טיוטה:איכה את אשר כבר עשוהו

איכה את אשר כבר עשוהו
אֵיכָה אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ. תָּבַע מֶנִּי לִגְבּוֹת נִשְׁיֵהוּ. אֲשֶׁר עַד לֹא שְׁחָקִים נִמְתָּחוּ. בְּשֶׁלִּי רָמַז וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ: בִּלַּע בְּאוֹת עַרְבִית וְשַׁחֲרִית. גֵּאֶה מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית. בָּנוּי וְחָרֵב וּבָנוּי בְּאַחֲרִית. וּמֵחוֹבִי קַלְקָלָתוֹ הֶחֱרִית: הֶחֱרִית אִישׁוֹן וְחֹשֶׁך מְיֻדַּע. וְקַדמוֹנִים חָזוּהוּ מְגֻדָּע. אָז לְרָאשֵׁי דוֹרוֹת נִתּוּצוֹ נוֹדַע. עַד לֹא עָשׂוּי קַרְנוֹתָיו גָּדַע: גָּדַע גֹּבַהּ קוֹמַת יְצִיר צָר. זֶה סֵפֶר לְפָנָיו הֻבְצַר. גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ הָפְצַר. כְּהֶעֱבִיר לְפָנָיו כָּל נֶעֱצָר: דָּרַך דֻּחַף מִבֵּית הָאוֹצָר. וְהֶרְאָהוּ כִּי הַמַּצָּע קָצָר. דָּוֶה לִבּוֹ כְּבָט בִּיאַת בָּנָיו בְּיַד צָר. וַיְקוֹנֵן עָלָיו אֵיכָה בְּאַיֶּכָּה בְּעֵת צָר: צוּר לוֹ הֶרְאָה מַה שֶּׁהָיָה. נֻתַּץ קִיר נָטוּי וְגָדֵר הַדְּחוּיָה. לַדּוֹרוֹת לִמֵּד נְהוֹת נְהִי וְנִהְיָה. עַל שֶׁבֶר אֲשֶׁר הָיָה: הָיָה הַנּוֹעַר מִמִּזְרָח. בֵּין בְּתָרִים אוֹרוֹ כְּזָרַח. הֶרְאָהוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת בְּרֶדֶם וְצָרַח. כִּי טָבַע שַׁעַר הַמִּזְרָח: וַיַּחְמֹס וַיְנַצֵל זֵרָהּ. וַיַּרְא הַשְׁלָכַת נִזְרָהּ. וְאֵימָה נֹפֶלֶת עָלָיו כְּבִזְּרָהּ. וְצִדֵּק מִדַּת הַדִּין כְּאָז רָאָהּ: רָאָה עֵרֹם וְעֶרְיָה וְנֶאֱנַח. וְלַעֲקוּדוֹ סוֹד זֶה פִּעֲנַח. עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינוֹ וְלֹא נָח. מֵרְאוֹת גִּזְעוֹ טוֹב זָנַח: זָנַח זֹהַר תָּם בַּמַּחֲזֶה. כִּי לֹא הֶאֱמִין בִּנְאֻם זֶה. זָן עֵינוֹ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וְשָׁר שִׁמּוּמוֹ וַיְקוֹנֵן אֵין זֶה: חָשַׁב חֲשֹׁשׁ בְּעוֹלִים וְיוֹרְדִים. וַיָּבֶן כִּי בוֹ יְהוּ רוֹדִים. חֲנִיכָיו עַל מֶה בְּדִינוֹ חֲרֵדִים. וּמֵהֶם תָּבַע זְבוּל מוֹרְדִים: מוֹרְדִים זְבוּל וּמַצְפּוּנָיו נִבָעוּ. וּמַסְמְרוֹת נְעָלֵימוֹ בְּקַרְקָעִיתוֹ קָבָעוּ. זִיו שְׁעָרָיו מֶנִּי מַה נִּתְבָּעוּ. וְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ כִּי טָבָעוּ: טָבְעוּ טוֹרְדִים לֵידַע זְמָן. כִּי לְגַלּוֹת קֵץ אָב זֻמָּן. טוֹב מִשֶּׁגִּלָּה לוֹ קֵץ מְזֻמָּן. הָשַׁע וְהִבְלִיג וְקֵץ כָּמָן: יָשְׁבוּ ישְׁ‏אֲלוּ לְאָב לֵידַע. קֵץ הַפְּלָאוֹת מָתַי יִתְוַדַּע. יְקַוּוּ לְיוֹם יְשׁוּעָה וְלֹא נוֹדַע. עַד כִּי בְעִתּוֹ יוּחַשׁ וְיִתְוַדַּע: יִתְוַדַּע רָז לְעָם בְּךָ נִסְתַּכָּלוּ. וְנִכְסָה מֵהֶם וְלֹא יוּכָלוּ. רֵעֶיךָ מִקִּנְאַת בֵּיתְךָ נֶאֱכָלוּ. וּבְיָגוֹן חַיֵּימוֹ כָּלוּ: כָּלוּ כִּסְלֵי צִיר כְּשֻׁלָּח. וְנָם שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. כִּי מַה בֶּצַע לִי לְהִשְׁתַּלָּח. וְאַחֲרַי גִּלְעָדִי יְשֻׁלָּח: לְאִמֹּתָם לִבְּבוּ עוֹלְלֵי סוּף. אֵי זֶה יוֹם הַכָּסוּף. לִבָּם הֵכִין לְשׁוֹרֵר מִסּוּף. יְיָ יִמְלֹךְ בִּזְרוֹעַ חָשׂוּף: חָשׂוּף (זְרוֹעוֹ) בְּיָד רָמָה. נִגְלָה בִּימִין רוֹמֵמָה. בָּנִים כְּשָׁרוּ חֵמָה זְרוּמָה. קָצְרָה נַפְשָׁם בְּגֵיא אֱדוֹם לָדַעַת עַל מָה: מַה מָּצָאתָ עַוְלָתָה בִּי. כִּי בָגוֹד בָּגַדְתָּ בִּי. מִמִּדְבָּר הֵמַרְתָּ בִּי. וְעַד עַתָּה לֹא הֶאֱמַנְתָּ בִּי: נְבִיאַיִךְ נִטְעֵי אֲבִיגְדוֹר. נִשְׁתַּבְּרוּ פְּרָצוֹת לִגְדוֹר. נִגְלֵיתִי בְיוֹם נָקָם לִסְדּוֹר. וְלֹא קֻדְּשׁוּ פְּרִיצֵי הַדּוֹר: הַדּוֹר יָזְמוּ דַּעַת סוֹד וְדָפָקוּ. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם שָׁמְעוּ וּפָקָקוּ. יַעַן כְּשָׁמְעָם זֹאת נִתְמַקְמָקוּ. וְעַל כַּפַּיִם סָפָקוּ: סָפְקוּ שָׂשׂוּ בָּאֵי הָאָרֶץ. כְּנָפְלוּ בְּיָדָם מַלְכֵי אָרֶץ. סִבְּרוּ כִּי יִשְׁעָם יִרֶץ. וְעַל יָדָם יִתְכּוֹנֵן מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ: פָּצוּ פִיהֶם חַג לַייָ בְּשִׁילֹה. דִמּוּ כִּי לָעַד יִהְיֶה שָׁם מוֹשְׁלוֹ. פָּעֲלוּ שֶׁקֶר וְהֵשִׁילוֹ. עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה: שִׁילֹה רִצָּה כְּחַלָּה מֵעִסָּה. וְנִמְאַס כַּאֲשֶׁר בּוֹ נַעֲשָׂה. רְאוּ מָה עֲבֵרָה עוֹשָׂה. לְכֹל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה: עָשָׂה עִמִּי אוֹת בְּצִבְיוֹן. וּלְעִתּוֹ חָשׁ עֲלֵי קִשְׁיוֹן. עֻלַּפְתִּי כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן. עַד אֲשֶׁר יוֹפִיעַ אֱלֹהִים מִצִּיּוֹן: צִיּוֹן צָעַק אֵיךְ נָתַן. לָשׂוּם עָלַי גּוֹי אֵיתָן. צָהַל וְרָקַע עַל הַמִּפְתָּן. וּבַחֲמָתוֹ חִתִּיתוֹ נָתָן: נָתַן בִּעֲתוּתוֹ עֵת הוֹבִילַנִי רוֹקְמִי. תַּרְתִּי לָעַד בָּהּ לְקוֹמְמִי. בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי בֵּל בַּהֲקִימִי. וּבַחֲרוֹן אַף נָם לִי קוּמִי: קוּמִי קָשַׁבְתִּי בְּהַזְנָחָה. קוּמִי וּלְכִי כִּי לֹא זֹאת הַמְּנוּחָה. קַצְתִּי בְחַיַּי מֵאֲנָחָה. וְהִגַּשְׁתִּי וְלֹא עָרְבָה מִנְחָה: רְאֵה רוֹעַ נַפְשִׁי זְנוּחָה. מִשָּׁלוֹם וּמִשַּׁלְוָה וּמֵהֲנָחָה. רְטוּשָׁה בְּהָרֵי נֶשֶׁף אֲנוּחָה. גַּם שָׁם לֹא נָחָה: נָחָה יָדוֹ בָּם וּבָהּ נִכְווּ. אֱנוֹשִׁים עַל רֹאשָׁם כְּרָכְבוּ. יָגְעוּ עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל כְּנִתְעַכְּבוּ. וּכְעוֹלְלוּ עוֹלָלוּ חוּצָה שָׁכְבוּ: שָׁכְבוּ שׁוֹבִים גֶּוְיָם מַדְקִירִים. מִתְעוֹלְלִים בָּמוֹ כְּמוֹ בְקָרִים. שֶׁהֵם יָזֻבוּ מְדֻקָּרִים. וּמֵי פְרָת קְרָבֵימוֹ דוֹקְרִים: תִּקְרָא תֹּקֶף טֶבַח וּמֶסֶךְ לְמַבְקִירִים. קִיר עֵרָה מְקַרְקְרִים. וְכָל עָם וְלָשׁוֹן בָּם סוֹקְרִים. וַעֲלֵיהֶם מְקוֹנְנִים בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים: הַיְקָרִים קוֹל בְּרָמָה הִשְׁמִיעוּ לִבְכֹּה. לָמָּה זֶה וְעַל מַה זֶּה הִקְרָנוּ כֹּה. יַחַד זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה אוֹמֵר בְּכֹה. רָגְנוּ לְהָמִיר לְשׁוֹן אֵיכָה בִּלְשׁוֹן אֵי כֹּה:

איכה את אשר כבר עשוהו היא קינה על חורבן בית ראשון, שחוברה על ידי רבי אלעזר בירבי קליר. הקינה מתארת את גזירת החורבן עוד קודם בריאת העולם, ומבכה על כך שאף אבות העולם חזו את החורבן הצפוי. הקינה נאמרת לפי מנהג האשכנזים בתשעה באב בשחרית.

מבנה הקינה

הקינה מורכבת משלושים ושלושה בתים, כל אחד מהם בן ארבע שורות מחורזות. הבתים מסודרים לפי סדר אלפבית משולש (בסימן אא"א בב"ב), כאשר שתי המילים הראשונות וראשית השורה השלישית בכל בית מתחילות באותה אות לפי סדר הא"ב. המילה הפותחת בכל בית היא המילה הפותחת במגילת איכה, פרק ב', אשר גם היא מיוסדת על סדר הא"ב (למעט האות פ' אשר קודמת לע' בשתיהן).

אחרי כל שני בתים יש בית נוסף שיוצר שרשור, כאשר הוא מתחיל במילה בה הסתיים הבית הקודם ומסתיים במילה בה מתחיל הבית הבא. בבתים אלה מרומז שמו של המחבר, "אלעזר בירבי קליר", כאשר גם המילה השנייה בבית וגם המילה הראשונה בשורה השלישית יוצרות פעמיים את האקרוסטיכון "אלעזר בירבי", וראשי השורות בבית האחרון יוצרים את האקרוסטיכון "קליר".

הקינה מסודרת בתיאור כרונולוגי מבריאת העולם ועד חורבן הבית.

תוכן הקינה

הקינה מקוננת על חורבן הבית ותוהה על כך שכבר קודם בריאת העולם נגזר שבית המקדש ייחרב, עוד לפני שעם ישראל חטאו. הקינה מקוננת: ”איכה את אשר כבר עשוהו”, כלומר, איך ייתכן שישראל נתבעים על ידי הקדוש ברוך הוא על דבר שנגזר קודם בריאת העולם. הפתיח מיוסד על הכתוב במדרש ”אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ, אֵין כְּתִיב כָּאן עָשָׂהוּ, אֶלָּא עָשׂוּהוּ, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ עֲשָׂאוּהוּ” (קהלת רבה, פרשה ב', פסקה י"א). המקור לכך שקודם בריאת העולם נגזר שבית המקדש ייחרב הוא במדרש: ”מתחלת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא בית המקדש בנוי, וחרב, ובנוי” (מדרש רבה על בראשית, ב').

הקינה מתארת שכאשר הקב"ה הראה לאדם הראשון את הדורות הבאים, דור דור מנהיגיו וצרותיו, הראה לו גם את חורבן הבית, בברית בין הבתרים הראה הקב"ה לאברהם אבינו את חורבן בית המקדש, ויעקב אבינו כשראה בחלום את הסולם ואת המלאכים שעולים ויורדים בו, הבין שזה מרמז שעם ישראל עתידים לרדת מארץ ישראל. כאשר הקב"ה אמר למשה שעם ישראל יכנסו לארץ ישראל, אמר משה: ”שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח” (ספר שמות, פרק ד', פסוק י"ג), ”כִּי מַה בֶּצַע לִי לְהִשְׁתַּלָּח, וְאַחֲרַי גִּלְעָדִי יְשֻׁלָּח” (מתוך הקינה), כלומר, מה הטעם שיכנסו לארץ ישראל אם ממילא אחר כך הם יגורשו משם. כמו כן, מצינו ביהושע: ”וציוית אותו - על ישראל דע שטרחנין הם וסרבנים הם על מנת שתקבל עליך” (רש"י על במדבר, כ"ז, י"ט), שמראה שכבר אז אמר הקב"ה ליהושע שישראל עתידים לגלות מארץ ישראל.

הקינה מתארת שכשההקב"ה השביע את ישראל שלא ימרדו במלכויות ושלא ידחקו את הקץ, נחרדו כל איבריהם בגלל שהבינו מזה שיהיו זמן ארוך בגלות (שאילולי זה לא היה צריך להשביע אותם).

קישורים חיצוניים

איכה את אשר כבר עשוהו באתר שיתופתא

איכה את אשר כבר עשוהו, באתר ויקיטקסט

• קינות לתשעה באב עם פירוש בית לוי ומטה לוי, ירושלים: אור הבהיר, ה'תשכ"ה, באתר היברובוקס
• אהרן וקסלשטיין, קינות לתשעה באב עם פירוש לב אהרן, ירושלים: נהורא, ה'תשע"ג
• דניאל גולדשמידט, איכה את כבר אשר עשוהו, סדר הקינות לתשעה באב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)

לקריאה נוספת

לוי יצחק לפידות, מה בצע לי להשתלח ואחרי גלעדי ישולח, המבשר תורני, באתר אוצר החכמה

הערות שוליים

קטגוריה:קינות לתשעה באב קטגוריה:פיוטי רבי אלעזר בירבי קליר