יוסי שטרן (צייר)
 | |
| לידה |
1923 הונגריה |
|---|---|
| פטירה |
14 במרץ 1992 (בגיל 69 בערך) ישראל |
| לאום | ישראלי |
| תחום יצירה | איור, ציור |
| השפעה מ | יעקב שטיינהרדט |
יוסי שטרן (1923 – 14 במרץ 1992) היה צייר ומאייר ישראלי. נודע בציורי דמויות ונופים של העיר ירושלים והווי הלוחמים במחתרות עבריות בארץ ישראל, צה"ל וגדנ"ע. זכה לפרסים אחדים על עבודתו האמנותית.
ביוגרפיה
שטרן נולד בשנת 1923 למשפחה יהודית דתית בקאיאר, כפר קטן בהרי באקון שבהונגריה, בן לקתרינה ודוד. בגיל 10 עבר עם משפחתו לבירה בודפשט, ושם סיים לימודי תיכון. בשנת 1940, כאשר באירופה כבר החלה מלחמת העולם השנייה, עלה לבדו לארץ ישראל באוניית המעפילים "סקריה" והוא בן 17. "סקריה" הגיעה לנמל חיפה, ומשם הועברו המעפילים למחנה המעצר בעתלית ושוחררו לאחר שישה חודשים.
בשנותיו הראשונות בארץ ישראל היה חבר פלוגות העבודה של לתנועת בית"ר, ועבד כפועל בפרדסים, מטעים וסלילת כבישים, בראש פינה ובראשון לציון. על סיפון "סקריה" התיידד שטרן הצעיר אל בני הזוג מטילדה ואֶמי (נפתלי) פלטין, חברי בית"ר, שהיו ממארגני שיירות העפלה (העלייה הבלתי-לגאלית). בני הזוג דאגו לצרכיו בשנים הראשונות לשהותו בארץ ואפשרו לו, בעזרת קשריהם עם זלטה כצנלסון (רעייתו של יוסף כצנלסון וגיסתו של זלמן שזר), שאימצה אותו לה כבן, לממש את אהבתו הגדולה לאמנות, וללמוד ציור בבית הספר לאמנות בצלאל.
בשנת 1943 החל את לימודיו ב"בצלאל". בשנת 1946 זכה ב"פרס ע"ש הרמן שטרוק" כתלמיד מצטיין. כעבור שלוש שנות לימודים התמנה כמורה ליסודות הגרפיקה והאילוסטרציה בבצלאל. שנה לאחר מכן הוצגו עבודותיו לראשונה בתערוכת יחיד בירושלים. על פי חוקר האמנות גדעון עפרת, שטרן הושפע בין השאר מיצירתו של יעקב שטיינהרדט.[1]
בשנות המנדט הבריטי האחרונות שימש שטרן כעורך גרפי וחבר מערכת בביטאון ההגנה "המגן". לאחר קום המדינה צייר בעיתונים "במחנה" ו"באהלי גדנ"ע". בשנת 1949 נסע ללמוד במכללה המלכותית לאמנות (Royal College of Art) בלונדון. ב-1950 נסע לפריז, ובה שהה כשנה. משנת 1952 ואילך, שימש כעיתונאי-צייר בעיתונים "ידיעות אחרונות", "דבר השבוע", "מעריב לנוער" ואחרים.
עם השנים הפך שטרן מְרָשַם לצייר; תחילה בטכניקה של צבעי מים על נייר, ואחר כך גם בצבעי גואש ובצבעי שמן על בד, ובכולם, נמצאה הרעננות האופיינית לציוריו.
שטרן זכור לקהל הישראלי בעיקר מעבודותיו כצייר של העיר ירושלים. על פי יהודה האזרחי הוא תיעד במכחולו את הווי "ירושלים של מטה", "מתוך אופטימיות ועליצות חיים. והוא ציירה כך, כאמור, כאילו היא ארצית, חילונית, כאילו היא מתגלה כך, בחיי היום-יום".[2] הוא ביטא בעבודותיו את ראייתו שלו אותה ואת אהבת הטבע והאדם שבו. בעינו החדה, צילם מצבים אנושיים והעלה אותם על הנייר, ובכולן התמימות והאופטימיות. הוא הצטיין כצייר רב-גוני, מקריקטורות קלילות ועד קומפוזיציות מורכבות.
במרץ 1992, בגיל 69, נפטר שטרן מהתקף לב, ללא משפחה, ונקבר בבית העלמין סנהדריה בירושלים. חברו הסופר יגאל לב אמר עליו כי יוסי שטרן היה שגריר הציור הישראלי, האיש שנדד בעולם עם תערוכות ציור, "פיטר פן של הציור או כפי שקראנו לו 'נסיך ירושלים'".
עבודתו האמנותית
עבודותיו של שטרן, מסוגות אחדות של אמנות חזותית, בהן ציורי שמן, אקווארלים ורישומים, הוצגו בעשרות תערוכות בארץ ישראל וברחבי עולם. בין היתר הציג תערוכות יחיד שלו בכנסת בשנת 1968, לכבוד מלאות 40 שנה למדינת ישראל, בבית האומנים, בגלריות בתל אביב ובקיבוצים. ברחבי העולם הציג שטרן באירופה, בפריז, בלונדון, בז'נבה, בווינה, בבודפשט, ובאנטוורפן, וב-1986 ברחבי ארצות הברית ובגבעת הקפיטול בוושינגטון ובאתרים נוספים.
שטרן אִייר כותרי ספרים רבים, בהם ספריהם של המשוררים מרים ילן-שטקליס, אהרון אשמן וחנניה רייכמן, ספרי התנ"ך שראו אור במהדורות מאוירות, בהם מגילת אסתר ושיר השירים, ובין השאר, עבד עבור הוצאות "מסדה", "כתר" ו"פלפוט", וכן פרסם ספרי איורים שלו.
יוסי שטרן שיתף פעולה עם כמה עיתונאים בכתבות שאותן אייר (בעיתונים: "מעריב", "מעריב לנוער", "ידיעות אחרונות" ועוד) - ובהם: מנחם תלמי, יגאל לב, גדעון רייכר, דן אלמגור ואחרים.
תערוכות קבע של יצירותיו מוצגות כיום בלשכת ראש הממשלה בירושלים, בבית עיריית ירושלים ובמבואת מרכז ימק"א ירושלים. מוקירי זכרו, בני משפחות כצנלסון, פלטין, תמיר ואחימאיר, וידידים, הקימו עמותה להנצחתו.
מהספרים שאייר
- אשר ברש, הנעל הקטנה - סיפורי מעשיות יהודיות, החתוכים : יוסי שטרן, הוצאת עם עובד, 1947.
פרסים ועיטורים
פרסים אחדים הוענקו לו על עבודתו כאמן וכעיתונאי. בהם פרס שטרוק בשנת 1946, פרס אונסק"ו בשנת 1967, פרס נורדאו בשנת 1969 ופרס הרצל בשנת 1978, וכן הוענקה לו "מדליית ירושלים" על הישגים מיוחדים באומנות בשנת 1987
הנצחה
על שמו מוענק מוענק על ידי "בצלאל" "פרס יוסי שטרן לאיור" לבוגרים מצטיינים מהמחלקה לתקשורת חזותית, על הישגים יוצאי דופן בתחום האיור. זהו פרס פנימי של המוסד, והזוכים נבחרים על ידי ועדת ההוראה המחלקתית. הפרס מוענק לבוגר עם סיום לימודיו במוסד.[3]
לקריאה נוספת
- יוסי שטרן, בגיוס מלא, (עורך: אליעזר ארגוב), תל אביב: הוצאת מסדה, תש"י 1950 – אלבום ציורים מתקופת מלחמת העצמאות.
- יוסי שטרן, באֹהלי גדנ"ע, (עורך: ראובן ינאי), תל אביב: הוצאת מערכות וצה"ל, תשי"א 1951.
- יוסי שטרן, רישומים וציורים, (עריכה ומבוא: יהודה האזרחי), ירושלים: המכון להוצאה לאור בישראל, 1965.
- אילת נגב, "שתי הפנים של יוסי", 7 ימים, ידיעות אחרונות, 20 במרץ 1992
- The Drawings of Jossi Stern, Borden Publishing Company, 1974
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יוסי שטרן (צייר) |
- יוסי שטרן, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- גדעון עפרת, יוסי שטרן: המטאור, באתר המחסן של גדעון עפרת
- עבודות של יוסי שטרן, באתר theartfair
- מנחם תלמי ויוסי שטרן, הקפה של קופ, מעריב, 13 ביוני 1969
הערות שוליים
- ^ גדעון עפרת, יוסי שטרן: המטאור, (נכתב ב-1993) לרגל תערוכת עבודותיו לאחר פטירתו בתיאטרון ירושלים.
- ^ יהודה האזרחי, מבוא, בתוך: יוסי שטרן, רישומים וציורים, ירושלים: המכון להוצאה לאור בישראל, 1965
- ^ Bezalel Academy of Arts & Design Prizes, Bezalel Academy of Arts and Design Jerusalem
26620628יוסי שטרן (צייר)