רבי יצחק דב במברגר

הרב יצחק דב במברגר

מצבת זיכרון לזכר הרב במברגר באוניברסיטת וירצבורג
לידה	6 בנובמבר 1807 ה' בחשוון ה'תקס"ח ויסנברון , ממלכת בוואריה
פטירה	13 באוקטובר 1878 (בגיל 70) ט"ז בתשרי ה'תרל"ט וירצבורג, ממלכת בוואריה
מדינה
השתייכות	יהדות גרמניה
תחומי עיסוק	רבנות
תפקידים נוספים	כתיבת ספרות תורנית
רבותיו	רבי אברהם בנימין זאב המבורג, רבי אברהם בינג, הרב מנדל קרגוי
חיבוריו	מלאכת שמים, אמירה לבית יעקב, מורה לזובחים, נחלי דבש, ועוד

הרב יצחק דב (זֶליגמן בֶּר) הלוי בַּמבֶּרגֶר (בכתיב יידי, שנהג בזמנו: זעליגמאן בער באמבערגער; בגרמנית: Seligmann Bär Bamberger;‏ 6 בנובמבר 1807 – 13 באוקטובר 1878) היה מגדולי רבני גרמניה במאה ה-19. נודע עקב מחלוקתו עם הרש"ר הירש בנוגע לפרישת האורתודוקסים מקהילות שבהן רוב ליברלי-רפורמי והקמת קהילות מתבדלות. הרש"ר הירש תמך בכך בעוד שהרב במברגר התנגד. היה בין מניחי היסודות ל"אורתודוקסיה הקהילתית" (Gemeindeortodoxie) הלא-מתפלגת בארצו.

ביוגרפיה

נולד ב-6 בנובמבר 1807 (ה' בחשוון ה'תקס"ח), בויסנברון שבפרנקוניה התחתית, מחוז בוואריה, לשמחה הלוי, שהיה סוחר, וליהודית.

למד בישיבת פיורדא, אצל הרב אברהם בנימין זאב המבורג והוסמך לרבנות כבר בהיותו בן 20. שם נשא את אשתו קילה בת הרב זעקל לייב וורמסר אב"ד פולדה, אשר הייתה יוצאת דופן בהיותה חריפה בלימוד ובקיאה בתנ"ך, ידיעותיה הרבות בשפה הגרמנית גרמו לכך שהייתה למורתו של הרב יצחק דוב בנושא זה.

לעת זקנתו של הרב אברהם בינג, רב מחוז וירצבורג, התמנה לעוזרו, ובכך הוכשר בתפקיד הרבנות עד לפטירת הרב בינג בשנת 1840, אז התמנה לתפקיד הרב הראשי של מדינת וירצבורג בניגוד לדעת הרפורמים, ושם כיהן כרב וכראש ישיבה.

בעקבות מות אביו נאלץ לחזור לכפר הולדתו ויסנברון, ונתמנה כעבור זמן לכהן כרב המקום.

עלייתו לרבנות וירצבורג

בשנת 1836 התקיימה בווירצבורג אספה על שאלת האמנציפציה של היהודים, באספה השתתפו אנשי ציבור מכל מחוז בוואריה, שם לראשונה עלתה קרנו של הרב במברגר בקרב מנהיגי הציבור, כאשר התבלט בוויכוחו החריף עם הרפורמים, בנוגע לתיקונים שרצו לבצע בנוסח התפילות ובמנהגים הדתיים. הרב אברהם בינג, ראש מחוז בוואריה, שכבר היה חולה וקשיש, העניק לו אז סמיכה רבנית נוספת, והחל מטפח את הרב הצעיר והמוכשר בתור יורשו. בשנותיו האחרונות של הרב בינג החלה מלחמה על ירושת כסאו, בין הרפורמים שרצו למנות רב מאנשי שלומם, לבין האורתודוקסים שרצו למנות את הרב במברגר.

הרפורמים טענו שלרב במברגר אין מספיק השכלה כללית, אינו מחזיק בתואר דוקטור וכן לא שולט בשפה הגרמנית. וירצבורג הייתה מוקד משיכה למשכילים ורפורמים רבים היות שאוניברסיטת וירצבורג הידועה פעלה בה, והייתה מוקד תרבותי ופילוסופי. הרב במברגר היה צריך להתמודד מול רוב גדול של רפורמים שלא ראו בעין יפה את מועמדותו להנהגת המחוז, אלה הקניטו אותו בעיתונות ושיגרו אליו מכתבי איום. לאחר שנתיים של משא ומתן עם השלטונות נבחר הרב במברגר בבחירות דמוקרטיות שנערכו על ידי אנשי הקהילות. רוב האוכלוסייה במחוז וירצבורג הייתה עדיין אורתודוקסית ומתוך כך בחרה לבסוף ברב במברגר.

בשנת 1840 התמנה רשמית לרב המחוז ומכאן ואילך היה טרוד בענייני הקהילות (30 בקירוב). את רוב זמנו השקיע רב המחוז החדש בנתינת מענה ותגובות לחוגי הרפורמים, בהקמת בתי ספר, בתי מדרש, מוסדות צדקה, איסוף כספים לישוב הישן בארץ ישראל ופסיקת הלכה. בשנת 1864 הקים בית מדרש למורים-רבנים בווירצבורג שהתקיימה בו פעילות ענפה עד לסגירתו על ידי הנאצים ב-1938. לבית מדרש זה הייתה השפעה רבה ביותר על הוראת היהדות בכל דרום גרמניה והוא התפרסם בתור אחד מהמוסדות האורתודוקסיים העיקרים להכשרת מורים. הלימודים בו נערכו 7 שנים לקבלת תעודה, בשנת 1907 הגיע מספר בוגריו ל-400, ובסגירתו בשנת 1938 הגיע מספרם ל-700. ישיבה זו שהוקמה על ידו בווירצבורג הייתה מרכז החיים היהודיים והלמדניים של הקהילה, חלק ניכר מהציבור השתתף בקביעות בשיעוריו של הרב במברגר שכאמור התפרסמו בכל גרמניה בעומק חריפותם ונדירותם . גם נשים הורשו להיכנס לשיעוריו ובהן בתו של הרב, יהודית, שהייתה מפורסמת מאוד בבקיאותה ולמדנותה (דבר שהיה חריג אז בקרב הנשים). רבים מרבני קהילות גרמניה למדו בבית מדרשו של הרב במברגר בווירצבורג ובהם הרב דוד צבי הופמן שהקים דגם זהה של בית מדרש למורים בברלין.

הרב במברגר היה שותף גם במפעלים למען ההתיישבות בארץ ישראל (הקמת בית חולים ביקור חולים בירושלים, תמיכה במושבות החקלאיות) והתכתב עם הרב צבי הירש קאלישר ורבה של ירושלים - הרב שמואל סלנט בענייני קידום ההתיישבות בארץ. כמו כן היו לו קשרים הדוקים עם חברת כי"ח ועם הברון רוטשילד בנוגע לעניין ארץ ישראל. המלבי"ם (פרשן מקרא) פנה לחברת כי"ח לעזרה לאחר שקהילתו בבוקרשט נידתה אותו עקב דרשותיו נגד היהודים שפותחים את מרכולתם בשבת ונגד תיקוני הרפורמים. המלבי"ם ביקש את חתימתו של הרב במברגר עם עוד רבנים נוספים שיתמכו בו וימליצו לכי"ח לסייע לו . הרב במברגר דאג גם לקהילות יהודיות ברוסיה שסבלו באותה תקופה מרדיפות אנטישמיות וסייע להם בדרכו. אף בוואריה עדיין סבלה לעיתים מהתקפות ורדיפות אנטישמיות איתן היה עליו להתמודד. הרב במברגר בעצמו נפגע מהתקפת אנטישמיים נוצרים על ביתו; כאשר בשנת 1866 היו מהומות בווירצבורג שבתחילתם נופצו השמשות בביתו של הרב, ולאחר מכן נותצו בשיטתיות בתים רבים נוספים בקהילה. הפורעים, שהיו ערב רב של חיילים ופועלים, מחו כנגד "מלווי הריבית היהודים" ולחמו מלחמת מעמדות. כמו כן, בשנת 1850 כחמש-עשרה שנה לפני אותן פרעות, דרשו החוגים האנטישמיים-נוצריים לבטל את שוויון הזכויות שניתן ליהודים, בטענה שאמונתם השונה פוטרת אותם מנאמנות לשלטון. הרב במברגר הפריך טענות אלה מול השלטונות, ודבריו עוררו רושם כה רב עד שממשלת בוואריה החליטה לדחות את טענת האנטישמיים ולא לבטל את שוויון הזכויות ליהודים.

במרוצת השנים הוכר הרב במברגר כאחד מגדולי התורה של הדור. וירצבורג היהודית תחת השפעתו הפכה למרכז רוחני רחב השפעה לכל קהילות האזור. הרב ניהל התכתבות ענפה בדברי הלכה, הנהגה וציבור עם רבים מבני דורו ובהם, הרב מנדל קראגו בפירט, הרב שמשון רפאל הירש והרב משה מיינץ בפרנקפורט, הרב עזריאל הילדסהיימר בברלין, הרב אליהו גוטמכר בגרץ, והרב צבי הירש קאלישר בטורן.

בפולמוס הפרדת הקהילות התנגד נמרצות לגישתו של רש"ר הירש שדרש את הפרדתן של הקהילות האורתודוקסיות מן הרפורמיות. הרב במברגר הורה לתלמידיו להישאר בקהילות הכלליות כל עוד ניתנים לאורתודוקסים צורכיהם הדתיים ובתנאי שאינם נותנים את ידם לפעילות רפורמית.

פטירתו

נפטר ביום טוב שני של סוכות (ט"ז בתשרי) בשנת ה'תרל"ט, 13 באוקטובר 1878, בעלייה השנייה בתפילת שחרית בבית הכנסת הגדול בווירצבורג. הלווייתו נערכה בהעכברגר שעל יד וירצבורג, שם נאספו מכל רחבי גרמניה רבנים ואנשי ציבור לחלוק לו כבוד אחרון. את מקומו ברבנות וירצבורג מילא בנו הרב נתן במברגר.

צאצאיו

לרב במברגר היו 9 ילדים, שהמשיכו את דרכו והפכו למנהיגי קהילות במחוז ובגרמניה כולה. רבים מצאצאיו עלו לארץ ישראל לפני השואה, וחלקם היגרו לדנמרק, שוודיה וארצות הברית.

• בתו הגדולה רעכל רבקה הייתה נשואה לרבי פנחס זליגמן פרום רבה של באד הומבורג.
• רבי שמחה במברגר היה אב"ד אשפנבורג.
• רבי שלמה במברגר כיהן כרבה הראשי של זנהיים.
  • הרב ד"ר פינחס זליג במברגר, היה אב"ד איגוד בתי הכנסת בהמבורג.
• רבי משה אריה במברגר היה רבה של באד קיסינגן וחתנו של ה"ערוך לנר".
• רבי נתן במברגר כיהן כאביו כרב ראשי של וירצבורג.

עץ משפחת במברגר

רבי יעקב אטלינגר                 רבי יצחק דב במברגר       קילה (וורמסר)                                                                                                                                             שרה   רבי משה אריה במברגר   רבי שמחה במברגר   רבי שלמה במברגר   יצחק   רבי נתן במברגר   רעכל רבקה   רבי פנחס זליגמן פרום                                                                                     יוסף אהרן במברגר   הענדל (נאנעט)   יצחק זקל במברגר (גר')   הרב פינחס במברגר   שלמה מנחם                                                                                                         רבי בן ציון במברגר   רבי שמחה במברגר   שרה חיה   יראת   רבי משה יונה                                                                     רבי יהושע ישעיה נויבירט   רבי יונה עמנואל   הרב יוסף יחיאל במברגר                                                             שמחה עמנואל

חיבוריו

• מלאכת שמים - על הלכות כתיבת סת"ם, ספר עזר להדרכת סופרי סת"ם, המדגיש את חשיבות כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות. ניכר בספר שהמחבר עסק בקבלה שכן בהקדמה לספרו מביא ציטוטים מהזוהר על עניינם הרוחני של האותיות.
• אמירה לבית יעקב - ספר זה עוסק בהלכות נידה, חלה, הדלקת הנר ומליחה, ונחשב לזכותו הגדולה במפעלו הספרותי. הספר נכתב בגרמנית באותיות עבריות (הלשון והכתב שהיו מורגלים אצל הנשים באותו דור). הרב במברגר הרגיש אחריות גדולה לשמירת טהרת המשפחה בדורו, ואף על פי שלא היה מקובל אז לדבר על נושאים אלה ברבים, הוציא ספר בשפה מובנת לכל, ובמטרה שהספר יגיע לכל בת ישראל. הספר תורגם לעברית על ידי נינו שמחה במברגר
• מורה לזובחים - עוסק בהלכות שחיטה ובדיקה, ומיועד לשוחטים ובודקים שעבדו בערים וכפרים נידחים. ספר זה היה כתוב בלשון הקודש אך תמציתי וברור לעם.
• נחלי דבש - ספר על הלכות חליצה, ובו ניתוח נושא החליצה דרך הש"ס, הפוסקים, וספרי האחרונים.
• שערי שמחה - הלכות רבנו יצחק אבן גיאת - הספר היה "פרויקט מיוחד" של הרב במברגר, שראה חשיבות לטפל בהוצאת חיבור מיוחד זה מתוך כתב היד העתיק של רבי יצחק אבן גיאת- הריצ"ג. הריצ"ג היה פוסק מהדור השני לראשונים, (נולד בשנת 1038), ראש ישיבת לוסינה ומגדולי פייטני ספרד. כתב חבורים רבים בהלכה ובלשון, ופירושים למקרא. כתב היד של "שערי שמחה" הגיע לרב במברגר במקרה, הוא ביקש מבנו- שמחה במברגר שנסע באחת ההזדמנויות לפאריס שיכנס לספרייה הממלכתית ויחפש שם כתבי יד יהודיים עתיקים. בנו חזר לווירצבורג כשבידו העתק של כתב היד של הריצ"ג וכעבור שנה הוציא הרב במברגר לאור את הספר "שערי שמחה" עם הערותיו ומראי מקומות. הספר מקיף הלכות בנושאים רבים- הלכות קידוש, הבדלה, תשעה באב, ראש השנה, תשובה, יום כיפור, סוכה ולולב, הלל, חול המועד, אבלות, פסחים, ראש חודש, ספירת העומר ומגילה. בהלכות ראש השנה מציין הרב במברגר פיוט שנאמר בתפילה "אהללה אלוקי" ומייחס אותו ליוסי בן יוסי ולא ליוסי בן יועזר, ועוד מציין כי האריך לכתוב על כך בחיבורו על הפיוטים. חיבור זה לא ידוע כיום אך התעסקותו של הרב במברגר גם בנושא זה מעידה על רוחב התעניינותו בכל תחומי היהדות.
• שו"ת יד הלוי - הרב במברגר הקדיש זמן רב למענה על מאות שאלות שנשלחו אליו מכל הקהילות. בניו וצאצאיו שמרו את כל אותם "שו"תים" וחידושי התורה שלו, אך מכיוון שהורה בחייו לא להדפיס את תשובותיו פנה בנו משה אריה לאחר מותו להנצי"ב (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין) ולרבי יצחק אלחנן ספקטור בשאלה האם יכול הוא לעבור על דברי אביו ולהדפיסם ושניהם כתבו לו באריכות שלדעתם מותר להדפיס את התשובות. "שו"ת יד הלוי" נדפס שנים לאחר מכן (תשכ"ה) בירושלים על ידי נינו הרב שלמה אדלר לאחר שנאספו כל השות"ים מכתבי היד הפזורים. בהוצאה השנייה (תשל"ב) נוספו עוד כתבים שהיו פזורים בספריות השונות. כמו כן נדפס חלק ג' בשנת תשמ"ז על ידי בן נינו הרב שלמה הלוי במברגר.
• קורא באמת - הוא הספר האחרון שהוציא הרב במברגר- הוא שונה מאשר נושאיו הקודמים. הספר עוסק בדרשות "אל תקרי" שבש"ס ובמדרשים, נכנס לעולם המדרשים ומסביר את יסודות הכלל- "אל תקרי כך אלא כך" המפוזר בדברי חז"ל ובכוונותיהם. כאן מתגלה הרב במברגר כדרשן מעמיק המנסה לחדור אל עולם המחשבה והמוסר של חז"ל. בהקדמה לספרו הוא כותב נגד החוקרים, ובהם ר' אליהו בחור, שטענו כי "אל תקרי" נובע מכך שחז"ל היו רגילים לקרוא בלי ניקוד ולפיכך יכלו לקרוא כל מילה כרצונם. כמו כן שולל את הזלזול בדרשת "אל תקרי" ואת הנטייה לראות בה שטחיות. הוא מפליא לשבח את הרעיונות הנשגבים שעולים בדרשות חז"ל ומדגיש את המוסרי והאנושי בהן.

ריכוז כתביו:

• נטיעה של שמחה, תשובות שהשיב לבנו הרב משה אריה, כפי שרשם בנו, נדפס בירושלים תשל"ב.
• כתבי רבינו יצחק דוב הלוי מווירצבורג (2 כרכים), ניו יורק: צ. הלוי באמבערגער, תשנ"ב 1992-תשס"ה 2005.

לקריאה נוספת

• נשיא הלויים: פרקי חייו ופעליו של רבנו יצחק דוב הלוי זעליגמאן בער באמבערגער, בני ברק – ניו יורק: מכון מורשת אשכנז, תשנ"ב.
• משפחת במברגר: צאצאי הרב יצחק דוב הלוי במברגר זצ"ל "הרב מוירצבורג" (תקס"ח-תרל"ט) / ערך והקדים מבוא: שאול אש; הטבלאות הגיניאלוגיות ורשימות האנשים הוכנו בידי יראת אדלר ורוזה אשווגה, ירושלים: ספרי ואהרמן, תשכ"ד 1964. (מהדורה ב: ירושלים: משפחת במברגר, תשל"ט 1979.)
• אליעזר שטרן, אישים וכיוונים, פרקים בתולדות האידיאל החינוכי של תורה עם דרך ארץ, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן תשמ"ז. פרק ג'.
• צורית יעיר - "רבה של האחדות הקהילתית" על הרב במברגר מווירצבורג ופולמוסו עם הרש"ר הירש, מוסף שבת מקור ראשון, 2015

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רבי יצחק דב במברגר בוויקישיתוף

• לוי גינצבורג, ‏"זליגמן בר במברגר", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

יצחק דב במברגר33348150Q96516