות מהתקופה הביזנטית והתקופה העות'מאנית, נמצא המקדש הקדום לאליל הדד, שהיה בשימוש לפחות עד המאה ה-9 לפנה"ס. במסגרת החפירות התגלו תעלות שנחפרו בתקופה ההלניסטית, במאה ה-3 לפנה"ס, כנראה במטרה למצוא חפצי ערך. בסופו של דבר הם השאירו את הממצאים במקום. החוקרים העלו השערה, שאולי לא נגעו בממצאים מתוך יראת כבוד או מחשש לפגיעה במקום קדוש. לאחר מלחמת העולם הראשונה ותחילת המנדט הצרפתי על סוריה, הפכה מצודת חלב להיות בסיס מרכזי של המנדט הצרפתי. אחד החוקרים הצרפתים הבחין בשנות ה-20 של המאה ה-20 בלוח אבן מעוטר בתבליט חתי, שנעשה בו שימוש משני במבנה מתקופת ימי הביניים. ארכאולוגים צרפתיים החלו לחפור בתוך מבנה אחסון שהיה מלא באשפה, במטרה למצוא את המבנה. הם הגיעו קרוב מאד למקדש, אבל נטשו אותו חצי מטר מהתבליט המגולף הראשון שנמצא בחפירה הנוכחית.[46]

השריד הראשון שהעיד על קיומו של המקדש היה תבליט שנמצא בשנת 1997, בעונה השנייה של החפירה. הממצאים שנמצאו באתר, עיקרם הם מהמקדש מהמאה ה-9 לפנה"ס, כשחלב הייתה ממלכה נאו חתית קטנה. הממצאים באתר הראו שהמבנה נבנה בתקופת הברונזה התיכונה, בתחילת האלף השני לפנה"ס. הוא נהרס ונשרף, כנראה במתקפה של האימפריה החתית שהרסה את חלב. המבנה נבנה מחדש בתקופת הברונזה המאוחרת המאות ה-14–13 לפנה"ס. מתקופה זאת נמצאו תבליטים ואורטוסטאטים (אבני ריבוד). המבנה עבר שינויים נוספים במאה ה-11 לפנה"ס. קיומו של המקדש בחלב לאורך שנים, מהווה הוכחה שלמרות הירידה במעמד של חלב, היא המשיכה להיות מרכז דתי חשוב.[48]

בין הממצאים באתר היה תבליט המשויך לשלבו האחרון של המקדש, המעוטר בכתובת "אנכי תאיתה הגיבור, המלך הפלשתיני" (Palastini), וכתובת נוספת "תאיתה הכובש של כרכמיש". תאיתה שיקם את המקדש ועיטר אותו בכתובות המהללות את הישגיו.[49][50]

החלקים שנמצאו מהמקדש של תקופת ימחד כוללים חדר כניסה בגודל 26.75 על 10.17 מטר, וגובהו היה לפחות 4.6 מטר. עובי הקיר הצפוני היה 10 מטר. הוא השתמר לגובה של 4.5 מטר: 1.5 מטר בבסיס בנוי מלוחות אבן גיר, ומעליו 3 מטרים של לבני בוץ. במרכז הקיר הצפוני נמצאה גומחת פולחן בעומק של 7.8 על 4.4 מטר. הגומחה מיושרת בצירה עם הכניסה שנמצאת בקיר הדרומי. הנחת החופרים היא שבגלל גודל המבנה, הגג היה מכוסה בעצי ארז. שרידים בוטניים שנמצאו אישרו השערה זו. בנוסף נעשה שימוש בעץ אלון. נמצאו רמזים למדרגות עץ שאולי מצביעים על קומה שנייה במבנה, וגובה רב יותר. רוחב פתח הכניסה הוא 3.8 מטר. משני צידי הפתח נמצאו שתי אבני ציר גדולות, שמאפיינות פתח עם דלת דו-כנפית. בהמשך לפתח ניצבו בעבר בשני צידי המעבר, פסלים גדולים. 4 מטר מפתח הכניסה הגדול נמצא חדר נוסף בגודל 8.55 מטר על 6.55 מטר, עם פתח המוביל מחוץ למקדש. לפני האורטוסטאטים נמצאה רצפת אבן שהייתה מכוסה באפר וחומר. להשערת החופרים מדובר במסדרון. החופרים מתארכים את המסדרון לתקופה מאוחרת יותר. החזית הפנימית של הקיר הצפוני כוסתה באורטוסטאטים לא מעוטרים בגובה 1.2 מטר, עיצוב האופייני לאדריכלות של תקופת הברונזה התיכונה, שנמצאה גם באבלה. בצד מערב נמצא שער ברוחב 2.13 מטר, שנפתח לתוך חדר שנחתך על ידי מרתף מתקופת ימי הביניים ונהרס. בחדר הסמוך לכניסה, מהצד המזרחי, נמצאו יסודות של המקדש המשויך לתקופת הברונזה הקדומה. בשכבה גבוהה יותר בחדר נמצאו סימני שריפה, אותם משייכים החוקרים להרס שנעשה על ידי החתים.[51][46] למקדש זה קדם מקדש מהאלף השלישי לפנה"ס המופיע בארכיון אבלה, אבל הוא נבנה ישירות על הסלע הטבעי, ובשרידיו נעשה שימוש חוזר במבנה המאוחר יותר.

כלכלה

מיקומה של ממלכת ימחד, היווה מרכיב חשוב בכלכלתה והפך אותה למרכז כלכלי.[52] כלכלתה הייתה מבוססת על דרכי מסחר שעברו בתחומה בין מישורי איראן של היום ומסופוטמיה במזרח, לאנטוליה וקפריסין במערב. העיר אמר, שהייתה בתחום השפעתה, שימשה כנמל מרכזי על נהר הפרת ואללח' עם קרבתה לים התיכון, במערב. לימחד היו 500 ספינות ששטו על פני נהר פרת.[53]

ירים-לים הראשון כרת בריתות עם בבל ומארי, שאפשרו לשמור על דרכי המסחר שעברו בתחום שלטונם, והייתה לכך השפעה חיובית על כלכלת ימחד. אמר משכה סוחרים בבליים שחיו בעיר. נוכחותם באה לידי ביטוי בטקסטים שנמצאו בעיר ששימרו שרידים של בבלית.[54]

השוק של ימחד הפך למרכז סחר בנחושת שיובאה כנראה מאנטוליה וקפריסין.[55] פלישת חמורבי מלך בבל למארי, פגעה בסחר בין בבל לימחד כי ההגנה של מארי על השיירות נעלמה. העדר ההגנה הביא את המלך הבבלי שמשו-אילונה לבניית מעוזים רבים בעמק הנהר העליון. הוא הקים מושבות של שכירי חרב כדי להגן על אזור הפרת המרכזי. מושבות אלו הפכו בהמשך לחצי עצמאיות וניהלו מלחמות כנגד המלך הבבלי עמי-צדוקה, שחי במאה ה-17 לפנה"ס. מלחמות אלה הביאו להפסקה זמנית בסחר.[54]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ימחד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 עורך: ישראל אפעל, ההיסטוריה של ארץ-ישראל - מבואות התקופות הקדומות (מהתקופות הפריהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה), הוצאת יד יצחק בן-צבי וכתר הוצאה לאור, 1982, עמ' 151
  2. ^ 2.0 2.1 Ancient Israel: What Do We Know and How Do We Know It? מאת Lester L. Grabbe,‏ 2007, עמ' 58
  3. ^ Ugarit in Retrospect: Fifty Years of Ugarit and Ugaritic, ערך על ידי Gordon Douglas Young,‏ 1981, עמ' 7
  4. ^ Orientalia: Vol. 63 מאת Alfonso Archi, הוצאת Gregorian Biblical BookSho, ‏1994, עמ' 250
  5. ^ Whisper of Stone: Natib Qadish: Modern Canaanite Religion מאת Tess Dawson, הוצאת John Hunt Publishing ‏, 2009, עמ' 13
  6. ^ Inscriptions of the Iron Age: Part 1, מאת John David Hawkins, הוצאת Walter de Gruyter ‏, 2003, עמ' 388
  7. ^ עורך: ישראל אפעל, ההיסטוריה של ארץ-ישראל - מבואות התקופות הקדומות (מהתקופות הפריהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה), הוצאת יד יצחק בן צבי, 1982, עמ' 150
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 The Ancient Near East: History, Society and Economy, מאת Mario Liverani, הוצאת Routledge, ‏2013, עמ' 354
  9. ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 202
  10. ^ 10.0 10.1 Warfare in the Ancient Near East to 1600 BC, מאת William J. Hamblin, הוצאת Routledge,‏ 2006, עמ' 254
  11. ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 7
  12. ^ The Military Establishments at Mari מאת Jack M. Sasson, הוצאת Gregorian Biblical BookShop‏, 1969, עמ' 44–45
  13. ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 11
  14. ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 10
  15. ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 17
  16. ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 18
  17. ^ The Ancient Near East: History, Society and Economy, מאת Mario Liverani, פרק 6 Yamhad and Middle Bronze Age Syria, הוצאת Routledge, ‏2013, עמ' 366
  18. ^ The Military Establishments at Mari בספרו של Jack M. Sasson, ‏, 1969, עמ' 3-2
  19. ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 144
  20. ^ עורך: ישראל אפעל, ההיסטוריה של ארץ-ישראל - מבואות התקופות הקדומות (מהתקופות הפריהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה), הוצאת יד יצחק בן-צבי וכתר הוצאה לאור, 1982, עמ' 52
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 Warfare in the Ancient Near East to 1600 BC מאת William J. Hamblin, הוצאת Routledge,‏ 2006, עמ' 255
  22. ^ Ugarit in Retrospect: Fifty Years of Ugarit and Ugaritic, ערך על ידי Gordon Douglas Young,‏, 1981, עמ' 7–8
  23. ^ Southern Europe: International Dictionary of Historic Places, נערך על ידי Trudy Ring,Noelle Watson,Paul Schellinger, הוצאת Routledge, ‏ 2013, עמ' 12
  24. ^ 24.0 24.1 Warfare in the Ancient Near East to 1600 BC מאת William J. Hamblin, הוצאת Routledge‏, 2006, עמ' 253–254
  25. ^ 25.0 25.1 איתמר זינגר, החתים ותרבותם, בסדרה ספרית האנציקלופדיה המקראית (בעריכת שמואל אחיטוב), מוסד ביאליק, ירושלים, 2009. עמ' 25
  26. ^ Mount Atalur, כנראה הרי כורד Kurd Mountains בצפון מערב סוריה על גבול טורקיה
  27. ^ 27.0 27.1 Ebla and Its Archives: Texts, History, and Society מאת Alfonso Archi, הוצאת Walter de Gruyter GmbH & Co KG, ‏, 2015, עמ' 64
  28. ^ The Kingdom of the Hittites מאת Trevor Bryce, הוצאת Oxford University Press,‏ 1999, עמ' 83
  29. ^ Ancient Syria: A Three Thousand Year History, מאת Trevor Bryce, הוצאת OUP Oxford, ‏ 2014, עמ' 28–30
  30. ^ 30.0 30.1 30.2 Ugarit in Retrospect: Fifty Years of Ugarit and Ugaritic, ערך על ידי Gordon Douglas Young,‏, 1981, עמ' 9
  31. ^ כנראה נהר אפרין Afrin River[27]
  32. ^ איתמר זינגר, החתים ותרבותם, בסדרה ספרית האנציקלופדיה המקראית (בעריכת שמואל אחיטוב), מוסד ביאליק, ירושלים, 2009. עמ' 29
  33. ^ איתמר זינגר, החתים ותרבותם, בסדרה ספרית האנציקלופדיה המקראית (בעריכת שמואל אחיטוב), מוסד ביאליק, ירושלים, 2009. עמ' 35
  34. ^ איתמר זינגר, החתים ותרבותם, בסדרה ספרית האנציקלופדיה המקראית (בעריכת שמואל אחיטוב), מוסד ביאליק, ירושלים, 2009. עמ' 27
  35. ^ The Routledge Handbook of the Peoples and Places of Ancient Western Asia, מאת Trevor Bryce, הוצאת Routledge,‏ 2009, עמ' 27
  36. ^ Orientalia: Vol. 38 מאת M.C. Astour , הוצאת Gregorian Biblical BookShop ‏ 1969, עמ' 382
  37. ^ The Cambridge Ancient History, מאת E. Sollberger, הוצאת Cambridge University Press, ‏1970, עמ' 433
  38. ^ בנימין מזר, כנען וישראל: מחקרים היסטוריים, הוצאת מוסד ביאליק, 1980, עמ' 184–185
  39. ^ עורך: ישראל אפעל, ההיסטוריה של ארץ-ישראל - מבואות התקופות הקדומות (מהתקופות הפריהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה), הוצאת יד יצחק בן צבי, 1982, עמ' 183
  40. ^ Syrian Chronology in the Old and Early Middle Babylonian Periods, Akkadica 119-20, 2000, 103-16 מאת Wilfred H van Soldt, עמ' 105
  41. ^ Cultures in Contact: From Mesopotamia to the Mediterranean in the Second Millennium B.C, את Joan Aruz,Sarah B. Graff,Yelena Rakic, הוצאת Metropolitan Museum of Art‏ 2013, עמ' 10
  42. ^ The Ancient Near East: History, Society and Economy, מאת Mario Liverani, פרק 6 Yamhad and Middle Bronze Age Syria, הוצאת Routledge, ‏2013, עמ' 364
  43. ^ The Oxford Handbook of the Archaeology of the Levant: C. 8000-332 BCE מאת Margreet L. Steiner,Ann E. Killebrew, הוצאת OUP Oxford ‏2014, עמ' 409
  44. ^ Egyptian Iconography on Syro-Palestinian Cylinder Seals of the Middle Bronze Age מאת Beatrice Teissier,‏ 1996, עמ' 38
  45. ^ The Cambridge Ancient History, מאת E. Sollberger, הוצאת Cambridge University Press, ‏1970, עמ' 41
  46. ^ 46.0 46.1 46.2 Temple of the Storm God באתר Archaeology ‏ 6 בנובמבר 2009
  47. ^ The Storm-god in the Ancient Near East מאת Alberto Ravinell Whitney Green, הוצאת Eisenbrauns‏ שנת 2003, עמ' 170
  48. ^ A Companion to the Archaeology of the Ancient Near East, נערך על ידי D. T. Potts, הוצאת John Wiley & Sons ‏, 2012, עמ' 781–782
  49. ^ The Philistines and Other “Sea Peoples” in Text and Archaeology, נערך על ידי Ann E. Killebrew, בהוצאת Society of Biblical, שנת 2013, עמ' 662
  50. ^ תמונות נוספות מחפירות למקדש הדד באתר World Monuments Fund
  51. ^ פרק הארכאולוגיה הורחב במידע שנלקח מתוך קובץ PDF בשם "The temple of the storm god in Aleppo during the late bronze and early iron age" שנכתב על ידי הארכאולוג Kay Kohlmeyer, וזמין להורדה ברשת. לא ניתן לקשר אליו
  52. ^ Rabbinic Creativity in the Modern Middle East מאת Zvi Zohar, הוצאת A&C Black ‏ 2013, עמ' 95
  53. ^ The Rise and Fall of the Ancient Israelite States מאת Martin Sicker, Greenwood Publishing Group, שנת 2003 עמ' 32
  54. ^ 54.0 54.1 The Babylonian World, נערך על ידי Gwendolyn Leick, הוצאת Routledge ‏, 2009, עמ' 212
  55. ^ The Babylonian World, נערך על ידי Gwendolyn Leick, הוצאת Routledge ‏, 2009, עמ' 213


ערך מומלץ

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ימחד&oldid=1938982"