שמשו-אילונה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. שמשו-אילונה היה המלך השביעי בשושלת הראשונה של בבל שהייתה ממוצא אמורי. הוא היה בנו ויורשו של המלך חמורבי מאם לא ידועה. הוא מלך בין השנים 1750-1712 לפי הכרונולוגיה התיכונה או בין השנים 1686-1648 לפי הכרונולוגיה הנמוכה. תקופת שלטונו התאפיינה בהתקוממויות אלימות של ערים באזורים שנכבשו על ידי אביו שהביאו לנטישה של כמה ערים חשובות (בעיקר בשומר - דרום מסופוטמיה).
הרקע הגאופוליטי לתקופת שלטונו
בעת עלייתו של חמורבי לשלטון בעיר בבל, הוא שלט באזור קטן סביב העיר עצמה. בדרום מסופוטמיה התקיימו לצד בבל ערי מדינה עם שליטים חזקים, למשל רים-סין הראשון שליט לרסה. בתקופת שלטונו הצליח לכבוש מדרום לבבל את ערי שומר, ומצפון את ממלכת אשנונה, אשור ומארי והפך לשליטה של כל מסופוטמיה. בנוסף, הצליח להחליש את כוחם של עילם והגותים ששכנו ממזרח למסופוטמיה. המדינות נחלשו אבל לא נהרסו. חמורבי לא הספיק בחייו לשלבם כחלק בלתי נפרד מהאימפריה שהקים.
מספר שנים לאחר מותו החלו מדינות אלה למרוד בשלטונה של בבל. המשימה לטפל בכל הערים המורדות נפלה בחלקו של שמשו-אילונה. הוא יצא למסעות מלחמה רבים, וזכה פעמים רבות לניצחונות, אבל הוא לא הצליח לעצור את תהליך ההתנתקות של הערים השונות מתחום שלטונה של בבל. הוא הצליח לשמור את גרעין הממלכה בשלטונה של בבל ללא פגע, ובכך שמר על מקומה החשוב בהיסטוריה.
פיצולה של האימפריה
בשנה ה-9 לשלטונו של שמשו-אילונה, פרץ מרד כנגדו בלרסה, מוביל המרד היה אדם בשם רים-סין ( שהחוקרים קוראים לו רים-סין השני כשהם מניחים שהו היה אחיינו של רים-סין הראשון, שהיה מלך לרסה ויריבו של חמורבי). המרד התפשט ל-26 ערים נוספות, ביניהן ארך, אור, איסין וקיסורה (Kisurra) בדרום מסופוטמיה ואשנונה מצפונה.
שמשו-אילונה הצליח להתגבר על המרד נגדו, בתוך שנה הצליח לחסל את המרד בצפון. לוני (Iluni) מלך אשנונה הועבר לבבל, שם הוצא להורג בחנק. במשך 4 השנים שלאחר מכן התנהל המאבק כנגד קואליצית הערים בדרום, כשקרבות נעים בין אזורי בבל שומר ועילם. במאבקו התקיף שמשו-אילונה את אור והפיל את חומותיה ובזז את העיר. לאחר מכן עשה זאת גם לארך ואיסין. בסופו של דבר הוא כבש גם את העיר לרסה ורים-סין השני נהרג, ובכך הסתיים המרד.
מספר שנים לאחר מכן פרץ מרד נוסף שהוביל לום-מה-אילי (Ilum-ma-ili), שטען שהוא היורש של המלך האחרון של איסין. מרד זה התפשט לכל אזור ערי שומר בדרום. שמשו-אילונה הוביל את צבאו לדרום ובקרב שהתקיים ביניהם התוצאות לא היו חד משמעיות לאף צד. לאחר קרב נוסף ביניהם, לום-מה-אילי הקים באזור דרום שומר שושלת חדשה שנקראת "שושלת ארץ הים", ששלטה באזור דרום מסופוטמיה כ-300 שנים. לאחר קרב זה שמשו-אילונה עבר לשיטת מגננה. בשנה ה-18 למלכותו הוא הקים באזור שסביב העיר ניפור שישה מבצרים במטרה לשמור עליה תחת שליטת בבל, אבל בסופו של דבר העיר עברה לשליטת לום-מה-אילי.
בשנה ה-20 לשלטון שמשו-אילונה, פרץ מרד נוסף באשנונה, שלא השלימה עם שליטת של בבל עליה. שמשו אילונה יצא עם צבאו לדכא את המרד ובמסגרת מאבקו הקים גם מבצר בשם דור-שמשואילונה, כדי למנוע מרד נוסף. נראה שבניית המבצר סייעה להשקיט את רוחות המרד. לאחר מכן מתועד במסמכים שהוא תיקן את התשתיות בעיר והקים מחדש את תעלות המים.
המאבקים והמרידות השונות נוצלו על ידי אשור ועילם לנסות להשתחרר מתחת עולה של בבל. כותורנחונתא הראשון (Kuturnahunte I ) מלך עילם, ניצל את ההזדמנות ותקף את העיר ארך שהייתה חסרת חומות בעקבות הריסתם על ידי שמשו-אילונה במרד הראשון. הם שדדו את פסלה של האלילה איננה. פסל זה הוחזר לעיר על ידי אשורבניפל מלך אשור 1100 שנים לאחר מכן.
באשור, המשנה של העוצר שהיה ממוצא אשורי בשם פוזור-סין הדיח את המלך הוסל אסינום (Asinum), שהיה ידידו של חמורבי. בעקבות כך השתלט אשור-דוגול (Ashur-dugul) (שהיה גם הוא ממוצא אשורי) על אשור והתפתחה מלחמת אזרחים. שמשו-אילונה נמנע מלהתערב בנעשה באשור. לאחר תקופה של מאבקים השתלט על אשור מלך בשם אדסי (Adasi), שייצב את השלטון, ייסד שושלת חדשה באשור וסילק כל השפעה אמורית בבלית מאשור.
בסופן של המרידות, נשאר שמשו-אילונה עם ממלכה שהייתה קצת יותר גדולה מהממלכה איתה החל אביו את שלטונו על בבל. בשליטת בבל נשאר גם אזור מעלה הפרת צפונה עד הריסות העיר מארי, שנהרסה על ידי חמורבי. המצב לגבי אשנונה לא ברור מתוך המקורות ההיסטוריים. ייתכן שנשארה בשליטת בבל, אבל השפעתה הפוליטית על האזור הסתיימה.
הירידה באוכלוסייה בשומר
בתקופת מלכותו של שמשו-אילונה מזוהה ירידה כללית בהיקף ההתיישבות והאוכלוסייה בשומר. על פי הממצאים הארכאולוגים, לא נמצאו רשומות כתובות בערים ארך ואור החל משנת שלטונו ה-10 של שמשו-אילונה. גם התיעוד מהעיר לרסה נפסק בערך בתקופה זאת. הכהנים המשיכו לתעד את המאורעות, אבל מערים צפוניות יותר. התיעוד בעיר ניפור נמשך עד השנה ה-29 לשלטון שמשו-אילונה. הממצאים הארכאולוגים בשטח מצביעים גם הם על נטישה גדולה או מוחלטת של הערים לתקופה של מאות שנים עד התקופה הכשית בבבל, שתחילתה במאה ה-16 לפנה"ס.
החוקרים משערים שלמסעות הקרב של שמשו-אילונה על ערי הדרום וההרס שזרע בהם הייתה כנראה השפעה על תהליך זה. יחד עם זאת, השערתם היא שהיו לכך גם גורמים כלכליים וחברתיים. גם חמורבי וגם רים-סין הראשון מלרסה הנהיגו בערים בדרום שינויים סביבתיים וכלכליים גדולים שכנראה השפיעו על המצב. עליית בבל השפיעה גם על התרבות השומרית, כשהדומיננטיות עברה לשפה האכדית לצורכי כתיבה ושלטון. חיזוק לטענה זו היה מצב בערים הצפוניות, כנגדם ניהל שמשו-אילונה מסעות מלחמה והערים המשיכו לשגשג בתקופתו.
מסעות מלחמה נוספים
תקופתו של שמשו-אילונה מתאפיינת גם בפלישות של שבט נוודים ועמים נוספים. הוא נאלץ לצאת למסעות מלחמה כדי להסיר את האיום שנשקף מהם. בבל סבלה בתקופה זו מפלישה נמשכת של שבטי הסותו, ששימשו גם כעבדים בבל. שמשו-אילונה חוקק חוק שאסר על תושבי בבל לרכוש עבדים מערים מסוימות. בשנה ה-9 למלכותו הוא נאבק בפלישה של שבטי הכשים, זה האזכור הראשון שלם המופיע במקורות.
בשנה ה-24 למלכותו הוא תקף והרס את העיר אפום (Apum), ששכנה בעמק נהר החבור, והרג את מלכה יכון-אשה (Yakun-asha)[1]. שנה לאחר מכן תקף כנראה גם את העיר תרקה, ששכנה מצפון למארי. בשנה ה-28 למלכותו הוא תקף שני מלכים מצד מערב. לא ידוע מהמקורות היכן מלכו, רק שמותיהם מוזכרים. פלישה נוספת שהדף הייתה פלישה אמורית בשנה ה-35 למלכותו.
פעילות בנייה
במסגרת פעילות הבנייה שלו הוא שיקם את החומות של מספר ערים, ביניהן כיש סיפר וניפור ובנה אותן מחדש. בנוסף, כמו אביו, חיזק את הפולחן לאל מרדוך. הוא כנראה שיקם את מקדש אבבר (Ebabbar) לאל שמש. הוא שיקם את הזיגוראת בעיר סיפר והזיגוראת לאלים זבאבה (Zababa) ואישתר בכיש.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| הקודם: חמורבי 1750-1792 לפנה"ס |
מלך ממלכי בבל 1750–1712 לפנה"ס, על פי הכרונולוגיה התיכונה |
הבא: אבי-אשוח 1711–1684 לפנה"ס |