היום השישי לבריאה

יום השישי

ביום השישי לבריאה נבראו החיות והבהמות ושאר מן החי שביבשה, והאדם ואשתו.

יום זה נקבע ליום שישי בשבוע.

היום במקרא

וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ, וַיְהִי כֵן. וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ, וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים, פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה. וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה, וַיְהִי כֵן. וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי.

בריאת בעלי החיים היבשתים

ביום זה, אמר הקב"ה: ”תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ”, ומכח מאמר זה, השמיני מה"עשרה מאמרות", נבראו כל החיות, הבהמות והרמשים; והקב"ה ראה ”כי טוב”. אמנם החיות כבר נבראו ביום הראשון אבל הן נבראו בתוך האדמה ומכוח המאמר הזה הוציאה אותם האדמה מתוכה.

בריאת אדם וחוה

ערך מורחב – בריאת אדם וחוה

לאחר עשיית החי, אמר הקב"ה: ”נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ, וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ”, ובמאמר זה, התשיעי מה"עשרה מאמרות", והעשירי הוא הפסוק ”בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”, ברא את האדם הראשון.

קודם יצירת האדם, עלה אד מהארץ והשקה ”את כל פני האדמה”, ומאדמה זו יצר הקב"ה את האדם בצלם אלקים, נפח באפיו נשמה והאדם נעשה לחי; שמו של אדם זה נקרא "אדם".

את אדם שם הקב"ה בגן עדן ”לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ”, וציווה עליו שלא יאכל מעץ הדעת.

לאחר מכן, אמר הקב"ה: ”לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ”; מאמר זה, שבו התחילה יצירת חוה, הוא המאמר העשירי והאחרון מה"עשרה מאמרות".

לאחר מכן, הביא הקב"ה לפני אדם את כל בעלי החיים, על מנת שאדם יקרא להם שמות, ואדם קרא להם שמות; וכל בעל חי שאדם קרא לו שם - הוא שמו לעולם.

אחר שהובאו לפני אדם כל בעלי החיים, אמר: ”לכולם יש בן זוג, ולי אין בן זוג!”, ומיד הפיל עליו הקב"ה תרדמה, ואדם נרדם, ובעת תרדמתו לקח ממנו הקב"ה צלע ומן הצלע יצר את האשה הראשונה, היא חוה, והביאה אל האדם.

אחרי שאדם ראה את האשה, אמר: ”זֹאת הַפַּעַם - עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא 'אִשָּׁה', כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת”.

אחר בריאת האשה, בירך הקב"ה את אדם וחוה שיפרו וירבו וימלאו את הארץ ויכבשוה וירדו בִדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ, וכן ציווה עליהם שיאכלו רק צמחים. ולא הותרה אכילת בשר רק לאחר המבול.

אמר רבי יוחנן בר חנינא: שתים עשרה שעות הוי היום. שעה ראשונה הוצבר עפרו, שניה נעשה גולם, שלישית נמתחו אבריו, רביעית נזרקה בו נשמה, חמישית עמד על רגליו, ששית קרא שמות, שביעית נזדווגה לו חוה, שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה, תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן, עשירית סרח, אחת עשרה נידון, שתים עשרה נטרד והלך לו, שנאמר (תהלים מט, יג): "אדם ביקר בל ילין".

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ח עמוד ב'

עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות

ערך מורחב – עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות

ביום זה בין השמשות נבראו עשרה דברים שנמנו על ידי חז"ל:

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות. ויש אומרים, אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים, אף צבת בצבת עשויה.

— משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ו'