יחסי הוותיקן–טאיוואן
יחסי קריית הוותיקן – טאיוואן | |
---|---|
קריית הוותיקן | טאיוואן |
שטח (בקילומטר רבוע) | |
0.49 | 35,980 |
אוכלוסייה | |
499 | 23,171,500 |
תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
משטר | |
מונרכיה תאוקרטית אבסולוטית נבחרת | דמוקרטיה נשיאותית |
היחסים בין הוותיקן לטאיוואן נוסדו כיחסים שאינם דיפלומטיים ב-1922, והפכו ליחסים דיפלומטיים ב-1942.
היסטוריה
ההסכם לכינון יחסים דיפלומטיים בין הוותיקן לטאיוואן הושג בשנת 1917. עם זאת, מהלך זה נבלם על ידי צרפת.
ב-1922 מונה הארכיבישוף סלסו בנינו לואיג'י קוסנטיני (אנ') כנונציו לטאיוואן. אף על פי שלא היה לו מעמד דיפלומטי, ממשלת סין העניקה לו אות כבוד הדרוש לכך ב-1925.[1] הארכיבישוף קוסטנטיני עזב את סין בשנת 1933 והוחלף על ידי הארכיבישוף מריו זאנין (אנ').
היחסים הדיפלומטיים כוננו לבסוף ב-23 באוקטובר 1942[2] ועם הגשת כתב האמנה של הארכיבישוף אנטוניו ריברי (אנ') ב-1946, המשלחת של הכס ה"קדוש" בסין זכתה למעמד דיפלומטי.
הרפובליקה העממית של סין לא הכירה בריברי כדיפלומט וב-1951 גורש מהמדינה. בשנה שלאחר מכן, הוותיקן חידש את היחסים עם הממשלה הלאומית, שלאחר תבוסתה באסיה עברה לטאיפיי והמשיכה לייצג את כל סין תחת השם "הרפובליקה של סין".
הערות שוליים
36422147יחסי הוותיקן–טאיוואן