המלוכה של ברבדוס
.svg) | |
.svg) | |
| דגל הוד מלכותה מלכת ברבדוס | |
 | |
| אליזבת השנייה | |
| תואר | הוד מלכותה |
|---|---|
| השליט הראשון בבית זה | אליזבת השנייה |
| השליט האחרון בבית זה | אליזבת השנייה |
| תקופת המלוכה | 30 בנובמבר 1966 – 30 בנובמבר 2021 (55 שנים) |
שיטת הממשל בברבדוס הייתה עד 2021 מלוכה על פיה עמד בראש המדינה מונרך. מאז עצמאותה של ברבדוס ב-30 בנובמבר 1966, ועד 2021 מלכה בברבדוס המלכה אליזבת השנייה המכונה "מלכת ברבדוס" (באנגלית: "Queen of Barbados"). יורש העצר היה בנה הבכור של אליזבת, הנסיך צ'ארלס. עם זאת, המלכה הייתה החברה היחידה במשפחה המלכותית עם תפקיד חוקתי כלשהו.
בנוסף, אליזבת השנייה כיהנה ומכהנת הן כמלכת הממלכה המאוחדת והן כמלכת 15 ממלכות אחרות ועומדת בראש חבר העמים הבריטי - בו חברות 52 מדינות, אולם בכל ממלכה וממלכה עומדת המלכה בנפרד כראש ממלכה עצמאית ונפרדת[1]. המלכה מתגוררת בממלכה המאוחדת - הממלכה הראשונה ומרובת התושבים מבין כל ממלכות חבר העמים.
חלק מסמכויות הכתר ניתנו לביצוע על ידי המלכה עצמה בלבד (כגון מינוי מושלים כללים); סמכויות אחרות היו נתונות בידיו של המושל הכללי של ברבדוס (כגון הכרזה על בחירות לפרלמנט). חתימת המונרך נדרשה על מנת לתת תוקף למכתבי הרשאה ולתת תוקף לפקודות דבר המלך במועצתו. אך הסמכות למעשים אלה נבעו מהאוכלוסייה הברבדית, ובמסגרת התנאים המקובלים במלוכה חוקתית, השתתפותו הישירה של הריבון בכל אחד מתחומי הממשל הללו היו מוגבלת, ורוב הסמכויות הקשורות לכך הופקדו למימוש (באמצעות ייעוץ או הנחיה המונרך או המשנה למונרך) לחברי הפרלמנט הנבחרים, או לשרי המדינה הנבחרים (בדומה למצב בממלכה המאוחדת), כך לדוגמה, באופן רשמי המונרך הוא שמינה את ראש הממשלה ואת השופטים, אולם בפועל העם בחר את ראש הממשלת בבחירות דמוקרטיות[2].
סדר ההורשה
סדר ההורשה היה בהתאם לחוק ההסדר 1701 הבריטי, וחוק הזכויות 1689 האנגלי ובדומה לסדר הירושה לכתר הבריטי. אף שחוקים אלה נחקקו על ידי בית הנבחרים הבריטי, החוקים היוו חלק מהמשפט החוקתי הברבדי, והיו נתונים לשינוי על ידי הפרלמנט הברבדי. בהתאם לחוק וסטמינסטר, חוקי ההורשה הברבדיים היו זהים לאלה של הממלכה המאוחדת.
על פי חוקים אלה, צאצאיה הטבעיים של סופיה מהנובר (היינו צאצאים שאינם מאומצים), השייכים לכנסייה האנגליקנית, שאינם נוצרים קתוליים יכלו לרשת את הכתר הברבדי.
אף שחוקים אלה נחקקו על ידי הפרלמנט הבריטי, הם הועתקו לתוך החוקה הברבדית, במסגרת חוק הירושה משנת 2013 (Succession to the Throne Act, 2013)[3]. עם פטירתו של הכתר (מותו או התפטרותו של ריבון), יורשו של הריבון המנוח מצליח באופן אוטומטי באופן אוטומטי, ללא צורך באישור או טקס נוסף; מכאן עולה המשפט " המלך מת. יחי המלך! " לאחר תקופת אבל מתאימה, המלוכה מוכתרת גם בממלכה המאוחדת, אם כי טקס זה אינו הכרחי כדי שריבון ימלוך.
לאחר שאדם עולה על כס המלוכה, הוא או היא בדרך כלל ממשיכים למלוך עד המוות. למלכים אסור להתפטר באופן חד צדדי; המלך היחיד שהתפטר, אדוארד השמיני, עשה זאת לפני שברבדוס הייתה עצמאית, ואפילו אז, הדבר בוצע באישר ממשלות בריטניה וכל הדומיניונים ונחקקו חוקים מיוחדים לעניין זה בפרלמנטים של הממלכה המאוחדת וכל הדומיניונים.
תפקידים וסמכויות
כיוון שבני בית המלוכה והמונרך המכהן לא נמצאו בברבדוס דרך קבע, מילא המושל הכללי של ברבדוס, בהתאם למשפט החוקתי הברבדי, את תפקיד המלך או המלכה בהיעדרה.
המונרך סימל את המדינה, ולכן כל תביעה שנוגעת למדינה הייתה תביעה נגד, או מטעם "הוד מלכותה המלכה, כמלכת ברבדוס" (Her Majesty the Queen in Right of Barbados).
המונרך היה הבעלים של כל אדמות המדינה (שכונו "אדמות הכתר" - Crown land).
המונרך היה הבעלים של כל התאגידים הממשלתיים, וכן באופן רשמי הוא טיפל בכל הילדים היתומים (שכונו "בני חסות הכתר" - "Crown wards").
השופטים, אנשי צבא ברבדוס, אנשי משטרת ברבדוס, חברי הפרלמנט, והמושל הכללי, נחשבבו עובדי המונרך, ונדרשו להישבע שבועת נאמנות למונרך בטרם החלו בתפקידם.
סמכויות המונרך כללו את הסמכות להחליט ולחתום על אמנות בינלאומיות, לשלוח שגרירים למדינות זרות ולאמן שגרירים. תפקיד המונרך היה להגן על המדינה מחוץ ומבית (ולכן המלכה עמדה בראש הצבא הברבדי).
הסמכויות האמורות היו נתונות בידי המונרך, והוא לא היה זקוק לאישור בית הנבחרים להחלטותיו, אולם חקיקה של הפרלמנט הנוגעת לסמכויות בית המלוכה דרשה הסכמה של המונרך.
המונרך הוא שמינה את ראש ממשלת ברבדוס (על פי המקובל, המונרך, או המושל הכללי שפעל מטעמו, בחרו את חבר הפרלמנט שסיכוייו להקים קואליציה היו הגבוהים ביותר. לרוב נבחר ראש מפלגת הרוב בפרלמנט, או, בהיעדר מפלגת רוב, ראש המפלגה שיצר קואליציה בין מפלגות).
למונרך הייתה הסמכות להכריז על מלחמה, לכרות הסכמי שלום, ולהורות לצבא לפעול (סמכויות אלה בוצעו בשם המונרך על ידי ראש הממשלה).
למונרך הייתה הסמכות לכרות אמנות בינלאומיות אולם לאמנות אלה לא היה תוקף במשפט הפנימי מבלי אשרור של הפרלמנט.
המושל הכללי, בשם המונרך, זימן את בית הנבחרים והוא היה מוסמך לפזר את הפרלמנט. המושל הכללי מונה על ידי המונרך, לאחר שהמונרך התייעץ עם ראש ממשלת ברבדוס.
בטקס פתיחת הפרלמנט הקריא המושל הכללי את הנאום מן הכס באולם הסנאט, ובו הוא תיאר את הפעולות שהתכוונה הממשלה לנקוט בשם המונרך בשנה הקרובה. נהוג היה שהמושל הכללי מפזר את הפרלמנט במועד שנקבע לבחירות, אולם הוא היה מוסמך להימנע מפיזור הפרלמנט במועד זה.
תפקיד משפטי וחקיקתי
בהתאם לחוקת ברבדוס, בברבדוס מערכת ממשל פרלמנטרית הדומה לשאר ממלכות חבר העמים, תפקידם של המונרך והמושל הכללי מטעמו היה משפטי ומעשי, אך לא פוליטי. באופן חוקתי, הממשלה פעלה מטעם המונרך ומילאה את רצונו, ולכן הממשלה כונתה רשמית "ממשלת הוד מלכותה/הוד מלכותו".
נאמר כי כל מוסדות השלטון פעלו בסמכות הריבון; כך לדוגמה, לא נדרש אישור פרלמנטרי למימוש הזכות המלכותית; יתרה מכך, היה צורך לקבל את הסכמת הכתר לפני שאחד מבתי הפרלמנט אף עשוי לדון בהצעת חוק שהשפיעה על זכויותיו או האינטרסים של הריבון. הזכות המלכותית הייתה אמנם רחבה, אך היא לא הייתה מוגבלת; למשל, למלוכה לא הייתה זכות להטיל ולגבות מיסים חדשים - פעולה כזו חייבה אישור של הפרלמנט[2]. יתר על כן, החוקה הורתה כי כל שינוי בעמדת המלך, או נציג המלך בברבדוס, חייבה הסכמה של שני שלישים מכל חברי כל אחד מבתי הפרלמנט[2].
הרשות המבצעת (מועצת המונרך)
אחת מתפקידיו העיקריים של הכתר היה מינוי ראש ממשלה[4], שעמד לאחר מכן בראש הממשלה, ובאופן רשמי ייעץ למונרך, או למושל הכללי כיצד להפעיל את סמכויותיהם בכל היבטי פעולות הממשלה וענייני החוץ[4].
בפועל, מאחר שברבדוס הייתה דמוקרטיה פרלמנטרית ומונרכיה חוקתית, הייעוץ שניתן על ידי הממשלה היה בדרך כלל מחייב; והדרישה שהמושל הכללי יבצע את "עצות השרים" או "עצות ראש הממשלה" עוגנה באופן חוקתי בברבדוס (וזאת בשונה ממלכות חבר העמים האחרות - בהן הדבר הוא נוהג שאינו מעוגן במשפט החוקתי).
מאז מותה של המלכה אן בשנת 1714 (היא הייתה המלכה האחרונה שעמדה בראש הקבינט הבריטי - היינו ישיבה בפועל בממשלה), תפקידו של המלך (והמשנה למלך מטעמו), היה כמעט סמלי ותרבותי, והוא שימש כסמל של הסמכות החוקית לפיה פעלו כל הממשלות והסוכנויות, ואילו הממשלה הפעילה את סמכויותיו - כגון הסמכות להכריז על מלחמה, לתת פקודות לצבא, לפזר את הפרלמנט, ולהכריז על בחירות[2]. עם זאת, הזכות המלכותית הייתה שייכת לכתר ולא לממשלה, והחוקה איפשרה למושל הכללי להשתמש באופן חד צדדי בסמכויותיו אלה ביחס לפיטורי ראש ממשלה, פירוק הפרלמנט והדחתו של שופט[2].
המושל הכללי, כדי לשמור על יציבות השלטון, הצטרך למנות כראש ממשלה את האדם הסביר ביותר שיקבל את תמיכת בית הנבחרים. על פי רוב היה זה מנהיג המפלגה אשר קיבלה רוב בבחירות[4]. כאשר אף מפלגה לא זכתה ברוב בבחירות, היה רשאי המושל הכללי למנות כראש ממשלה מנהיג מפלגה אחרת (מצב המכונה ממשלת מיעוט). על המושל הכללי היה למנות לקבינט, בהנחיית ראש הממשלה, לפחות חמישה שרים שתארם הרשמי הוא "שרי הכתר" (ministers of the Crown)[2]. לבית הנבחרים הייתה סמכות פיקוח על הממשלה, ושרי הממשלה היו מחויבים לדווח על פעולותיהם לבית הנבחרים[2].
בסמכות הכתר היה להורות על הקמת ועדות חקירה, המכונה ועדות חקירה מטעם המונרך (Royal Commissions).
הרשות המחוקקת
המונרך היווה אחד משלושת הגופים שהרכיבו את הפרלמנט של ברבדוס[4] (יחד עם הסנאט של ברבדוס, ואספת הנבחרים של ברבדוס[4]) והסכמת המונרך נדרשה על מנת שחוק יכנס לתוקפו[4], וכל חוקי המדינה והפרובינציות נחתמו על ידי המונרך או על ידי המשנה למונרך[4].
בפועל, המונרך לא השתתף בתהליך החקיקה[4]; אולם חוק לא נכנס לתוקפו בלי "הסכמה מלכותית" שנתנה על ידי המשנה למלך[4].
כל חוקי המדינה נחתמו על ידי המונרך או על ידי המשנה למונרך. כל חוק התחיל במילים:
"עתה, הוד מלכותה, בהתאם לסמכויות שבידה, על פי סימן 5 לחוק עצמאות ברבדוס, 1966, ומכוח כל סמכויותיה האחרים, על פי רצונה, ובעצת מועצת המלכה, מחוקקת כדלקמן..."
— [5]
חברי אספת הנבחרים נבחרה בבחירות[4]. המשנה למלך מינה את חברי הסנאט. כמו בממלכות חבר העמים האחרות, מינוי חברי הסנאט נעשה בהתייעצות עם ראש הממשלה (שעמד, על פי רוב, בראש הקואליציה). עם זאת, באופן ייחודי לחוקת ברבדוס (ובשונה מייתר ממלכות חבר העמים), החוקה קבעה כי יש למנות שני סנאטורים בהתייעצות עם מנהיג האופוזיציה ולמושל הכללי הייתה סמכות למנות שבעה סנטורים על פי שיקול דעתו.
המושל הכללי, בשם המונרך, זימן את בית הנבחרים ובסמכותו היה לפזר את הפרלמנט. בטקס פתיחת הפרלמנט הקריא המושל הכללי את הנאום מן הכס באולם הסנאט, ובו הוא תיאר את הפעולות שהתכוונה הממשלה לנקוט בשם המונרך בשנה הקרובה. הנאום נערך באולם הסנאט, וזאת מאחר שבמשפט הבריטי, המונרך אינו רשאי להיכנס לבית אספת הנבחרים. חברי האספה הוזמנו לנאום עם ידי על ידי שליח הכתר, סדרן המוט השחור, אשר באופן סמלי הגיע לבית הנבחרים, ודלתות בית הנבחרים היו נטרקות בפניו. הוא דפק בדלתות הבית במוט השחור, והזמין את חברי האספה הכללית.
בתי משפט
המונרך נחשב כ"מקור הצדק" ("fount of justice") ומשכך היה אחראי למתן משפט צדק לכל נתיניו. המונרך לא שפט את הנתינים בעצמו, אלא מינה שופטים שיפעלו מכוחו. מאחר שעל פי המשפט המקובל "המלך אינו יכול להרע" - לא היה ניתן להגיש תביעה פלילית אישית כנגד המלכה, אולם ניתן היה להגיש תביעה נזיקית כנגד הכתר במקרה בו המדינה הזיקה לאדם.
שופטי בתי המשפט מונו (רשמית) על ידי המונרך, והם נציגה/נציגו, ולכן באופן רשמי, המונרך הוא שישב על כס המשפט (Queen-on-the-Bench). בנוסף, המלוכה שימשה גם סמל ללגיטימיות של בתי משפט לצדק וסמכותם השיפוטית. תמונה של המלכה או סמל ברבדוס הוצגה בכל אולמות המשפט.
במקרים בינלאומיים, כריבון ותחת עקרונות קבועים של החוק הבינלאומי, מלכת ברבדוס לא הייתה נתונה לתביעה בבתי משפט זרים ללא הסכמתה המפורשת. הריבון, ובהרחבה המושל הכללי, הפעיל גם את זכות הרחמים (חנינה), ועשוי היה לתת חנינה לעבירות נגד הכתר, לפני משפט, במהלך או אחריו.
היסטוריה
בית המלוכה הנוכחי של ברבדוס, מקורו במלכי ממלכת אנגליה וממלכת סקוטלנד.
ראשיתה של המלוכה הברבדאית היא בתחילת המאה ה -17, כאשר המלך ג'יימס הראשון טען לריבונות אנגלית בברבדוס בשנת 1625[6]. ואולם המושבה הבריטית הראשונה בברבדוס הוקמה בשנת 1627, כאשר על פי הרשאתו של המלך צ'ארלס הראשון, הקים המושל צ'ארלס וולפרסטון את היישוב הראשון על האי[6].
במהלך המאה ה-18 הפכה המושבה בברבדוס, למרכזה של השליטה הבריטית באיי הודו המערבית הבריטיים
בשל התנגדותם למיסים הכבדים, ניסו תושבי ברבדוס להכריז ב-1727 כי חוק ההסדר - 1701 אינו חל במושבה, שכן המושל, הנרי וורסלי, לא קיבל מינוי חדש מהמלך ג'ורג 'השני עם עלייתו של המלך לכס המלוכה. לפיכך, הם סירבו לשלם את מיסיהם למושל, אשר לפי טענתם, היה חסר סמכות לגבות מיסים. התובע והפרקליט הכללי של בריטניה אישר כי וורסלי רשאי לגבות את המיסים, אך וורסלי התפטר מתפקידו לפני שההנחיה הגיעה לברבדוס.
בשנת 1958 נעשה ניסיון להקים פדרציה עם מושבות אחרות באיי הודו המערביים[6], בדומה לפדרציה שהוקמה במושבות חבר העמים בקנדה ובאוסטרליה. לאחר כישלון הניסיון, המשיכה ברבדוס להיות מושבה בניהול משרד המושבות הבריטי[6].
בשנת 1966 חתמה המלכה אליזבת על צו העצמאות, הנותן עצמאות לברבדוס[6]. באותה שנה, בן דודה של אליזבת, הנסיך אדוארד, דוכס קנט, פתח את המושב השני של הפרלמנט הראשון של המדינה שזה עתה הוקמה[6], לפני שהמלכה עצמה, יחד עם בעלה, הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו, סיירו באי[6] וחנכו את פארק בארקליס.
בשנת 1977 ביקרה המלכה בשנית באי, לרגל יובל הכסף למלכותה[7][6].
המלכה ביקרה באי בשנת 1989, לציון 350 שנה להקמת פרלמנט ברבדוס, ונשאה דברים בשני הבתים של הפרלמנט[6].
רפובליקניזם
ראש הממשלה לשעבר של ברבדוס אוון ארתור קרא לקיים משאל עם בדבר הפיכתה של ברבדוס לרפובליקה בשנת 2005[8]. ב־26 בנובמבר 2007 הוכרז כי משאל העם יתקיים בשנת 2008, יחד עם הבחירות הכלליות שיערכו באותה שנה. ב־2 בדצמבר 2007 התפרסמו כי הצבעה זו נדחתה. לאחר הבחירות החליף דייוויד תומפסון את ארתור כראש ממשלה.
ב־22 במרץ 2015 הודיע ראש הממשלה פרוינדל סטיוארט על כוונתו להעביר את המדינה לעבר צורת ממשל רפובליקנית "בזמן הקרוב מאוד"[9]. המזכיר הכללי של מפלגת העבודה הדמוקרטית, ג'ורג 'פילגרים, אישר את המהלך ואמר כי הוא צפוי לחפוף 50 שנה לעצמאות ברבדוס - בשנת 2016[10]. על פי חוקת המדינה, יש צורך ברוב של שני שלישים בפרלמנט כדי לאשר את השינוי; למפלגת העבודה הדמוקרטית היה רוב של שני שלישים בסנאט של ברבדוס, אך לא באספת הנבחרים של ברבדוס.
בסקר שנערך ב-25 במרץ 2020 התנגדו 64% מהמשתתפים לביטול המונרכיה ולהקמת רפובליקה[11].
בספטמבר 2020 הודיעה ממשלת מפלגת העבודה של ברבדוס שבראשותה עומדת ראשת הממשלה מיה מוטלי, בנאום מן הכס שלה כי ברבדוס תהפוך לרפובליקה עד נובמבר 2021.
מאז שנת 2018 למפלגת העבודה של ברבדוס רוב של שני שלישים בשני בתי הפרלמנט הברבדיאני[12].
ב-30 בנובמבר 2021 הפכה ברבדוס רשמית ממלוכה לרפובליקה, ולפיכך חדלה המלכה אליזבת השנייה מלהיות מלכת ברבדוס. המושלת הכללית האחרונה סנדרה מייסון הושבעה כנשיאת ברבדוס הראשונה.[13]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של בית המלוכה של ברבדוס- אתר האינטרנט הרשמי של הפרלמנט של ברבדוס
- תצלומי ביקור המלכה אליזבת בברבדוס לרגל יובל הכסף למלכותה, בשנת 1977
הערות שוליים
- ^ כאמור בהחלטת בית המשפט באנגליה: R v Foreign Secretary; Ex parte Indian Association, QB 892 at 92
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 חוקת ברבדוס
- ^ נוסח חוק הירושה, 2013
- ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 אתר הפרלמנט של ברבדוס
- ^ "Her Majesty, by virtue and in exercise of the powers vested in Her by section 5 of the Barbados Independence Act 1966 and of all other powers enabling Her in that behalf, is pleased, by and with the advice of Her Privy Council, to order, and it is hereby ordered, as follows"
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 6.7 6.8 ההיסטוריה של ברבדוס באתר הפרלמנט של ברבדוס
- ^ תיאור ביקור המלכה בברבדוס לרגל יובל הכסף למלכותה
- ^ Norman 'Gus' Thomas, Barbados to vote on move to republic כתבה באתר Caribbean Net News Senior Correspondent מיום 7 בפברואר 2005
- ^ PM says Barbados moving towards Republic - כתבה בעיתון Jamaica Observer מיום 23 במרץ 2015
- ^ Barbados plans to replace Queen with ceremonial president - כתבה בעיתון הגארדיאן מיום 23 במרץ 2015
- ^ מכתב פתוח מטעם תומכי המונרכיה
- ^ THE NEED FOR REFORM כתבת מערכת בעיתון barbados advocate, מיום 20 באוגוסט 2020
- ^
הגרדיאן, אחרי כ-400 שנה, ברבדוס נפרדה מהכתר הבריטי והפכה לרפובליקה הצעירה בעולם, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2021
| המלכה אליזבת השנייה | ||
|---|---|---|
| כתרים של ממלכות חבר העמים | 
| |
| כתרים לשעבר | מלכת פקיסטן • מלכת דרום אפריקה • מלכת סרי לנקה • מלכת גאנה • מלכת ניגריה • מלכת טנזניה • מלכת סיירה לאון • מלכת אוגנדה • מלכת קניה • מלכת מלטה • מלכת גמביה • מלכת גינאה • מלכת מאוריציוס • מלכת פיג'י • מלכת ברבדוס | |
| תארים | ראש חבר העמים הבריטי • הצ'יף הגדול של פיג'י | |
| אירועים רשמיים | ||
| חבר העמים הבריטי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינות חברות |
|
| ||||
| חברות לשעבר | אירלנד • גמביה • המלדיביים • ניופאונדלנד • זימבבואה | |||||
| נושאי משרה | צ'ארלס השלישי, ראש חבר העמים • מושל כללי | |||||
| אירועים וסמלים | משחקי חבר העמים • דגל חבר העמים • יום חבר העמים | |||||
| מסמכי יסוד | הצהרת בלפור (1926) • חוק וסטמינסטר • הצהרת לונדון • הצהרת סינגפור • הצהרת לוסקה • הצהרת לאנגקאווי • הצהרת הארארה • הצהרת אדינבורו | |||||
32704269המלוכה של ברבדוס