הרב נתן מיליקובסקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב נתן מילקובסקי
נתן מיליקובסקי
נתן מיליקובסקי
לידה 15 באוגוסט 1879
פטירה 4 בפברואר 1935 (בגיל 55)
תקופת הפעילות ? – 4 בפברואר 1935

הרב נתן מיליקובסקי (כ"ו באב תרל"ט, 15 באוגוסט 1879א' באדר א' תרצ"ה, 4 בפברואר 1935) היה רב, מחנך ופעיל ציוני.

ביוגרפיה

נולד לצבי וליבה גיטל הלוי מיליקובסקי בקרבו שבבלארוס, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית. אביו, צבי, התפרנס מחכירת אחוזה חקלאית סמוכה לכפר (נפטר בשנת ה'תרצ"ד). בגיל עשר נשלח לישיבת וולוז'ין, שם למד כשמונה שנים והוסמך לרבנות.

כבר בהיותו בישיבה החל לשאת נאומים והרצאות ועמד בקשר עם הדרשן והפעיל הציוני יהודה צבי יבזרוב, שעודד אותו לעסוק בתחום זה. בהיותו בן עשרים יצא, על פי בקשתו של יחיאל צ'לנוב, למסע תעמולה למען הרעיון הציוני בסיביר. בשנים הבאות המשיך לעסוק בתעמולה ציונית ונודע בנאומיו נגד תנועת "הבונד" ותנועות יהודיות סוציאליסטיות אנטי-ציוניות אחרות. בקונגרס הציוני השישי נמנה עם המתנגדים לתוכנית אוגנדה, אף על פי שהשתייך למחנהו של תיאודור הרצל.

ב-1908 עבר לפולין והתמנה למנהל הלימודים העבריים בגימנסיה העברית של מרדכי יעקב (מגנוס) קרינסקי בוורשה. במקביל המשיך להטיף לרעיון הציוני ברחבי פולין: הוא עבר במאות עיירות ונחשב לאחד הנואמים הציונים הפופולריים. ב-1912 עבר ללודז', ושימש כדרשן בבית הכנסת הציוני "בית יעקב".[1] את דרשותיו נשא גם בעברית דבר שלא היה נפוץ באותה תקופה.[2] ב-1913 דיווח העיתון "הצפירה" על אירוע רב משתתפים שנערך על ידי אנשי "המזרחי" בלודז'. בין השאר הוזכר "הנאום המצוין" של הרב מיליקובסקי, שנישא חציו בעברית וחציו ב"יהודית אשכנזית".[3] על פי בנו, בן ציון נתניהו, משפחת מיליקובסקי הייתה אחת המשפחות הבודדות מחוץ לארץ ישראל שדיברה עברית באותה עת.[4] ב-1914 התמנה לרב העיר רובנה, אולם בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשאר עם משפחתו בוורשה לאורך רוב שנות המלחמה.

ב-1920 עלה לארץ ישראל והתמנה למנהל בית ספר יסודי בצפת, וכעבור שנתיים עבר לנהל את בית הספר "וילקומיץ" בראש פינה.[5] בתקופה זו פרסם מאמרים בעיתונות העברית למען יישוב הגליל. ב-1923 היה ממקבלי פניו של הרב קוק בעת מסעו במושבות הגליל.

לקראת עלייתו לארץ ישראל עיברת את שמו לנתניהו,[6], על שם אחת ממשפחות שבי ציון. בשל פרסומו תחת השם מיליקובסקי, המשיך להיות ידוע בשמו הקודם. את השם נתניהו אימצו בניו בנציון ואלישע.

ב-1924 עבר עם משפחתו לירושלים, ובאותה שנה יצא לאנגליה בשליחותו של מנחם אוסישקין במטרה לגייס תרומות עבור הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד. בעקבות ההצלחה שנחל במסעות אלו נשלח לארצות הברית בשליחות הקרן הקיימת לישראל. נאומיו הרבים עשו רושם רב על יהודי ארצות הברית. בשנת 1926 דיווח העיתון "דאס אידישע פאלק", עיתונם של ציוני אמריקה, כי הרב מיליקובסקי הרצה במשך תשעה חודשים שבע מאות הרצאות.[7] פעם בשנה נהג להגיע לביקור בארץ ישראל. ב-1928 אסף חלק מנאומיו והוציאם בספר "עם ומדינה".[8]

ב-1929, ערב מאורעות תרפ"ט, חזר לארץ ישראל, רכש קרקע בהרצליה בכוונה להקים משק חקלאי והיה פעיל בהתאחדות האיכרים. בנאום שנשא בחגיגות העשור להרצליה אמר: "אני רואה את הרצליה בדרומה ותל אביב בצפונה נפגשות".[9]

לאחר רצח ארלוזורוב ב-1933 פעל הרב מיליקובסקי, שהיה מקורב לתנועה הרוויזיוניסטית, להקמת ועד ציבורי בראשות הרב קוק להגנה על הנאשמים ברצח, צבי רוזנבלט ואברהם סטבסקי. הרב מיליקובסקי טען שעל פי הנתונים לא הם ביצעו את הרצח והוצאתם להורג עלולה להביא למלחמת אחים ולפגיעה במפעל הציוני.[4][10] במכתב ששלח לו זאב ז'בוטינסקי ב-1934 כתב, כי בעקבות עמדת הרב קוק בפרשה נהיה שמו "לסמל נשגב להמונים לא ייספרו".[11]

מודעת אבל על פטירתו

הרב מיליקובסקי נפטר בירושלים בא' באדר א' תרצ"ה (1935) ונקבר ב"חלקת הפרושים" בבית הקברות בהר הזיתים. הרב קוק כינה אותו בהספדו: "נואם בחסד עליון" בעל "קסם בפיו ובשפתיו" ואמר כי "מועטים מאוד הם בני אדם מסוגו, שיהיו עממיים כל-כך, נועדים לרבים כל-כך, ונישאים על לשון רבים לתהילה ולהערצה במדה כזו".[12]

על שמו קרויה כיכר נתן מיליקובסקי - הכיכר הסמוכה להר הרצל.

נאומיו

הרב מיליקובסקי התפרסם כנואם ציוני מוכשר ביידיש ובעברית. לדרשותיו נהרו אנשים רבים.

על הביקוש הרב לנאומיו כתב ד"ר ב' גיטלין, עיתונאי יהודי אמריקאי שסיקר את יהדות פולין בשנות העשרים של המאה ה-20: "מיליקובסקי - היו פשוט קטטות מסביב לו. לא היה אולם גדול למדי בוורשה, בלודז' או בלובלין, בשדלץ ובערים פולניות אחרות שיכול היה להכיל את כל הקהל שבא לשמוע את הנואם המפורסם. היו שוברים איפוא את הדלתות, נכנסים דרך החלונות, עומדים במסירות-נפש ממש נגד השומרים, ובלבד שיזכו לשמוע מילה מפיו. עד שפעמים הוכרח הרב מיליקובסקי לחדול מלהופיע באסיפות".[7]

בכתבה אחרת משנת 1926 תיאר את שיטת הנאום שלו: "הרב מיליקובסקי מאחד בנאומו מסורת עתיקה וסגנון מודרני, נוסח יהודי וחילוניות. השיטה שלו היא לבנות את ההווה על עובדות היסטוריות, על הפסיכולוגיה של התולדה, אם אפשר להתבטא כך. לשונו לבה רותחת, מלאה טמפרמנט לוהט, ובמעופו הגדול הוא מרומם את השומעים עד לאכסטאזה העליונה. אין זה שיר הלל סתם, אלא ניסיון למסור במילים את כוחו של הרב מיליקובסקי כנואם. אבל מושג אמיתי יכול אדם לקבל רק כשהוא שומע אותו".

משפחה

לנתן מיליקובסקי ולאשתו שרה היו בת אחת ושמונה בנים, בהם הפרופסורים בנציון נתניהו ואלישע נתניהו (בעלה של שושנה נתניהו ואביו של נתן נתניהו).

בין נכדיו הם יונתן נתניהו, שהיה מפקד סיירת מטכ"ל, בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל התשיעי, והאחים מרגולין (שי, לוזי ונתן), מייסדיה של חברת הנדסה וייעוץ שהובילה מספר פרויקטים לאומיים.

אילן יוחסין משפחת נתניהו


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי מיליקובסקי
 
ליבה גיטל מיליקובסקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נתן מיליקובסקי
(רב, מחנך ופעיל ציוני)
 
שרה מיליקובסקי
(לבית לוריא)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שרה טייטל
(לבית מיליקובסקי)
 
דוד טייטל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צילה נתניהו (לבית סגל)
 
בנציון נתניהו
(פרופסור להיסטוריה ופעיל ציוני)
 
אלישע נתניהו
(פרופסור למתמטיקה)
 
שושנה נתניהו
(לבית שנברג,
שופטת בבית המשפט העליון)
 
מתתיהו מיליקובסקי
 
עזרא מיליקובסקי
 
רחל שמרון
(לבית טייטל)
 
עו"ד ארווין שמרון
(פרקליט המדינה השני)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דפנה נתניהו
 
עִדו נתניהו
(רופא וסופר)
 
 
יונתן נתניהו
(מפקד סיירת מטכ"ל)
 
נתן נתניהו
(פרופסור למדעי המחשב)
 
סיניה נתניהו
(לבית הללי, כלכלנית)
 
נתן מיליקובסקי
(איש עסקים)
 
ד"ר גיל מיליקובסקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שרה נתניהו
(לבית בן ארצי,
פסיכולוגית חינוכית)
[החל מ-1991]
 
בנימין נתניהו
(ראש ממשלת ישראל)
 
מיקי הרן
(כימאית)
[1979-1972]
 
 
פלור קייטס
(אשת עסקים)
[1989-1981]
 
 
 
 
 
 
אודרי שמרון
(מנכ"לית ההסתדרות הציונית הדסה)
 
עו"ד דוד שמרון
 
שלומית מולכו
(לבית שמרון)
 
עו"ד יצחק מולכו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יאיר נתניהו
 
אבנר נתניהו
 
נעה רוט
(לבית נתניהו)
 
דניאל רוט
 


לקריאה נוספת

  • נתן מיליקובסקי נתניהו, עם ומדינה, ידיעות אחרונות, 1994.
  • סעדיה מיליקובסקי-נתניהו,[13] הסאגה של משפחת נתניהו, 2000 בספרייה הלאומית

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אהרן זאב אשכולי, קהילת לודז’, תולדות עיר ואם בישראל. ירושלים: תש"ח 1948, עמ' 130.
  2. ^ אברהם לוינסון, תולדות יהודי ורשה. תל אביב: עם עובד, 1953, עמ' 249.
  3. ^ מכתב מלודז', הצפירה, 8 במאי 1913
  4. ^ 4.0 4.1 הראל כהן, ‏רבנים נגד הסתה, באתר בשבע - ערוץ 7
  5. ^ ורד לוי-ברזילי, אבן מאסו הבונים, באתר הארץ, 19 ביולי 2006
  6. ^ למשל:נתן נתניהו (מילייקובסקי), וולוזין תקס"ג - תרפ"ג, דואר היום, 14 באוגוסט 1923, המשך
  7. ^ 7.0 7.1 ב. ק., חולם ולוחם, הארץ, 7 במרץ 1935
  8. ^ עם ומדינה באתר סימניה
  9. ^ שושנה מגדל-קלין-בנדגר, הרצליה: העשור הראשון, עמ' 94.
  10. ^ יוסי אחימאיר, בין פרופ' נתניהו לד"ר אחימאיר, אתר 'בית אבא'
  11. ^ איש בסער: מסות ומחקרים על זאב ז׳בוטינסקי, 2004, עמ' 175.
  12. ^ עם ומדינה, ידיעות אחרונות, 1994, עמ' 179.
  13. ^ בנו של נתן מיליקובסקי נתניהו
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0