מרדכי ארדון

מרדכי ארדון

מרדכי ארדון (1977)
לידה	13 ביולי 1896 גליציה
פטירה	18 ביוני 1992 (בגיל 95) ישראל
לאום	יהודי
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	אמנות מופשטת, סוריאליזם
יצירות ידועות	חלונות ארדון

קבוצת אמנים בקפה טעמון, שנות ה-40 של המאה ה-20; מימין לשמאל: מירון סימה, לודוויג יהודה וולפרט, איזידור אשהיים, יעקב פינס, יוסי שטרן ומרדכי ארדון

מרדכי ארדון (13 ביולי 1896- 18 ביוני 1992) היה מגדולי הציירים הישראלים ובעל שם עולמי. יצירותיו משקפות ממד מטאפיזי השואב את השראתו מעולם התרבות היהודי, תוך שימוש בשפה סמלית וברוח האמנות המופשטת והסוריאליסטית האירופית. בתערוכת הביאנלה של ונציה בשנת 1954 זכה ארדון בפרס אונסק"ו ובשנת 1963 זכה בפרס ישראל לציור.

ביוגרפיה

ארדון נולד בטוחוב שבגליציה כמרדכי אליעזר ברונשטיין. אביו היה שען וצורף זהב. לדבריו הוא אשר לימד אותו ש"באבני חן צבעוניות כמוס סוד". צבעוניות זו אהובה על ארדון ואופיינית לו. בשנות ה-20 למד בבית ספר "באוהאוס" בגרמניה והיה תלמידם של כמה מגדולי אומני התקופה, ביניהם פול קלה, וסילי קנדינסקי וליונל פיינינגר.

ארדון עלה לארץ ישראל בשנת 1933 והקים את ביתו בירושלים, בשכונת יפה נוף הניבטת אל נוף הרי יהודה. כמו ציירים ישראלים אחרים, הושפע ארדון מהנוף המקומי ומהצבעים הבוהקים. הנוף היה לארדון כלי לחיפוש אחר הנסתר. שימוש זה בנוף ניכר מתיאוריו המוקדמים את סגולותיה הרוחניות של ירושלים והריה, הוא נותן פרוש אישי ומקורי לנוף, המסתכל בנופי ארדון מרגיש את הדרמטיות שבהם בכל משיחת מכחול, בעבודותיו המאוחרות, הנוף מקבל אופי קוסמי.

בשיא פעילותו עמד ארדון בראש בית הספר לאמנות בצלאל, בשנות ה-40. הוא הטביע באופן ניכר את חותמו על המוסד, בהכניסו אליו את המושג "אמנות מודרנית" בהשראת הניסיון והידע של הבאוהאוס.

בשנת 1974 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים". הוא היה נשוי למרים בשנת 1923 והיה אב לבן יחיד, מיכאל ארדון, שהיה פרופסור לכימיה באוניברסיטה העברית.

השכלה

• 1920-25 – למד בבהואוס, ויימר, אצל הציירים איטן, קליי, קנדינסקי, פיינינגר
• 1926 – לימודים אצל מקס דורנר

הוראה

• 1929 – בית הספר לאמנות של איטן (Itten), ברלין
• 1935 – סמינר בית הכרם, ירושלים
• 1935-52 – בצלאל, ירושלים
• 1940-52 – מנהל בצלאל, ירושלים
• 1952-63 – המפקח ואמנות יועץ, משרד החינוך והתרבות, ירושלים

פרסים

• 1954 – פרס אונסק"ו
• 1963 – פרס ישראל בתחום הציור
• 1974 – יקיר ירושלים
• 1974 – דוקטור כבוד לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים
• 1988 – פרס בוריס שץ
• 1992 – פרס ישראכרד, מוזיאון תל אביב

אמנות במרחב הציבורי

• 1984 – "חזון ישעיהו"- חלון ויטראז' בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (כיום הספרייה הלאומית), גבעת רם, ירושלים

יצירתו

חלונות ארדון בספרייה הלאומית

פרט מחלונות ארדון בהגדלה.

עיקר פעילותו היצירתית של ארדון הייתה בין השנים 1955 ל-1988. בשנים אלו קנה לו שם של יוצר אינדיבידואליסט מובהק, ושלביה של יצירתו הובילו אותו מתפיסה ציורית מובהקת להתגבשות צורנית, ולבסוף אף למופשטות בתכלית.

השימוש הסימולטני בפרטים תיאוריים גלויים לעין ובצורות סתמיות, אפשר לו להמחיש את הדרמה שביצירותיו. ארדון הסתייע בתקדימים של יוצרים אחרים ובהשראה, ובראש ובראשונה בזה של מורו פאול קליי וגם מעבודתם של הסוריאליסטים. ארדון גיבש לו שפה שאת משמעותה האמיתית יש לחפש בגלוי ובנסתר גם יחד.

יצירתו המוכרת ביותר של ארדון היא חלונות ארדון בספרייה הלאומית בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים. חלונות הויטראז' הגדולים משולבים בקיר המבואה של הספרייה הלאומית אשר בלב הקמפוס, והם מציגים את חזון השלום האוניברסלי של הנביא ישעיהו.

יצירתו "נקר הזמן" נמכרה באפריל 2006 בבית המכירות הפומביות כריסטי'ס במחיר שיא בינלאומי לציור ישראלי: 643,200 דולרים.

פרסומים

• מרדכי ארדון, ‫ציורי דרך, אונטערוועגס – אן א וועג (תרגום עברי: ק"א ברתיני), הוצאת מעריב, תל אביב, תשמ"ט, 1989.
• מרדכי ארדון, אות ומעש (הקדמה מאת אפרים אילין), מכון ויצמן, רחובות, 1982.

סרט על ארדון

• דיוקנו של אמן - מרדכי ארדון, הופק על ידי שירות הסרטים הישראלי, (תסריט ובימוי : יונה זרצקי, מפיקים : יגאל אפרת, שמואל אלטמן), 1980, (30 דקות), בגרסאות : עברית, אנגלית, גרמנית, ספרדית, (מאוסף המרכז לתיעוד אמנות ישראלית).
• ויהי ערב, ויהי בוקר, הפקת הסרט וזכויות היוצרים - Pro-Images / Felix Productions (תסריט ובימוי: איתן קפון), 1989 (24 דקות).

ראו גם

• אמנות ישראלית

לקריאה נוספת

• ארטורו שוורץ, מרדכי ארדון: צבעי הזמן, הוצאת מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות, ירושלים, 2003.

מאמרים

• יוסי ארנרייך, הכתב והמכתב, עיון ביצירתו של מרדכי ארדון, יצחק ש' רקנטי (עורך), אות לעולם: האות העברית – הגות, אמנות, עיצוב, משרד החינוך, ירושלים, תשס"ח, עמ' 78-69.
• גדעון עפרת, מרדכי ארדון: מפלצת הזמן או מלאך ההיסטוריה?, משקפיים 20, 1994, עמ' 21-14.
• מרים יזרעאל, בראשית הייתה האות: מרדכי ארדון – בין סוד הבריאה לחזון אחרית הימים, סטודיו 35, 1992, עמ' 44-42.
• סופי בלי, מרדכי ארדון. "חלל, זמן ומטאפיזיקה" (היו תערוכות), סטודיו 148, 2003, עמ' 69-68.
• זיוה מיזלש, שאגאל וארדון: הפרובלמטיקה של אמנות יהודית, בתוך: דוד קאסוטו (עורך), היהדות והאמנות, 1989, המכון ליהדות ולמחשבה בת זמננו ע"ש דוד ובתיה קוטלר, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, עמ' 428-397.

קישורים חיצוניים

• מרדכי ארדון במרכז מידע לאמנות ישראלית, באתר מוזיאון ישראל
• מרדכי ארדון באוספי מוזיאון ישראל
• אתר העזבון של מרדכי ארדון
• מרדכי ארדון באתר ארופיאנה
• Mordecai Ardon 1896-1992, באתר Artchive (באנגלית)
• Mordecai Ardon - Symbols without significance
• בצלאל, עבודותיו של מרדכי ארדון בבצלאל קטלוג, בצלאל קטלוג
• סרטו של איתן קפון, ויהי ערב, ויהי בוקר, באתר יוטיוב
• מציוריו של מרדכי ארדון באתר תירוש

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26213019מרדכי ארדון