בית הקברות כנרת

בית הקברות כנרת הוא בית קברות השוכן לחוף הכנרת, בקרבת המושבה כנרת וקבוצת כנרת.

תולדותיו

הקבר הראשון בבית הקברות נכרה בשנת 1911 מספר חודשים לאחר השביתה הגדולה. זה היה קברו של מנחם מנדל שמואלביץ (ממש"י) שהיה אחד האריסים בבית המוטור. הוא נפטר או נרצח בעת שיצא להביא לחם ממושבת כנרת. ההחלטה הייתה לקבור אותו ליד ים כנרת.^[1]

בית הקברות שימש את תושבי המושבה כנרת, ובמשך הזמן גם את קבוצת כנרת, אנשי ההסתדרות ואנשי תנועת העבודה.

בבית הקברות קבורים אישים מפורסמים בני העלייה הראשונה והשנייה, ובהם רחל המשוררת, ברל כצנלסון, שאול אביגור, אברהם הרצפלד ואחרים. כמו כן קבורים בו גם המשוררת אלישבע ביחובסקי, וכן מנהיגים ציונים סוציאליסטים שנפטרו ונקברו בגולה, ועצמותיהם הועלו ארצה לאחר הקמת המדינה, כמו משה הס, דב בר בורוכוב ונחמן סירקין. בבית הקברות פינה מיוחדת לשמואל יבנאלי, שליח הקונגרס הציוני שעסק בהעלאת תימני כנרת ארצה בשנת 1909. כמו כן, ישנן בבית הקברות מצבות של אנשי השומר הקבורים בכפר גלעדי, וכן קברו של שמואל סטולר, מראשוני קבוצת כנרת וחתן פרס ישראל לחקלאות.

בבית הקברות חלקה מיוחדת שהוקצתה לתימני כנרת. עם פרסום ספרו של פרופסור יהודה ניני "ההיית או חלמתי חלום, תימני כנרת – פרשת התיישבותם ועקירתם", נחשף סירובם של תושבי הקבוצה והמושבה לקבור את מתי תימני כנרת בבית הקברות עצמו, ורק לאחר זמן מה הוקצתה להם חלקה נפרדת בבית הקברות.

חלקה נוספת מיוחדת לגולי תל אביב אשר הגיעו לכנרת לאחר שגורשו בשנת 1917 מתל אביב. 52 נפש הגיעו לחצר כנרת וחיו שם בתנאים קשים. 10 נפטרו ונקברו תחת גל אבנים ללא ציון. בשנות החמישים הציבו חברי כנרת על כל אחד מהקברים מצבה ובה נכתב "אלמוני מגולי יהודה". שמות הגולים שנפטרו, אשר התגלו בארכיון הציוני ב-1991, מונצחים במצבת זיכרון שהוקמה בלב בית הקברות, סמוך לחלקה זו.

המשוררת והפזמונאית נעמי שמר, בת כנרת, קבורה אף היא בבית הקברות. במרחק מה ממנה קבור הסופר והמחזאי אהרון מגד.