רבי אריה לייב גינצבורג
לידה |
1695 תנ"ה פינסק, האיחוד הפולני-ליטאי |
---|---|
פטירה |
1785 (בגיל 90 בערך) כ"ה בתמוז ה'תקמ"ה מץ, ממלכת צרפת |
כינוי | השאגת אריה |
תלמידיו | רבי חיים מוולוז'ין, רבי אהרן וירמש, רבי רפאל זיסקינד |
חיבוריו |
|
רבי אריה לייב בר אשר גינצבורג[1] (מכונה השאגת אריה או "הטורי אבן" על שם ספריו; (תנ"ה) ת"ע (בערך)[2] - ט"ו (כ"ה) בתמוז תקמ"ה,1710–1785) היה רב, מפרשי התלמוד ופוסק מהבולטים שבאחרונים ומגדולי דורו. התפרסם במיוחד בגין חיבוריו "שאגת אריה", ו"טורי אבן".
קורות חייו
נולד לרבי אשר, רבה של גליל מינסק. סבו היה רבי לייב "בעל התוספות"[3]. אביו היה חתנו של רבי אברהם קצינאלפוגין וגיסו של רבי יחזקאל קצינאלפוגין אב"ד אה"ו, היה אף מצאצאיו של בעל ה"משאת בנימין". כבר בצעירותו נודע כעילוי.
בערך בשנת ה'ת"ץ[4] הקים ישיבה בעיר מינסק, ישיבה זו התפרסמה בשיטת הפלפול והחילוקים שהייתה נהוגה בה. עקב החיכוכים הרבים שהיו לו עם רבי יחיאל היילפרין בעל 'סדר הדורות' רב העיר, עזב בשנת תק"ב את ראשות הישיבה ומינה את תלמידו רבי רפאל הכהן כ"ץ לעמוד במקומו בראשות הישיבה[5]. כאשר עזב את ראשות הישיבה הלך לעזור לאביו בכהונתו כרבה של גליל מינסק, וסייע לו בכל ענייני העיר.
בשנת ה'תקי"א בערך נפטר אביו ואחיו ר' אברהם נתמנה להיות רב בגליל מינסק. בעקבות כך רבי אריה לייב עבר לוולוז'ין ושם נעשה לרב ואף ייסד שם ישיבה מצומצמת לתלמידים נבחרים. בתקופה זו חיבר את ספרו 'שאגת אריה' ובתקט"ז הדפיסו. בתקי"ז לכל המאוחר שב לגור בסמילאוויטש עיר מגורי אביו, אך לא נשא שם משרת רבנות או ראשות ישיבה. תלמידו רבי רפאל הכהן כ"ץ שימש אז כרב בגליל מינסק והשאגת אריה סירב לפסוק הלכה ללא קבלת רשותו. בשנת תקכ"ד שב פעם נוספת לוולוז'ין ואז לימד את רבי חיים מוולוז'ין ואחיו רבי שמחה, וכפי שכותב רבי יצחק מוולוז'ין בנו על אביו: "ובהיותו למעלה מבר ארביסר קבע לימודו עם אחיו הגדול מוהר"ר שמחה.. וקיבלו אז דרכה של תורה מרב רבנן גאון הגאונים אריה דבי עילאי רבנא אריה ליב נ"ע בעל שאגת אריה".
החל משנת ה'תקכ"ו ועד סוף ימיו שימש כרב, אב"ד וראש ישיבה במֵץ (בצפון צרפת), והיה נקרא בפי כל "רבי ליב ראש ישיבה"[6]. ישנה אגדה המספרת שרבנות מץ הוצעה לו בהיותו בן שבעים, ובני העיר חששו לקבל רב מבוגר כל כך. במענה לחששם הבטיח להם רבי אריה לייב שהוא יכהן בעירם שנים רבות, ואכן נפטר שם לאחר כעשרים שנות רבנות בהיותו כבן תשעים.
תקופתו במץ הייתה תקופת פריחה תורנית לעיר, וישיבתו נודעה בכל אירופה. בחג השבועות הראשון לכהונתו, עוד לפני שהתקבל האישור המלכותי לכהונתו, דרש הרב לומר את הפיוט "אקדמות" לפני תחילת קריאת התורה, כדעת הט"ז, ובשונה מהמנהג הישן שהיה נהוג במץ לאומרו באמצעה, וכפי שפסק רבי יעקב ריישר. הש"ץ סרב, ובתגובה רבי אריה לייב ביקש לעזוב את העיר. הוא ניאות להישאר עקב בקשת הפרנסים, שלא יכלו למשוך את הבקשה שהגישו לאישור מלכותי על מינוי הרב[7]. עם זאת, פסק הרב להתפלל בבית הכנסת הגדול עד סוף ימיו, מלבד בשבתות בהן היה מחויב על פי תנאי הרבנות לשאת דרשה[8]. לאחר פטירתו של השאגת אריה ירדה קרנה של קהילת מץ ושוב לא חזרה לרמתה התורנית שהייתה.
רוב ימיו היה עני. מסופר עליו שסיים אלף פעמים את הש"ס ובכל פעם שהיה מסתפק בסוגייה כלשהי, היה עובר על כל הש"ס במוחו כדי למצוא ראיות לכאן ולכאן שיכריעו באותה סוגיה. היה מחמיר על עצמו באיסור חדש בחוץ לארץ, כלומר לא לאכול תבואה שהשרישה לאחר ט"ז בניסן עד ט"ז בניסן (ובחוץ לארץ עד י"ז בניסן) בשנה שלאחריה, וכפי שהוא מברר בארוכה בקונטרס מיוחד הנדפס בסוף ספרו שאגת אריה. מבחינה מציאותית רוב התבואה באירופה היא במצב הזה והעולם נהג להקל. אפיזודה ידועה עליו מספרת שבשנות עוניו מרבה היה לערוך "גלות", ובהיותו נודד מעיר לעיר, היה נושא עמו שק ובו גריסים וסיר משלו, ובכל מקום בו היה מתארח היה מבקש לבשל עבורו את הגריסים שלו בסיר שלו, היות שאינו יכול לאכול כלום בגלל בעיית ה"חדש".
רבי אריה לייב היה ידוע בחריפותו העצומה, בהגיונו הצרוף ובגאונותו. עם זאת, היה מהמתנגדים הגדולים לדרך הפלפול שרווחה באותה תקופה, ובדומה לגר"א בן דורו, חתר לפרשנות ופסיקה על פי פשוטם של המקורות. עם זאת, בישיבתו במינסק לימד על דרך הפלפול והחילוקים ואף נאלץ לעזוב בשל מחלוקת עם רב העיר, ר' יחיאל היילפרין בעל ה"סדר הדורות", שדגל בלימוד על דרך הפשט והבקיאות. אולם הוא לא הכניס לתוך ספריו את הפלפולים שנאמרו בישיבה לחידוד התלמידים, עליהם אמר "כי את הכל ישא הרוח, אין זה אלא הבל ורעות רוח"[9].
רבי אריה לייב דגל בפרשנות ודיון ישיר בדברי התלמוד והראשונים, מבלי להיזקק לפרשנותם של אחרונים. הוא אף לא היסס לחלוק, לעיתים בחריפות, על דעות הפוסקים המקובלים ואף לדברי השולחן ערוך, ואף במקום שרווח המנהג להחמיר הוא לא היסס לפסוק לקולא.
תלמידו ומשמשו רבי גדליה ממיץ בהסכמתו לספר גבורת ארי מתאר היאך אפילו בתקופת חוליו זכר את כל תלמודו: ”כאשר כהה מאור עיניו זכיתי עוד לשמש אותו, וקריתי לפניו ממש כל חודש, כל הש"ס, מדי יום ביומו, כל הגמרא בלי רש"י ותוס', ואך לאדכורי בעלמא כי מיד שפתחתי במאמר אחד לדבר, הוא היה אומר הלשון בע"פ, וכן בקרותי לפניו אלפסי ורמב"ם, רא"ש וטור ושו"ע אך לשון המחבר, וכן ספרי ראשונים שאילתות דרב אחאי, הלכות גדולות, וסדר קדשים היה אצלו ממש מונח בקופסא" ”.
תקיפותו הרבה גרמה לו צרות קשות, שכן פעמים רבות היה בחילוקי דעות קשים עם פרנסי העיר עקב פסיקותיו.
רבי אריה לייב נפטר בכ"ה בתמוז ה'תקמ"ה בעיר מץ שבצרפת, ונקבר בבית הקברות היהודי בעיר. האגדה מספרת על מותו, שכשרצה לעיין באחד הספרים וניגש אל האדון להוציא מתוכו ספר, נפל עליו הארון על כל ספריו. כשהרימו מעליו את הארון ואת הספרים מצאוהו מוכה ופצוע, ואמר ״כל הספרים שהייתי תמיד מבקרם וחולק עליהם התנפלו עלי לענשני. ובשעה שהייתי מוטל תחתיהם נתפייסתי עם כולם, פרט לאותו קפדן, רבי מרדכי יפה בעל ה״לבושים״, שלא מחל על כבודו ובגללו הנני נפטר עתה מן העולם״, ויצאה נשמתו[10].
חיבוריו
- ערך מורחב – שאגת אריה
התפרסם בייחוד בגלל ספרו שאגת אריה, שנדפס בשנת תקט"ז בפרנקפורט על האודר. ספר זה ערוך בצורה של שאלות ותשובות אם כי השאלות הנידונות שם אינן שאלות שנשאל אלא שאלות הלכתיות שחקר וערך אותן כשאלות ותשובות. ה"שאגת אריה" נדפס בהתחלה עם ריבוי של ראשי תבות דבר שהקשה על לימודו, יש הסוברים שהירבה בראשי תבות על מנת לחסוך בדפים בגלל עוניו. ספר זה מתייחס בעיקר לשאלות הנוגעות להלכות מאורח חיים. חלק מספריו הוציא רבי ישראל מאיר הכהן מראדין "החפץ חיים" לאור. מהדורות מחודשות של שאגת אריה עם הערות וביאורים יצאו לאור בירושלים תשס"ב ובניו יורק תשע"ו.
בין ספריו האחרים:
- טורי אבן, חידושים על מסכתות: ראש השנה, חגיגה ומגילה, מץ תקמ"א.
- גבורות ארי, חידושים על שלוש מסכתות: תענית, יומא ומכות (ועוד מקצת חידושים על ביצה ונזיר)
משפחתו
בנו רבי אשר לב, כיהן כרב בקרלסרוהה, והוציא חלק מספרי אביו.
תלמידיו
- רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו המובהק של הגר"א, למד בישיבתו תקופה מסוימת , מקובל כי קודם שהעתיק רבי אריה לייב את מגוריו אל העיר וואלז'ין כשהיה מתארח בעיר היה מתאכסן אצל פרנס הקהל רבי יצחק אביו של רבי חיים, ובהזדמנויות אלו לימד את רבי חיים ואחיו הגדול רבי שמחה.
- רבי אהרן ורמיש (Aaron Worms), רב ואב"ד בעיר מיץ, מח"ס "מאורי אור"[11]
- הרב רפאל זיסקינד, רב קהילות אה"ו
לקריאה נוספת
- י"מ תא-שמע, "הגר"א ובעל 'שאגת אריה', ה'פני יהושע' וספר 'ציון לנפש חיה': לתולדותיהם של הזרמים החדשים בספרות הרבנית ערב תנועת ההשכלה", סידרא (כתב עת) טו (תשנ"ט), עמ' 181–191.
- בנימין ריצ'לר, ספר מעונות אריות לרבי אשר אבי השאג"א : על שולחן ערוך חלק חשן משפט, מאת הרב אשר אביו של בעל ה"שאגת אריה" - חיבור "אבוד" שנתגלה, ישורון, לא, סז-סח.
- הרב פרץ ריזנברג, עיונים בתולדותיו של השאגת אריה. ישורון ל, עמ' תשעב - תתי.
- שמואל ירושלמי, רבינו ה"שאגת אריה" חייו ותורתו, ירושלים תשל"ד.
קישורים חיצוניים
- 'ר' אריה־לייב ב"ר אשר (בעל „שאגת אריה”)', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 31 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1229).
- רבי אריה לייב גינצבורג, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- דוד הלחמי, רבי אריה ליב ברבי אשר אב"ד מיץ (בעל „שאגת אריה”), ערכו בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- שאגת אריה - חייו ומשפחתו
- עיונים בתולדות השאגת אריה
- רבי אריה ליב גינצבורג בעל שאגת אריה - באתר MyTzadik
- ספריו
- שו"ת שאגת אריה, מהדורת וורשא, תרכ"ט, באתר היברובוקס
- גבורות ארי על המסכתות תענית, יומא ומכות, באתר היברובוקס
- טורי אבן על המסכתות ראש השנה, מגילה וחגיגה, באתר היברובוקס. באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
- ^ מקובל להניח ששם משפחתו היה גינצבורג. אולם, חוקר היוחסין הרב דובעריש וועבער, מראה כי מדובר בטעות שהשתרבבה כתוצאה מחוסר הבנה של דוד מגיד בספרו "לתולדות משפחת גינצבורג". ראה במאמרו של הרב וועבער "נוספות לתולדות קהילת מיץ", ירושתנו ג (תשס"ט), עמ' שנד–שנו.
- ^ החיד"א בשם הגדולים כותב כי השאגת אריה האריך ימים עד לגיל תשעים, ומשם הועתקו הדברים בכל ספרי התולדות וכן שגור בפי כל, אולם ישנם כמה ראיות המוכיחות כי נולד לאחר מכן; כך למשל, רבי בן ציון אייזנשטט בספרו 'רבני מינסק וחכמיה' כותב כי ר' לייב בעל התוספות נפטר בשנת תס"ח, ולא ייתכן כי נכדו יהיה קרוי על שמו. מעין ראיה נוספת מהספדו של רבי אלעזר קאליר בספרו חוות יאיר החדש (דף מב.) בהספדו על רבי אריה לייב אמר כי יגע בתורה כשבעים שנה הרי שהיה בערך בן שבעים וחמש בפטירתו.
- ^ כונה כך על שם חריפותו ולמדנותו.
- ^ תלמידו רבי רפאל הכהן בא ללמוד בישיבתו בערך בשנת תצ"ד.
- ^ זכר צדיק, עמ' כ"ד.
- ^ על פי נוסח שער ספר שאגת אריה דפוס ראשון.
- ^ שמעון שורצפוקס, "תנאי הרבנות של השאגת אריה בק"ק מיץ", מוריה 15 [א–ב] (אב תשמ"ו), עמ' 81–90.
- ^ שוורצפוקס, "מנהג ומנהיג בקהילת מיץ", עמ' 262–263; פראגר, "תולדות קהילת מץ", עמ' שנו. מועד האירוע המדויק אינו ברור.
- ^ שרי המאה, ח"א, פ"ו
- ^ תבנית:היבורובוקס
- ^ קובץ "בית ועד לחכמים", מונרו, תשס"ט
תקופת חייו של רבי אריה לייב גינצבורג על ציר הזמן |
---|
|
34306020אריה לייב גינצבורג