חרבתא אל-מצבאח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ח'רבת אל-מצבאח)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חרבתא אל-מצבאח
خربثا المصباح
ח'רבת אל-מצבאח, מבט מתחנת הדלק על כביש 443
ח'רבת אל-מצבאח, מבט מתחנת הדלק על כביש 443
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
נפה רמאללה ואל-בירה
אוכלוסייה
 ‑ בכפר 5,221 (2007)
קואורדינטות 31°53′06″N 35°04′20″E / 31.8849°N 35.0721°E / 31.8849; 35.0721
אזור זמן UTC +2

חרבתא אל-מצבאחערבית: خربثا المصباح) הוא כפר פלסטיני באזור הרי בנימין מדרום לכביש 443 ובית עור א-תחתא, בקרבת בית חורון ומצפון לעיירה בית ליקיא. הכפר ממוקם 4 ק"מ מזרחית למודיעין-מכבים-רעות על כביש 443 ו-15 ק"מ מערבית לרמאללה ושייך לנפת רמאללה ואל-בירה. נכון לשנת 2007 חיו בכפר 5,211 תושבים, כולם מוסלמים. אדמות הכפר משתרעות על שטח של 4,431 דונמים מתוכם 644 שטח בנוי.

היסטוריה

הכפר שוכן על שלוש גבעות. הגבעה המערבית היא הכפר הישן שקיים מהתקופה הרומית והביזנטית. שתי הגבעות המזרחיות נבנו מאוחר יותר, החל מהמאה ה-18.

התקופה העותמאנית

בשלטון העות'מאנים בארץ ישראל שמו של הכפר היה "ח'רבתא אל בני סבא".

בתקופת המנדט הבריטי

במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בח'רבת'א בני חרית אוכלוסייה של 369 תושבים, כולם מוסלמים,[1]במפקד 1931 גדלה האוכלוסייה ל-488 תושבים ששכנו ב-121 בתים.[2]

בשנת 1945, על פי סקר הכפרים של המנדט הבריטי בארץ ישראל, אוכלוסיית הכפר מנתה 600 תושבים, שהיו בבעלותם 4,438 דונם, על פי סקר קרקעות ואוכלוסין רשמי. מתוך מספר זה 1,026 דונם, היו של מטעים וחקלאות שלחין השקיה, 2,133 של גידולי דגנים, ו-25 דונם היו קרקע בנויה.

בעקבות מלחמת השחרור ולאחר הסכמי שביתת-הנשק של 1949, עבר הכפר לשלטון ירדני.

המסגד הראשי בכפר נבנה בשנת 1965 על חורבות כנסייה עתיקה שנחרבה.

לאחר 1967

בעקבות מלחמת ששת הימים, ב-1967, עבר הכפר משליטה ירדנית לישראלית. חלק מתושבי הכפר הם פליטים משלושת כפרי לטרון (עמואס, בית נובא ויאלו) שהרס צה"ל במלחמת ששת הימים.

בשנות ה-80, חלק מאדמות הכפר הופקעו לצורך בניית כביש 443. התושבים עתרו לבג"ץ נגד המפקד הצבאי שהפקיע את האדמות, ובתשובה לעתירה, טענו המשיבים מטעם המדינה כי מטרתה של תוכנית הדרכים היא לשרת את צורכי האזור, והיא תשרת את אוכלוסיית הכפרים המקומיים לאורך התוואי. המשיבים הדגישו, כי מערכת הדרכים ביהודה ובשומרון היא מיושנת, ואין היא יכולה לשאת עוד את הכמות הרבה של מכוניות הנעות עליה[3]. בג"ץ קיבל את עמדת המדינה וכתב:

"בנסיבות אלה מוסמך ממשל צבאי להשקיע השקעות יסוד ולבצע תכנונים ארוכי טווח לטובתה של האוכלוסייה המקומית... אין כל פגם בהכנתה של תוכנית הכבישים הארצית: צורכי התחבורה של האוכלוסייה המקומית גברו והלכו; את מצב הכבישים אין להקפיא. על-כן מוסמך היה הממשל הצבאי להכין תוכנית דרכים שתיקח בחשבון את ההתפתחויות בהווה ובעתיד... אין בעצם העובדה, כי תכנון זה נעשה בשיתוף פעולה עם ישראל, כדי לפסול תוכנית זו, ובלבד שהיא נעשתה למען האוכלוסייה המקומית."

לאחר הסכם אוסלו, השטח הבנוי של הכפר סווג כשטח B.

בעקבות האינתיפאדה השנייה נחסמו דרכי הגישה מכפר לכביש 443, ונאסר על התושבים הפלסטינים השימוש בכביש.[4] תושבי האזור הגישו עתירה לבג"ץ, ובה נטען שהחסימה וההגבלות אינן חוקיות, בין השאר, כיוון שהכביש נסלל חלקית על אדמות שהופקעו בהבטחה שישמשו את תושבי האזור[5]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חרבתא אל-מצבאח בוויקישיתוף

הערות שוליים