מגנוס קרינסקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מגנוס קרינסקי
לידה 1863
רוז'ינוי, פלך גרודנה, רוסיה (רוסיה הלבנה)
פטירה 18 באוקטובר 1916 (בגיל 53 בערך)
ורשה, פולין הכבושה
מקום קבורה בית הקברות היהודי בוורשה
קברו של קרינסקי בבית הקברות היהודי ברחוב אוקופובה בוורשה; המצבה המפוארת מעשה ידי אברהם אוֹסטשֶגה

מַגנוּס (מָנוּס) (יעקב מאיר) קְרִינסקי (גם: מאגנוס, יעקב מנוס, מאנוס, מאניש; לעיתים: מרדכי; ברוסית: Магнус (Яков) Осипович Кринскій, בכתיב מודרני: Кринский; בפולנית: Magnus Kryński, לעיתים נכתב Krinski;‏ תרכ"ג, 1863, רוז'ינוי, פלך גרודנה, רוסיה (רוסיה הלבנה) – כ"א בתשרי (הושענא רבה) תרע"ז, 18 באוקטובר 1916, ורשה, פולין הכבושה) היה פדגוג ומחנך, מו"ל ומדפיס, סופר ועורך עברי ויידי בפולין הרוסית. מייסד דפוס "האור" והוצאות הספרים העברית "האור" והיידית "ביכער פֿאַר אַלע" ('ספרים לכול') בוורשה, מחבר ספרי לימוד עבריים פופולריים, מייסד הגימנסיה היהודית הראשונה בוורשה.

ביוגרפיה

ראשית דרכו

יעקב מאיר קרינסקי (לימים הוסיף לשמו את השם "מגנוס")[1] נולד בשנת 1863 בעיירה רוז'ינוי, בפלך גרודנה שברוסיה (רוסיה הלבנה). אביו, בנימין יוסף, היה מצאצאי קדושי רוז'ינוי (שמתו על קידוש השם במאה ה-17). קרינסקי למד ב"חדרים" ובישיבה ברוז'ינוי עד גיל 11, אז עבר ללמוד בישיבת סלונים בהשגחת דודנו רבי יצחק דאנציג (לימים רב בבירה סנקט פטרבורג). בנעוריו נודע כעילוי.[2] מגיל 15 ועד גיל 19 למד בפינסק בהשגחת בן-אחותו ר' משהל'ה זַקהיים (לימים אב"ד קוֹבֶל). בתקופה זו החל לרכוש בכוחות עצמו השכלה כללית והתקרב להשכלה. בגיל 19 נסע ללמוד בעיר קייב, ושם התוודע לחוג הסופרים העבריים שבראשות יצחק יעקב וייסברג, שהיה קרוב משפחתו. הוא התפרנס כמורה לעברית והתכונן ללימודים באוניברסיטה, אבל מאחר שלא היה בעל זכות ישיבה בקייב נאלץ לעזוב אותה, ועבר לביאליסטוק שבפולין הרוסית, שם המשיך לעבוד בהוראה. בשנת 1891 עבר ללודז', ופתח בה ברח' וְסְחוֹדנאיה 76 בית ספר יהודי עממי פרטי בן ארבע שכבות לימוד בשם "לקח טוב", שבו נלמדו תנ"ך, עברית, רוסית וגרמנית (לשון ודקדוק), אריתמטיקה, היסטוריה וגאוגרפיה.[3] ב-1898 היה למורה ליהדות בבית הספר הממלכתי למסחר שנוסד בעיירה הסמוכה זגֶרז'. ב-1903 התיישב בעיר ורשה, שבה התגורר עד מותו.

בתי הספר היהודיים בוורשה

בשנת 1908 ייסד את בית הספר התיכון היהודי הראשון בוורשה. המוסד, ששכן תחילה בפסאז' סימוֹנס, רח' דְלוּגה (Długa; (פול')‏) 50, היה בית ספר תיכון למסחר לנערים בן 8 שכבות לימוד, כדוגמת הגימנסיה הפולנית. במשך מספר שנים היה זה בית הספר התיכון היחיד ברוסיה שהציע תוכנית לימודים רחבה שכללה לימודי עברית ויהדות.[4] שפת ההוראה בבית הספר הייתה רוסית, ולמן הכיבוש הגרמני במלחמת העולם הראשונה (1915) – פולנית. בסוף אותו עשור פתח בית ספר מקביל לנערות.[5] בשנת הלימודים תרע"ב (1912) עברו בתי הספר לרחוב טלוֹמַצקָה (אנ'), ליד בית הכנסת הגדול (בית הספר לנערים במס' 11, ולנערות – במס' 9),[6] ובהמשך לרחוב מיוֹדוֹבה (אנ')‏ 1.[7] בין מורי בית הספר: ד"ר משה צוזמר מאודסה (פדגוג ידוע) – מורה למדעי הטבע;[8] נתן מיליקובסקי – מנהל הלימודים העבריים; זלמן יהודה יפה; יעקב לרנר;[9] אריה ליב סמיאטיצקי; שכנא שטיין – מהמורים הראשיים ללימודים העבריים;[10] בנימין קרמר (מחנך וסופר שהשתתף בעיתונות העברית והיידית) – מורה לספרות;[11] ישראל אליהו הנדלזלץ (סופר, עורך ומתרגם); ופישל לחובר (חוקר הספרות העברית, מבקר ועורך), שבימי מלחמת העולם הראשונה עבד בבית הספר כמורה לספרות עברית.[12] מזכיר בית הספר היה נפתלי טורקוב, ידידו של קרינסקי (ואביו של זיגמונט טורקוב, שלמד בבית הספר).[13] בבית הספר פעלו תזמורת בניצוחו של ווֹרוֹבֶּייצ'יק ומקהלה בניצוחו של אברהם צבי דוידוביץ.[14] נערכו בהם נשפים, בעיקר נשף פורים ונשף חנוכה (שהתקיים בדצמבר, לפני חופשת החורף, והיה בגדר החגיגה השנתית של בית הספר), שבהם הוצעה תוכנית אמנותית עשירה שכללה קטעי זמרה, נגינה, דקלום והעלאת מחזות.[15][14] בחגיגות בית הספר השתתף לעיתים קרובות הסופר הנודע י"ל פרץ.[16] תלמידי בית הספר נסעו לסיורים (מעין טיול שנתי) בערים אחרות (שכללו בין היתר ביקורים בבתי החרושת והמסחר), בהן לודז', זגֶרז'[17] ואף הבירה פטרבורג.[18] לתלמידים שהגיעו מחוץ לוורשה הוצע פֶּנסיונָאט (אכסניה).[19] במהלך חופשת החורף אירח מבנה בית הספר תערוכות.[20] רמתם של התלמידים ובית הספר זכתה להערכה הן מצד גורמי הפיקוח הממלכתיים[21] והן מצד ראשי הקהילה.[22] במאי 1911 נכתב ביומון העברי "הזמן" כי

נסיון מוצלח עשה העסקן הפדגוגי מר מ. קרינסקי. בית-ספרו הקומֶירציאלי[א] מתפתח באופן רצוי, וגם מתגשם קמעה קמעה אותו הרעיון של אִחוד תורה וחכמה, שאליו נשאנו את נפשנו זה כמה. בית-ספר בינוני[ב] עם פרוגראמה[ג] עשירה ורחבה של הלמודים העברים – כלום יש מוסד יותר סימפאטי בעתים הרעות האלה? ואמנם מה משמחת היא העובדה, שבית-ספר זה אינו מסתפק בפרוגראמה גרידה. מר קרינסקי משתדל בכל הכֹּחות, שגם הלמודים הכלליים, גם העבריים יגיעו לנקודת-הגֹּבה האפשרית בבתי-ספר ממין זה. ולצורך זה הזמין, למשל, לבית-ספרו מורים מפורסמים ומומחים כהאדונים א. פינס, קונטרוביץ', סימיטיצקי ועוד.
עובדה היא, שבית-ספר קומירציאלי זה הכניס רוח חיים לאומיים בשדרות האינטיליגינטיות שבכאן... צריך להעיר על העבודה המשמחת, שבית-ספר זה [הוא] היחידי, המשתמש בכל שעת-כושר (בחגים, מועדים וימי-פגרא) כדי להשפיע על חניכיו ולהאציל עליהם מהוד העבר המזהיר שלנו; בכדי להִוָּכח באמתת הנחה זו, צריך היה לראות את הטיול לשם ל"ג בעומר, שערך בית-ספר זה לתלמידיו. איזו רוח עילאית, המרוממה את הנפש עד לידי הרגשת האגדה היפה על-דבר ר' עקיבא ותלמידיו...[23]

קרינסקי כיהן כמנהלם ונשיאם של בתי הספר עד מותו, ובשנה האחרונה לחייו הגדיל מאוד את היקפם.[4] בין היתר החליט ועד ההורים, על פי הצעתו של קרינסקי, לקיים מדי ליל שבת הרצאות פדגוגית להורי התלמידים על ידי קרינסקי והרצאות מדע פופולרי על ידי המורים, שההכנסות מהן יוקדשו לסיוע לתלמידים העניים.[24] בדיווח ב"הזמן" (1911) נכתב כי "יש אמנם מעצור גדול, שאינו נותן את היכולת לרוב בני עמנו להשתמש במוסד חשוב זה, והוא: מחיר-הלִּמוד גבוה מאד ואין הכניסה אפשרית [אלא] רק לבני אמידים, ומעוות זה היה צריך לתקון; הרי סוף-סוף יתבסס בית-ספר זה כדבעי ומר קרינסקי צריך היה להתאמץ, שגם בני השדרות הנמוכות והבינונות יחדרו למוסדו".[23] כנגד זאת, בנקרולוג ביומון "הצפירה" סופר על קרינסקי כי "עם תלמידי בתי ספרו התנהג תמיד כאב רחמן, מוחל וסולח, לא הרחיק שום תלמיד מבית ספרו על שלא יכול לשלם שכר לִמוד, ולא עוד, אלא שלכתחִלה ספח אל בתי הספר שלו כמה תלמידים ותלמידות בלי שום קבלת שכר. בין התלמידים שלמדו בבית הספר שלו חִנם נמצאו לא אחת נערים שובבים, אשר המורים החליטו להוציאם מבית הספר, ואולם המנוח התעקש ודרש מאת המורים להשאירם".[4]
בית הספר ע"ש קרינסקי לנערים הוסיף לפעול עוד שנים רבות אחרי מותו, עד מלחמת העולם השנייה, כליצֶאוּם (אנ') ריאלי (עם מגמות מתמטיקה-פיזיקה ומדעי הטבע) ברח' מיודובה 5, בהנהלת בנו, ד"ר אינג' מיכאל קרינסקי.[25]

מפעלו הספרותי

את דרכו הספרותית החל קרינסקי עם ספר לימוד העברית "ראשית דעת" (תרנ"ז-1896; גם: "ראשית דעת שפת עבר" – ספר "לִמוד הקריאה העברית על-פי השיטה הקולית"). הספר זכה להצלחה מסחררת והופיע בכ-150 מהדורות (שנים רבות לאחר מותו הופיעו מהדורות נוספות). בסביבות שנת תרס"ה-1904 ייסד ברחוב דלוגה 26 (אחר-כך במס' 11, ולבסוף ברחוב מיודובה 1) בית דפוס עברי, הוצאת ספרים עברית בשם "האור". בהוצאה הופיעו שורה של ספרי לימוד עבריים בעריכתו, בהם "דת ישראל" (בשתי מהדורות – עברית-רוסית ועברית-יידיש), "הדיבור העברי" (בשלושה חלקים), "ראשית דעת המחודש", "שיחות טבעיות", "תורה לתינוקות" (התורה לילדים), "אור תורה" (הדת והמוסר על פי מקורות היהדות) "הסגנון העברי" (מקראה גדולה לספרות עברית בשני חלקים, בהשתתפות יעקב פיכמן) ו"בית הספר לתורת הכתיבה העברית" (ספר ללימוד קליגרפיה עברית), וכן שורה של ספרונים.
בהוצאה היידית שייסד לידה, "ביכער פֿאַר אַלע" ('ספרים לכול'), פרסם את ספרו "דער יידיש-לעהרער" ('המדריך ליידיש'), אחד מספרי הלימוד המודרניים הראשונים ליידיש. בנוסף ערך ופרסם בה את "ליטעראַטור-וויסענשאַפֿט" (ספר לימוד תורת הספרות הכללית והיידית; תרס"ח-תרס"ט) ו"טעאָרעטישע און פּראַקטישע אַריפֿמעטיק" (אריתמטיקה תאורטית ומעשית; 1909) שחיבר אברהם ברוך רוזנשטיין (ראָזענשטיין[26]). ספרי הלימוד והמקראות בעברית וביידיש שחיבר וערך הופיעו בלוויית איורים ועל נייר משובח. הם נדפסו במהדורות רבות, נפוצו בעשרות ואף במאות-אלפי עותקים, וזכו לתפוצה רבת-שנים.[27] רבים מהם זכו לאישור משרד החינוך הרוסי, והם התקבלו כשיטות לימוד בקרב מחנכי מזרח אירופה, גם מחוץ לגבולות רוסיה.[28] בחיבור הספרים ועריכתם העסיק עוזרים, ובראשם יצחק אליעזר ליזרוביץ', שעשו חלק ניכר מהעבודה למענו.

ב"ביכער פֿאַר אַלע" הדפיס קרינסקי סדרות של ספרונים מאת סופרי יידיש כמו שלום עליכם, הוציא לאור מיצירות אברהם רייזן, דוד קאסל (קאַסעל), ד"ר אלכסנדר מוקדוני (קוֹפֶּל) (קאָפּעל), ג. צ'ורני (טשאָרני), פסח קפלן (קאַפּלאַן) ועוד.

ב-1907-8 הוציא את השבועון היידי המאויר הראשון בפולין ורוסיה: "ראָמאַנ-ציַיטונג" – שבועון מאויר לספרות, אמנות ומדע בעריכת אברהם לייב יעקבוביץ' (עקביא),[29] בשנת 1911-2 הוציא את השבועון העברי המאויר לבני הנעורים "השחר" ("קֹבץ ספרותי מצֻיַּר לבני הנעורים"), שערך עם משה בן-אליעזר, עם מוסף מנוקד לקוראים מתחילים בשם "בן-שחר".[30] כתב העת הופיע מל' בשבט תרע"א ועד י"ג בתשרי תרע"ב. ב-1910 היה ממייסדי היומון היידי "דער מאָמענט" ('הרגע').

פרסם ב"ראָמאַנ-ציַיטונג" וב"מאָמענט" שורת מאמרים בנושא חינוך (שהופיעו גם בצורת ספר), אורתוגרפיה יידית ועוד. ערך עם מ' אוֹסיפּוֹב (אָסיפּאָוו) את המאסף "דער הומאָריסט: יִידישע וויצען און אַנעקדאָטען" ('ההומוריסט: בדיחות ואנקדוטות יהודיות'; תרס"ח 1908).[31] בנוסף חיבר וערך מערכונים ומופעים לילדים, שהוצגו על ידי תלמידיו בנשפי בית הספר. מהם הופיע בדפוס המחזה לחנוכה "ערבונות" (1916).

היה חבר "אגודת חובבי שפת עבר" בוורשה, וחבר ועד אגודת הסופרים והעיתונאים היהודים בעיר.

מותו ומשפחתו

מגנוס קרינסקי נפטר בוורשה בכ"א בתשרי תרע"ז (1916), ביום הושענא רבה, בתום מחלה קצרה וקשה,[2] בגיל 53. למחרת, ביום שמיני עצרת, בשעה שתיים אחר-הצהריים, נערכה תהלוכת לוויה המונית שבה צעדו בין היתר משלחות מבתי הספר היהודיים ותנועות הנוער בעיר, האגודות העבריות והיהודיות הציבוריות. רבבות אנשים הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון.[4][32] קרינסקי נקבר בבית הקברות היהודי ברחוב אוקופובה בוורשה. המצבה שעל קברו פוסלה על ידי הפסל היהודי הוורשאי אברהם אוֹסטשֶגה.

בנקרולוג ב"הצפירה" נכתב כי קרינסקי "היה הראשון, אשר הוציא ספר למוד לקריאה עברית בדפוס יפה, על נייר משובח ועם ציורים... בכלל היה המנוח בעל רוח יפה, אהב את היופי וכל הספרים והעתונים שהוציא השתדל שיהיו יפים גם בתכנם וגם בחיצוניותם וגם התאמץ בכל יכלתו להשכין את היופי בבתי הספר שלו".[4] המילונאי יעקב רמברג הספידו: "הכי קרא שמו מגנוס, וגדול היה באמת [פירוש השם בלטינית הוא 'גדול']: יהודי גדול, אדם גדול: רחוק מקטנות דמוחין, חולם גדול לראות את פרי מחשבתו בשכלולו ופדגוג גדול".[33]

קרינסקי הותיר אישה ובנים.[34] בנו מיכאל (Michał) קרינסקי, כימאי בהכשרתו, ניהל אחריו את בית הספר שמיסודו במשך יותר מעשרים שנה. בנו שמעון (Szymon) קרינסקי היה פעיל בתרבות העברית בעיר.
נכדו, מגנוס ג'ון (יאן) קרינסקי (Magnus J. Krynski;‏ 1922–1989), בן בנו שמעון וסטֶפניה לבית בּוֹרַקְס, היה פרופסור ללימודים סלאביים וראש המחלקה לשפות סלאביות באוניברסיטת דיוק בדורהם שבקרוליינה הצפונית, מומחה לספרות הפולנית של המאה ה-20 ומתרגם מהשירה הפולנית, פעיל בפא"ן האמריקאי וחבר מועצת המנהלים של המכון הפולני של אמריקה לאמנויות ומדעים (אנ') במשך שנים רבות.[35]

ספריו (חיבור, עיבוד ועריכה)

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.
שער ספרו של קרינסקי "הדיבור העברי", 1905
  • ראשית דעת, תרנ"ז-1896.[36] (גם: ראשית דעת שפת עבר: "לִמוד הקריאה העברית על-פי השיטה הקולית") (קריאה, כתיבה, שיחות, חנוך-תפִלה ומקראה ראשונה) (הופיע בכ-150 מהדורות) (הספר (1907) בארכיון האינטרנט)
    • מהדורת המאה: ראשית דעת – מחֻדש, ורשה: האור, תרע"ו. (כולל שירי ילדים מאת המחבר)
  • בית הספר לתורת הכתיבה העברית, ב-6 חוברות, לודז' 1896.[36][37] (בגרמנית: Schule des systematischen hebräischen Schönschreibens (שולע דעס סיסטעמאטישען העבראישען שאָנשרייבענס); ברוסית: Школа систематическаго еврейскаго чистописанія) (אושר על ידי המיניסטריון להשכלת העם [משרד החינוך][38]) (בשתי סדרות: א) מכנית, להעברת הקולמוס על גבי הכתב – לילדים קטנים בראשית הכתיבה; ב) לכתיבה על פי דוגמאות) (הופיע במהדורות נוספות)
  • מ' קרינסקי (עורך), דת ישראל: ספר למוד הדת והמוסר לילדי ישראל, ורשה: האור, תרס"ג.[39] (חלק א: "הוא ספר המבין להבין ולהשיג את יסודי הדת") (הופיע בשתי מהדורות - עברית-רוסית ועברית-יידיש)
  • מ' קרינסקי (עורך), אור תורה: ספר למוד הדת והמוסר על פי ... המקרא, התלמוד והמדרש, מתורגמים ומבוארים בשפת עבר ... עם שיחות בשביל המורה והתלמידים, ורשה: האור, תרס"ד.
  • מוסר היהדות: מאָראל דעם יודענטהומס: געזאמעלט פֿון תנ"ך, תלמוד און מדרשים, מיט אונטערהאלטונגען אונ ערקלערונגען; פֿערפֿאסט פיר יודישע שוהלען פֿאָן מ’ קרינסקי, ורשה: האור, תרס"ד.
  • מ' קרינסקי (עורך), הדִבור העברי, 3 כרכים, ורשה: האור, תרס"ד–תרס"ו.[40] ("ספר למוד שפת עבר למתחילים על פי השטה הטבעית") (הופיע ביותר מ-10 מהדורות)
  • תורה לתינוקות: ספר בראשית, ורשה: האור, תרס"ה.[40][41]
  • דער יִידיש לעהרער: א ניַיע פּראקטישע מעטאָדע צום לערנען לעזען און שריַיבען יִידיש מיט א חרעסטאָמאטיע (א זאמלונג פון אנציהענדע לעזע-שטיקער און ליעדער) ארויסגענומען פֿון די בעסטע יִידישע שריפֿטשטעלער, ורשה: ביכער פאר אלע, 1906. ('המדריך ליידיש') (הספר בארכיון האינטרנט)
  • ערציהונג: פֿינף קאפּיטלעך איבער דער ערציהונג פֿון יודישע קינדער, ורשה: ביכער-פאר-אלע, תרס"ח 1908. (הספר בארכיון האינטרנט)
  • ליטעראטור-וויסענשאפֿט: לעהרבוך פֿאר די יידישע און אלגעמיינע ליטעראטור-טעאָריע; פֿערפֿאסט און געזאמעלט פֿון א"ב ראזענשטיין; רעדאגירט דורך מ’ קרינסקי, 2 כרכים, ורשה: ביכער פאר אלע (דפוס האור), תרס"ח–תרס"ט. (ספר לימוד תורת הספרות הכללית והיידית) (הספר: כרך א, כרך ב בארכיון האינטרנט)
  • ו"טעאָרעטישע און פּראַקטישע אַריפֿמעטיק; פֿערפֿאסט פון א.ב. ראזענשטיין; רעדאגירט דורך מ. קרינסקי, ורשה: ביכער-פאר-אלע, 1909. ('אריתמטיקה תאורטית ומעשית') (הספר בארכיון האינטרנט)
  • שיחות טבעיות: לקריאה, לכתיבה ולראשית הדבור העברי, ורשה: דפוס האור, תר"ע-1909.[42][43] (מהדורה ג: "קורס אלמנטרי ... לקריאה, לכתיבה ולראשית הדבור העברי לשנת הלמודים הראשונה")
  • מ' קרינסקי (עורך), הסגנון העברי: קורס גבה ללמוד השפה העברית וספרותה, 2 כרכים, ורשה: דפוס האור, תר"ע 1909–תרע"ב.[43] (התוכן: חלק א: "חלק השירי", תר"ע 1909; חלק ב: "חלק הפרוזאי", בהשתתפות י' פיכמן, תרע"ב) (מקראה גדולה לספרות עברית)
  • י"א ליזרוביץ, פרוזדור לתלמוד: ספר מכין לתלמידים מתחילים בלמוד הגמרא: ספר ראשון: עניני סנהדרין, מסודרים ומבוארים על פי גדולי המפרשים והפוסקים; בעריכת מ' קרינסקי, עם מלואים: פרקי אבות ודרך ארץ זוטא, ורשה: הוצאת האור, תרע"ב. (פרוזדור לתלמוד, באתר היברובוקס)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מגנוס קרינסקי בוויקישיתוף

פרסומיו:

הערות שוליים

  1. ^ המסחרי.
  2. ^ תיכון.
  3. ^ תוכנית לימודים
  1. ^ יוחנן ארנון, 'עברית לרבבות', עת־מול יג (תשמ"ח), 30.
  2. ^ 2.0 2.1 מ. קרינסקי ז"ל, דער מאָמענט, 22 באוקטובר 1916.
  3. ^ בבית הספר "לקח טוב" בעיר לאדז, ווסחאדניא 76, הצפירה, 4 במאי 1894; בבית הספר "לקח טוב" בעיר לאדז, מאת מ. קרינסקי, הצפירה, 21 באפריל 1895; בבית הספר "לקח טוב" בעיר לאדז, הצפירה, 7 במאי 1897; מ. קרינסקי וב. יקאבסאהן, מחזיקי בתי ספר בעיר לאדז, בית הספר "לקח טוב": Частное еврейское училище‏, המליץ, 26 באוקטובר 1897.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 מאניש (מאגנוס) קרינסקי ז"ל, הצפירה, 22 באוקטובר 1916.
  5. ^ מראשית שנת-הלמודים הזאת נפתח בווארשה ברשיון המיניסטריום למסחר ולחרשת המעשה בית-ספר עברי למסחר בעל 8 מחלקות, הראשון בארץ רוסיה: Варшавское Восьмиклассное Еврейское Коммерческое Училище: נוסד ע"י מ. קרינסקי, הזמן, 16 בספטמבר 1908; 8-קלאסיגער קאמערצענ-שולע, היינט, 31 בדצמבר 1909 (ביידיש); מתקבלים מכתבי-בקשה מתלמידים ותלמידות הרוצים להכנס לראשית שנת הלמודים החדשה אל אחד משני בתי-הספר-למסחר העבריים בעלי שמונה מחלקות, הצפירה, 5 במאי 1911.
  6. ^ וורשה: מבתי הספר של קרינסקי, הצפירה, טור 1, 30 ביולי 1912.
  7. ^ וורשה: בית ספר ובית מחסה, הצפירה, טור 1, 18 במרץ 1915.
  8. ^ מרדכי זאב ברודא, בתוך: דב סדן וחיים אורמיאן (התקינו לבית הדפוס), זכרון מרדכי זאב ברודא: קובץ לזכר מרדכי זאב ברודא, ירושלים: הספריה הציונית על יד ההסתדרות הציונית, תש"ך 1960, עמ' 241.
  9. ^ מורי בתי-הספר למסחר, שנוסדו בוורשה ע"י מ. קרינסקי, מכתבי ברכה ליובל "הצפירה": וורשה, הצפירה, טור 1, 2 ביולי 1912.
  10. ^ עקיבא בן עזרא, דמויות: אישים ידועים ובלתי ידועים, תל אביב: דפוס העשור, תשל"ח, עמ' 180.
  11. ^ 'ובולניק', בתוך: דב לוין (עורך), יוסף רזין (עורך משנה), ליטא (פנקס הקהילות: אנציקלופדיה של היישובים היהודיים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה, ח), ירושלים: יד ושם, תשנ"ו, עמ' 216.
  12. ^ אהרן בן-אור (א' אורינובסקי), תולדות הספרות העברית החדשה, כרך ג, תל אביב: יזרעאל, תשכ"ז 1966, עמ' 348.
  13. ^ מרדכי חלמיש, יידיש בישראל: על סופרים, משוררים, אמנים, תל אביב: עקד, תש"ן 1990, עמ' 140.
  14. ^ 14.0 14.1 וורשה: נשף-פורים, הצפירה, טורים 1–2, 22 במרץ 1916.
  15. ^ וורשה: נשף בתי הספר למסחר של ה' מ. קרינסקי, הצפירה, טור 2, 26 בדצמבר 1910; וורשה: נשף חנוכה, הצפירה, טור 2, 25 בדצמבר 1913.
  16. ^ ש[משון] מלצר (אסף והתקין לדפוס, על י"ל פרץ: דברי סופרים עברים, תל אביב: דביר, תשכ"א.
  17. ^ וורשה: אקסקורסיה, הצפירה, טור 2, 29 באוקטובר 1912.
  18. ^ וורשה: אקסקורסיה, הצפירה, טור 1, 16 באפריל 1914.
  19. ^ נחוץ להורים בערי המדינה, הצפירה, פרסומת, 30 ביוני 1911.
  20. ^ וורשה: סגירת התערוכה של "בצלאל", הצפירה, טורים 2–3, 11 בינואר 1911.
  21. ^ וורשה: בבתי-הספר, הצפירה, 16 ביוני 1914.
  22. ^ וורשה: בבתי הספר של קרינסקי, הצפירה, טור 2, 25 בינואר 1916.
  23. ^ 23.0 23.1 מ. מבבין, מכתבים מווארשה, הזמן, 25 במאי 1911.
  24. ^ וורשה: בשביל תלמידים עניים, הצפירה, טור 2, 27 בינואר 1916.
  25. ^ דער דירעקטארען-קרייז פון די אידישע מיטעל-שולען אין ווארשא: פאר מענער: מאגנוס קרינסקי, היינט, 3 ביוני 1938 (ביידיש).
  26. ^ בהמשך עלה לישראל והפך את שמו הפרטי השני לשם משפחתו: אברהם ברוך.
  27. ^ אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית 1900–1948, תל אביב: דביר, תשמ"ח 1988, עמ' 62.
  28. ^ ראו למשל: עולם ומלואו: מהסתדרות בתי הספר בגליציה ובוקובינה בלבוב, המצפה, טור 2, 2 באוגוסט 1912.
  29. ^ ראָמאַנ־צײַטונג, במפתח עיתונות יידיש, האוניברסיטה העברית בירושלים.
  30. ^ ראו: השחר, המודיע, פרסומת, 3 במרץ 1911 (התאריך לפי הלוח היוליאני); השחר, הזמן, פרסומת, 18 באפריל 1911.
  31. ^ דער הומאריסט: יידישע וויצען און אנעקדאטען, בארכיון האינטרנט.
  32. ^ לתיאור מפורט למדי של לווייתו ראו: די לויה פון ר' יעקב מאנוס קרינסקי ז"ל, דער מאָמענט, 22 באוקטובר 1916.
  33. ^ מגנוס קרינסקי נ"ע, הצפירה, מודעת אבל, 23 באוקטובר 1916.
  34. ^ מגנוס קרינסקי ז"ל, הצפירה, מודעת אבל, 22 באוקטובר 1916.
  35. ^ 'Krynski, Magnus Jan,' in: Robert C. Cook (ed.), Who's who in American Education: A Biographical Dictionary of Eminent Living Educators of the United States, Vol. 23, New York, NY: The Robert C. Cook Co., 1968, p. 481; Magnus J. Krynski, 67, a Slavic Professor (Obituary), The New York Times, July 1, 1989; Robert A. Maguire, 'Im Memoriam: Magnus Jan Krynski (1922-1989),' The Polish Review 35 (1990), 158; Krynski, Jan Magnus: Papers, 1966-1984, באתר Connecticut Polish American Archives (באנגלית).
  36. ^ 36.0 36.1 הוצאת "תושיה": ספרי חנוך ולמוד: שפת עבר, המליץ, טור 2, 14 באפריל 1897; הוצאת תושיה: ספרי למוד מאת מ. קרינסקי: 1) ראשית דעת שפת עבר; (2) בית הספר לתורת הכתיבה העברית בשטה מסוימה ומתוקנה, המליץ, 30 באפריל 1897.
  37. ^ ביקורת: יעקב פרענקעל, הכתיבה היפה, המליץ, 13 באוקטובר 1896, המשך, 14 באוקטובר 1896, המשך, 16 באוקטובר 1896, המשך, 18 באוקטובר 1896.
  38. ^ הוצאת "תושיה" בווארשא: לראשית זמן הלמוד: I. לילדים מתחילים בלמוד הקריאה העברית: ג) בית הספר לתורת הכתיבה העברית, המגיד, טור 1, 13 באוקטובר 1898.
  39. ^ ראו: דת ישראל, הצפירה, פרסומת, 15 בספטמבר 1903; "דת ישראל", הזמן, פרסומת, 27 באוקטובר 1903.
  40. ^ 40.0 40.1 הוצאת "האור" ורשה: יצאו לאור שני ספרי למוד חדשים בשביל בתי הספר והחדרים מאת מ. קרינסקי: א) הדבור העברי חלק שני; ב) תורה לתינוקות: ספר בראשית, הזמן, פרסומת, 14 באפריל 1905.
  41. ^ יצא לאור במהדורא שלישית הספר תורה לתינוקות, הזמן, פרסומת, 2 בנובמבר 1910.
  42. ^ ראו: שיחות טבעיות, הזמן, פרסומת, 21 באוקטובר 1910.
  43. ^ 43.0 43.1 ראו: שלשה ספרי למוד חדשים וחשובים: א) שיחות טבעיות; ב) הסגנון העברי [...], הזמן, פרסומת, 5 במאי 1910.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28310484מגנוס קרינסקי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מגנוס_קרינסקי&oldid=1898440"