יום קרבן עצים
יום קרבן עצים הוא יום שבו היו תורמים עצים ללשכת העצים שממנה לקחו עצים למזבח העולה. במשנה מצוינים 9 תאריכים המפוזרים על פני השנה שבכל אחד מהם הביאה משפחה אחרת את העצים. במגילת תענית מופיע ט"ו באב שהוא יום קרבן עצים לכל העם.
מקורות
קרבן העצים מוזכר לראשונה בספר נחמיה, פרק י', פסוק ל"ה: ”וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹקינוּ לְבֵית אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹקינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה.” התקנה הוסברה בתוספתא המובאת בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ח עמוד א': ”למה הוצרכו לומר זמן עצי כהנים והעם אמרו כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם וכך התנו נביאים שביניהן שאפילו לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבין משלהן.”
באחת ממגילות קומראן[1] החג מופיע כחג מדאורייתא מיד לאחר רשימת החגים שבפרשת אמור (ספר ויקרא, פרק כ"ג).
אופי היום
יום קרבן העצים היה יום חג לאותה משפחה שהביאה את העצים:
אמר רבי אלעזר ברבי צדוק אני מבני בניו של סנאב בן בנימין ופעם אחת חל ט' באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיום טוב שלנו הוא
יחד עם העצים הביאו קרבנות נוספים כתיאור הרמב"ם:
ומהו קרבן העצים זמן קבוע היה למשפחות משפחות לצאת ליערים להביא עצים למערכה ויום שיגיע לבני משפחה זו להביא העצים היו מקריבין עולות נדבה וזהו קרבן העצים והיה להם כמו יום טוב ואסורין בו בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה
חמישה עשר באב היה יום קרבן עצים כללי[2], ויום חג לכל עם ישראל[3], מעבר לחג פרטי של כל אדם שמביא קרבן[4].
תאריכים
ימי קרבן העצים מפורטים במשנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ה':
זמן עצי כהנים והעם, תשעה: באחד בניסן, בני ארח בן יהודה. בעשרים בתמוז, בני דוד בן יהודה. בחמשה באב, בני פרעוש בן יהודה. בשבעה בו, בני יונדב בן רכב. בעשרה בו, בני סנאה בן בנימין. בחמשה עשר בו, בני זתוא בן יהודה, ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו, ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות. בעשרים בו, בני פחת מואב בן יהודה. בעשרים באלול, בני עדין בן יהודה. באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה.
במגילת המקדש מתוארים ששה ימים רצופים החלים בין מועד היצהר ליום הזיכרון שבכל אחד מהם מקריבים שני שבטים: ביום הראשון - שבט לוי ושבט יהודה, ביום השני - שבט בנימין ובני יוסף (שבט אפרים ושבט מנשה יחד), ביום השלישי - שבט ראובן ושבט שמעון, ביום הרביעי - שבט יששכר ושבט זבולון, ביום החמישי - שבט גד ושבט אשר, ביום הששי - שבט דן ושבט נפתלי. על פי מגילת מקצת מעשי התורה, מועד השמן חל ביום ראשון, בעשרים ושנים בחודש החמישי בלוח השנה במגילות קומראן, ואחריו קרבן העצים מיום שני 23 בחודש. מכיון שבשבת לא מקריבים[5], נדחה היום השישי ליום ראשון 29 בחודש[6].
קישורים חיצוניים
- קרבן עצים באתר של מכון המקדש
הערות שוליים
- ^ 4Q365.
- ^ מגילת תענית, פרק ה'; מלחמת היהודים, ספר ב', פרק י"ז, פסקה ו'.
- ^ משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ח'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ד', הלכה א'.
- ^ ספר ברית דמשק עמוד י"א.
- ^ יונתן בן-דב, השנה בת 364 יום בקומראן ובספרות החיצונית, בתוך מגילות קומראן מבואות ומחקרים, כרך שני, עמוד 466.
