שאול אש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. שאול דב אֵש (אֶשוֶוגֶה) (Shaul Esh (Eschwege)‎;‏ 1921, א' באייר תרפ"א2 באפריל 1968, תשכ"ח) היה חוקר השואה, עורך הפרסומים הראשון של "יד ושם", מרצה בכיר במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, מראשוני סגל המכון, והראשון שעסק בהוראת השואה באוניברסיטה העברית.

ביוגרפיה

אש נולד בשנת 1921 בשם שאול אֶשוֶוגֶה בהמבורן (Hamborn) שבגרמניה, בן הרב יצחק דב אשווגה, ממשפחת רבנים נודעת. בסוף שנות ה-30, ערב מלחמת העולם השנייה, עלה לארץ ישראל בעליית הנוער. למד מדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים. במלחמת העצמאות השתתף בהגנה על הרובע היהודי בירושלים, נפל בשבי הלגיון הערבי בירדן, ושוחרר כעבור כמה חודשים. בשנת 1949 סיים את לימודיו באוניברסיטה. בשנות ה-50 למד באוניברסיטת ציריך, ובשנת 1957 קיבל ממנה תואר דוקטור על דיסרטציה בנושא: "Der Heilige (er sei gepriesen): zur Geschichte einer nachbiblisch-hebräischen Gottesbezeichnung" ("הקדוש (ברוך הוא): לתולדותיו של שם אל עברי בתר-מקראי"). עם שובו לישראל התמנה כעורך הפרסומים הראשי הראשון של "יש ושם", שהוקם שנים ספורות קודם לכן, ושימש בתפקיד זה מ-1956 עד 1960. ערך את ארבעת הקבצים הראשונים של המוסד. ב-1959 הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית, היה מראשוני המכון ליהדות זמננו והגיע לדרגת מרצה בכיר. עם הצטרפותו של אש, שנחשף למחקר השואה במסגרת עבודתו ביד ושם, נמצא מי שיוכל ללמד את נושא השואה באוניברסיטה העברית, וכבר עם כניסתו לתפקידו כמרצה העביר את הקורס הראשון בנושא באוניברסיטה.[1]

את מחקריו בנושא השואה כתב מתוך השקפה יהודית לאומית. כן הדגיש את הקשיים המתודולוגיים המיוחדים הקשורים בחקר מדעי של השואה, הן מבחינת הכלים העומדים לרשות החוקר והן מבחינת המעורבות הרגשית הכרוכה במחקר זה.[2]

כפילולוג בהכשרתו, התחקה אחר לשונם המיוחדת של הנאצים במחקרו "מלים ומשמען: כ"ה דוגמאות מלשון הנאצים" (1963). המושג "קידוש החיים", שהכניס לשימוש נתן עק, בצטטו את האימרה המיוחסת לרב יצחק ניסנבוים מגטו ורשה, כי "זוהי שעה של קידוש החיים ולא של קידוש השם במוות",[3] זכה לפיתוחו של אש במאמרו "קידוש החיים בתוך החורבן: על הגדרתה של תקופת השואה" (מולד יט, 153–154 (תשכ"א), 99–106),[4] שזכה להדים רבים ונחשב לנדבך קלאסי בספרות המחקר על השואה,[5] והביא להפצתו של המונח.

בראשית שנת 1968 צורף אש למועצת מכון ליאו בק.[6] בתחילת חודש אפריל אותה שנה נהרג בתאונת דרכים בכביש 2, ליד חדרה. בן 47 במותו. הותיר אישה, אם ואחות בקיבוץ שדה אליהו. נקבר בבית העלמין בהר הזיתים, סמוך לקבר אביו.

לאחר מותו ראה אור קובץ מאמריו "עיונים בחקר השואה ויהדות זמננו" (ירושלים תשל"ג).

ספרים

  • עיונים בחקר השואה ויהדות זמננו; ערך יוסף ולק; הביא לדפוס מאיר חובב, ירושלים: המכון ליהדות זמננו – האוניברסיטה העברית, יד ושם, מכון ליאו בק, תשל"ג. (ראה אור לאחר מותו)
  • ha-Kodesh (barukh hu) / Der Heilige (er sei gepriesen): zur Geschichte einer nachbiblisch-hebräischen Gottesbezeichnung,‪ Leiden: E. J. Brill,‎ 1957.‎

בעריכתו

  • קובץ לזכרו של אליעזר שמיר,‫ שדה-אליהו: דפוס טורים, תשי"ח 1957.
  • שאול ליברמן, שרגא אברמסון, יחזקאל קוטשר, שאול אש (עורכים), ספר חנוך ילון: קובץ מאמרים, ירושלים: קריית ספר, תשכ"ג 1963.
  • עם ישראל בדורנו: קובץ הרצאות שהושמעו במדור יהדות זמננו בקונגרס העולמי השלישי למדעי היהדות, ירושלים תשכ"א, ירושלים: האוניברסיטה העברית – המכון ליהדות זמננו, תשכ"ד.
  • משפחת במברגר: צאצאי הרב יצחק דוב הלוי במברגר זצ"ל "הרב מוירצבורג" (תרק"ח-תרל"ט); ערך והקדים מבוא שאול אש; הטבלאות הגיניאלוגיות ורשימות האנשים הוכנו בידי יראת אדלר ורוזה אשווגה,‫ ירושלים: ספרי ואהרמן, תשכ"ד 1964.
  • אטלס לתולדות עם ישראל: לבתי-ספר תיכונים; ערכו: חיים ביינארט ושאול אש; העורך הראשי: מיכאל זיו, ירושלים: סטימצקי; הכנה ושרטוט כרטא, ירושלים (הקד’ תשכ"ה). (‫מהדורה ב מורחבת: תש"ל.)
  • שאול אש ושמואל יהודה גולד (עורכים), יהודי בריטניה: חייהם ובעיותיהם בדורנו, ירושלים: האוניברסיטה העברית – המכון ליהדות זמננו, תשכ"ו. (הרצאות ודיונים בכנס באוניברסיטת לונדון על חיי היהודים באנגליה בדורנו.) (ראה אור קודם לכן באנגלית
  • יהודי אירופה המערבית: חייהם ובעיותיהם בדורנו; (המהדורה העברית נערכה בידי שאול אש), ירושלים: האוניברסיטה העברית – המכון ליהדות זמננו, תשכ"ז. ‬(הרצאות ודיונים בכנס בבריסל על חיי יהודי אירופה בדורנו.)
  • יצחק שברזנץ, מחתרת חלוצים בגרמניה הנאצית; עריכה מדעית, מבוא והערות: שאול אש, תל אביב: הקיבוץ המאוחד; בית לוחמי הגיטאות על שם יצחק קצנלסון, תשכ"ט.[7]
  • Julius Gould and Shaul Esh (eds.), Jewish Life in Modern Britain, London: Routledge & Kegan Paul,‎ 1964.‎
  • Jacob Robinson and Shaul Esh (eds.), Guide to Unpublished Materials of the Holocaust Period: Specimen Pages, Jerusalem:‪ Hebrew University and "Yad Vashem," Institute for the Study of the European Jewish Catastrophe, 1965. ("מורה-דרך למקורות ארכיוניים לתקופת השואה")

בהשתתפותו:

  • דאס יינגל משה: דאס טאגבוך פון משה פלינקער; איבערזעצט פון העברעאיש: יחיאל האפער; אריינפיר-ווערטער פון דב סדן און שאול אש,‫ ירושלים: יד ושם, תשכ"ה. (ביידיש)

תרגום

לקריאה נוספת

  • Yehuda Bauer, 'Shaul Esh, in memoriam,' Jewish Journal of Sociology 10 (1968), 287-288.
  • Jacob Robinson, 'Eulogy on Shaul Esh,' Yad Vashem Studies 7 (1968), 17-18.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ישראל גוטמן, סוגיות בחקר השואה: ביקורת ותרומה, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל; יד ושם – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, תשס"ט 2008, עמ' 46.
  2. ^ אליעזר שביד, 'האם השואה היא "מאורע חסר תקדים"?', עיון לז, ג–ד (תשמח–תשמ"ט), 274.
  3. ^ נתן עק (עקרון), התועים בדרכי המוות: הווי והגות בימי הכיליון, ירושלים: יד ושם, תש"ך, עמ' 37.
  4. ^ בשנת 1962 התפרסם המאמר גם באנגלית ובצרפתית, ובעברית שוב בקובץ: ישראל גוטמן, ליוויה רוטקירכן (עורכים), שואת יהודי אירופה: רקע, קורות, משמעות; מבחר מאמרים,‫ ירושלים: יד ושם, תשל"ג, עמ' 268-255, וכן בקובץ מאמריו של אש, עיונים בחקר השואה רהדות זמננו (ירושלים תשל"ג), עמ' 238-252; ראו דן מכמן, ‫השואה וחקרה: המשגה, מינוח וסוגיות יסוד, תל אביב: מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ, תשנ"ח 1998, עמ' 161.
  5. ^ מכמן, שם, שם.
  6. ^ גיא מירון, מקהילת זיכרון למרכז מחקר: תולדות מכון ליאו בק בירושלים, עמ' 60.
  7. ^ ראו: יוסף פרידלנדר, תולדות מחתרת חלוצית, מעריב, 4 ביולי 1969.