סנטה קרוס דה טנריפה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סנטה קרוס דה טנריפה
Santa Cruz de Tenerife
Auditorio de Tenerife 013.JPG
האודיטוריום של טנריפה
מדינה ספרדספרד  ספרד
קהילה אוטונומית האיים הקנרייםהאיים הקנריים  האיים הקנריים
חבל ארץ האיים הקנריים
שטח 150.56 קמ"ר
גובה 4 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

221,956‏  (נכון ל-2008)
1,474 נפש לקמ"ר (נכון ל-2008)
קואורדינטות 28°28′00″N 16°15′00″W / 28.466667°N 16.25°W / 28.466667; -16.25
(למפת האיים הקנריים רגילה)
Spain Canary Islands location map.svg
 
ארסיפה
ארסיפה
פוארטו דל רוסריו
פוארטו דל רוסריו
סנטה קרוס/דה טנריפה
סנטה קרוס
דה טנריפה

סנטה קרוס דה טנריפהספרדית: Santa Cruz de Tenerife) היא עיר הבירה של האי טנריפה, הגדול והמאוכלס באיי ארכיפלג האיים הקנריים השייכים לספרד, ואחת משתי ערי הבירה של האיים הקנריים.

העיר נמצאת בחלקו הצפוני של האי. מדי שנה, בין חודש פברואר למרץ, נערך בעיר קרנבל הנחשב לשני בגודלו בעולם (הראשון הוא של ריו דה ז'ניירו), וביום השיא הוא נמשך כ-4 שעות רצופות.

היסטוריה

באזור שבו נמצאת כיום העיר סנטה קרוס כבר חיו לפני 2,000 שנה הגואנצ'ים. ב-3 במאי 1494 ירדו הכוחות הקסטיליאניים שבשליטתו של הכובש אלונסו פרננדס דה לוגו על חופי העיר הנוכחית והקימו מחנה צבאי שיתפתח בסופו של דבר לעיר. ממקום זה החל כיבוש האי טנריפה. במהלך היסוד הניח אלונסו פרננדס דה לוגו צלב עץ גדול בהתייחסו ליום ההפלגה, במהלך החגיגה הקתולית של חג הצלב (3 במאי). לאחר תבוסת הגואנצ'ים וכיבוש האי ב-1496, נקבעה עיר הבירה החדשה בעיר סן כריסטובל דה לה לגונה, שהוקמה באותה שנה.

מאוחר יותר הפכה העיר לנמל העיקרי של האיים הקנריים ולאחד הנמלים החשובים באוקיינוס האטלנטי כולו, מעמד שבו העיר מחזיקה עד היום. סנטה קרוס זכתה לעצמאות מהעיר לה לגונה במאה ה-19, וקיבלה את תואר הבירה של האיים הקנריים ממלך ספרד, פרדיננד השביעי. משנת 1833 ועד שנת 1927 הייתה העיר הבירה הבלעדית של האיים הקנריים, אך משנת 1927 ועד היום חולקת את התואר עם העיר לאס פאלמס דה גראן קנריה.

בשנים האחרונות התברר כי קיימת ברית דה פקטו בין סנטה קרוס והעיר השכנה סן קריסטובל דה לה לגונה, בשל גידול אוכלוסייתן המהיר וחוסר החלל הריק שבין שתי הערים, הן התמזגו ליצירת מטרופולין משותף המכיל 420,198 תושבים.

כלכלה ותרבות

הכלכלה של סנטה קרוס מסתמכת בעיקר על שירותים. המסחר, התיירות, היבוא והיצוא, הנמל ונוכחותם של מוסדות פוליטיים ופיננסיים חשובים, מבטיחים את קיומה של פעילות כלכלית וחזקה בעיר. העיר בנתה הרבה אזורים, קניונים ובניינים חדשים, כגון מרכז הקונגרסים והאודיטוריום.

אתרי תרבות

  • האודיטוריום של טנריפה שנפתח בספטמבר 2003 נבנה בידי סנטיאגו קלטרווה ומשמש כסמל העיר והאי.
  • תיאטרון גוימרה שנבנה ב-1851 עומד במרכז הרחוב אנג'ל גוימרה והוא התיאטרון העתיק ביותר באיים הקנריים.
  • במוזיאון האומנות יש יצירות של אמנים בולטים כגון פטר קואק, ריבארה, מדראצו וסורולה.
  • מוזיאון הטבע והאדם (טנריפה) מציג את ההיסטוריה של האי, חפצים ותמונות מתקופת הגואנצ'ים, ובין השאר גם מומיות גואנצ'יות. המוזיאון הוא בעל מוניטין בינלאומי.
  • החוג לאמנות הוא מרכז לתרבות ולאירועים שבו מוצגות תערוכות ציור וצילום בקומת הקרקע בנגישות ישירה מהרחוב.
  • המרכז התרבותי אל טנקו, שבעבר היה בית זיקוק, כיום מציג תערוכות, מחול ומוזיקה, אודיו, טכנולוגיות חדשות, מולטימדיה ועוד.
  • מרכז הצילום של טנריפה, שבו שטחים לתערוכות ולימוד של צילום מסורתי ועכשווי.
  • הרקובה-חדר אמנות הממוקם בשוק הישן במרכז העיר. במקום אינן מוצגות תערוכות קבע, אך מוצגות בו תערוכות המתחלפות מדי שנה.
  • מרכז האמנויות של טנריפה שנבנה בשנת 2008 בידי הרצוג ודה מרון.

פיסול עירוני

בעיר יש הרבה מאוד פסלים וחלקי פסלים, אך תערוכת פיסול החוצות של סנטה קרוס היא המוצג החשוב ביותר. התערוכה ממוקמת לאורך שדרת לה רמבלה ופארק גרסיה סנאבריה כוללת עבודות של הנרי מור, אנדרו אלפרו, מרטין צ'ירינו, ז'ואן מירו, אוסקר דומינגז ואחרים.

אירועי תרבות

  • פסטיבל המוזיקה הקלאסית באיים הקנריים
  • פסטיבל האופרה של טנריפה
  • הפסטיבל הבינלאומי של טנריפה למוזיקה וסרטים
  • פסטיבל דה זרזולה של האיים הקנריים
  • פסטיבל סנטה בלוז של טנריפה
  • פסטיבל הרוק
  • פסטיבל מומס מסטיזו למוזיקה
  • פסטיבל הסלסה האטלנטי
  • קרנבל סנטה קרוס דה טנריפה
  • פסטיבל חצות היום
  • פסטיבל החוף
  • פרמיוס קדאנה דיאל
  • צעדת הזומבי

חיי לילה

סנטה קרוס אינה מתאפיינת בחיי לילה אינטנסיביים, בניגוד לעיר הסמוכה לה לגונה. אף על פי כן, ישנם מספר מלונות ופאבים המתפרשים על פני העיר. המלונות והפאבים האיכותיים ביותר נמצאים בפארק "מאריטימו קייזר מנריקו", בשדרת ה-3 במאי וברחוב לה נוריה. ישנם גם פאבים ששרדו ללא השתייכותם למקום מסוים עבור פנאי.

בשנת 2007, לפי החלטת מועצת העיר ובניהול החברה לפיתוח, החלה הנעתה של תוכנית שאפתנית של התחדשות העיר תחת שם המותג "סנטה קרוס + ויוה".

מדיה

בעיר נמצאים 3 עיתנות מחוזיים וממוקמים מושבם של ערוצי טלוויזיה ספרדיים וקנריים רבים, לרבות ערוץ הטלוויזיה העיקרי באיים הקנריים.

דמוגרפיה

העיר מציגה כמה תרבויות, כי יחד עם האוכלוסייה הקנריים הילידים מסורתיים הספרדים הספרדים, היו חסידי ההינדית המוקדש המסחר והערבים במשך עשרות שנים. לכולן נוספו, בשנים האחרונות, מהגרים ממקורות שונים, אם כי בעיקר בדרום אמריקה.

העיר ידועה גם בסובלנות של תושביה. סנטה קרוז דה טנריפה היה העירייה הראשונה של האיים הקנריים להעלות את דגל הגאווה בבניין העירייה, בטקס רשמי ליד דגל סנטה קרוז, בשנת 2008.[1]

לעומת העיר הסמוכה סן קריסטובל דה לה לגונה, המהווה את מושבו של הדיוקזה הקתולית של טנריפה, באופן מסורתי העיר סנטה קרוז דה טנריפה יש אופי חילוני הרבה יותר. עובדה זו גרמה במוסדות העיר של מסורת חילונית גדולה כמו היכל הבונים החופשיים של סנטה קרוס דה טנריפה שהיה אחד מרכזי הבונים החופשיים הגדולים ביותר בספרד.[2]

מקומות בעלי עניין

היסטוריה ימית

בגלל המיקום האסטרטגי של האיים הקנריים בין הים התיכון לבין אמריקה, העיר הותקפה מספר פעמים על ידי בריטניה והולנד. ב-6 בנובמבר 1706 הבריטים, במסגרת מלחמת הירושה הספרדית, הובסו כאשר ניסו לתקוף את האי.

ב-1797 האדמירל הוריישו נלסון הובס כאשר ניסה לתקוף את הנמל, ובקרב זה איבד את זרועו הימנית. המאורע קרה ביום סנטיאגו, ולכן חרבו של סנטיאגו עורפת ראש של אריה כסמל לתבוסה הבריטית.

הקרנבל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרנבל סנטה קרוס דה טנריפה

מדי שנה, בין פברואר למרץ, בקרנבל של סנטה קרוס דה טנריפה, אלפי אנשים יוצאים לחגוג ברחובות למשך יותר משבוע, ובימי שיא נמשך הקרנבל כ-4 שעות רצופות. ב-18 בינואר 1980 הוצהר הקרנבל כחג של תיירות בינלאומית, והקרנבל הוא אחד הגדולים בעולם, שני לקרנבל המפורסם של ריו דה ז'ניירו. כיום, נעשים מאמצים להפוך את הקרנבל של סנטה קרוס לאתר מורשת עולמית.

תאריכים חשובים

קונסוליות

מבט פנורמי על העיר

אלו הן הקונסוליות שממוקמות בעיר סנטה קרוס דה טנריפה:

ערים תאומות

כיכר אספניה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0