הלכות יסודי התורה (רמב"ם)
הלכות יסודי התורה הן ההלכות הפותחות את ספר המדע ומשנה תורה כולו. בהלכות אלו יש עשרה פרקים ושמונים ושמונה הלכות לפי החלוקה הרגילה, ומאה שלושים ותשע הלכות לפי החלוקה התימנית. הראב"ד משיג פעמיים על הרמב"ם בהלכות אלו.
ההלכות מיוסדים על עיקרי האמונה והדת, לפי המצוות וההלכות השייכים להם[1]. הפרקים הראשונים עוסקים ביסודות המטאפיזיקה היהודית, שהן מעשה מרכבה ומעשה בראשית לדעת הרמב"ם.
נושא ההלכות
הלכות אלו, אשר אמונות ודעות משולבות בהם עם דקדוקי דינים, עוסקים בעקרונות היסוד של היהדות ― מאמונת השם, אהבתו ויראתו (פרקים א'-ב'); דרך הלכות קידוש השם (הכולל כל דיני ייהרג ואל יעבור), והלכות שמות הקודש (פרקים ה'-ו'); ועד להסמכויות השונות של הנבואה והתורה (פרקים ז'-י').
כדרך להגיע לאהבה ויראה, כותב הרמב"ם ”כללים גדולים ממעשה רבון העולמים” (בפרקים ב'-ד'). ביניהם: דרגות הנבראים מן המלאכים והגלגלים ועד לברואי מטה; ארבעת היסודות; חומר וצורה; ומהות נפש האדם.
ההתנגדות לפרקים אלו
ערך מורחב – פולמוס הרמב"ם
השקפתו של הרמב"ם בעניני האמונה והדרך להשגתה, גררה אחריה התנגדות עזה וחריפה. בראש המתנגדים עמדו רבי שלמה מן ההר ותלמידו רבינו יונה גירונדי. העילה לפולמוס הייתה, בעיקר, ספר מורה הנבוכים, אך מכיוון שמשנתו הפילוסופית באה לידי ביטוי גם בארבעת הפרקים הראשונים של הלכות יסודי התורה, התנגדו גם לספר המדע. מאידך, הרמב"ן, אף שלדעתו אין מורה הנבוכים שוה לכל נפש, לא ראה כל פסול בספר המדע, ובאיגרתו לחכמי צרפת הוא מתפלא: ”ומחסדכם רבותינו הודיעונו מה לכם ולספר ההוא, כי תורה היא וללמוד אנו צריכים.”
הנושאים שבפרקים אלו נידונו הרבה בתורת הקבלה, והיו שערערו על סמכותו של הרמב"ם בענינים אלו משום שלא זכה לחכמת הנסתר, לדעתם[2]. לדעת אחרים, דברי הרמב"ם מכוונים גם על פי תורת הסוד[3].
יש מגדולי החסידות שנהג ללמוד פרקים אלו שלא בעיון[4]. גם נושאי כליו של הרמב"ם מיעטו לעסוק בפרקים אלו. הלכות אלו נדפסו עם פירוש אנונימי, אשר יש שייחסוהו לרבי עובדיה בן דוד, שחיבר גם את הפירוש על הלכות קידוש החודש[5]. המפרש מתמקד לבאר דברי הרמב"ם והמונחים הפילוסופיים בהם השתמש, ולא למצוא להם מקורות ולפלפל בשיטות השונות, כפי שנוהגים בדרך כלל המגיד משנה והכסף משנה.
המצוות והעיקרים
- ערך מורחב – עיקרי האמונה
בהלכות אלו התפרשו עשרה מצוות. שש מצות עשה, וארבע מצות לא תעשה.
- מצוות עשה לידע שיש שם אלוה
- מצות לא תעשה שלא יעלה במחשבה שיש שם אלוה אחר זולתי ה'
- מצוות עשה ליחדו
- מצוות עשה לאהבו
- מצות עשה ליראה ממנו
- מצוות עשה לקדש שמו
- מצוות לא תעשה שלא לחלל שמו
- מצוות לא תעשה שלא לאבד דברים שנקרא שמו עליהם
- מצוות עשה לשמוע מן הנביא המדבר בשמו
- מצות לא תעשה שלא לנסותו
הלכות יסודי התורה, ככל ההלכות שבספר משנה תורה, מיוסדים לפי המצוות והלכותיהם ולא לפי עיקרי האמונה ― אותם מנה הרמב"ם בפירוש המשנה[6]. בכל זאת, נתבארו רוב העיקרים בהלכות יסודי התורה, לפי המצוות שהם מעניינם והשייכות להם: העיקר הראשון הוא מצות אמונה בה'; יחודו, שלילת הגשמות, וקדמות הבורא הם בכלל מצות ייחוד השם; מצוות אהבה, יראה, קידוש השם, ואיסורי חילול ומחיקת השם הם יסודות העיקר החמישי, לעבדו; ועיקרי הנבואה, נבואת משה, תורה מן השמים ונצחיות התורה נתפרשו בכלל מצוות הנבואה. חמשת העיקרים האחרונים נכתבו מפורשות רק בהלכות תשובה, אך נרמזו גם כאן[1].
הפרקים
מעשה מרכבה
- פרק ראשון - הפרק הראשון עוסק במציאות ה' ויחודו, והמצוה לדעת זאת ושלא להעלות על לב זולתו. בהמשך, הרמב"ם מוכיח את קדמות הבורא ושלילת הגשמות, ודן בפירוש המקראות הנראים כסותרים לכך[7].
- פרק שני - הפרק השני עוסק בממדים שבין העולם לאלוקים. הוא פותח בחשיבות הדברים, שיהיו ”פתח למבין לאהוב את השם”, מבאר את סדר הנבראים ומרחיב על המלאכים, דרגותם וחשיבותם והיחס בינם לה', וחותם בהבהרה כי נושאי הפרקים הללו עמוקים ולא נועדו לפרסום.
מעשה בראשית
- פרק שלישי - הפרק השלישי מתאר את החלל, גודלו והחיבור בין חלקיו. הוא עוסק בתורת הגלגלים והכוכבים השונים, כוחם, דרכם, צורתם ואופיים, וחותם באזכור המציאויות של עולמנו: ארבעת היסודות.
- פרק רביעי - הפרק הרביעי עוסק במציאות שעל כדור הארץ. הוא פותח בארבעת היסודות: אש רוח מים ועפר, המורכבות של יתר הדברים והשתנותם, חומר וצורה ונפש האדם, וחותם באזהרה נוספת על אופי ועומק הפרקים.
הלכות קדושת השם
- פרק חמישי - הפרק החמישי עוסק בדיני קידוש השם וייהרג ואל יעבור; הוא מפרט את הדברים שנאמר בהם דין זה, מתי חובה למסור את הנפש ומתי אסור, ועובר לשאר אופני חילול השם וקידוש השם.
- פרק שישי - הפרק השישי עוסק באיסור לאבד דברים שנקרא שם ה' עליהם, ומכך לפירוט שמות הקודש, ודין חפצים שכתובים עליהם שמות הקודש וכתבי הקודש השונים. הפרק נחתם בפירוט המקומות בהם אפשר לפרש את השמות כקודש או חול.
התורה והנבואה
- פרק שביעי - הפרק השביעי עוסק בנבואה. הפרק מתאר את אישיות הנביא, מעלותיו ודרך נביאותו, וההבדל בין כל הנבואות לנבואת משה רבינו, וחותם בפירוש המטרות השונות של הנבואה.
- פרק שמיני - הפרק השמיני עוסק עוד בנאמנות נבואת משה רבינו, בחשיבותה ובנאמנותה העליונה, ובביאור מדוע אין נבואה אחרת יכולה לערער את נאמנותה.
- פרק תשיעי - הפרק התשיעי עוסק בסמכות הנבואות, לעומת נצחיות התורה. הוא פותח באריכות בחשיבות ונאמנות התורה ודן בסמכות הנבואה ביחס אליה, ואלו דברים יכול הנביא לצוות נגד התורה, כהוראת שעה.
- פרק עשירי - הפרק התשיעי עוסק באמינות הנביאים, מי נקרא נביא אמת ואיזהו נביא שקר. הוא מדבר על המשמעות של המופתים והבדל בינם לכישוף, מה קורה אם המופת המובטח לא התקיים, ודרכים נוספות לאמת נביא.
הלכות ופסקים ייחודיים
- החיוב לידע ולהאמין באמונת השם נמנית כמצות עשה במנין תרי"ג מצוות[8]. זאת בניגוד למוני המצוות שקדמו לרמב"ם, רס"ג ובה"ג, שלא מנו אותה במנין המצוות[9].
- דיברה תורה כלשון בני אדם נאמר גם לענין תארי הבורא[10] והגשמת המלאכים[11], שאין הדברים אלא לפי דעתם של בני אדם.
- עשר מדריגות יש במלאכים, מ"חיות הקודש" ועד "אישים"[12]. המקובלים נחלקו בסדר מעלות המלאכים[13].
- ה' הוא ודעתו וחייו אחד, ”הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה”. לפיכך אומרים "חֵי פרעה" ו"חֵי נפשך", בצירי, ואין אומרים "חֵי ה'" אלא "חַי ה'", בפתח[14]. הראשונים והאחרונים נחלקו לענין תיבות "חי העולמים", בברכת ישתבח ובברכת בורא נפשות, אם לומר בצירי או בפתח[15].
- כל הכוכבים והגלגלים הם בעלי נפש ודעה והשכל[16]. רבי חסדאי קרשקש נחלק, ולדעתו תנועות הכוכבים הם רק כפי הכרח הטבע[17].
- מעשה מרכבה הוא החקירה האלקית[18]; מעשה בראשית הוא חכמת יסודות הטבע[19]. ראשונים אחרים חלקו על דבריו[20].
- אסור למסור הנפש כדי שלא לעבור עבירה, כאשר אין חיוב, ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו[21]. לדברי הרבה ראשונים אחרים, מותר למסור הנפש בכל אופן, וצדקה תחשב לו[22].
- העובר עבירה מחמת אונס מיתה אין עונשין אותו, ואפילו במקום שיש חיוב ליהרג ולא לעבור[23]. מאידך, חולה המתרפא באיסור, בשעה שהוא מחויב למסור הנפש, עונשין אותו בעונש הראוי לו[24]. האחרונים האריכו לבאר החילוק בין מקרים אלו.
- בני אדם שאמרו להם גויים, תנו לנו את פלוני ונהרגנו ואם לאו נהרוג את כולכם, אם אינו מחויב מיתה יהרגו כולם ואל ימסרו נפש אחת להריגה[25]. לפי ראשונים אחרים, מותר למסור את האדם שפירשו בשמו כדי להציל את הרבים[26].
- אנו מקבלים את הראוי לנבואה שעשה מופת, ואף שאפשר שיעשה מופת בלי שיהיה נביא אמת, כמו שנצטוינו לחתוך הדין על פי שני עדים כשרים אף שאפשר שהם מעידים עדות שקר[27]. יש מן האחרונים שדייקו מדוגמה זו, שנאמנות עדים אין בה כדי לברר שאכן היה במציאות כדברי העדים, אלא דין התורה להתנהג כפי מה שאמרו[28].
- מאידך, אין אנו מאמינים לנביא שבא להכחיש נבואת משה, כמו שאין אדם שומע לעדים שמעידים נגד מה שראה בעיניו[29]. גם בזה דנו האחרונים לענין עדים, כאשר עדים מעידים לאסור דבר שהאדם יודע בעצמו שהוא מותר[30].
- הנביא נבחן רק לפי נבואותיו הטובות, שכל דבר טובה שיגזור ה' אפילו על תנאי אינו חוזר, אבל בדברי פורעניות אין הכחשה לנבואתו כאשר אין דבריו מתקיימים[31].
לקריאה נוספת
- הרב משה שטרנבוך, אמונה ותורה, בני ברק תשל"ט
- הרב מרדכי שלמה מובשוביץ, שלמי מרדכי, בני ברק תשל"ג
קישורים חיצוניים
- הלכות יסודי התורה, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- הלכות יסודי התורה, לפי כתבי יד תימנים, באתר מכון ממרא
- יסודי התורה להרמב"ם עם נושאי כליו הבולטים, באתר HebrewBooks
- מפתח לפירושים על הלכות יסודי התורה של מכון הלכה ברורה ובירור הלכה
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 רבי יצחק אברבנאל, ראש אמנה, פרק יט
- ^ ראו החיד"א ב"שם הגדולים" (מערכת גדולים אות מ, קנ), בשם רבי חיים ויטאל, כי הרמב"ם היה "שורשו מפאה דדיקנא דז"א השמאלית ולכך לא זכה לחכמת הזהר".
- ^ בית יעקב לרבי יעקב ליינר מאיזביצה, הקדמה; יסוד העבודה, חלק שני פרק ג'; אור המאיר לרבי מאיר שפירא, סימן לא; זיו משנה, הלכות יסודי התורה.
- ^ עמוד האמת עמ' רמו, בשם רבי מנחם מנדל מקוצק, לאחר שהחוזה מלובלין אמר לו שלא ללמוד פרקים אלו.
- ^ ראו עזרא שבט, ישורון כא, "פירוש 'המפרש' להרמב"ם כת"י"
- ^ פרק חלק
- ^ כגון "פני אלוקים", "יד הא-ל", "וראית את אחורי ופני לא יראו", ועוד
- ^ הלכות יסודי התורה, פרק א', הלכה ו'
- ^ ראו ספר המצוות לרמב"ם, מצות עשה א, ורמב"ן שם.
- ^ הלכות יסודי התורה, פרק א', הלכה ט'
- ^ הלכות יסודי התורה, פרק ב', הלכה ד'
- ^ הלכות יסודי התורה, פרק ב', הלכה ז'
- ^ ראו מאמר היחוד פרק א; אוצר הכבוד, על ראש השנה כד,ב; דברים נחמדים, על הרמב"ם שם.
- ^ הלכות יסודי התורה, פרק ב', הלכה י'
- ^ ראו מגן אברהם על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ר"ז; שאילת יעבץ חלק א', סימן קמא.
- ^ הלכות יסודי התורה, פרק ג', הלכה ט'
- ^ אור ה', מאמר שלישי חלק שני, כלל ג פרק ג
- ^ הלכות יסודי התורה, פרק ב', הלכה י"א
- ^ הלכות יסודי התורה, פרק ד', הלכה י'
- ^ דרשות הר"ן, דרשה א; אור ה', מאמר ד דרוש י.
- ^ הלכות יסודי התורה, פרק ה', הלכות א'–ד'
- ^ כסף משנה
- ^ הלכות יסודי התורה, פרק ה', הלכה ד'
- ^ הלכות יסודי התורה, פרק ה', הלכה ו'
- ^ הלכות יסודי התורה, פרק ה', הלכה ה'
- ^ בית יוסף וב"ח על יורה דעה, סימן קנ"ז
- ^ הלכות יסודי התורה, פרק ז', הלכה ז'
- ^ רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר, אבן העזר סימן צד דיבור המתחיל לפ"ז
- ^ הלכות יסודי התורה, פרק ח', הלכה ג'
- ^ בכור שור, יבמות פז
- ^ הלכות יסודי התורה, פרק י', הלכה ד'